פורום אוצר החכמה

מקום למחשבה, שישנם הרבה ספרים שלדור שלנו הנוסח הוא קשה,וכדלהן ומאחר ומיום ליום יותר ויותר המחברים מנגישים את החומר הנלמד[עיין ערך שוטנשטיין וכ וכו] הלומד הסביר קשה לו להתעמק בדברי אחרונים [בראשונים גם קשה אבל מרוב חשיבותם יש יותר כוח וחשק להשקיע בהם],אבל אחרונים כמו ברכת שמואל,או מהרל,פחד יצחק וכו הרבה הרבה ספרים לענ"ד יש מקום לשכתב נוסח קליל ומונגש לדור שלנו, כי החומר חשוב מאוד אבל העצלות המחשבתית גורם לעייפות הקריאה וחבל.

אני הקטן סבור בהיפך לגמרי. על הראשונים אנו בושים ומצטערים, נא אל תוסיף עליהם.
אל לנו לגעת בלשון רבותינו ז"ל במאומה, ועיין חפץ חיים בפתיחה, הכותב שדווקא לשונם משפיע עלינו לטובה, ואם מצד הקושי שלנו, הלא אדם לעמל יולד, ולכל היותר יש להוסיף ביאור בהערות למטה, ותל"מ.

עדיף כבר להשליך את כל הספרים ה'קשים' לגניזה.
כן גם את מהדורות הבבלי, החסרות פירוש-נכים (הנקרא 'שטנשטיין' וכדומה).

איך אפשר לכתוב דבר כזה? הציניות ברורה, אבל בכל זאת - להשליך? ספרים? - למצער, נא להוסיף 'אזהרת ציניות'

לא מובנת לי ההתנפלות על מי שמספר על מציאות פשוטה הנראית לעין כל.

יש הרבה יהודים טובים שרוצים ללמוד ואין להם את הכלים לכך, אם משום שלא קיבלו חינוך יהודי בצעירותם או מסיבות אחרות.

כל המנגיש רעיונות גדולים לציבור הרעבים והצמאים לדבר ה' זוכה בזכות נפלאה שאין כמוה.

וגם על הרמב"ם התלוננו וגם על הב"י וכו'. נו נו ... דור דור ודורשיו. ואי אפשר לאלץ את הציבור כולו להישאר בימי הביניים...

אין שום מצווה לזרז את תהליך התנוונות המוח.

עוד מעט יצאו לאור
ספר יצירה בתלת מימד
חידושי הגר"ח הלוי עם יסוד מלכות
מצוה קינדער על ל"ט מלאכות
ועוד ועד
(לא כתבתי קומיקס, שכן כבר עבר עליו הכלח...)

דרומי כתב:לא מובנת לי ההתנפלות על מי שמספר על מציאות פשוטה הנראית לעין כל.

יש הרבה יהודים טובים שרוצים ללמוד ואין להם את הכלים לכך, אם משום שלא קיבלו חינוך יהודי בצעירותם או מסיבות אחרות.

כל המנגיש רעיונות גדולים לציבור הרעבים והצמאים לדבר ה' זוכה בזכות נפלאה שאין כמוה.

וגם על הרמב"ם התלוננו וגם על הב"י וכו'. נו נו ... דור דור ודורשיו. ואי אפשר לאלץ את הציבור כולו להישאר בימי הביניים...

משווים ארטסקרול לרמב"ם, מתיבתא לב"י... אין גבול לשטויות?!

הרמב"ם בחיבורו התכוון 'לקרב הדינים אל השכל', וכן 'שיהיו כל הדינים גלויים לקטן ולגדול', ומשום כך פעמים שאף כתב טעמים שאינם מדוייקים לפי התלמוד!
"מה שנזכר בהלכות, שמא יטעה בין ה' ל-ז' הוא האמת, והוא מאמר התלמוד, כפי שהקשה שם וזכרתי אני דבר הנופל לרוב והוא חילוף שעה בשעה שאחריה בהיות שכונתי בכל החיבור הזה להקריב הדינין אל השכל או אל דרך הרוב". (תשובות הרמב"ם ירושלים תרצ"ד סימן עו עמ' 74). וראה כעי"ז ביד מלאכי כללי הרמב"ם אות ד'.

ובלשונו של הרב ב.ז. בנדיקט: "מטרתו של הרמב"ם כפי שהוא כותב בהקדמתו לספרו היד החזקה 'שיהיו כל הדינים גלויים לקטן ולגדול'. משום כך ערך את הדינים לפי נושאים, הקפיד על סידורם המודרג ועל הרצאת דברים בהירה. אולם הרמב"ם שאף לא רק להקנות ידיעת הדינים לכל שדרות העם, אלא גם לחבב אותה עליהם לאהב שם שמים עליהם והוא חיפש לו דרכי הסברה מיוחדים לשם - כך. אחת הדרכים היא זו שכותב עליה בתשובתו לחכמי לוניל בענין מתן טעם לדין 'להקריב הדינים אל השכל או אל דרך הרוב'. כלומר אם נראה היה לו להרמב"ם שטעם מסוים לדין או מדרש מסויים כמקור לו יתקבלו על שכלם של בני דורו יותר מאשר אלה המובאים בגמרא הוא העדיף להביא את הטעם או את המדרש העשויים להתקבל יותר... ועמידה זו יש בה כדי להסביר תמוהות רבות שנתקלו בהם חכמים שונים במשנת הרמב"ם".

