מאמר נגד הספר של בראון על החזו"א

[ספרן]

https://docs.google.com/file/d/0Byfi6UU ... JMGhJ/edit

[מאיר סובל]

המאמר כותב כמה ענינים יפים על החלק ההלכתי.
בהחלט ביקורת עניינית וקולעת.
אולם לכאורה הכנסתו ל"ישורון" אינה ביקורת אלא תעודת כבוד לבראון - מצידו הוא הגיע למקום הכי מכובד שאפילו לחלום לא העז לחלום עליו.

[בברכה המשולשת]

כבר היו בישורון מאמרי ביקורת על מחקרים אקדמיים.

[אוצר החכמה]

המאמר כותב כמה ענינים יפים על החלק ההלכתי.
בהחלט ביקורת עניינית וקולעת.
אולם לכאורה הכנסתו ל"ישורון" אינה ביקורת אלא תעודת כבוד לבראון - מצידו הוא הגיע למקום הכי מכובד שאפילו לחלום לא העז לחלום עליו.

לא קראתי את הספר של בראון אבל אם הציטוטים שמביא שם נכונים, כל הכבוד להרב יהושע ענבל שהיה לו סבלנות להתעסק בכאלה שטויות שכתב בראון.

[עשוי לנחת]

אולם לכאורה הכנסתו ל"ישורון" אינה ביקורת אלא תעודת כבוד לבראון - מצידו הוא הגיע למקום הכי מכובד שאפילו לחלום לא העז לחלום עליו.

אוי לאותו כבוד. אני בטוח שהוא היה מוותר על 'כבוד' זה בחפץ לב.

[פרי יהושע]

המאמר מעניין בעצם קיומו. הרי בדרך כלל אין אברכי כולל חזו"א וכיו"ב נוהגים להתייחס במפורש לעבודותיהם של אנשי האקדמיה, ודאי לא באופן כזה של ביקורת על ספר (האם מישהו מכיר תקדים לכך?) ודאי לא חדשים מקרוב באו כמו כאן. אולי אפוא הסיבה לכתיבת הדברים היא נסיונם (הבלתי מוצלח מסתמא) של מפיצי הספר לשווקו גם בציבור החרדי, באמצעות מודעות פרסומת מאחזות-עיניים.


ארצה להעיר מן הצד צרור הערות (בלי לנגוע בכלל בגוף תכני הספר שלא קראתיו):

1. לגבי המאמר, מדובר מעיקרא בדו שיח של חרשים. חבל על הזמן כפשוטו לכאן ולכאן.

2. בנימין בראון הוא שומר מצוות. וגם אם כתב דברים נורא מעצבנים זה לא הופך אותו לחילוני (ואגב אף שאיני מכיר אותו אישית אני יכול לספר מה שאני יודע על אברך אחד שחשב לפנות לאקדמיה ודיבר עמו כיצד והיכן וכדומה, והלה אמר לו בתשובה - למה אתה עוזב את הכולל?)

3. תופעה מעניינת היא, לעת עתה, שכמעט כל הביקורות (הזועמות) בהן נתקלתי על ספרו של בראון, מוקדשות כולם לשליש הראשון של הספר, כלומר לשער הביוגרפי שלו, ולא לעיקר הספר, והוא ניתוח השיטה וההגות והפסקים. צריך אפוא לברר לקוראים שבראון איננו היסטוריון ולא בזה אומנותו והתמחותו, אלא בתחום הפילוסופיה וחקר ההגות וכדומה. ובזאת, כלומר בשני השליש האחרים של הספר, שהם העיקר מבחינתו של בראון (זהו הדוקטורט שלו, השער הביוגרפי נוסף רק אח"כ) צריכה הביקורת האמיתית להתמקד, לא באיזה עיר נפטרה אשתו של החזו"א.

