פורום אוצר החכמה

על כל פנים לקהתי תפוצה הרבה יותר גדולה...

משה גרוס כתב:על כל פנים לקהתי תפוצה הרבה יותר גדולה...

אגב השמועה אומרת שמשניות קהתי כמעט חפה לגמרי מטעויות. האם מישהו מצא שם פעם טעות?

אגב השמועה אומרת שמשניות קהתי כמעט חפה לגמרי מטעויות. האם מישהו מצא שם פעם טעות?

עיין בסוכה פ"א א, בפירוש שיעור סוכה ז' על ז', שהוא טעות גמור, (אמנם מביא זאת בשם ר' צבי הרכבי).
הוא מביא ששיעור סוכה הוא ז' על ז' וכפי שביארו ששה על ששה לראשו ורובו וטפח על טפח לשולחנו.
ושואל שא"כ הם 6*6=36 ועוד טפח לשולחנו הם 37 ולא 49. ומכוח קושיא זו יצא שם לטעות שיש לגרוס ו' על ז' ועוד פס לשולחנו, (ומביא סייעתא מרש"ש).

והדברים ברורים בלא זה, שכן אם נתן לאדם ו' על ו', הרי צריך להיות מקום לשלוחנו בכל מקום שישב בסוכה. דהיינו, אם ישב ופניו לצפון, הרי צריך שיהיה לו שם מקום טפח לשולחנו, וכן אם פניו לדרום או למזרח וכו'. וא"כ, הוא ו' על ו' (36), ותמיד צריך שיהיה טפח מולו ובצידו (13). (כלומר, הוא הבין בקושיא שהשלחן הוא טפח על טפח במקום אחד, אך האמת היא שזה צריך להיות בשני פסים, וא"צ לשנות הגי' ק"ל).

img770 כתב:

אגב השמועה אומרת שמשניות קהתי כמעט חפה לגמרי מטעויות. האם מישהו מצא שם פעם טעות?

עיין בסוכה פ"א א, בפירוש שיעור סוכה ז' על ז', שהוא טעות גמור, (אמנם מביא זאת בשם ר' צבי הרכבי).
הוא מביא ששיעור סוכה הוא ז' על ז' וכפי שביארו ששה על ששה לראשו ורובו וטפח על טפח לשולחנו.
ושואל שא"כ הם 6*6=36 ועוד טפח לשולחנו הם 37 ולא 49. ומכוח קושיא זו יצא שם לטעות שיש לגרוס ו' על ז' ועוד פס לשולחנו, (ומביא סייעתא מרש"ש).

והדברים ברורים בלא זה, שכן אם נתן לאדם ו' על ו', הרי צריך להיות מקום לשלוחנו בכל מקום שישב בסוכה. דהיינו, אם ישב ופניו לצפון, הרי צריך שיהיה לו שם מקום טפח לשולחנו, וכן אם פניו לדרום או למזרח וכו'. וא"כ, הוא ו' על ו' (36), ותמיד צריך שיהיה טפח מולו ובצידו (13). (כלומר, הוא הבין בקושיא שהשלחן הוא טפח על טפח במקום אחד, אך האמת היא שזה צריך להיות בשני פסים, וא"צ לשנות הגי' ק"ל).

השאלה שלו טובה מן התירוץ שלך (וכמובן מן התירוץ שלו). ולטעמיך, למה לא נצריך גם טפח לצפון וטפח למערב, והסוכה תהיה ח' על ח'? ובכל מקרה, מה עם הקרנות החורגים כבר מהטפח הסמוך לאדם?

אפרקסתא דעניא כתב:

img770 כתב:

אגב השמועה אומרת שמשניות קהתי כמעט חפה לגמרי מטעויות. האם מישהו מצא שם פעם טעות?

עיין בסוכה פ"א א, בפירוש שיעור סוכה ז' על ז', שהוא טעות גמור, (אמנם מביא זאת בשם ר' צבי הרכבי).
הוא מביא ששיעור סוכה הוא ז' על ז' וכפי שביארו ששה על ששה לראשו ורובו וטפח על טפח לשולחנו.
ושואל שא"כ הם 6*6=36 ועוד טפח לשולחנו הם 37 ולא 49. ומכוח קושיא זו יצא שם לטעות שיש לגרוס ו' על ז' ועוד פס לשולחנו, (ומביא סייעתא מרש"ש).

