אליסף כתב:השערתי שהנמען הוא ר' שלום שפיץ
בעמ' רנ"ד שם כותב הגר"ש לר' ליפא גלדוורט: אבקש מאד וכו' להתקשר עם ידידנו שלום שפיץ שליט"א היות וכתבתי לו לפני הפסח מכתב ארוך על קונטרסו הנפלא וכו'. וברור שזה מכתב ל"ב מתוך סדרת המכתבים המופלאה ל'עילוי הנשגב' וכו', הרי שאכן מדובר ברש"ש.
ובאמת שרשרת המכתבים הזו נפלאה ממש. לא זכיתי לצערי ללמוד אצל הגר"ש אבל ידועים התיאורים על התקשרותו העמוקה עם מובחרי תלמידיו, וחטיבת המכתבים הזו, מדברת בעד עצמה. אשרי התלמיד שרבו מעניק לו פי שנים מרוחו כמראה הנגלה במכתבים הללו, אם כי כנראה גם התלמיד הנו מיוחד בתכונותיו המצוינות, כפי שניתן להתרשם לא רק מהתיאורים בהם הוא מתואר ע"י הגר"ש, אלא אף מהיקף הנושאים בהם הוא כותב ומחדש.
כפי שכבר הזכיר ידידי הרב נוה"כ, המכתבים שזורים גם בדברי חיזוק והדרכה, שהם פנינים ממש, ומהם מרגשים מאד יורדים חדרי לבב ונוקבים לתוככי הנפש.
כך למשל כאשר מבשר לו התלמיד היושב מעבר לים על נישואיו הקרובים, משגר לו הגר"ש ברכה נרגשת, המשקפת את ליבו העולה על גדותיו ממש בשמחה והתרגשות
הגיעני הזמנתך לשמחת כלולותך שתתקיים בעה"י בשעה טובה ומוצלחת. כפי המציאת הנראה, לא אוכל להשתתף בקרבת מקום ביום שמחת לבך, ואני מוכרח להשלים עם כך...
יתן ד' ית"ש ונשמע מרחוק ומקרוב אך טוב סלה - - אדלג על רגשותי - - ואברך בכל לב שתהא הברכה השמחה והשלום מנת חלקם חלקכם כל הימים ולאילנא רבא תתעביד בורא עולם בקנין השלם זה הבנין במלוא הדר ותפארת, שמע ד' ברכתי ותפילתי...
- - - שמחה של מצוה, כלומר התרחבות כחות הנפש, מתפשט ועובר על גדותיו ושוטף רגשי חומר וגוף חלפו נגוזו ונגלה עומק החיים מעמקי נשמת העולם, והאדם מוקד השמחה מתעלה ומתרומם, מתקדש ומתטהר ונדבק במקור הברכה, ועל ידי זה יושפע שפע רב ועוז לכל החיים - - - - כי כן טבלתי עטי בקצה יערת רגשותי ואשלחה דברי חרותים עלי גליון וירוח לי - - - ואשיחה עוד, בן אדם בעברך ובעמדך על סף תקופת חיים חדשה, עמוד והתבונן, שלח והפשט מעליך שכני חומר ורע גוף אשר חדרו לנפשך אצולת שחקים, והאפילו על אור וטוהר שמים, והלבש רוח נפשך מחלצות מאורות הנפש ונשמה שוי רעותא דלבך באורייתא נשמתא דכולא דאיהי וקוב"ה חד, ד' צלך על יד ימינך.
והנה עוד כמה דברים שראוי להעתיקם מתוך המכתבים הנזכרים.
תיאור יפה על לימוד המכונה 'בקיאות', והוא משקף כמובן את הגר"ש עצמו דלעי באורייתא תדירא ומתעלס באהבתה
– איני יודע אם צריך להעיר לחכימא דכותיך בדרכי למוד והואיל והנך גריס ודייק באורייתא טובא פשיטא דאיכא סייעתא דשמיא נפישא, אך מ"מ בנוגע לבקיאות אנסה לכתוב מה שעלה ברעיוני כעת בשעת הכתיבה אולי מן השמיים הדברים, אצלי אופן למוד הבקיאות א"צ להיות באופן שהזריעה והקצירה כאחת דהיינו להשתלט מיד על ידיעות ובקיאות ובאופן כזה אם לא נקלט ונקצר מיד יש אכזבה אלא הענין כשם שענין הלימוד בעיון להתבונן התבוננות עמוקה ולנתח ולחדור בפרטי וברור ולבון שמעתא וסברא, כך יש ענין למוד להתענג בתכלית התענוג על צורת ההלכה הפשוטה וללמוד בתשוקה הלכות וענינים שנאמרו ונתנו למשה בסיני גם בלי הלבון והברור של ההלכה אלא עצם ההלכות וכל מימרא והלכתא וכל לישנא דאתמר בגמרא צריך לקבל ולבלוע בדמו ולשמוח כמוצא שלל רב והשי"ת יטע בלבנו אהבתו ויראתו באמת.
וכשהתלמיד מהרהר על עליה לארץ ומשתף את רבו בספיקותיו, משיב לו הגר"ש בקיצור נמרץ המבטא יותר מכל את הקשר העמוק שלו לישיבת ארץ ישראל 'אדמת הקודש' עד שאינו יודע ליעץ להולכים בדרך אחרת
שוב אתה שואל בענין העלי' לאר"י הר"ז שאלה כללית של כלל ישראל בכל מקום שהם ולא תלוי בי לפתור הדבר ואני כלשעצמי אולי בתור הנולד בה הנני רחוק מאד מחיים שמחוץ לאדמת הקודש ואתה צריך לשפוט בזה לפי דעתך והרגשתך
והנה קטע נפלא המעמיד את הנקודה העיקרית בעולמו של בן עליה, דביקות בתורה.
