פורום אוצר החכמה

מאידך גיסא, מצינו ברבי (קידושין עב.) שקודם מיתתו, נזרקה בו נבואה. ע' כסף משנה (הל' טומאת צרעת ב ט). וע"ע בשו"ת חת"ס (או"ח ס’ כ"ח).

לשחוק אמרתי מהולל
עי' כאן וכאן שהעיר בזה.

נידון מכאן ואילך
viewtopic.php?f=47&t=46544&hilit=%D7%A2%D7%95%D7%96+%D7%95%D7%94%D7%93%D7%A8&start=80#p742687
וממהדורת תשפ"א הושמט

איש_ספר כתב:

גמרא ברכות א.jpg

גמרא ברכות.jpg

למרות צילומי כמה מכתבי היד שרואים בלינקים שבהמשך האשכול, כמעט ברור הדבר שהדברים הללו הושתלו במזיד או בשוגג מתוך הגהה של לתלמיד או מעתיק טועה, שרשמם בצד למשל ואחר כך נכנסו אל בפנים דבר רש"י המקוריים מבלי מתכוון (קשה אבל לא בלתי אפשרי להניח שמישהו שתלם באופן מודע ומכוון). דברים הללו מעבר לכפירה שיש בהם אינם עולם בקנה אחד עם דרכו של רש"י לפרש הגמרא אבל לא להכניס דברים או רעיונות משל עצמו מבלי צורך. הדברים גם מרוקנים בעצם מתוכן את דברי הגמרא עצמם, שכן וכי מה כוונת הגמרא לומר שריב"ז הזה בהקיץ בעת פטירתו, וזה עוד יונצח בגמרא?! זה מופרך לחלוטין. בפרט לאור מה שיגענו ממדרגות הצדיקים, שלא לדבר התנאים הקדושים, במיוחד בעת פטירתם שבהאי קטירא אתקטר. יפה עשו אפוא שהשמיטו הדברים במהדורת תשפ"א, כפי המובא באשכול, כי מקומו לא יכירנו בדברי רש"י, מבחינה אמונית בוודאי שלא, אבל אפילו לא מבחינה טקסטואלית מדעית, אם לקרוא לזה כך.

"פירוש" הזה שהוא כביכול מדברי רש"י הינו מופרך מיניה וביה: שכן איך אפשר לייחס הדברים של 'הכינו כיסא לחזקיהו' לסיבה שמוחו ריקם לפני המיתה ולכן שוגה בדמיונות כביכול, והרי מובא להדיא שקודם לכן ציווה לאמור 'הוציאו הכלים מפני הטומאה' ז.א. שריב"ז היה 'מחובר היטב' למציאות באופן מבהיל על הרעיון עד שנתן דעתו באותם רגעים אחרונים לכך שיש לפנות את הכלים לבל ייטמאו במיתתו (משמע שאז עדיין נהגו דיני טומאה וטהרה והיה אפר פרה, הערת אגב), ועל זה גופא נשפכו תיל תילים של דרשות כיצד ריב"ז התנא זה מה שהעסיק אותו ברגעיו האחרונים על הכלים, שעה שעמד לפני מפתן עולם הנשמות, ולא עוד אלא ירא מיום הדין שמא יחייבוהו חלילה, ויש על זה פירושים מפירושים שונים. אז אך אפשר פתאום 'תוך כדי דיבור' לשגות בהזיות כביכול ולומר דברים שאינם, הס כי לא להזכיר! (וידענו דרכם של המסכילים שלבטח יטענו לומר כי 'בשעת פטירתו' אין הכוונה ממש באותו הדיבור עצמו אלא ברגעים נפרדים או סמוכים, אבל אין זה מדרך הפשט ואלה כאלה בידוע כי יעקמו עלינו הכתובים בכל מקרה ואין אחריותם עלינו). אלא בוודאי האי בורכא הוא ואין מקומו בבית המדרש כלל וכלל.

בוודאי שהיה אז אפר פרה. בתוספתא פרה איתא שריב"ז בעצמו עשה פרה, ורש"י הוכיח מכאן שהיה כהן, וי"א שנעשתה על פיו.

יצויין שמקורן של ההוספה- כת"י לונדון ופרמה- מייצגים נוסח מעובד (קצת), ראה מחקרם של י. מלחי וא. ארנד.

צופה_ומביט כתב:בוודאי שהיה אז אפר פרה. בתוספתא פרה איתא שריב"ז בעצמו עשה פרה, ורש"י הוכיח מכאן שהיה כהן, וי"א שנעשתה על פיו.

ריב"ז עשה פרה - מסתמא לפני החורבן.
ונפטר - מסתמא אחרי החורבן.
כך שאין מזה ראיה מוחלטת.

אבל תלמיד תלמידיו רבי טרפון עוד אכל תרומה, ובימיהם עסקו רבות בדיני טומאה וטהרה וכו', ודי ברור שטהרת אפר הפרה השתמרה במשך כמה דורות אחרי החורבן.

באגרת רש"ג כמדומה מובא שכמה מהאמוראים היו נטהרים באפר פרה

עזריאל ברגר כתב:

צופה_ומביט כתב:בוודאי שהיה אז אפר פרה. בתוספתא פרה איתא שריב"ז בעצמו עשה פרה, ורש"י הוכיח מכאן שהיה כהן, וי"א שנעשתה על פיו.

ריב"ז עשה פרה - מסתמא לפני החורבן.
ונפטר - מסתמא אחרי החורבן.
כך שאין מזה ראיה מוחלטת.

אבל תלמיד תלמידיו רבי טרפון עוד אכל תרומה, ובימיהם עסקו רבות בדיני טומאה וטהרה וכו', ודי ברור שטהרת אפר הפרה השתמרה במשך כמה דורות אחרי החורבן.

כתוב בגמ' חגיגה כה. אמר עולא חברייא מדכן בגלילא. ועולא ודאי היה אחרי החורבן

נחמן1 כתב:כתוב בגמ' חגיגה כה. אמר עולא חברייא מדכן בגלילא. ועולא ודאי היה אחרי החורבן

עולא הוא מהדור השני-שלישי של האמוראים.
וכנראה מגמרא זו למד רב שרירא גאון(?) שבימי האמוראים היו נטהרים באפר הפרה, וכפי שהובאו דבריו לעיל.