והדברים ברורים בלא זה, שכן אם נתן לאדם ו' על ו', הרי צריך להיות מקום לשלוחנו בכל מקום שישב בסוכה. דהיינו, אם ישב ופניו לצפון, הרי צריך שיהיה לו שם מקום טפח לשולחנו, וכן אם פניו לדרום או למזרח וכו'. וא"כ, הוא ו' על ו' (36), ותמיד צריך שיהיה טפח מולו ובצידו (13). (כלומר, הוא הבין בקושיא שהשלחן הוא טפח על טפח במקום אחד, אך האמת היא שזה צריך להיות בשני פסים, וא"צ לשנות הגי' ק"ל).

השאלה שלו טובה מן התירוץ שלך (וכמובן מן התירוץ שלו). ולטעמיך, למה לא נצריך גם טפח לצפון וטפח למערב, והסוכה תהיה ח' על ח'? ובכל מקרה, מה עם הקרנות החורגים כבר מהטפח הסמוך לאדם?

אני סבור דוקא שאפרקסתא צודק. איזו מין שאלה היא זו, הרי ברגע שאתה נותן טפח בשתי קרנות כגון בצפון ובמערב, ויש ז' על ז', א"כ גם אם ירצה ששולחנו יהיה במזרח או בדרום, יהיה לו טפח אחד מיותר בשביל שלחנו, כי בסוכה ז' על ז' תמיד יש טפח אחד מיותר לכל רוחות השמים. וצ"ע על תגובתך.

מה שבשולי ביאור המשנה הביא קושיא (שכבר הקשו באחרונים) ותירוץ ע"פ גירסא שמצא ברש"ש, לא לזה טעות ייקרא.
לגופו של ענין, עיקר הקושיא היא על לשון הרע"ב "וטפח על טפח לשולחנו", ולזה כל התירוצים שהוזכרו לא מספיקים.

לשון הרע"ב מטעה רק כשהיא לעצמה, אבל כשקוראים אותו אחרי דברי הראשונים פשיטא שכוונתו שנוסף טפח לרוחב בצד אחד על טפח לרוחב בצד אחר (ועי' הון עשיר). ואילו נתקשה בזה איך נבין דברי הראשונים "שהוא ז' טפחים באורך על ז' טפחים ברוחב, כי אדם יושב באמה שהיא ששה טפחים ושלחנו טפח, הנה שבעה טפחים". וכי עלה מעולם על דעת אי-מי שכוונת חז"ל שיש להוסיף קובייה של טפח בודד באיזה צד בסוכה?

פלתי כתב:אני סבור דוקא שאפרקסתא צודק. איזו מין שאלה היא זו, הרי ברגע שאתה נותן טפח בשתי קרנות כגון בצפון ובמערב, ויש ז' על ז', א"כ גם אם ירצה ששולחנו יהיה במזרח או בדרום, יהיה לו טפח אחד מיותר בשביל שלחנו, כי בסוכה ז' על ז' תמיד יש טפח אחד מיותר לכל רוחות השמים. וצ"ע על תגובתך.

אני מניח שהתכוונת שאינני צודק.

אתה טוען שנדרש שאדם יכול לשבת או בין מזרח ומערב או בין צפון ודרום, ובכל מקרה יהיה שולחן טפח לפניו. א"כ בכל מקרה זה רק ז' על ז'.

הגיוני. צודק. מקבל.

בדיוק!

ואסביר שוב מצד נוסף:
האדם הוא מרובע בכל מקום שנתנו לו שיעור מקום, (ולכן אין סברא לומר שנתנו לו כאן ו' על ז', אלא רק ו' על ו' או ז' על ז').
ואם כל הז' על ז' הוא עבורו אין מקום לשולחנו, ולכן חובה לומר שנתנו לו ו' על ו', והשלחן הוא הטפח הנוסף. רק כיון שאי אפשר לקבוע לו היכן יניח שלחנו, בהכרח שהשלחן מונח לאורך שורה.
אך אי אפשר להוסיף לו מקום מד' רוחות, כיון שהמקום כאן הוא רק לראשו ורובו, ולא לכולו, ובהכרח שחלקו מחוץ לסוכה. וא"כ, אין סברא שיתנו לו מקום לשלחן מד' רוחות - כיוון שאז האדם יתפוס מקום גדול יותר ברוח הרביעית, (לכיוון חוץ הסוכה), ואנו רוצים ליתן רק לראשו ורובו. וא"כ כיון שהאדם מרובע (כנ"ל), בהכרח שמוסיפים לו רק מב' רוחות. וק"ל.

