נוריאל עזרא כתב:מה יש בקישור הראשון אפשר להעתיק לכאן? או אם ארוך להעלות כקובץ?
ארכיאולוגיה תלמודית Talmudic Archaeology
5 במאי 2020 ·
הסנדל המסומר, ה-Caliga וזכר האימה של מערות המפלט (מעוללות הדף היומי)
הפרק השישי של מסכת שבת דן ביציאה בשבת לרשות הרבים עם אביזרי לבוש נשיים וגבריים. אתמול עסקנו באחד התכשיטים הנשיים- "עיר של זהב"- שנזכר במשנה הראשונה. היום נעסוק באובייקט ששייך ל-"אגף הגברי" שעורר עניין רב כבר בתלמודים ועד ימינו לאור הממצא הארכאולוגי: ה-"סנדל המסומר". הזיקה שבינו ובין הנעל הצבאית הרומית התקנית, ה-Caliga ושרידי מסמרי סוליות, סוליות או טביעות של אותן סוליות שהתגלו באתרים שונים כולל במערות המפלט בכתף יריחו היא אחת הסוגיות המוכרות של ממשק בין הלכה "סטנדרטית" במשנה, סיפור על גזירה על רקע טראומה אימתנית, וממצא ארכאולוגי רלוונטי. לפני למעלה משלושים שנה, דן בכך חנן אשל ז"ל על רקע גילוי של מסמרים וסוליית עור בחפירות שהוא ערך במערת "אביאור" בכתף יריחו אך מאז נוספו פרטים ועדויות ארכאולוגיות נוספות ואני אזכיר בקצרה להלן כמה מהם. נעבור כאן בקצרה רק על עיקרי הדברים, אציין לכמה הפניות ואידך זיל גמור.
1. "הסנדל המסומר" במקורות התנאיים: במשנתנו (שבת ו ב) מצויה רשימה של לבושים/אביזרים שהאיש אסור לצאת מהם בשבת לרשות הרבים אך מעמדם ההלכתי אינו כאביזרים שאינם לבוש (יש לו פטור מקרבן חטאת כאשר בית המקדש ייבנה...): "לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת". הרשימה כוללת סנדל מסומר, סנדל יחיד, תפילין, קמיע (שאינו מן המומחה) וכלי מלחמה כמו שריון, קסדא ומגפיים. המכנה המשותף לרשימה הזו היא שמדובר באביזרי לבוש "גבריים" ("האיש") שלובשים אותם אך הם אינם חלק מהלבוש הבסיסי שאיתו כמובן אפשר לצאת בשבת. הסנדל המסומר הנזכר בראש הרשימה הוא מן הסתם לא הסנדל הרגיל שהיה פריט הלבוש הסטנדרטי על הרגל (סנדל עור המורכב מסוליה עם רצועה או מספר רצועות) אלא סנדל חריג שכונה "סנדל המסומר" בשל המסמרים הנעוצים בסולייתו. לפי התוספתא (ד ח), לא רק שאי אפשר היה לצאת בו בשבת לרשות הרבים אלא הייתה בעיה הלכתית לנעול אותו גם ברשות היחיד, כנראה בשל החריצים שהמסמרים היו עושים באדמה: "לא ינעול אדם סנדל מסומר ויטייל בתוך הבית אפי' ממטה למטה אבל נוטלו ומכסה בו את הכלים ר' לעזר בי ר' שמעון אוסר. נשרו רוב מסמרותיו ונשתיירו בו ארבע וחמש ר' או' עד שבע או שחפהו בעור מלמעלה או שעשה לו מסמרין הרבה מלמטה או שעשה לו טס או יתד כדי שיהלך עליו ולא תהא הארץ אוכלתו מותר". התוספתא מציינת את נשירת המסמרים כולל מספר מינימלי או חיפוי של שכבת המסמרים (או ציפופם המוחלט) כדי לאפשר לנעול אותו גם בשבת, לפחות ברשות היחיד. לפי המשנה בביצה ( א י) אסור לשלוח אותו ביום טוב כיוון שאי אפשר היה לעשות איתו שום דבר מותר לצורך היום טוב בניגוד לבגדים: "משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין ואף על פי שיש בהן כלאים והן לצורך המועד אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור...". הנימוק ההלכתי לאיסור ההוצאה לא נאמר במפורש למעט העובדה שהסנדל המסומר לא נכלל בתוך גדר לבוש/תכשיט אינטגרלי בסיסי. בכל מקרה, מן המקורות התנאיים עולה בצורה ברורה שההגבלות הנ"ל קשורות לשבת או יום טוב דווקא ובירושלמי אף הודגש: "אין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה". נראה כי במקרה של סנדל המסומר, מעבר לבעיית עשיית החריצים, החשש היה שמפאת חוסר הנוחות שבהליכה של סנדל עם מסמרים על גבי משטחים קשים, יש סבירות גבוהה יותר שהאדם יחלוץ אותו ויטלטל אותו בידו.