4. התעורר כאן וויכוח מי מסוגל יותר לתאר/לנתח בנאמנות/בדייקנות את דמותו/דרכו של החזו"א, האם מי שנתגדל מינקותו בחוג מעריצי החזו"א ההולכים בדרכיו או חוקר מן החוץ שבא וכלי האקדמיה בידו. ובכן דומני שזהו הוויכוח העתיק, וסליחה על המשל העממי (להלן יובן שאינו מופנה לנידו"ד דווקא), אם אפשר לשפוט טעמה של חביתה גם מבלי לדעת לטגן ביצה. כלומר האם מתנגדים יכולים לכתוב על חסידים? האם ליטאים יכולים לכתוב על חב"ד? האם בסאטמר יכולים לנתח את הציונות הדתית? האם הר"א וסרמן יכול לתאר את שיטתו של הר"י ריינס? מי יתאר נאמנה את פולמוס צאנז-סדיגורא הישן, חסידי צאנז / סדיגורא או מתבונן מן הצד? ואת הרצל מי ינתח מדוייק יותר, ביוגרפים מן האוניברסיטה או פ. חובב? והאם כדי לכתוב על רבי יצחק אלחנן ספקטור, לצורך העניין, צריכים להיות צאצאים שלו או אדרבא לא להיות? וכן הלאה וכן הלאה...

יהי זכרו ברוך, תמיד טוב מבט מבחוץ אפי' אם הוא קצת או הרבה שטחי, והמאמר הפנימי כביכול מוכיח זאת, מה הרעש הגדול הלא ברור שיש לבטים לנער צעיר בתקופת ההשכלה, אדרבא הדבר מוכיח על גדלות ושלימות הרבה יותר.
לגופו של העניין אמנם נכון שאין על מה לסמוך ברמה החיצונית שכמעט נטו רגליו, אבל זה נכון שהחזון איש בנעוריו לפחות נפתח גם לקריאה מחוץ למסגרת של הש"ס ורבותינו הראשונים והגר"א הלא הכיר את המדע של ימי הבינים לפחות.

[לייטנר]

ואגב אף שאיני מכיר אותו אישית אני יכול לספר מה שאני יודע על אברך אחד שחשב לפנות לאקדמיה ודיבר עמו כיצד והיכן וכדומה, והלה אמר לו בתשובה - למה אתה עוזב את הכולל?

בעצמו הכתוב מדבר.

[פרי יהושע]

ואגב אף שאיני מכיר אותו אישית אני יכול לספר מה שאני יודע על אברך אחד שחשב לפנות לאקדמיה ודיבר עמו כיצד והיכן וכדומה, והלה אמר לו בתשובה - למה אתה עוזב את הכולל?

בעצמו הכתוב מדבר.

אם הכוונה לי, אז לא.

[פרי יהושע]

ואגב אף שאיני מכיר אותו אישית אני יכול לספר מה שאני יודע על אברך אחד שחשב לפנות לאקדמיה ודיבר עמו כיצד והיכן וכדומה, והלה אמר לו בתשובה - למה אתה עוזב את הכולל?

בעצמו הכתוב מדבר.

אם הכוונה לי, אז לא.

טעיתי [שלחו לי באישי], הכוונה אליו ברורה, אולם אינו חשוד אצלי המנוח הי"ד שכתב שאינו מכירו אישית, ואולי לא מהיכרות אישית, אלא במיל וכדו'.

[גביר]

לקראת יום היארציט של רבינו החזון איש, מועלת כאן רשימה על אודות ספרו של בראון. הדברים נכתבו תוך כדי קריאה בספר ולא פורסמו. אם כי כבר דשו בו רבים וחלק מהדברים שהועלו כאן נתפרסמו כבר במקומות אחרים, מכל מקום יתכן שתמצא תועלת כל שהי בהעלאתם.

[חוקר ודורש]

בגליון משפחה האחרון יש ראיון אם עוזרת הבית שלו וישנם סיפורים יפים.

[גביר]

היוכל מר להעלות את הדברים או לשלח לינק, עיתון 'משפחה' ודומיו אינם מצויים במקומנו.