קודם הסתפקתי אם אמנם זו כוונתך, וכעת שאני רואה שכן, אכתוב שלענ"ד הסבר זה מפותל ועקלקל שלא לצורך, וגם תמוה (מש"כ "שהמקום כאן הוא רק לראשו ורובו" הוא נגד הראשונים שביארו דין זה לפי הגמ' גברא באמתא יתיב, שלבית הלל היה כשר כל שיש בו ראשו ורובו ואפילו פחות מז' על ז', אלא שנקבע הדין לפי הישיבה).
אלא הדברים פשוטים: אכן, כיוון שחז"ל נתנו לאדם טפח לשלחנו, ולא באו לקבוע באיזה דופן דווקא הוא צריך להניחו ולאיזו קרן דווקא הוא צריך להפנות את פניו, ממילא מוכרח תוספת הטפח בשני דפנות סמוכות, שכך אפשר להניח את השולחן בכל אחת מהארבע שירצה (וכבר ציינתי להון עשיר). זה הכל.

הדברים ברורים ופשוטים. ועכ"פ אימייג' כששאלתי אם מישהו מצא טעויות בקהתי, לא לטעויות מסוג זה היתה כוונתי, ש"טעויות" מסוג זה תמצא גם בספרים מגדולי הדורות.

img770 כתב:בדיוק!


אך אי אפשר להוסיף לו מקום מד' רוחות, כיון שהמקום כאן הוא רק לראשו ורובו, ולא לכולו, ובהכרח שחלקו מחוץ לסוכה. וא"כ, אין סברא שיתנו לו מקום לשלחן מד' רוחות - כיוון שאז האדם יתפוס מקום גדול יותר ברוח הרביעית, (לכיוון חוץ הסוכה), ואנו רוצים ליתן רק לראשו ורובו. וא"כ כיון שהאדם מרובע (כנ"ל), בהכרח שמוסיפים לו רק מב' רוחות. וק"ל.

לדבריך, מדוע שלא יוסיפו לו מקום מימינו, משמאלו ומלפניו, ושיעור הסוכה יהיה 8*7?

ר' משה, לא הבנתי למה משלוש רוחות? הרב 770 צודק, מוסיפים רק משתי כיוונים, ואז בכל גוונא יש מקום גם לראשו ורובו וגם לשולחנו.

בקובץ הראשון מובא צילום של סט משניות קהתי שהיה בבעלות מישהוא מוויליאמסבורג (כך נאמר לי) שדאג למחוק את השם מהכריכה פן יבולע לו שהלא ידוע שבמחוזות אלו זה בגדר בל יראה ובל ימצא כיוון שנחשב ציוני ופירושו כתוב עברית מחודשת. בקובץ השני מובא פסק מהגרח"ק שמשמעו שגם במחוזות ב"ב הדבר מסוכן להראותו בגלוי.
בין השאר קהתי מצטט בפירושו רבנים מהמגזר החרדל"י. אך לידיעתכם קהתי עצמו חבש כיפה שחורה והיה יודע ספר והדבר נודע לי מדודי צבי יעקב וגנר שהיה יוזם הביאור. דודי היה אחד מחבר המנהלים של בנק המזרחי, ויום אחד בסוף שנות החמישים או תחילת הששים הציע לקהתי שילמד בהפסקת הצהריים חמש עשרה דקות משניות עם העובדים בסניף המרכזי, והיה מכין את תמצית הביאור בסטנסילים הכתובים במכונת כתיבה ומחלק אותם למשתתפים, וזה היה הבסיס הראשוני לפירושו כפי שהוא מופיע היום. ולמרות נסיונות להוריד אותו מהכתר, אף פירוש לא הצליח.