2. הסנדל המסומר= קליגה: פרשנים וחוקרים רבים סברו שהסיבה האמיתית לאיסור הטלטול או אפילו לבישת אותו סנדל מסומר היא שסנדל המסומר היה למעשה חלק מהלבוש הצבאי של החייל הרומי ביחד עם השריון, הקסדא והמגפיים המוזכרים אף הם ברשימה ושאת הסנדל המסומר יש לזהות עם ה-Caliga (ברבים: Caligae). הקליגה היה הנעל הצבאית התקנית הנפוצה ביותר משלהי תקופת הרפובליקה ועד המאה השנייה לספירה בקרב החיילים הרגילים הרומיים אך לא בפיקוד הבכיר. הקליגה הייתה דומה יותר למגף מאשר סנדל אך היא הייתה "מגף פתוח" (בניגוד לנעל/מגף סגור : Calceus, ייתכן שזה ה-"מגפיים" המוזכרים בהמשך המשנה אך סביר שהכוונה שם למגיני שריון על הרגליים) היא הייתה מורכבת ממספר רצועות עור מהודקות וצפופות באזור העקב והקרסול המחוברות למספר שכבות של סוליות עור דקות. את סוליות העור הידקו באמצעות מסמרים זעירים בעלי ראש שטוח או מעוגל שבלטו קצת מתחת הסוליה אך לא מעליה כמובן. המסמרים שמרו על הסוליות מבליה ועוד יותר מכך, נועדו לחזק את האחיזה בקרקע, במיוחד במסעות ממושכים בשטחים מאתגרים ולשמור על יציבות הרגל. הקליגה הפופולרית הפכה גם לשם של החיילים הפשוטים שמשרתים בקנטוריונים והיא נפוצה בתיאורים החזותיים של החייל הרומי במאה הראשונה והשנייה לספירה. בממצא הארכאולוגי, באירופה וגם בישראל, התגלו שרידים לא מעטים של סוליות עם מסמרים וחורי מסמרים ובעיקר שרידי מסמרים שהיו חלק מאותה קליגה: במצדה, בהרודיון, בשומרון, בגמלא, ביודפת ובאתרים נוספים אחרים. יוסי בורדוביץ אסף את הממצא עד 2001 בעבודת המאסטר שלו; בשנים האחרונות גיא שטיבל פרסם שרידים נוספים של אותם מסמרים בפרסומים הרשמיים של חפירות מצדה, הרודיון, יריחו, גמלא ובמערות המפלט. טביעות של סוליות המסמרים של הקליגה התגלו אף הם במצדה, בנייני האומה ולפני שנים אחדות, גם באזור הבסטיון הרומי בחפירות היפוס-סוסיתא.
