נבואה לטובה - אפילו על תנאי אינו חוזר

[מותיב ומפרק]

ידועים דברי הרמב"ם שנבואה לטובה לעולם אינה חוזרת, ואפילו על תנאי.. ומקורו מדברי הש"ס בברכות דף ז'. כל דיבור וכו' אפי' ע"ת אינו חוזר.. וילפי' לי' ממשה, הרף ממנו ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי. דאף דאף דלא נתקיים התנאי דואשמידם אפ"ה נתקיים ההבטחה דואעשה אותך לגוי..
וצ"ב האם כל נבואה לטובה כך הוא?? וכי אם אמר הנביא דכל המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים (וכמו שכ' הרמב"ם סוף הל' שבת) א"כ ה"ה נמי המחלל את השבת ג"כ יזכה??? אתמהה! או לדוגמת נבואת ישעי' הנביא "אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו. ואם תמאנו ומריתם וגו'. האם אין זה נבואה לטובה על תנאי??
ואם יש לחלק מהו??

[היא שיחתי]

נראה לי שיש גם גמ' במכות אולי בסוף אלו הן הגולין

[מותיב ומפרק]

נראה לי שיש גם גמ' במכות אולי בסוף אלו הן הגולין

שמה??

[איש_ספר]

בן ידיד הלכות יסודי התורה פרק י

[ד] אבל אם הבטיח על טובה וכו' אפילו על תנאי אינו חוזר וכו'. נראה לי בכונת רבינו דודאי בייעודי התורה שהם על תנאי דרך משל אם בחוקותי תלכו ונתתי וגו' וכן נביא המבשר טובה על תנאי כזה בודאי אם גרם החטא שלא עשו התנאי אין הטוב בא וליכא הכזבת נביא דכולי עלמא ידעי נוסח התנאי והמה ראו שלא נתקיים התנאי ומה אות איכא לומר שהנביא שקרן אך כשהנביא אומר הבטחת טובה וליכא תנאי בדבריו כמו חנניא בן עזור על כרחין צריך שיתקיים ההבטחה דהא לא נאמר תנאי בהבטחה ואף שגרם החטא אפילו הכי אמרינן שהוא נביא שקר כשלא באה הטובה ומ"ש בפרק קמא דברכות כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו מנא לן ממשה רבינו וכו' אין הכונה דהנביא שהבטיח מפי האל טובה על תנאי אם יהיו זכאים שאינו חוזר דהא ליתא ודאי ויעודי התורה יוכיחו כי בעונותינו נמנע הטוב ממנו אלא הכי קאמר דבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי פי' דכי אמר כן היה על תנאי כמו גבי משה רבינו שנאמר לו הניחה לי וגו' ואעשה אותך לגוי גדול ונתקיים בו והתם לא היה הדבר תנאי אם תניחני אעשה אותך ואי לא לא דבהדיא אמרו רז"ל והביאו רש"י בפירוש התורה וז"ל הניחה לי עדיין לא שמענו שנתפלל משה עליהם והוא אומר הניחה לי אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלם עכ"ל.
נמצא דלא היה תנאי אם תניחני ותעשה מה שאני מצוך שתניחני אעשה וכו' ואי לא לא אלא הפירוש הוא דכי הוציאו הקדוש ברוך הוא מפיו היתה כוונתו על תנאי אם לא יתפלל ויכלה לשונאי ישראל שיקיים הבטחתו לאברהם בזרעו כנודע זהו הכוונה לענ"ד אבל אה"נ דבאומר דבר תורה על תנאי מפורש אם תעשה רצוני אעשה לך כן ואי לא לא אז ודאי ליכא הכזבת נביא ואי גרם החטא שלא נתקיים התנאי אין ההבטחה באה והכי דייקא לישנא דגמרא דקאמר שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפי' על תנאי דיציאה מפיו היא על תנאי לא דהדבור הוא בתנאי והכי דייקא נמי דלא קאמר כל נבואה אפילו על תנאי והכי דייק רבינו לומר שיגזור האל אפילו על תנאי פי' שהגזירה היא על תנאי לא הדבור והאמירה והכי מדוייק נמי מלישנא דר' יוחנן דקאמר ואף על גב דבעא משה רחמי עלה דמילתא