ממתי המכתב?
[ואולי יש בזה הבדל בין הישיבות לסוגיהן, באיתרי השתמשנו בקהתי כבדרך שגרה והיו כמה סטים באוצר הספרים [יעוין עליו כאן https://safranim.com/%D7%92%D7%99%D7%9C ... %A8%D7%99/ ] איני יודע כיצד נוהגים שם היום. אבל בישיבות הנחשבות לשמרניות יותר, כמו מאור התלמוד [על אוצר הספרים שלה יעויין כאן https://safranim.com/%D7%92%D7%99%D7%9C ... %95%D7%93/] אין קהתי.
על היווצרותו של הפירוש משיעוריו של ר' פנחס קהתי, שכמו שכתב הרב זאב ערבות היה עובד בבנק, סיפר לי גם ר' יוסף ניצן ז"ל, מרחובות, אמנם לדבריו היה זה שיעור לצעירים בכלל, כמדומה לצעירי המזרחי [אפשר שמדובר בשלבים שונים, בתחילה היה לעובדי הבנק ואחר כך התרחב, או שהיו כמה שיעורים].

אגב קהתי, שמעתי בשם הרבנית שלו, שהאדמור מחבד הפציר בו (כשהיה אצלו, לאחר הוצאת הפירוש על המשניות) שיעזוב את עבודתו בבנק ויקדיש את ימיו לעשיית פירוש דומה על התנ"ך. היה קשה לו לקבל את ההחלטה, ולמעשה הוא נלב"ע לאחר זמן לא רב. תנצב"ה.

מרפ'ק ז'ל עצמו שמעתי שעם סיום ביאור של כל משנה נהג למסור לאשתו לעיון. אם אמרה שאיננה מבינה כראוי, כתב מחדש.

.

כעת הגיעה לידי קונטרס נגד משניות קהתי שנכתב בעילום שם הנקרא "אודות משניות מבוארות", אך ידוע שנכתב ע"י ר' אהרן ראזענבערג, חתנו של משה בער בעק ממאנסי הידוע כאחד מנטורי קרתא.

מהיכן לקוחה תשובת רח"ק הנ"ל?
(לא סתם אסור, אלא "חלילה". כמדומני שמשניות קהתי שוכנות כבוד כמעט בכל בית כנסת חרדי בארץ).

גם שעון יד שוכן כבוד וכו'.

עקביה כתב:מהיכן לקוחה תשובת רח"ק הנ"ל?
(לא סתם אסור, אלא "חלילה". כמדומני שמשניות קהתי שוכנות כבוד כמעט בכל בית כנסת חרדי בארץ).

קבלתי במייל לפני כעשר שנים. כמדומני באחד הספרים הרבים ששואלים אותו שאלות מופיע ג"כ

זאב ערבות כתב:

עקביה כתב:מהיכן לקוחה תשובת רח"ק הנ"ל?
(לא סתם אסור, אלא "חלילה". כמדומני שמשניות קהתי שוכנות כבוד כמעט בכל בית כנסת חרדי בארץ).

קבלתי במייל לפני כעשר שנים. כמדומני באחד הספרים הרבים ששואלים אותו שאלות מופיע ג"כ

וכעת מצאתי את שחיפשתי אך לא בספרי הגרח"ק אלא בספר כשחר אורך - תשובות וכו' מהגראי"ל שטינמן (שנרשמו ע"י אהרן ניב):

זאב ערבות כתב:

זאב ערבות כתב:

עקביה כתב:מהיכן לקוחה תשובת רח"ק הנ"ל?
(לא סתם אסור, אלא "חלילה". כמדומני שמשניות קהתי שוכנות כבוד כמעט בכל בית כנסת חרדי בארץ).

קבלתי במייל לפני כעשר שנים. כמדומני באחד הספרים הרבים ששואלים אותו שאלות מופיע ג"כ

וכעת מצאתי את שחיפשתי אך לא בספרי הגרח"ק אלא בספר כשחר אורך - תשובות וכו' מהגראי"ל שטינמן (שנרשמו ע"י אהרן ניב):

ייש"כ.
לפחות הרב שטיינמן לא אמר שאסור (וכ"ש לא ש'חלילה').

עדיף לא ללמוד בכלל? ומה דין ביאורים אחרים? ומאי שנא

אולי כאן מקום להסביר מילה אחת היות ונשמע פה תימה על דעת הסטייפלר והגר"ח.
במחילת כל אלו שלומדים במשניות קהתי, ובמחילת כבודו שהוא אחד ממרביצי התורה ומזכי הרבים הגדולים כפי שמתברר למפרע. ואיני מנסה להמעיט או להוריד מזכויותיו.

