פורום אוצר החכמה

למה יש יותר מקום לברך בסעודה על ביסלי מאשר על ביגלה? והאם זה משנה אם הביסלי בטעם ברביקיו או בטעם פלאפל?

'מבריק' זו המילה...

איש_ספר כתב:למה יש יותר מקום לברך בסעודה על ביסלי מאשר על ביגלה?

אולי מצד מטוגן ואפוי

אני מחכה לערכת ברכה אחרונה לפי כל השיטות

זהירות! בייגלה אינו מזונות לכל השיטות!

דרומי כתב:זהירות! בייגלה אינו מזונות לכל השיטות!

וכי סוכריה היא שהכל לכל השיטות?

הבעיה היותר גדולה בבייגלה ההוא זה הגודל שלו, דומני שנכנס לחיוב ברכה אחרונה לדעת הסוברים שיש לברך על זית של זמנינו.

גם לסוברים כך, מדובר על שניים או שלושה.

הקשר בין סוכריה להשכל הרבה יותר חזק מאשר בייגלה למזונות

גימפעל כתב:אני מחכה לערכת ברכה אחרונה לפי כל השיטות

אני מחכה לערכת 'משנה הבריות' לכל השיטות

יוצא פוניבז' כתב:וכי סוכריה היא שהכל לכל השיטות?

כמדומה דסוכריה שהוא מעורב עם כמה דברים אף באופן שרוב תכולתו הוא סוכר מ"מ ודאי נשתנה וברכתו שהכל וודאית, אבל קוביית סוכר לכאורה ברכתו שהכל רק מספק כמו סוכר
ומימי תמהתי על גדולים שקראתי עליהם שהחמירו ואכלו קודם שתיית מיץ תפוזים וכדומה מן דברים שיש להסתפק לפי כמה שיטות על ברכתם בין פה"ע לשהכל, בפה"ע על שקד ושהכל על קוביית סוכר. הלא אף שנוהג שבעולם לברך על קוביית סוכר שהכל מ"מ גם זה לא יצא מידי ספק ברכה

מעיין כתב:

יוצא פוניבז' כתב:וכי סוכריה היא שהכל לכל השיטות?

כמדומה דסוכריה שהוא מעורב עם כמה דברים אף באופן שרוב תכולתו הוא סוכר מ"מ ודאי נשתנה וברכתו שהכל וודאית,

הסוכר לא גדל כגרגירים או כקוביות... אם הוא השתנה, הוא כבר השתנה הרבה קודם, ולסוברים שאפ"ה מברך העץ או האדמה מה לי אם אחרי שהשתנה לגרגירים הוא השתנה שוב לסוכריה.

חפשתי ע"י מערכת החיפוש
ועלה לי ספר שערי הברכה (שטיצברג)
ונגע בשתיהם הן בענין מה שכתבו להוציא עצמו בספק ברכה ע"י סוכר והן אם יש חילוק בין סוכריה לסוכר

לכאורה עדיף קורט מלח שבו אין שום צל של ספק שברכתו שהכל

בוצינא כתב:לכאורה עדיף קורט מלח שבו אין שום צל של ספק שברכתו שהכל

אבל יש ספק רב אם מברכים בכלל! ראה למשל כה"ח ריש סי' רד.

הרעיון למאה ברכות כבר חידוש בחור חשוב מישיבה גדולה דגייטסהוד בשנת תשס"ה וכמו שהאריך בזה בתשו' מחזה אליהו חלק ב' סי' ז' עיי"ב ותמצא נחת

בוצינא כתב:לכאורה עדיף קורט מלח שבו אין שום צל של ספק שברכתו שהכל

בעלון אליבא דהלכתא (כמדומה) נכתב בשם הגר"ן קופשיץ שאין מברכים בתוך הסעודה על מלח לבדו כיון שדרכו לבא בסעודה לטיבול האוכל
כמובן חידוש עצום. יש למישהו הוכחה בעד או נגד ?

בענין מה שהביאו מכף החיים ר"ד
----
הנה בפמ"ג שם בר"ד א"א ס"ק ג'

ומלח אפילו אותן שחופרין מקרקע לאו פרי הוה ואין דרך אכילה בכך, וכל שכן מלח עשוי ממים [והיינו דברכתו שהכל].

ויש לציין לפמ"ג הל' פסח סי' תמ"ד א"א ס"ק א'

...ומלח י"ל אין דינו כאוכלין וזה שייך בכל שבת עמ"ש בפריי שם וער"ן פ' כ"ה.

ומ"ש לציין בפריי שם לכאורה קאי רק אאוכלי בהמה ומצת מצוה שמיירי לפני זה באותו ס"ק, שמזה מיירי שם בסי' ש"ח על אתר א"א ס"ק י'
ועכ"פ זה אין סתירה דמלבד דגדרי ברכה וגדרי מוקצה שונים הם
דהרי קמח הוי מוקצה וברכה מברכין עליו ויש גם להיפוך
ובלא"ה מ"ש שם בהל' פסח הוא רק דמלח אין לו חשיבות אוכלין דיהא מותר לטלטלו שלא לצורך כלל [ודבר זה מצוי שיש אנשים שמחמת עצבון משחקין בפירורי מלח שעל השלחן אם נאמר דזה הוי כשלא לצורך כלל ועוד גרע מלחמה לצל] וגם זה חידוש