אפנה כאן ללמדני ובקיאי האוצר וחכמת התורה, בבקשת עזרה נוספת:
בפרשת כי תצא (כד ה): כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר, נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.
ובספרי, דברים, פיסקא רעא, מבואר, ש'אשה חדשה' היא זו החדשה לו ואפילו אלמנה וגרושה, פרט למחזיר גרושתו. והובאה הברייתא בסוטה מד ע"א. וכך במדרש לקח טוב. וכן פסק הרמב"ם, הלכות מלכים, פ"ז ה"י.
אמנם בתרגום יב"ע על אתר: "אֲרוּם יִסַּב גְּבַר אִיתָא חַדְתָּא, בְּתוּלְתָּא, לָא יִפּוֹק בְּחֵילָא...". משמע, שרק על הנושא בתולה נאמר הציווי שבפסוק.
[וצחוק עשה לנו מ' גינזבורגר, תרגום יונתן בן עוזיאל על התורה, ברלין תרסג, עמ' 341, המציין בהערה 7 לספרי ולמסכת סוטה, ולא שת ליבו ששם מבואר להפך מדעת התרגום! אכן, ד' רידר, תרגום יונתן בן עוזיאל על התורה, ב, ירושלים תשמה, עמ' 140 הערה 7, העיר לנכון: "בניגוד לסוטה מד ע"א וספרי..."]
ובפירוש אבן עזרא הובאו שתי הדעות: "'אשה חדשה', יש אומרים: בתולה. ולדעת רבים: חדשה כנגדו...".
לא ראיתי מישהו הדן במקורו של התרגום, פרט להערות סתמיות, כמו: "והוסיף מדיליה 'בתולתא'" (ר' מרדכי מקרמזיר, קטרת הסמים [על תרגום יב"ע], דברים שם, אמשטילרדם תלא-תלז, דף ס ע"ג).
האם מישהו מכיר מקור נוסף מחז"ל או ראשונים הנוקטים כדעת תרגום יב"ע?
ושוב אבקש: אל תסיטו את הנושא מעיקרו!