יש הבדל בין לקרוא משניות לבין ללמוד משניות.
לקרוא ולהבין אפשר עם קהתי, זה פירוש קולח ומובן מאוד. (עד כמה זה הפירוש המדוייק זו כבר שאלה אחרת).
ללמוד משנה אי אפשר עם קהתי. ומי שלומד משנה רק עם פירוש קהתי ודי לו בזה לא למד משנה מימיו.

לימוד משנה הכוונה בעיון עם הבנה עד תכלית דעת המפרש - ויש פ"ד מפרשים ראשונים ואחרונים שמפיהם אנו חיים, שכל מילה שלהם צריכה תלמוד. וביניהם חילוקים זה מזה אליבא דסוגיות הש"ס בבלי וירושלמי שיש להבינם. ואפילו קוצו של י' מזה א"א להתחיל ללמוד מספרי "קיצורים", ובפרט ממי שקיצר פעם מזה ופעם מזה באותה משנה עצמה.

מסתברא לי מאוד שאנשים כדוגמת הסטייפלר ובנו להבחל"ח, ודוגמת הגראי"ל, ש"למדו" משנה עם כל היקף המושג של לימוד ועיון והבנה, לא היו יכולים לסבול שאנשים מחליפים לימוד בקריאה.
זה לא ויכוח אידיאולוגי ולא קשור להבדלי השקפה.

באמת! בדור של שוטנשטיין ומתיבתא וכו' להיטפל לקהתי.

מתיבתא [איני מדבר על שוטנשטיין, מחוסר ידיעתי, אבל נדמה לי שגם הוא בכלל] יש בו ליקוט מאוד עיוני, עם ציון לכל פיסקה מאין נשאבה, וזה מפתח גדול למי שרוצה ללמוד הכל איך להגיע למקור כל הערה וכל חידוש, וגם מגישים אותם בשפה קולחת.
זה לא תרגום מילולי בלבד להקלת הארמית [אם יש כאלו שמשתמשים בו רק לזה - וזוהי דרגתם בהבנת הלימוד, אשרי חלקם בזה ובבא. אבל לא זה הכל בספר הנ"ל!]. יש בו את כל המידע החידושים שאדם רגיל לא יכול להגיע בכוחות עצמו, כמעט, בלי מגיד שיעור טוב, או חברותא שיעבור איתו כל הספרים מבפנים.

מה הדמיון לקהתי.

יש את העניין העקרוני שראוי ונכון לבני ישיבה ות"ח ללמוד כמו שהיו לומדים בעבר, דהיינו לעיין בפשט ובדברי הפרשנים הידועים בעצמם, ולא לגשת לכתחילה ללימוד עם תרגום וביאור סימולטני שכביכול עושה עבורם את העבודה, ושלמעשה מקבע אותם להלך הבנה מסויים כפי הבנתו של כותב הביאור. וה"ה לפירושו של הרב קהתי, ה"ה לשוטנשטיין ה"ה למתיבתא וכדו'. וזה לכאו' מה שהתכווין מרנא הגראי"ל נ"ע המצוטט כאן "אתה יכול גם בלי קהתי", והוא היה אומר כן מסתמא גם על שוטנשטיין ומתיבתא.

אבל עדיין אי"ז אומר שישנה בעיה למי שזמנו דחוק או לבעה"ב וכדו' להשתמש בכל הנ"ל, לפחות כסוג של דיעבד. וגם בזה ישנו איזה שהוא שינוי הנובע מחמת ירידת הדורות קוצר ההשגה ורפיון החושים שלנו, שהרי בעבר ש"ס עם פירוש סימולטני לא היה מתקבל אפי' לא כדיעבד, ואילו כיום, אמנם לא ילמדו עם ש"סים כאלו בהיכלי הישיבות והכוללים בשעות הסדרים את המסכתות הנלמדות במסגרת הלימודית, אבל בכ"ז אברכים רבים שרוצים ללמוד מסכתות נוספות מהצד באופן מהיר יותר ובדרכים ואף מגידי שיעורים לבעה"ב וכדו' בהחלט מרשים לעצמם ללמוד ב'מתיבתא' או אפי' שוטנשטיין, וכמעט בכל בימ"ד גדול (מלבד בהיכלי הישיבות) ישנם כבר מדפים של הש"סים הללו, אפי' בחוגי הליטאים, ושוטנשטיין עצמו התעטר בשפע של הסכמות כתובות מכל גדולי הדור, מה שכמעט ולא היה עולה על הדעת בעבר.

