בברכה המשולשת כתב:"הריני מקנא בך ובתמימותך. לפי דעתי, כל אלה שעסקו בגיור וינה הם אנשים ישרים, אשר עשו הכל לשם שמיים, למען היהדות וארץ ישראל. מצד שני, העסקנים נגד הגיור הם רחוקים מהיהדות בכלל, ולצערנו הצליחו להכניס לתוך המבוכה רבנים וכו'".
"כמו בנס חנוכה", מוסיף הרב גינזבורג, "כתוב 'רבים ביד מעטים ורשעים ביד צדיקים' – נראה שלפי דרך הטבע רבים לא צריכים ליפול בידי מעטים, וכן רשעים לא בידי צדיקים. ואם זה קורה זה רק על ידי נס, ובדרך הטבע הישרים צריכים להפסיד. יש לזה גם גורם פסיכולוגי, כי הבלתי ישרים לוחמים בלי מצפון ובלי מעצורים נפשיים בכלל, ואילו הישרים יש להם מעצורים נפשיים, מצפוניים והלכתיים... בינתיים מגיעים משם [מוינה] עולים נוכרים ולא מציינים שהם לא יהודים, והם מתערבים בלי גיור. כמובן שלכל הלוחמים 'לשם שמיים' לא איכפת. אולם לרבנים כן איכפת – והם מתחילים לחשוב" (ה' בניסן).
הרב יוסף ברונר, חסיד גור, חרף גילו הצעיר נסמך אף הוא לרבנות בארץ ישראל. הוא השתתף בחלק מהגיורים בהדרכת הרב גינזבורג והרב גרינפלד, ובמכתב אל חבר הכנסת שלמה לורנץ מיד לאחר פרוץ הפרשה, אחרי שכתב בחריפות כנגד רטק, הוסיף והציג את התמונה: "המדובר במשפחות מעורבות העולות מעבר למסך הברזל, שהחלק הגויי שלהן רוצה בכל נפשו – ולעיתים קרובות במסירות נפש – להיות יהודים על ידי קבלת עול מצוות ממש. לאחר דחיותינו והתעקשותם, ולאחר שבמשך שבועות רבים לומדים את עיקרי והלכות היהדות, עוברים הם כאן את הליכי הגיור במילה כדת וכדין ובטבילה. למעשה בפחות ביורוקרטיה, וביותר מטען של ידע מאשר בהליכי הגיור ברבנות בארץ" (כ"ה ניסן תש"ל).
הטענה כנגד בית הדין הייתה בדיוק העניין שאותו ביקש לתקן, לגייר נוכרים כדי שלא יצהירו על עצמם כיהודים וייטמעו בארץ (תופעה שהועצמה כמובן בעקבות הפסקת פעילות בית הדין).
ואני מתפלא תימה מדהים ובלתי נתפס על הגויים הצדיקים שכל רצונם והתעקשותם היה להתגייר. ממש לשם שמים. ובגלל הפסקת הגיורים בוינה עלו כגויים,
איך הם עלו לארץ ונטמעו כגויים בלי גיור, ולא העמידו את כלל ישראל, ולמצער הרבנות, על המכשלה הנוראה??!!