[מאיר סובל]

יישר כח הר' גביר,

הערה אחת על האמור שם במאמר שהעלה:
מה שמעיר על עמ' 196 שבו ציטוט מפאר הדור והנחת בראון שזה הולך על "דעת תורה" וכו'.
הציטוט הוא מאגרת החזון איש [לר' קלמן כהנא] שכבר נדפסה במקומות נוספים, ולא ציטוט מדברים שבעל פה.
משכך אין ההערה על דייקנות ואמינות עורכי פאה"ד במקומה.
עכ"פ אין להכניס כאן שום דבר על המונח "דעת תורה" כפי שבראון מנתח, ולא רק בספר זה, כביכול מדובר על חובת ציות לגדול הדור וכדומה. מדובר שם על מחלוקת הפוליטיקאים של פא"י ומטה נגד כל הרבנים כולל של הרבנות הראשית, בשאלה האם שירות לאומי לבנות זו שאלה הלכתית או פוליטית. והמבין יבין.

[גביר]

ישר כח. אגב לפני כשנה יצא ספר בשם 'יסודות ועקרונות פרשנות התלמוד' מאת ר' אליהו הכהן מרגליות מבני ברק [איני יודע מי הוא, אך ניכר מכתלי ספרו שהנו תלמיד חכם ולמדן, ואגב אעיר שעריכה לשונית הייתה עשויה להועיל הרבה לספר] העוסק בהשוואת שיטת רבי חיים מבריסק לשיטת החזון איש ושם האריך להראות את עד כמה נטועה הגישה של 'דעת תורה' בשיטת החזון איש דווקא.

[ש. ספראי]

הנה 'הבנתו' של בנימין בראון בתורת החזו"א. לקרוא ולא להאמין.

[נוטר הכרמים]

באמת מדהים.
הדוגמא הזאת לא מופיעה במאמרי הביקורת?

[נחמת ארי]

לא במאמרי הביקורת, אבל כבר עמד על כך הרב אדם קדמאה (א' המבקרים)- viewtopic.php?f=7&t=17983&p=345956#p345956

[הוה אמינא]

הוא כל כך מגוחך שאי"צ לרדת לרמה הזו בביקורות, שם כנראה נטפלו לדברים יותר עדינים שהקוראים עלולים לפרש ולהבין אותו, או שהוא בעצמו טעה בשיקול דעת, אבל לא כשהבעיה היא "בדבר משנה" ממש.

[יהושפט]

הערב ראיתי בשולחן של הפצת י. בלוי, מהדו"ח של הספר בשבילי ראדין של פלאטו עם תוספות על "הקמת עולם התורה" בארץ ע"י החזו"א [ואכמ"ל בטיב כתיבתו, רק אציין שלא נכחד ממנה הבדיה הידועה על ילדותו של טרוצקי והח"ח, הגם שהיא מוכחשת לכל בעל ידע בסיסי בהיסטוריה], ובסופו קונטרס מרבי יעקב עדס על החזו"א, בתוך הדברים יש פרק ארוך של ביקורת על ספרו של בראון, מטעויות הלכתיות ועד להסתמכותו על ספריו של חיים גראדה וח"ע קוליץ ועוד.
על הדרך הוא גם מבקר את ספרו של בראון על החרדים, ומציין לשתי טעויות עובדתיות בדבריו, האחת על שערבב בין דניאל ביטון ממכון המאור לזה הקנאי מבי"ש, וחשבם לאדם אחד. והשני על שזיכה לו לר"י עדס שמונה ילדים בעוד יש לו רק שנים, ומאריך שם בפרטי סיפורו האישי.
אחר כך יש גם פרק על חוקרי הקבלה, תוך התייחסות מפורשת לי' ליבס ותאוות מציאת השבתאות שלו אצל הגר"א ובית מדרשו, הוא טוען שליס תיקן דברים על פיו, ועדיין טועה, דברים מעניינים מאד.
בשני הפרקים הן על בראון והן על חוקרי הקבלה הוא טוען שהם באמת משקיעים המון עמל ידע במחקריהם, אז למה הם לא לומדים כבר ברצינות את מושא מחקרם.