כדרכינו, נעלה על קצה המזלג מן הדברים התופסים את העין ומושכים את הלב ותן לחכם וכו'.
==========
עלילת הדם במיץ. מקור ראשוני חדש.
ברוח הימים האלה, מתאים לפתוח בפריט זה. עלילת הדם במעץ, אף שהדיה נשמעים עד היום (ראו להלן) הרי היא מן הפורעניות הפחות ידועות שבין אלה שנתכו על יהודי אירופה. כך למשל בספרו של ברנפלד, ספר הדמעות לא מצאתי כל אזכור לכך. במרכז עלילה זו עומד הקדוש ר' רפאל לוי הי"ד, אשר מסר את חייו להצלת הקהילה. העלילה התרחשה סביב חג סוכות ועלילה על טקס פולחני הכרוך בו, מה שמבהיר את המובן מאליו, דם למצות, הוא רק תואנה. דמם של היהודים הוא הענין.
לפנינו גילוי מקור ראשון, שחלקו הגדול היה מכוסה עד עתה.
הנה קיצור המאורע מתוך ויקי
עלילת הדם במץ
בערב ראש השנה ה'ת"ל (1669) הלך רפאל לוי, מכפרו הקטן בולאי אל העיר הסמוכה מץ בכדי לקנות שופר. לאחר מספר ימים התברר שאבד בנו של איכר מגלאטיני, כפר סמוך. הורי הילד התייצבו בפני רשויות מץ ואשימו את לוי בחטיפת בנם. למחרת יום הכיפורים נודעה האשמה לפרנסי הקהל. לוי, שכפרו היה בשטח דוכסות לורן ולא בתחום השיפוט של מץ, היה יכול להימלט מהמשפט, אך הוא בחר להתייצב במץ (תוך מסירות נפש), ביודעו שאם לא יסגיר את עצמו תיגרם סכנה לכל יהודי מץ. בינתיים נמצאה גופת הילד סמוך לגלאטיני, אך התביעה עדין טענה שלוי רצח אותו כדי להביא את גופתו למץ, שתשמש שם למטרות פולחניות (בשונה מעלילת הדם המצויה, כאן הופיעה הטענה בסמוך לחגי תשרי ולא בסמוך לליל הסדר). למרות ראיות שונות שהובאו במהלך המשפט לכך שהילד נטרף בידי זאבים ולוי כלל לא היה שם בעת המעשה, בית המשפט הרשיע אותו. נגזר על לוי עונש מוות בהעלאה על המוקד, אם לא יציל את עצמו בהתנצרות. לוי סירב להתנצר, ועלה על המוקד על קידוש השם. יום מותו כ"ה בטבת נשמר במץ כתענית ציבור קהילתית משך מאות שנים.[35]
הפרלמנט ביקש למנף עלילה זו לגירוש כולל של כל יהודי מץ, ודרש שיוצא להורג גם אחד מפרנסי הקהילה, אך הפרשה התגלגלה אל לואי הארבעה עשר בפריז, שהורה לשלוח את חומרי החקירה אל בית המשפט העליון בפריז לבדיקה. בתום חקירה, הכריע בית המשפט העליון כי לא מדובר ברצח פולחני, טיהר את שמו של לוי לאחר מותו, וביטל את עונש המוות שהוטל על הפרנס. בשל כך דחה המלך את בקשת הפרלמנט העירוני לגרש את היהודים, וקובע שאין לפרלמנט זכות לשלול את כתבי הזכויות שלהם.[35] בעקבות הפרשה הטילו רבני מץ והאזור חרם על הכפר גלאטיני, האוסר על יהודים לדרוך בכפר. יהודי הכפר עזבו, והחרם נשמר עד ראשית המאה ה-21. בינואר 2014 ערך ראש העיירה גלאטיני טקס התנצלות על הפרשה, בנוכחות נציגי הקונסיסטוריה המחוזית וצאצאיו של רפאל לוי, ובו נחשף לוח זיכרון לפרשה, בתקוה להפסקת החרם היהודי על העיירה.[36]
- 01_Page_049.jpg (1.61 MiB) נצפה 3530 פעמים