בתיאור מפורסם (מלחמת היהודים ו 85) , יוספוס סיפר על קצין רומי שרץ על מרצפות האבנים בכניסה להר הבית עם הסנדלים בהם היו נעוצים "מסמרים חדים רבים" הוא מעד ונפל שכן דווקא על מרצפות ומשטחים קשים חלקים, המסמרים היו עלולים להיות לרועץ. במספר מדרשים, זכר החריצים שהותירו המסמרים של הקליגה במקדש היו מוטיב חוזר שאף הוזכר על ידי הנוסע מבורדו. האזכור התנאי המפורש ביותר לקליגה הוא הנאום של הכהן משוח המלחמה במשנה סוטה (ח א):"אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת/שיפת הקלגסין"- כאן הכוונה היא לקול של אותן מגפיים צבאיות (קלגסין- קליגה ברבים), מה שהפך בעברית המודרנית כבר לשם של החייל הרומי- קלגס. לפיכך, המסקנה הייתה כי "הסנדל המסומר" המוזכר במשנה כאן הוא לא אחר מאשר ה-קליגה/קלגס של חיילי הצבא הרומי והוא נזכר כאן ביחד עם הקסדא, שריון ומגפיים שאף הם היו חלק מהלבוש הצבאי. כנגד זאת, ניתן לציין שהרשימה של כלי הצבא מוזכרים במפורש במשנת כלים (יא ח) "קסדא טמאה ולחיים טהורים אם יש בהן בית קבול מים טמאים; כל כלי המלחמה טמאים: הכידון הניקון והמגפיין והשריון טמאין" ושם לא נזכר סנדל המסומר. ולא עוד אלא שאצלנו הוא נזכר במנותק מהצירוף של "קסדא, שריון ומגפיים" הבא בסוף הרשימה. כפי שראינו, גם משאר האזכורים של הסנדל המסומר במקורות התנאיים, אין רמז לכך שמדובר במגף צבאי אלא בסנדל אזרחי לחלוטין. לכן, לעניות דעתי, גם אם הקליגה הרומי והסנדל המסומר היו דומים בשל המסמרים הנעוצים בסוליה, נראה שמדובר בשני סוגים שונים: נעל צבאית שדומה יותר למגף עם רצועות רבות (הקליגה) וסנדל פשוט שבסולייתו היו מסמרים שהיה בשימוש אזרחי (סנדל המסומר של המשנה) שהיה כנראה חיקוי אזרחי ו/או ביתי של הקליגה הצבאית אך שונה ואזכורו במשנה לא קשור כלל לקליגה הרומית.
3. התיאור הספרותי של "גזירת סנדל המסומר": הקשר בין הקליגה ובין הסנדל המסומר אצלנו בא לידי ביטוי בתיאור הטרגי המצוי בתלמודים שדנו בנסיבות "גזירת סנדל המסומר"- האיסור ההלכתי הסטנדרטי במשנה הפך לגזירה מיוחדת בעקבות אירוע טראומטי שבגינו גזרו דווקא על איסור היציאה בסנדל המסומר. לפי הירושלמי: "מפני מה גזרו על סנדל מסומר? יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות ויש אומרים על ידי שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה". מובאים כאן שלושה הסברים: נשים היו מפילות את הולד רק מאימת ראיית ראשו של הסנדל או אפילו רק שמיעת קולו או שהוא גרם לדוחק קטלני שגרם להרג טרגי. בהמשך, הירושלמי מסביר שהגזירה "בשעת השמד" לא בוטלה מאז ולשאלה מדוע לא נאסר בימות חול, הוא הסביר כי: "לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא" (אין דרכו של בן אדם שיהיו לו שני סנדלים: אחד לחול ואחד לשבת) ולפיכך הגזירה בשבת היא באופן מעשי גם מניעת לבוש הסנדל המסומר גם בימות חול.