אשר על כן, ביחס לדורנו הרי שארטסקרול ודאי הולכים בדרכו של הרמב"ם, ואף מחמירים יותר ממנו, בהשתדלם לדייק עד כמה שאפשר, ובהביאם בהערות את הדעות השונות בפירוש הסוגיא...

יש שתי תכליות שונות לספרי הנגשה:
1. לפתוח פתח כחודו של מחט לתלמיד הצעיר, כדי שיוכל להידחק דרך השער ולהמשיך בכוחות עצמו ללא עזרה.
2. להחליף כליל את הספרים המקוריים מתוך הנחה שהספרים לא נכתבו בשפה המתאימה.

תלמיד-חכמים כתב:אשר על כן, ביחס לדורנו הרי שארטסקרול ודאי הולכים בדרכו של הרמב"ם, ואף מחמירים יותר ממנו, בהשתדלם לדייק עד כמה שאפשר, ובהביאם בהערות את הדעות השונות בפירוש הסוגיא...

אף "כקוף בפני אדם" לא ידמו. מן הפלא שצריך לפרש זאת.

עובדיה חן כתב:מקום למחשבה, שישנם הרבה ספרים שלדור שלנו הנוסח הוא קשה,וכדלהן ומאחר ומיום ליום יותר ויותר המחברים מנגישים את החומר הנלמד[עיין ערך שוטנשטיין וכ וכו] הלומד הסביר קשה לא להתעמק בדברי אחרונים [בראשונים גם קשה אבל מרוב חשיבותם יש יותר כוח וחשק להשקיע בהם],אבל אחרונים כמו ברכת שמואל,או מהרל,פחד יצחק וכו הרבה הרבה ספרים לענ"ד יש מקום לשכתב נוסח כליל ומונגש לדור שלנו, כי החומר חשוב מאוד אבל העצלות המחשבתית גורם לעייפות הקריאה וחבל.

רעיון מצוין
רק שהמנגישים על הדרך מגישים לך מאוצרותיהם ומתובנותיהם ומאבחנותיהם הפרטיות ושוזרים אותם כפתור ופרח בדברי המחבר...

דומה שעם כל התועלת [ולענ"ד במקרים רבים היא ישנה] שיש בספרי ההנגשה, מן הראוי לשים לב לכך שלפעמים פרשנותם של המנגישים אינה משקפת בהכרח את הכתוב בחיבור המקורי [כעין שניתן לראות לפעמים בתרגומים] ומן הראוי להשתמש בעבודות אלה בביקורתיות הראויה ובוודאי של כתחליף לספר המקורי.

דומה שבמרוצת הזמן הלומד רוכש לעצמו את שפת המקורות [התיבונית, הפייטנית וכן על זה הדרך] ונזקק פחות ופחות לאמצעי העזר. כך, למשל, בחור צעיר האומר סליחות [בפרטם האיטלקיות - אשכנזיות, שלשונן קשה] עם פירוש כלשהו, מתרגל עם השנים ללשון הפיוטים [ביחוד שבמקרה זה לא ניתן להשתמש בפירוש כתחליף לפיוט עצמו] ונעזר בפירושים פחות ופחות ככל שהשנים חולפות.

לענ"ד, ההיפך. מי שאינו מתרגל ללמוד מצעירותו במקור, ייתקע עד זקנה ושיבה עם ארטסקרול.

נזכרתי אגב, במעשה המסופר במרן הגאון ר"ח קניבסקי זצ"ל, שפעם ניגש אליו מישהו עם שאלה בגמרא. הלה הביא אתו מגמרות אלה המבוארות החדשות, כאשר שאל שאלתו. מיד הגיב ר"ח: בבקשה, לך תביא לי גמרא...

על השוואה העלובה והמגוחכת של ארטסקרול לרמב"ם, נזכרתי כרגע במעשה אחר:
מלפני שנים רבות, כאשר שטיינזלץ החל להוציא לאור "תלמוד המבואר" שלו, הייתה עליו ב"ניו יורק טיימס" סקירה אוהדת. שם בעיתון היוקרתי, הפליגו בשבחו, ולא נחה דעתם עד הערכתם אשר "מימות רש"י לא קם מבין התלמוד ויודע סודו דוגמת הרב עדין שטיינזלץ"... (שמעתי מאאמו"ר שליט"א).

באמונתו כתב:לענ"ד, ההיפך. מי שאינו מתרגל ללמוד מצעירותו במקור, ייתקע עד זקנה ושיבה עם ארטסקרול.

ברור ופשוט כך.
המוח הופך לנכה.
והאדם לעצלן.
מפחד להפעיל את השכל.
אני מדבר מידיעה.
אחת הצרות הגדולות של הדור שלנו הוא הפינוק והעצלות. וביאורי שו"ש ודומיו (שמתרחבים גם לתחומים אחרים, כמו ספרי חסידות ומוסר) רק מחריפים את הצרה הזו.