אלא מאי, הרב פנחס קהתי ז"ל, הקדים את דורינו בדור, ועוד שגם בתחילה, מחוסר תקציב, הוא הוציא את המשניות כשפירושו בלבד מעטרן, בהשמטת הפרשנים הקדומים, וישנם כאלו שזה עורר אצלם מורת רוח, ובנוסף לכל הנ"ל, הוא גם היה איש המזרחי, מה שלא הוסיף לו מניות בחוגים שונים...


למעשה, בעווה"ר, היינו מפני העצלות וכיו"ב, אני מרבה להשתמש במשניות הכיס שלו ונותן לו לעשות עבורי את העבודה, ואני חייב לציין שאני נהנה ממנו מאד. לא כ"כ מהפירוש השוטף עצמו על סדר המשניות, שבו הוא בדר"כ מצטט את הפרשנים הידועים, וגם שלכך אפשר על פי רוב להסתדר טובא גם עם פי' ה"יכין" לבעל תפא"י, אלא שאני נהנה במיוחד מהקדמותיו, בראש כל נושא ונושא, בראשי המסכתא והרבה פעמים בראשי הפרקים וגם בתוך הפרקים גופם, הוא פורש בפניי את המושגים, את תורף הסוגיא בבבלי ובירושלמי ואת עיקרי דעות הראשונים, בתמציתיות ובשפה ברורה, הוא פותח בפניי את השערים ומאפשר לי ללמוד במהירות רבה יותר ובהבנה טובה יותר גם כאשר אין ראשי ורובי מונח באותה הסוגיא.


שמעתי פעם מרב ת"ח מופלג, "ר' פנחס קהתי מחייב את כולנו", יהודי שעבד למחייתו שנים רבות בבנק, ועם כל זאת, הקדיש את זמנו הפנוי לתורה בעמל רב ומתוך רצון כנה לזכות גם את הרבים בלימוד התורה, וחיבורו מוכיח עליו, שהוציא מתחת עשרת אצבעותיו יצירה תורנית כה ייחודית.

קראתי בענין את הפולמוס סביב משניות 'קהתי'. כמדומה שיש כאן נסיון של טיוח המציאות. אינני יודע לפרשן את תשובת הגראי"ל, 'אתה יכול גם בלי זה', אם בא להורות שאחרים כן ילמדו, אני יכול רק להעיד על המציאות הרווחת במחוזות בני ברק וכן בתי הכנסיות של חניכי הישיבות. עובדה היא כי הפירוש בגלגולו הישן, לפני ההדפסה החדשה עם הרע"ב היה 'בל יראה ובל ימצא' אם לא בבתי כנסיות של בעלי בתים או של פא"י / המזרחי, וכן לא היו הרבה בתים שהחזיקו את הסט הזה. כאשר הודפס מחדש השתנתה הגישה, ויותר מצוי לראותו, בעיקר בבתי כנסיות חסידיים. ברור לי, וכך זכור לי בעליל, כי ההסתייגות ממשניות קהתי לא היה רק בשל מיעוט עמל התורה, אלא גם בשל זהותו של המחבר. אינני מחווה דעה אלא רק מביע את התרשמותי מהמציאות שראיתי לנגד עיני. כמובן שאך היתממות היא לחשוב שהבעיה של הגרח"ק עם קהתי היא רק מיעוט העמל.

אגב, בעיני ראיתי איך מו"ר הגרש"א זצוק"ל הכ"מ העיר לבחור שלמד עם משניות 'קהתי', ועם זאת שמעתי משני עדים שמו"ר סיפר להם כי הוא צידד בזמנו באזני מרן הרב שך שלא יצא חוצץ כנגד קהתי מכמה טעמים.

