האם ישראל נרתעו לאחוריהם רק בשתי הדברות הראשונות?

[חד ברנש]

שבת פח ע"ב: "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן".
לכאורה ניתן לדקדק מ"כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה", שישראל חזרו לאחוריהם רק בשתי הדברות הראשונות ששמעו מפי הגבורה, אך לא בשמונה הדברות הנותרות ששמעו מפי משה (עי' מכות כג סע"ב).
האם יש הסובר כן?
אמנם ממכילתא דר' ישמעאל (פרשת יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ט, עמ' 236) מפורש לא כן:

'[וירא העם וינועו] ויעמדו מרחוק', חוץ משנים עשר מיל. מגיד שהיו ישראל נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל, הרי עשרים וארבעה מיל על כל דיבור ודיבור, נמצאו מהלכים באותו היום מאתים וארבעים מיל.

משמע, שעל כל דיבור ודיבור מעשר הדברות הן הלכו ושבו את י"ב המילין!

[חד ברנש]

נראה שלדעת ר' אלעזר בירבי קליר חזרו ישראל לאחוריהם רק בשומעם את שני הדברות הראשונים, וכנראה סמך על מדרש לא נודע.
כן נתפייט בסילוקו 'אלה העדות והחֻקים' מהקדושתא לשבועות 'ארץ מטה': "וּלְסִינַי הֵטָּה שְׁמֵי מְרוֹמוֹ / וְיָרַד הוּא וְכָל קְדוֹשָׁיו עִמּוֹ // וְהִגְעִישׁ וְהִרְעִישׁ וְהִרְעִיד הֲדוֹמוֹ / וְאַחַת בְּדַבְּרוֹ הֶחֱרִיד עוֹלָמוֹ // וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מַהֲלָךְ נָעוּ עַמּוֹ / שְׁתַּיִם זוּ כְּהַשְׁמִיעוֹ נָאֳמוֹ" (קדושתאות ליום מתן תורה, עמ' 130).
ובהמשך אותו סילוק: "וְדִבּוּר אֶחָד מִפִּיו בְּמַלְּלוֹ / שְׁתַּיִם זוּ לְהַשְׁמִיעוֹ לִקְהָלוֹ // וְרָחֲקוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל מִפַּחַד חִילוֹ / וּפָרְחָה נַפְשָׁם מִשְּׁמוֹעַ הוֹד קוֹלוֹ" (שם, עמ' 132). והעניין מוכרע יותר לנוסח חלק מכתבי-היד של המובאה האחרונה: "שְׁנֵי דִבְּרוֹת מִפִּיו בְּמַלְּלוֹ..." (שם, ביאור לטור 586).
ובפיוט ב ('תורה תמימה ירשו ידידים') מהקדושתא 'אלפַיִם קדומה', הדבר מפורש עוד יותר: "נוֹעָדִים לֶאֱחוֹז דְּבָרִים עֲתִידִים / מִזָּהָב וּמִפַּז נֶחֱמָדִים / לְשֶׁמַע 'אָנֹכִי' וְ'לֹא יִהְיֶה לְךָ' נוֹדְדִים" (שם, עמ' 223). היינו, כששמעו ישראל שני דברות אלו הם נדדו וחזרו לאחוריהם.
והעניין נזכר גם אצל פייטנים מאוחרים יותר (והם כנראה שאבו ישירות מהקלירי).

[רציני]

שבת פח ע"ב: "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן".
לכאורה ניתן לדקדק מ"כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה", שישראל חזרו לאחוריהם רק בשתי הדברות הראשונות ששמעו מפי הגבורה, אך לא בשמונה הדברות הנותרות ששמעו מפי משה (עי' מכות כג סע"ב).
האם יש הסובר כן?
אמנם ממכילתא דר' ישמעאל (פרשת יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ט, עמ' 236) מפורש לא כן:

'[וירא העם וינועו] ויעמדו מרחוק', חוץ משנים עשר מיל. מגיד שהיו ישראל נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל, הרי עשרים וארבעה מיל על כל דיבור ודיבור, נמצאו מהלכים באותו היום מאתים וארבעים מיל.

משמע, שעל כל דיבור ודיבור מעשר הדברות הן הלכו ושבו את י"ב המילין!

באלשיך יתרו (במהדורת וגשל עמוד רלט) ועדיין היה מקום לומר כי כל החרדה הזאת לא היתה רק בשתי הדברות הראשונות היוצאים מפיו יתברך, אך אמנם שאר השמונה אשר שמעו מפי משה לא הוצרכו לכך על כן אמר לא כן הוא רק עשרים וארבעה מיל לכלול את כולם וכו'.