כידוע ברע"ב בפירושו למשנה הרבה מאוד לכתוב בפירושו את פסק ההלכה במשנה. בדרך כלל הלך בעקבות הרמב"ם אבל לא תמיד. מה שתמוה בעיניי זה שלפעמים יש מחלוקת במשנה ואעפ"כ הרע"ב לא הכריע הלכה כמי. מצאתי לאחרונה דוגמא:
משנה מסכת שבת פרק כא משנה ג - ...ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה.
הרמב"ם מפרש את המשנה וכותב בסוף דבריו 'והלכה כחמים'. לעומתו הרע"ב מפרש את המשנה אבל לא פוסק הלכה.
יש למשיהו רעיון מה הסיבה לכך?
אשמח לשמוע.
יהושע