הבבלי כאן (ס ע"א) הוסיף עוד פרטים על האירוע שבגינו נגזר איסור על יציאה בשבת בסנדל המסומר: "סנדל המסומר מאי טעמא? אמר שמואל: שלפי השמד היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו: הנכנס - יכנס, והיוצא - אל יצא. נהפך סנדלו של אחד מהן, כסבורין הם: אחד מהן יצא, וראוהו אויבים, ועכשיו באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. רבי אילעאי בן אלעזר אומר: במערה היו יושבין, ושמעו קול מעל גבי המערה. כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. רמי בר יחזקאל אמר: בבית הכנסת היו יושבין, ושמעו קול מאחורי בית הכנסת, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. באותה שעה אמרו: אל יצא אדם בסנדל המסומר. אי הכי, בחול נמי ליתסר! - מעשה כי הוה - בשבת הוה". הבבלי מדגיש שמדובר בזמן "שלפי השמד", כלומר בתקופת הגזירות שאחרי המרד או בסופו כאשר היהודים התחבאו מאימת הרדיפה הדתית/צבאית במערות או בבתי הכנסת. לפי הבבלי, הפאניקה שנגרמה כתוצאה ממראה עקבות סנדל או אפילו קול שנשמע כמו קול צעדיו של הצבא הרומי גרם לאנדרלמוסיה קטלנית ולכן "באותה שעה אמרו: אל יצא אדם בסנדל המסומר" ולא עוד שהבבלי גם מסביר שהמעשה אירע בשבת ולכן גם הגזירה הייתה על שבת דווקא. אפשר לזהות כאן בכמה ביטויים "עיבוד" ספרותי של בבלי המוכר ממקומות אחרים כולל הביטוי "אותה שעה אמרו" אולם, השאלה היא אם התיאור הזה משקף גרעין היסטורי מהימן. הרמב"ם בפירוש המשנה חשב שהסנדל המסומר היה הגורם הישיר לקטל ההמוני: "וטעם אסורו, כי בזמן שמד מן השמדות היו מקובצים לתורה ולתפלה בסתר, ושמעו רעש, ודמו שהרגישו בהם אויבים ורמסו זה את זה באותם סנדלים המסומרים ומתו מהם רבים, ולפיכך אסרו לצאת בסנדל המסומר בשבת ויום טוב מפני שהם ימי קבוץ". לעומת זאת, היו פרשנים וחוקרים שטענו שהרעש או המראה המפחיד היה הקול או טביעת הסוליה של אותו "סנדל מסומר" היא הקליגה הצבאית הרומית ולכן "הסנדל המסומר" הזכיר את האירוע הטראומטי ההוא ובגינו יהודים נמנעו מללבוש סנדל מסומר.
אולם, כיצד ניתן לגשר בין הרקע ההלכתי "הרגיל" של הלכות שבת שעומד ברקע המקורות התנאיים ובין התיאור ההיסטורי-לאומי הטעון המובא בתלמודים שאין לו קשר לשבת? שאול ליברמן (יוונית ויוונות, עמ' 253) למד מכך שלפעמים חכמים "החביאו" איסור כללי באמצעות איסור פורמלי אחר- הסיבה האמיתית לטאבו של נעילת סנדל מסומר היה הטראומה של שלהי מרד בר כוכבא אך הסיבה ההלכתית שנמסרה לציבור הרחב הייתה בעיה הלכתית בשבת- בפועל התוצאה