בתוס' בבא בתרא יז.:
ובמהרש"א העיר:
דהיינו שבירושלמי לפנינו (שבת ד א) הגי':
אית תניי תני טומנין בסלעים. ואית תניי תני אין טומנין. אמר רב חסדא מאן דמר טומנין בשל זהב של נחושת מאן דמר אין טומנין בסלעים של כסף.
והרואה יראה שהתוס' קיצרו לשון הירושלמי (השמיטו של זהב ועוד) גם אם נימא דלא כמהרש"א שלדעת התוס' אינו משום הבל והא דהקשו דהול"ל אבנים הוא קושיא צדדית (שהוא דוחק). ואם נימא כמהרש"א י"ל שעמדה לפני התוס' לשון מקוצרת וטעו בהבנת הירושלמי
אמנם מצאתי בר"י קרקושא:
והוא ממש כדברי התוס'. וא"כ נשאלת השאלה: איזה נוסח ירושלמי עמדה לפני התוס' והר"י קרקושא? האם ידוע על קיצור ירושלמי?
(גם בגנזי ירושלמי ורמב"ן יט. כלפנינו)
ואגב, בב"ח הוסיף בתוס' ואית "תנא" תני, וכעין לפנינו. אמנם בתוס' כת"י אית תנא דתני כו' ואית דתני, וי"ל שבכת"י הגיהו נוסח הדפוס אבל נ' גירסתו ברור (דלא כהדפוס כמו שהעיר הב"ח) בפרט להאמור שהתוס' לא הביאו הירושלמי בדקדוק
ובדף יט. עי' ר"מ שטראשון:
ובהגהות וציונים כתבו עליו שהוא טעות ואינו מובן הרי לפי הגהת מהר"ם הוא מילה במילה בב"ב
אבל מה נעשה ובתו"י כלפנינו בתוס' (וכמדו' גם בכת"י)
וא"כ נראה שירושלמי בבא בתרא לא עמדה לפני התוס'!
מה דעת החברים שיחיו?