ובטלה וכו' ואם איתא דתנאי ממש היה הכי הו"ל למימר אף על גב דלא נתקיים התנאי דמה שבטל הגזרה מאי נפקא לן הא כיון דבעא רחמי אף שלא היה ח"ו מתבטל הגזירה היה מתבטל התנאי אלא ודאי דעל תנאי ר"ל דכונת הקדוש ברוך הוא בגזירה היה על שיכלו שונאי ישראל והשתא הקשה רבינו ז"ל אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך פי' מאמר מוחלט בלא תנאי ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר וא"ת למה הא אפשר והדעת מחייבו דכי מבטיח ה' לטובה הוא על תנאי אם נהיה טובים לא בהחלט. ליתא שכל דבר טובה שיגזור האל מפיו אפי' דכי גזר היה על תנאי אינו חוזר כיון שהמאמר היה מוחלט בלא תנאי זהו כונתו לענ"ד וזהו נמי כונתו בפי' המשנה בהקדמתו כמו שיעו"ש באורך ועיין להכותב בעין יעקב על מימרת ר' יוחנן שכתב בהדיא שלא כיוון הקדוש ברוך הוא לצוות למשה שיקיים מצותו ובשכר זאת יעשהו לגוי גדול יעו"ש באורך.
ויש לי כדמות ראיה לזה ממ"ש בפ"ק דראש השנה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית וגו' עתים לטובה ועתים לרעה וכו' כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה ופסקו להם גשמים מרובים לסוף סרחו לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להם יעו"ש. הרי בהדיא דכי נגזר גזירה לטובה אף דעל תנאי שיהיו טובים כי ההיא שעתא הוא דגזרה גשמים מרובים מ"מ כיון דהמאמר מוחלט בלי תנאי אינו פוחת מהם וזהו נמי כונת ר' יוחנן.
אי נמי י"ל דודאי על תנאי אם תעשה רצוני בלא נתקיים התנאי בטלה הגזירה לטובה כמו כל יעודי התורה והנביאים אך בדליכא גורם החטא והגזירה היתה על תנאי דבר מה שאינו מענין חטא אינו חוזר אף שלא נתקיים התנאי כי טוב וישר ה' טוב ומטיב ולא הדר ביה ובזה ניחא הכל ושפיר מייתי ממשה דהתם לא היה התנאי בדבר חטא אלא אם תניחני אעשה אותך לגוי גדול וכי בעא משה רחמי אינו חטא אלא אדרבא צדקה תחשב לו.
והרואה יראה להרב פר"ח ז"ל שהקשה דבריש ברכות אמרינן סבר שמא יגרום החטא כדתניא וכו' דמוכח להדיא דאף שיש הבטחה החטא גורם שלא תתקיים ההבטחה ומההיא דאמרינן דאפילו על תנאי אינו חוזר בו מורה דהחטא אינו מונע ההבטחה ותירץ דהיינו דוקא בדליכא חטא אבל בדאיכא חטא אה"נ דחוזר והיינו דכתיב בירמיה וכו' עיין שם באורך. ואין לתרוצו על מה שיסמוך דהניחא כשההבטחה על תנאי חוזר באיכא חטא ברם כשהיה אמירה מוחלטת כמו יעקב וישראל בימי עזרא וההיא דירמיה מאי איכא למימר הא איכא הכזבת נביא ואי לא תימא הכי קשה מה אמר לו ירמיה לחנניא בן עזור כמ"ש רבינו הא יכול לומר חנניא גרם החטא אלא ודאי דבאמירה מוחלטת ליכא חזרה ואין העון גורם לחזור. ואני בעניי נ"ל דודאי יעקב היה ירא שמא יגרום החטא שלא היתה ההבטחה אלא בין הקדוש ברוך הוא לנביא וליכא הכזבת נביא וכמ"ש רבינו בהקדמתו לפי' המשנה יעו"ש באורך וטעמא דמסתמא גזרת האל לטובה היא אם (לא) יעשו רצונו ובימי עזרא גרם החטא יען לא היתה נבואה אלא תפילה ובקשה שהתפללו משה וישראל תפול עליהם אימתה וגו' עד יעבור וגו' והחטא גרם שלא נתקיימה ברכתם ובקשתם וההיא דירמיה סי' י"ח דכתיב ונחמתי על הטובה היינו אחר שתחול הטובה דעכ"פ תחול הטובה ותבא וכשיחטא תסור הטובה וכ"כ בהדיא רד"ק בירמיה סימן כ"ח יעו"ש.