הייתה כפי שרצו חכמים והיא מניעת לבישת סנדלים מסומרים בכלל. חוקרים אחרים הציעו גישה הפוכה: הנימוק העיקרי להלכה היה נימוק הלכתי אך כדי להעצים את התוקף שלו, הובא הסיפור מימי המרד כדי להעניק לו משנה תוקף או שזה הסבר שהובא רק בדיעבד. דומה שאכן ההסבר ה-"היסטורי" הוא לא ההסבר המקורי לאיסור הסטנדרטי במשנה ובשאר המקורות התנאיים (המשקפים שימוש רגיל באותו סנדל מסומר ביום יום למעט שבתות) אלא נוסף בשלב מאוחר יותר. הסיבה לכך עשויה להיות על רקע שחיקת האיסור כפי שעולה מתוך הדיון בתלמודים (מספר מסמרים שמותר; מסמרים לשם נוי מותר) ו/או שינוי בסגנון לבוש הסנדלים שגרם לערעור הנימוק ההלכתי הסטנדרטי. אפילו אוריגינס במאה השלישית הזכיר את האיסור "המפוקפק" של הרבנים היהודיים לצאת בשבת בסנדלים וההבחנה בין סנדלים עם מסמרים או שלא, אך הוא לא מזכיר את הנימוק ההיסטורי ולמעשה לא דייק בסוג הסנדל האסור. ייתכן אפוא שדווקא על רקע ההתרופפות של אותה הלכה והקושי למצוא לה עוגן הלכתי תקף, נוסף הסיפור הטרגי ונכרך באותו סנדל מסומר/קליגה. בכך למעשה, האיסור הישן לצאת בשבת בסנדל המסומר קיבל תוקף רעיוני מחודש ש-"עוקף" את הדיון ההלכתי השגרתי. הנרטיב הזה קיבל כמה ורסיות ועיבודים והפך את האיסור ההלכתי הסטנדרטי לגזירה היסטורית מחייבת, לפחות מהבחינה המוסרית-לאומית.
3. סנדלים מסומרים במערות המפלט: אף אם ניתן לתהות אם האיסור המקורי על יציאה בסנדל מסומר קשור במישרין לדיכוי מרד בר כוכבא, האם התיאורים עצמם על מה שקרה שם במערות משקפים אירועים היסטוריים? היו חוקרים שסברו כי האירועים הללו משקפים אפילו מציאות עתיקה מימי החשמונאים אך רוב החוקרים כרכו אותם באירועי מרד בר כוכבא. לאור הגילויים הארכאולוגיים במחילות המסתור ובמיוחד במערות המפלט ועל רקע היקף ההרס והחורבן המשתקף במחקר הארכאולוגי של המרד, ההרג ההמוני המתואר כאן לבש אופי ריאלי. יגאל ידין שחפר הן במצדה (שם התגלו שרידי סוליות עם מסמרים) והן במערות המפלט בנחל חבר (שם לא התגלו סוליות או מסמרים) שיער שהתקנה לאסור לבישת סנדל מסומר הייתה לאו דווקא בשל טראומה אלא דווקא הגיונית מנימוק בטחוני כדי שיהיה אפשר לדעת בבירור אם מדובר בעקבות של חייל רומי. יובל שחר הציע ב-1987 לקשור בין תופעת מחילות המסתור שהתגלו בשפלת יהודה בשנות השמונים ובין התיאור על המידור החמור שהיה בכל מה שקשור לכניסה ויציאה של אנשים מה-"מערות" אם כי מהתיאור התלמודי, עולה שמדובר בנמלטים בסוף המרד ואילו מחילות המסתור היו חלק מההכנה לקראת תחילת המרד.
