הנה הגר"ח והרוגצ'ובר חידשו במקביל את שיטת החקירות, ובשיטה זו כידוע אי"צ להיקף רחב, אלא אפשר לחדש מיניה וביה על ידי שתי פרשנויות מקומיות (אצל הגר"ח וסיעתו, אך אצל הרוגצ'ובר יש גם חקירות של יותר צדדים). הלימוד בדרך זו הוא איטי כי חושבים הרבה עד שמוצאים הבנה שונה ומקבלים חקירה, והתמרמרו ע"ז ראשי הישיבות, כידוע.
אך הנה זה פלא, שהגר"ח עצמו היה לומד בהספק עצום, כפי שסיפר הגרמ"ש שפירא בהלוית הגר"ש רוזובסקי שהגר"ח מבריסק היו לו שני סדרים ביום של שש שעות בכל אחד, ובהם למד שלושים דף גפ"ת ורמב"ם טור וב"י ואמר לבנו הגרי"ז שאת שצריך לחשוב חשב [א"ה כלומר שהיה בעיון] (קונט' כבא השמש עמ' פח). ובמקו"א (שכחתי איפה) מסופר שהיתה לו שעה ביום שבה היה חוזר על מאה דף בע"פ. והרוגצ'ובר אמר על עצמו שהוא לומד 17 דף בשעה 17 שעות ביום (ג"ז שכחתי איפה זה מסופר), שזה 289 דף ליום. ואמנם מסתבר שהמספרים הללו לא מדוייקים, אך הם נותנים סדר גודל של ההספק.
ותמוה טובא שדוקא הללו שלמדו במרוצה חידשו חקירות רבות, ומתי הספיקו (בשלמא הגר"ח י"ל שחידש בשאר הזמן, אך הרוגצ'ובר מתי הספיק). ולא עוד אלא שחידשו את עצם שיטת החקירות. ובמקביל, דהיינו שלא למדו אחד אצל השני. ודוקא זה שרץ יותר מהר חידש חקירות סבוכות יותר.
ויתכן שזה מרמז שהדרך לחקירות היא הפוכה מאצלנו, היא לא נולדת מהתעכבות במקום, אלא כיון שלמדו ש"ס עשרות פעמים בשנה (60 דף ליום זה ש"ס בחודש וחצי, 100 זה פחות מחודש, יחד זה 20 ש"סין בשנה, ו289 זה פחות מ10 ימים, זה 30-40 ש"סין בשנה) אז יצא שמדי פעם כשלמדו הבינו אחרת מהפעם הקודמת, אך מכיון שעדיין זכרו את ההבנה הראשונה (כי למדו לא מזמן, והרבה פעמים), יצאה להם חקירה.
קצת תיוהא יש בהשערה זו, כיון שהרוגצ'ובר למד קצת אצל הבית הלוי בילדותו, וגם אצלו יש חקירות, ובכלל אצל עוד אחרונים קצת מוקדמים יותר יש חקירות, ואפשר לומר שזה מהלך שהקרקע הוכשרה אליו, והוא צמח בהרבה מקומות יחד. ומ"מ דומני שהגר"ח והרוגצ'ובר הם יוצאי דופן במהלך שלהם, ומקובל להתייחס אליהם כאל אבות השיטה.
מה דעתכם?