[מותיב ומפרק]

רב תודות להרב אי"ס שליט"א בהבאת דברי הבן ידיד. אך תירוצו הראשון לא ירדתי לסוף דעתו בזה. מה הכוונה תנאי בדיבור ולא בנבואה?

[היא שיחתי]

תלמוד בבלי מסכת מכות דף יא עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם אפי' בחנם היא באה. מנלן? מאחיתופל, שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא, בעא למישטפא לעלמא, אמר: מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה? ליכא דאמר ליה מידי; אמר: כל היודע דבר זה ואינו אומרו - יחנק בגרונו! נשא אחיתופל ק"ו בעצמו, אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה התורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לכל העולם כולו לא כל שכן, א"ל: שרי; כתב שם אחספא שדי אתהומא, נחת וקם אדוכתיה; ואפ"ה כתיב: +שמואל ב' י"ז+ ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ואל) [אל] עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו'. א"ר אבהו: קללת חכם אפילו על תנאי היא באה. מנלן? מעלי, דקאמר ליה [עלי] לשמואל: +שמואל א' ג'+ כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר, ואף על גב דכתיב: +שמואל א' ג'+ ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו, [ואפ"ה] כתיב: +שמואל א' ח'+ ולא הלכו בניו בדרכיו וגו'.

תלמוד בבלי מסכת מכות דף יא עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: נידוי על תנאי צריך הפרה. מנלן? מיהודה, דכתיב: +בראשית מ"ג+ אם לא הביאותיו אליך וגו', וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: +דברים ל"ג+ יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה? כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שיודה? יהודה, +דברים ל"ג+ וזאת ליהודה? שמע ה' קול יהודה! עאל איבריה לשפא; לא הוה קא מעיילי ליה למתיבתא דרקיע, +דברים ל"ג+ ואל עמו תביאנו, לא הוה קא ידע למישקל ומיטרח בשמעתא בהדי רבנן +דברים ל"ג+ ידיו רב לו; לא הוה ידע לפרוקי קושיא, +דברים ל"ג+ ועזר מצריו תהיה.

[עושה חדשות]

ברכות ד.
ר' יעקב בר אידי רמי, כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב ויירא יעקב מאד, אמר שמא יגרום החטא, כדתניא עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה, מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא.


למה זה לא סותר את הכלל שנבואה לטובה אינה מתבטלת?

[חוות דעת]

ברכות ד.
ר' יעקב בר אידי רמי, כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב ויירא יעקב מאד, אמר שמא יגרום החטא, כדתניא עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה, מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא.


למה זה לא סותר את הכלל שנבואה לטובה אינה מתבטלת?

כבר עמד בזה הרמב"ם עצמו בהקדמה לפי' המשנה וז"ל אבל ענין פחד יעקב אחר שהבטיחו הקב"ה בבשורות טובות כמו שנאמר (בראשית כח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והיה מפחד פן ימות כמו שנאמר (שם לב) ויירא יעקב מאד ויצר לו אמרו חכמים ז"ל בענין ההוא שהיה מפחד מעון שמא יהיה גורם לו מיתה והוא מה שאמרו (ברכות דף ד) קסבר שמא יגרום החטא, יורה זה שהקב"ה מבטיח בטובה ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא אבל שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח לבני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי ואחר כן לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות. בשביל שלא יהיה נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה והקב"ה נתן לנו בתורתו עיקר שהנביא יבחן כשיאמנו הבטחותיו עכ"ל.

[ברזילי]

בשיטת הרמב"ם, עמד בזה הרא"מ ריש וישלח ובלח"מ סוף יסה"ת (ומה שציינו עליו בספר המפתח).

דיון בשיטות נוספות בענין זה, באשכול הישן הזה

[עושה חדשות]

יש"כ. (התכוונתי לשאול מההבטחה על ביאה שניה).

משמר הלוי - נבואה לטובה.PDF

(1.99 MiB) הורד 212 פעמים