ב-1986 בחפירות שנערכו בידי המלח"ם ובית ספר שדה עפרה בראשות חנן אשל במערה בכתף יריחו, התגלו לראשונה באחת המערות ("מערת אביאור") שרידי מסמרים וסוליות עם מסמרים מתקופת מרד בר כוכבא הדומים לשרידי סוליות מסמרים שהתגלו במצדה. בעקבות הגילויים הנ"ל, הוא דן מחדש (ציון, תשמ"ח, עמ' 198-191; שוב בקובץ הראשון על מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא, 1998) במקורות ובממצא והגיע למסקנה כי "נראה שהסנדל שנתגלה בכתף יריחו היה חלק מציודו של לוחם יהודי בזמן המרד, לוחם שכנראה מצא את מותו במערה. מציאת שרידי הסנדל המסומר במערה עולה בקנה אחד עם המסורת התלמודית שבסיומו של מרד בר כוכבא התרחשו המקרים המתוארים בתלמוד על נחבאים במערה ששמעו קולו של סנדל מסומר יהודי 'ודחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם האויבים'." (שם, עמ' 198). אני לא בטוח שזאת הוכחה לאמינות התיאור של הסיפור הטרגי הנ"ל אלא דווקא לריאליה התנאית- הסנדל המסומר המתואר במשנה היה גם בשימוש של אוכלוסייה יהודית. עובדה זו התאשרה גם אחר הגילוי של מסמרי ברזל וסוליות מסמרים במערת אביאור בכתף יריחו. בסקרים וחפירות חדשות, התגלו עוד שרידי מסמרים במערות שנסקרו במצוקי מדבר יהודה בראשית שנות האלפיים (חלק גדול פורסמו בכרך השני של מערות המפלט ממדבר יהודה, ירושלים 2009) והתברר שזה לא גילוי נדיר ושבצד שרידי נעלי הקליגה שאותם אפשר לייחס לחיילי הצבא הרומי במהלך דיכוי המרידות, היו גם יהודים שהשתמשו בסנדלים מסומרים. האימה שליוותה את דיכוי מרד בר כוכבא הותירה את חותמה גם שנים רבות אחרי כן: הסנדל המסומר שהיה אחד מאביזרי הלבוש שכנראה אומצו אצל היהודים מהקליגה הרומית היעילה, הפך לאחד הסמלים הטרגיים שהזכירו את הקליגה הרועשת האימתנית של הקלגסים הרומאיים.
כמה מראי מקום למעוניינים להרחיב:
1. המאמר של חנן אשל על הסנדלים המסומרים ושם ספרות למחקרים קודמים על גזירת סנדל המסומר (ציון תשמ"ח):
https://www.jstor.org/stable/235602712. מאמר קצר של יוסי בורדוביץ (שעבודת המאסטר שלו עסקה בסנדלים המסומרים) על פריטי הלבוש הרומיים עם דגש על הקליגה/סנדלים מסומרים באתר רשות הטבע והגנים:
https://www.parks.org.il/…/%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99-%D7%9C…/
3. סקירה קצרה של גיא שטיבל על ממצאי הקליגה/סנדלים מסומרים במערות המפלט כחלק מהממצא הצבאי הרומי מתוך הקובץ השני של מערות המפלט במדבר יהודה, 2009 (שם עמ' 328-327, אפשר להסתכל בדיונים מפורטים בפרסומים בדף שלו ב-ACADEMIA של הממצאים הצבאיים במקומות אחרים ולחפש שם את המסמרים...):
https://www.academia.edu/…/_Military_equipment_from_the_Bar…
4. כאן אפשר לקרוא בקצרה על טביעת הסוליה של הקליגה שהתגלתה לפני שנים אחדות בחפירות היפוס סוסיתא:
https://popular-archaeology.com/arti…/i-stood-here-for-rome/
5. חיפוש קצר באדון גוגל יגלה אפשרויות רבות. הנה למשל תיאור מפורט של הנעלים הצבאיים הרומיות באתר על בריטניה הרומית:
https://www.romanobritain.org/…/mil_roman_soldier_footwear.…
6. וגם ביוטיוב, אפשר לראות את הסרטון הזה (תתעלמו מהקטע המסחרי בסוף) שבו יש הסבר פשוט על הקליגה הרומית כולל אזכור גם של המקורות שלנו על הסנדל המסומר:
https://www.youtube.com/watch?v=VdJUrqawA2Y&t=854shttps://www.facebook.com/talmudandarcha ... -eXc4AP_bIhttps://www.facebook.com/talmudandarcha ... -eXc4AP_bIhttps://www.facebook.com/talmudandarcha ... -eXc4AP_bI