לאחרונה קיבלתי ללמוד את סדר נשים ועוד מספר מסכתות מסדר זרעים לע"נ סבי ז"ל. ההבדל בין כאשר עשיתי זאת מתוך משניות קהתי לבין כאשר אלה לא היו תחת ידי ולמדתי מתוך משניות אחרות (זכר חנוך או וילנא החדש) הוא גדול.
במקרים רבים קשה להגיע להבנה טובה מתוך מפרשי המשנה בלבד, ולא תמיד יש סבלנות לחפש אצל כולם. הברטנורא מקצר, והרבה פעמים זה לא מספיק.
הרב קהתי נותן הסבר מקיף ונאמן, מביא את השיטות השונות בביאור המשנה, ואינו פוסח על מה שמוסיפה הגמרא.

נוטר הכרמים כתב:אגב, בעיני ראיתי איך מו"ר הגרש"א זצוק"ל הכ"מ העיר לבחור שלמד עם משניות 'קהתי', ועם זאת שמעתי משני עדים שמו"ר סיפר להם כי הוא צידד בזמנו באזני מרן הרב שך שלא יצא חוצץ כנגד קהתי מכמה טעמים.

הרב שך רצה לצאת נגד קהתי? האם מאותה סיבה הוא גם היה יוצא נגד שוטנשטיין?

עקביה, התשובות לשאלותיך, 1. לפי העדויות ששמעתי - כן. 2. יש טוענים בלהט שבודאי לא היה מסכים לכך, ואגב, בחלק מההסכמות לשוטנשטיין מודגש כי 'עת לעשות לד'' בפרט אחרי שיצאו לאור תרגומים שאין רוח חכמים נוחה מהן, ראה הסכמות הגריש"א והגרש"א ואולי עוד. [יתכן שהנימוק הזה היה מכריע גם אצל הרב שך, בפרט שבמכתבים נגד שטינזלץ היה כתוב במפורש שעוד יופיע תחליף, משהו כזה].

נוטר הכרמים כתב:עקביה, התשובות לשאלותיך, 1. לפי העדויות ששמעתי - כן.

אני מקווה שלא מהטעמים המובאים בקובץ הליצני של רוזנברג, שהעלה ר' זאב לעיל.

שמעתי שגם מאסופת המפרשים בסוף הגמ' שעשו בש"ס וגשל (כמדומה שהם היו החלוצים) הרב שך לא היה מרוצה. אם כך, בסה"כ קהתי נמצא בחברה טובה.

נוטר הכרמים כתב:קראתי בענין את הפולמוס סביב משניות 'קהתי'. כמדומה שיש כאן נסיון של טיוח המציאות (?). אינני יודע לפרשן את תשובת הגראי"ל, 'אתה יכול גם בלי זה', אם בא להורות שאחרים כן ילמדו, אני יכול רק להעיד על המציאות הרווחת במחוזות בני ברק וכן בתי הכנסיות של חניכי הישיבות. עובדה היא כי הפירוש בגלגולו הישן, לפני ההדפסה החדשה עם הרע"ב היה 'בל יראה ובל ימצא' אם לא בבתי כנסיות של בעלי בתים או של פא"י / המזרחי, וכן לא היו הרבה בתים שהחזיקו את הסט הזה. כאשר הודפס מחדש השתנתה הגישה, ויותר מצוי לראותו, בעיקר בבתי כנסיות חסידיים. ברור לי, וכך זכור לי בעליל, כי ההסתייגות ממשניות קהתי לא היה רק בשל מיעוט עמל התורה, אלא גם בשל זהותו של המחבר. אינני מחווה דעה אלא רק מביע את התרשמותי מהמציאות שראיתי לנגד עיני. כמובן שאך היתממות(?) היא לחשוב שהבעיה של הגרח"ק עם קהתי היא רק מיעוט העמל.

אגב, בעיני ראיתי איך מו"ר הגרש"א זצוק"ל הכ"מ העיר לבחור שלמד עם משניות 'קהתי', ועם זאת שמעתי משני עדים שמו"ר סיפר להם כי הוא צידד בזמנו באזני מרן הרב שך שלא יצא חוצץ כנגד קהתי מכמה טעמים.

כלומר- אתה בעצם מסכים עם מה שכתבתי וחוזר על דבריי אחד לאחד. א) מיעוט עיון, ב)הדפסת המשניות עם פירושו בלבד ללא רע"ב ותיו"ט, ג) המזרחי ("אישיותו").