נרתעתי מדבריך בענין המצבי רוח והדאגות, שזה הכל טרדת היצר, לנתק מוסרות עול תורה. אחשוב כי אתה צריך להשקיע כחות ולהתחזק ולא לחשוב יותר מדי על אחריות של אחרים...ותחשוב בעיקר על אחריותך, עליך, על נפשך, להיות כסלע איתן, שעיקר השרעפים והמחשבות והחושים יהי' קשורים כשלהבת בגחלת בתוה"ק וביחוד המעשים והמחשבה להקב"ה ית"ש. ולהיות בשמחת לבב על המעט שאנו זוכים בתוה"ק ולהשתדל יותר ויותר לגלות ולהפעיל כל בכוחותינו להצלחה ולשגשוג בגדלות כראות לכל אחד כפי כוחותיו, כי זה כל האדם, ושאר הדברים שמחויבים לעשות זה בגדר טפל שבטפלים לעומת עקרי העקרים בחובת האדם בעולמו.
וכאן הדרכה קצרה וחריפה (אף כי ההעתקה כנראה משובשת) על הזהירות מבריחה לדקויות... לצד הדרכה לעשות דברים לשם פעלם, אמת משום שהיא אמת. וגם זה כידוע מתכונותיו וסגולותיו היותר מפורסמות של הגר"ש
לא אמנע מלהעיר אם כי ראוי ונכון כדרכך להכניס בדקות בעומק אבל לפעמים יש בזה מן הפחד לחדש לבאר דברים בצורה מוחשית יותר וזה גורם בריחה לדקות שאינם עומדים כ"כ מפני פחד הבקורת כיון שאין חדוש שניתן להפריך כך שלא ק' בדקות שמראה פנים לכל צד כך התרשמתי מהמהלך ליישב דברי הרמב"ן וכמובן שזהו רק בקורת לחכם שכמותך וכו'.
היטב חרה לי על תחלת מכתבך, על המצב רוח וכו', והרי זכית הרבה בקנין התורה, ות"ל שכבר כבר זכית גם לשם טוב ובודאי תעלה מעלה מעלה (יחד עם שמירת הבריאות, שהוא עבודה חביבה לפניו ית"ש - לשון חזו"א) ואשריך שזכית לכך וכו' וכו'. מתוך כעס אני בא לכלל טעות, לדבר אליך שלא כהוגן, חבל חבל שלא שמשת אדם גדול לראות באמת מאהבת התורה ושאיפת קניני התורה, לא בשביל התואר, לא בשביל גאון ולא בשביל גדול ולא רשכבה"ג, אלא אמת לשם אמת. וכל שעה ורגע שזוכים ללמוד תורה הר"ז מתנה חביבה מהקב"ה שכמעט שום מלאך ושרף אין לו זה, ולא כל יום למדוד בטפחים כמה "גדלתי" כבר וכו', ומזה מקור העצבות והעצבנות - -
אני חוזר לדבר כהוגן אשרי חלקך בדברי תורה ת"ל זכית הרבה והקב"ה יתן ויחזור ויתן לך עד בלי די.
ועוד ציטוט נפלא הנוגע ביסודי תורה שבע"פ
מאד לא מצא חן בעיני סגנון דבריך, שנתן לחכמים בישור שכלם וכעין [להבדיל בין ישראל לעמים וכו'] משפטים ודינים של ב"נ.
ובודאי או שיש בזה הלכה למשה מסיני, או שנמסר לחכמים, כעין שנמסר לקבוע במלאכות חול המועד או בשאר דיני התורה, רק נמסר לחכמים לקבוע מי המוציא ומי המוחזק ולמי יותר ברשותו ובמצב שהב"ד צריך להסתלק או להוציא משניהם משום להוציא מה שאינו שלו. תמה אני האיך יצאו הדברים מקולמסך, שיש ענין של יושר השכל וקביעת משפט, וכי זהו הסוגיות החמורות של נזיקין כמעין הנובע.
וגם זה נאה
ובל אוכל להבליג על דינא דהגמ', ירושלמי שביעית [פ"י סוף ה"ג] מי שבקי בחד מסכת כו' [בר נש דתני חדא מיכלא, והוא אזל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתיי, צריך מימר לון, אנא חדא מיכלא אנא חכים] ואמנם במצב שאם יאמר האמת יחשבו לענוה מוטב השתיקה ועכ"ז הפעם אומר קצת כי כפי הנראה שחושב עלי כאלו בקי בחדרי תורה ומה אומר וכו' ובביתי אין לחם ושמלה והשי"ת יזכנו לעסוק בתורתו - -
כל אלה הרי הם פירות הנושרים מתוך אותם מכתבים יקרים (בהמשך אעלה עוד כמסת ידי), ואילו חטיבת המכתבים הלזו, אינה אלא פרק אחד, אבן אחת, מגלעד גדול, יקר שהדותא, שהקימה מערכת ישורון - ועל צבאם הג"ר יחיאל שטרנברג ואשר ע"י הרה"ג מנחם נובוגרוצקי - לזכרו המבורך של רבינו הגר"ש זצוק"ל. וע"כ בתוך אמוני עם סגולה, ישאו ברכה מא'להי המערכה. אכי"ר.