יצאנו ממטרת האשכול.
ובכל זאת, להשיב:
בברכה המשולשת כתב:גיורא בשמי שמיא כתב: בלימוד, הרי השיעורים מצעירותו הרבה יותר מלאים וחריפים מאלו שבשנותיו האחרונות. בשנות הי' הוא מדבר באידיש מהיר כבזק, ואילו בשנותיו המאוחרות האט את הקצב, צמצם את הגאונות, ובאיזה שלב עבר לאנגלית. כפי ששמעתי קפצה עליו זקנה בהדרגה בשנים אלו, מה שלא היה ניכר להציבור הרחב בגלל כוחותיו העילויים, שאף בהחלשותם זרחו אור גדול.
אני שמעתי וקראתי שזה גם הרבה בגלל התלמידים
ברור שזו עיקר הסיבה, וייש"כ. נשמטה בטעות (אף שכן משמע בין השיטין, כי ברור שלעבור מאידיש לאנגלית היתה מעמסה בשבילו, ונעשה כדי להקל על התלמידים ולא עליו...).
כאשר ישיבת רי"א היתה הישיבה המובילה בארה"ב, בתחילת כהנותו, משכה אליה את בחירי וטובי הבחורים (כגון אלו ממשפחות מהגרות שהיה להם רקע תורני), אך בהמשך כאשר נוסדו עוד הרבה ישיבות חשובות, התדרדרה רמת התלמידים ברי"א (ככלל, וכמובן היו יוצאים מן הכלל).
וע"פ המכלול
הרב היה ער לשינויים שחלו בחברה היהודית ובשנת 1960 שינה את שפת הרצאותיו ושיעוריו מיידיש לאנגלית.
ודרך אגב, נכון שהיה ער לירידת רמת התלמידים, ומתאונן על זה מאוד, אך אולי לא היה ער למציאות העובדתית בקהילה החרדית בארה"ב. ידידו עמיתו הג"ר ירוחם גארעליק שאל אותו פעם למה הוא לא עוזב את רי"א, ומקים לעצמו ישיבה, וינהרו אליו טובי הלומדים לשמוע שיעוריו (הגאוניים והברורים אשר לא היה להם אח ורע בחצי הכדור המערבי). ענה הרב והפטיר סופית: "זיי וועלן ניט קומען" (הם לא יבואו). כנראה שראה את עצמו מעורב מדי ב'מזרחי' עד שנפסל ע"י בני התורה, ואם כי במידה מסויימת היה צודק, אך בגדול היו מגיעים, כי מה איכפת בחור אמעריקאי פשוט (בשנות השישים, ולא ממוצא הונגארי) מה הן דעותיו הפוליטיים של רבו. הרי באו ללמוד תורה מפיו.
אומרים שבסוף ימיו התחרט שלא נמשך לזרם הימני (מה שהיה כל כך רחוק מהמציאות בשטח בשנות הצ' עד שנות הל'), "ר' אהרן איז געווען גערעכט" (ר' אהרן [קוטלר] צדק). (אל תתקיפו אותי, כך השמועה הרווחת בישיבות ארה"ב, לא תורה מסיני, ובכל זאת, כמובן לא אמר כן למי שהיה נפגע מזה, ולכן אל תביאו ראי' לסתור מהגרא"ל ומתלמידיו ברי"א, אולי מענפים החרדים ממשפחתו, או מתלמידים החרדים כהגרמ"מ והגרמז"ש והגרח"א שליט"א. ואפי' אם הם מכחישים, עדיין לא שמענו אינו ראי' -במחכ"ת ובמחילה מחברנו הצדיק באמונתו יחי').
בן אליהו כתב:ממרן הגר"א שפירא זצ"ל שמענו כמה פעמים ששיעוריו של הגרי"ד שמסר בירושלים בעת שביקר בארץ ישראל, היו טובים יותר מדברי הגר"ח בספר.
אני לא בא להכניס את ראשי בדיון (שנשמע לי קצת 'טענו בחיטין והודה לו בשעורין'), אך לזכור שספרו של רבינו חיים הלוי לא הופיע עד תרצ"ו, זאת אומרת שבפשטות ההשוואה נעשה כעבור שנה (או כמה שנים) לאחר השיעורים, ולא בשעת מעשה (אם כי היו מבדרין מיליה בבתי המדרשות אף לפני כן...), ושהגר"ח בספרו זיקק את האמור, והשמיט כל המסתובב, מה שיכול להשפיע על עסיסות וטיב השיעור, וכמובן שאין ענין להשמיט בשיעור על פה, משא"כ בכתב (אשר לכן זה 'טענו בחיטין' כנ"ל).
וכאן תיאור מהמכלול
בשנת 1935 ביקר בארץ ישראל, נפגש עם הרב קוק, והעביר שיעור בישיבת מרכז הרב שאליו הגיעו ותיקי ישיבת וולוז'ין ואפילו תלמידים מישיבת חברון. הרב משה צבי נריה תיאר שיעור זה: "זכרה של וולוז'ין קם וניצב לנגד עינינו במלוא יפעתו והודו... ברחבות, בביטחון, התחיל את קושיותיו על הגמרא, על הרמב"ם... אכן 'בית הלוי' לא איכזב".
... היה זה ביקורו היחיד של הגרי"ד בארץ
