מה שכתב בעמ' י"ח ש״ריח הפה״ הוא ״אפילפסיא״ כמובן אינו נכון.
[ומה שכתב לעיין בתוס' יו"ט הוא טעות].
אמנם התפארת ישראל בכתובות פרק ז' משנה י' (יכין אות נ"א) כתב: ול״מ [=ולולא מיסתפינא] היה נ״ל ש[״פוליפוס״] הוא החולי הנקרא בל"ר ״עפילעפסיא״ דהיינו חולי נופל [=מחלת הנפילה, נכפה].
אך זו דעה שכנראה לא התקבלה.
[דברי התפא"י אינם מובנים, כי לא מסתבר שהתפא״י התכוין שפוליפוס זה לא ריח החוטם (או ריח הפה) אלא מחלת הנפילה, כי הגמ׳ בעצמה (כתובות עז.) אומרת שהפירוש של פוליפוס הוא ריח החוטם (או ריח הפה), וכן גם מבואר בערוך (במוסף הערוך) שבלשון רומי ויווני זה הפירוש האמיתי של פוליפוס. ומאידך גיסא קשה לומר שהתפא"י התכוין שריח החוטם היינו מחלת הנפילה, וצ״ע].
[נכפה נזכר בפני עצמו שם בכתובות עז. בתחילת העמוד].
ראה ערוך (השלם) ערך פליפוס,
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... &hlts=&ocr[ואולי הוא לשון דומה למה שמכנים בימינו "פוליפים"?].
בעמ' ה' מזכיר מורי הרב ליבוש טהריץ?
-------------
וכעת, אחרי שגילה הרב משנ"נ שהמחבר הוא הזייפן הנלעג שכתב ספר משנת צניעות, אין צורך כלל לעיין ולהתעמק בדברי הספר.