פשוט שמהדברים שהובאו בשם הגרח"ק שליט"א ניכרת הסתייגות חד משמעית (כנראה על רקע "המזרחי"?), ובאמת מעניין מה הוא אומר על שוטנשטיין ועל מתיבתא. אני התייחסתי רק לדבריו של הגראי"ל נ"ע, וגם מה שסיפרת על הגרש"א זצ"ל נראה כן, ואין ספק שכל ראש ישיבה היה מעיר או היה מסתייג מכך שתלמיד ישיבה ישב וילמד בישיבה עם משניות קהתי, אבל זה דווקא בעיקר מצד העניין העקרוני של מיעוט העיון העצמי
.
אגב, בחדרי אוצה"ס של הישיבות, לכה"פ הישיבות הירושלמיות, היו משניות קהתי גם היו, כפי שראיתי בעיניי כבר לפני שנים רבות בכמה ישיבות, ועוד טרום ההוצאה המחודשת. יתכן שבישיבותיה של ב"ב לא, אינני יודע. מה שכן, הן תמיד היו בחדר ה'אוצר' הגדול ולא בספריות שבבימ"ד עצמו, אבל עכ"פ לא "בל יראה ובל ימצא".

ועם כל הנ"ל, עדיין נראה, שחלק ניכר, אולי אפי' החלק העיקרי מ"החטא" כביכול של הרב קהתי היה בכך שהוא הקדים את זמנו בכמה עשרות שנים.

פ"ת, אכן כן הסכמתי עם רוח דבריך. לא תקפתי דברי מישהו, ודאי לא את דבריך.
כמדומני שאתה חשדן / רגיש מדי לנוכח משקעי עבר. תן צ'אנס

זאב ערבות כתב:בקובץ הראשון מובא צילום של סט משניות קהתי
... והדבר נודע לי מדודי צבי יעקב וגנר שהיה יוזם הביאור. דודי היה אחד מחבר המנהלים של בנק המזרחי, ויום אחד בסוף שנות החמישים או תחילת הששים הציע לקהתי שילמד בהפסקת הצהריים חמש עשרה דקות משניות עם העובדים בסניף המרכזי, והיה מכין את תמצית הביאור בסטנסילים הכתובים במכונת כתיבה ומחלק אותם למשתתפים, וזה היה הבסיס הראשוני לפירושו כפי שהוא מופיע היום. ולמרות נסיונות להוריד אותו מהכתר, אף פירוש לא הצליח.

קהתי 2.jpg

קהתי 3.jpg

פרטי הסיפור בספר הזכרון 'הרב פנחס קהתי זצ''ל', עמ' 39

נוטר הכרמים כתב:פ"ת, אכן כן הסכמתי עם רוח דבריך. לא תקפתי דברי מישהו, ודאי לא את דבריך.
כמדומני שאתה חשדן / רגיש מדי לנוכח משקעי עבר. תן צ'אנס

בסדר בסדר, אשתדל..

לא תיארתי לעצמי שע"י תמונה תמימה יפתח כזה דיון סוער, אך ארשה לעצמי לומר כמה נקודות אישיות. הגעתי לארה"ב עם תפילין וסידור. הספרים הראשונים שרכשתי הם משניות קהתי, קצור שולחן ערוך, מקורי המנהגים ועוד ספר שאיני זוכר (חומש מ"ג בכרך אחד קבלתי במתנה). כלומר שמורות לספר זכות ראשונים שממנו התחילה כל הספריה. לדודי היה סט של כל הסטנסילים המקוריים והוריש לי אותם, אך הם נמצאים בבוידם של בית הכנסת בתל גנים שיסד ועוד לא הספקתי לגאול אותם משם (בו שכנה הישיבה של הרב רובין וכעבור שנים התושבים החילוניים גרמו שהישיבה תאלץ לעזוב את המקום ודורשי דבר אמרו שבגלל זה ר"ג ספגה יותר טילים במלחמת המפרץ מכל עיר אחרת). בקשר לדודי אציין את העובדה שבתחילת שנות השלשים בהיותו בגיל 17 נפרד מהוריו ברומניה ועלה לארץ עם הרכבת דרך טורקיה מתוך להט לישב את ארצינו הקדושה ובלי לדעת מה מחכה לו.
מענין שאיש לא ציין שקהתי גם מצטט את פירושו של חנוך אלבק, פירוש שלכל הדעות הוא בעייתי.