עצה להינצל מעבירה, שיאמר הלא תעשה בפיו - מקור?

[כותב]

בספרים הביאו בשם האריז"ל או בשם הבעש"ט, עצה לכבוש את יצרו בעת שמסיתו לדבר עבירה, שיאמר הפסוק של אותו לא תעשה, וינצל.

עי' בספר ערוגת הבושם (פ' משפטים ד"ה ואלה המשפטים, הז'), ובספר אוהב שלום [להג"ר שלום שפירא ז"ל, לודז תרצ"ט] (פ' בראשית ד"ה ולאדם).

כמדומני שלא נמצא ד"ז בכתבי האריז"ל, וגם לא בספרים סמוך לדורו של הבעש"ט.

אבקש את מי שיש לו איזה ידיעה בענין, לסייע. בתודה מראש.

[גוראריה]

לומר ולא תתורו בעת הרהור רע ר"ל, מובא בצעטיל קטן להרר"א זי"ע.

[כותב]

תודה, אכן מקור חשוב.
אבל אני מחפש מקור על עיקר הדבר, ולא רק על לאו אחד בפרטי.

[חכם באשי]

ב'ספר חרדים' אין משהו בענין? (אולי בהקדמה).

[אריה לייב]

עד שיחפש את הפסוק בו מוזכר הלא תעשה הנסיון יחלוף כלא היה.

[כותב]

בספר חרדים לא מצאתי לע"ע מקור לזה.

אמנם מקור דברי הבעש"ט מצאתי בס"ד [בקצת הוספה].

untitled.JPG (22.98 KiB) נצפה 3746 פעמים

[כותב]

וכן רבי צדוק מלובלין הביאו בשם האריז"ל, ובדפו"ח לא מצאו מקורו איה.

1.JPG (17.73 KiB) נצפה 3742 פעמים

[כותב]

וכעת מצאתי בספה"ק דרכי צדק (סי' א' אות י"א) וז"ל:
אמר מורי ורבי [הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק] נ"י, כשיבא לאדם על דרך משל לחמוד חפץ פלוני, יצייר לפניו הלא תעשה של לא תחמוד, כאלו הוא כתובה לפניו, וכן כל העבירות. ובכתבים כתוב (?) שיאמר בפה הלא תעשה, עכל"ק.
[השוה לדבריו בצעטיל קטן שהביא גוראריה לעיל]

וע"ע בספה"ק אור הגנוז פ' יתרו, קרוב לסופו.

[הפלא ופלא]

אגרא דכלה, פרשת בראשית, ד"ה על האדם לאמר:

וזה ידוע גם כן לחכמי האמת בעת אשר תזדמן לאדם ח"ו איזה מצות ה' אשר לא תעשינה, אזי יזכיר לשון המצוה אשר נכתב בתורה ככתבה וכלשונה ממש, ואז ילך לבטח והתורה תצילהו מכל מכשול ולא יאונה לו כל און

וכעי"ז בספר 'מנחם ציון' להרבי ר' מענדלי זי"ע, פרשת מצורע:

וכן פרשת קדושים, שיש בני אדם שטבעם מחוממים וקשה עליהם לפרוש מעריות, והסגולה לקרות פרשת קדושים וללמוד אותה עם כל שרשי המצות, ויקבל עליו לקיימם באמת

[כותב]

תודה.
מי יכול למצוא מקורות קדומים מהבעש"ט?

[זקן ששכח]

הנהגות צדיקים - הנהגות טובות מרבי מענדל מליסקא, אות י"א:
אמר מ"ו ני' כשיבוא לאדם עד"מ לחמוד חפץ פלוני יצייר לפניו הל"ת של לא תחמוד כאלו הוא כתובה לפניו וכן כל עבירות ובכתבים כתוב שיאמר בפה הל"ת. ובדרך סגולה מצאתי שיאמר הז' עממין הכנעני החתי האמורי וכו' בכל כחו ואז ינצל מן העבירה.

למה כוונתו 'ובכתבים'? כתבי האר"י?!

[כותב]

הנהגות צדיקים - הנהגות טובות מרבי מענדל מליסקא, אות י"א:
אמר מ"ו ני' כשיבוא לאדם עד"מ לחמוד חפץ פלוני יצייר לפניו הל"ת של לא תחמוד כאלו הוא כתובה לפניו וכן כל עבירות ובכתבים כתוב שיאמר בפה הל"ת. ובדרך סגולה מצאתי שיאמר הז' עממין הכנעני החתי האמורי וכו' בכל כחו ואז ינצל מן העבירה.

למה כוונתו 'ובכתבים'? כתבי האר"י?!

העתקתיו לעיל אות באות מספרו דרכי צדק.

חוששני שכוונתו באומרו 'ובכתבים' לכתבי תלמידי הבעש"ט (כגון צוואת הבעש"ט), וזה הטעה הבאים אחריו להביאו מכתבי האריז"ל.

[תולעת ספרים07]

זכור לי מאחד מגדולי המגיד שכותב לומר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה כדי שלא יפגום בו מראה אסור.
ובזמנו ראיתי [אולי בעבודת ישראל] שכתב להסביר בזה מעם מזבחי תקחנו למות.
מזבחי (=תוקד על המזבח)
תקחנו למות (=היצה"ר)
--
אציין שאיני זוכר אם כתב שם כדי להינצל מעבירה או כדי שלא יפגם מן הראייה האסורה.
ואודה למי שיפנה אותי למקור.

[זקן ששכח]

תולעת, בבקשה:
עבודת ישראל (פרשת משפטים) "וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה וגו'. מכאן נוכל למצא הרמז מ"ש בסידור האר"י ז"ל כי הרמ"ק קבל מפי אליהו ז"ל לבטל מחשבה זרה לומר פסוק (ויקרא ו, ו) אש תמיד תוקד על המזבח עי"ש. ואפשר לפי זה לפרש הפסוק זה, וכי יזיד איש, היצר הרע. על רעהו, הוא היצר טוב שהם יחדיו בלבו של אדם. להרגו בערמה, במחשבת ערמומית וכוזבת. אז, מעם מזבחי תקחנו למות, דהיינו הסגולה לומר הפסוק אש תמיד תוקד על המזבח כנ"ל, ויעבור רוח הטומאה מן הארץ".

כותב,
לפי המודגש אין כאן כל טעות. הלא הצביע בפירוש על מקור מפורש.

[כותב]

כותב,
לפי המודגש אין כאן כל טעות. הלא הצביע בפירוש על מקור מפורש.

לא הבנתי דבריך הקצרים. אתה מתכוון לומר שבהכרח מקורו בכתבי האריז"ל ולא בכתבים אחרים?

[זקן ששכח]

כותב,
לפי המודגש אין כאן כל טעות. הלא הצביע בפירוש על מקור מפורש.

לא הבנתי דבריך הקצרים. אתה מתכוון לומר שבהכרח מקורו בכתבי האריז"ל ולא בכתבים אחרים?

אכן, זאת כוונתי. העבודת ישראל שהיה בקי עצום [וודאי אינו זקוק לעדותי] לא היה מציין מקור ב'סידור האר"י' אילולי ראה בפירוש.

[כותב]

לומר הפסוק אש תמיד וגו' על מחשבות זרות, אכן מבואר בכתבי אריז"ל, ראה משנת חסידים מס' שארית יום ראשון פ"א.
אבל אני מחפש מקור באריז"ל על הענין בכללו, על כל עשה או לא תעשה.