כי בעד אשה זונה וכו'. אפשר במ"ש הרב המופלא עיר וקדיש כמהר"ר חיים ן' עטר ז"ל בספר אור החיים פרשת שלח שחקרו חכמי האמת. כי הנה יש עוף ניזון בלי מזון רק באות נפשה שאפה רוח וברוח מתקיים ומדוע לא עשה ה' ככה לעם סגולתו רוח אחד להם לזונם ולכלכלם ואז היה לב ישראל פנוי לעבודתו כי רוב חטאות הצבור והיחיד נמשכים מצורך האכילה ועל פת לחם יפשע גבר וכל עמל האדם לפיהו. ורוח חכמים נוחה דבחטא אדה"ר נטמעו ניצוצי הקדושה בדומם וצומח וחי ועל ידי הזריעה וחרישה וקצירה ולברר החטים אחר כמה יגיעות וכמה מלאכות עד שיהיה לחם ועל ידי האכילה מתבררים ניצוצי הקדושה שהפסולת נפרד ונצוצי הקדושה נעשים מגוף האדם זהת"ד וז"ש כי בעד אשה זונה הסט"א הוצרכנו עד ככר לחם שעשקה ניצוצי הקדושה ולברר צריך לזרוע ולקצור וכו' וכמה מלאכות עד שיעשה לחם. וכי תימא מה נרויח בזה לזה אמר ואשת איש נפש יקרה תצוד ר"ל אשת איש שהיא הנשמה היא המבררת נפש יקרה וניצוצי הקדושה אשר בלחם ולזה הוצרכנו לאכול לחם ולטרוח כל הטרחות וכמה הרפתקי דעדו והכל לצורך הבירור איש לפי אכלו לקטו וכפי מדרגתו.
וכיוצא בזה בספר ראש דוד פר' נצבים וילך.
והנה ז"ל האור החיים פרשת שלח (יד, ט):
כי לחמנו הם. טעם שהוציאו הדבר בלשון לחם, יתבאר על פי דברי אנשי אמת שחקרו במעשה ה' אשר עשה בהרכבת הבעלי חיים שכל חי אוכל ושותה, שהיה ה' יכול עשות שיתקיימו בעלי חיים בלא מאכל, והנה לפניך מין בריה ששואפת רוח והיה לה למזון, ואם ככה היה ה' עושה היו ישראל נפנים לעסק התורה ולמצות, גם היו נמנעים מכמה מעשים בלתי הגונים אשר יסובבו מצורכי המחיה והכלכלה, ולזה הייתי מתרץ מעצמי כי רצה ה' לזכות ישראל בתרי"ג מצות אשר רובם תלוים במיני המאכל והמשתה, התרומות, מעשרות, חלה, מצות שמיטה, ושבזריעה, ושבחרישה, ושבקצירה, וכדומה, אבל חכמי האמת (שער הגלגולים פ"ד) הוסיפו בזה טעם לשבח בדרך כלל, כי כל עיקרי הנבראים מעלין בקודש בסוד הבירורין של ניצוצי הקדושה, הן הנה המתבררים באמצעות המאכלים, ומעתה ניצוצי הקדושה יקראו לחם עם ה', גם אמרו ז"ל כי כל נברא יש בו ניצוץ קדוש, ואפילו בנבראים בלתי טהורים, והאנשים הרשעים, וגם בס"מ הרשע, אין מהם שאין בו חלק החיוני שהוא בחינת הטוב שהוא דבר המעמיד שזולתו לא יתקיים כל דבר, ובהפרד ניצוץ החיוני ממקומו יתבטל ויאבד כל הבנין, גם אמרו (שם פי"ח) כי בחינת הקדושה בטבעה להמשיך מינה כאבן השואבת ובזה תשכיל להבין מאמרם ז"ל (שבת לד א) שאמרו יהיב ביה עיניה ונעשה גל של עצמות והבן.
היכן מצא החיד"א בדברי האוה"ח שיש בנמצא כזה עוף, בשעה שבדברי האוה"ח "שהיה ה' יכול עשות"?