בסדר כתב:פייביש אופטובסקי כתב:א' שלח אלי דברים אלו:
אכן הרב צוקר מפונוביז ה' ישלח דברו וירפאהו הינו בנו של הצדיק רבי בנימין צוקר שליט"א מויליאמסבורג וחתנו של ראש ישיבת סלבודקה הגאון ר ברוך רוזנברג זצ"ל
אני הקטן זכיתי ללמוד בשעות אחה"צ עם הגאון רבי בנימין צוקר בביתו כשהייתי ילד ולמדתי ב"חדר" בוויליאמסבורג, היות ובחדר למדו אחה"צ לימודי חול "ליבה" ואאמ"ר זצ"ל התנגד לזה, אז הוא שכר את ר' בנימין שילמד איתי באופן פרטי בביתו וב"ה זכיתי ללמוד אצלו בעל פה כל משניות מועד,
לא ידעתי שר' בנימין היה בשנחאי אתה בטוח בזה
לכאו' מעולם לא היה בשנחאי. הוא נולד בארה"ב, ולמד בישיבת תורה ודעת.
.השוחט כתב:ארשום כאן חצי סיפור. שראיתי במו עיניי.
בוקר אחד [תש"מ בערך], בחזרת הש"ץ דשחרית, הוא קרס והתעלף.
לקח קצת זמן עד שהתעורר. אפילו ד"ר רוטשילד זצ"ל כבר הספיק להגיע למקום.
כשהתעורר, לקח לו שניה לקלוט מה ארע, ואז הוא ראה את הבחור דאז חיים פרץ ברמן שעמד מודאג לידו, ושאל אותו: אם היו כלים תחתיי כשנפלתי והייתי משברם ההיה זה "אונס גמור" [דפליגי בו תוס' והרמב"ן אם אדם חייב עליו]?
הד"ר ציוה עליו לנוח, ולכן באותו סדר א' נשאר בבית...
החצי השני היה למחרת בבוקר. אולי יותר מאוחר ארשמנו.
איש גבעות כתב:פעם שהעזתי לדון לפניו בקרקע והוא סבר ששאלתי שלא ממן הענין, הרים עלי בקולו הנורא בחיבה מסותרה וגערה גלויה, והדברים מבהילים.
עתניאל בן קנז כתב:סליחה שאני מקלקל את החגיגה.
מדוע כל הלשונות הסופרלטיבים הללו?
(לא מתאים לפי סגנון הודעותיך באשכלות אחרים...)
האם גם בשעתו הרגשת כך? [שיש כאן 'חיבה מסותרה']. ומדובר במדריגה נעלית של 'דברים מבהילים'.
או שפשוט הרגשת שהוא צועק על טרדן נודניק שמדבר לא לענין.
נוטר הכרמים כתב:ההגדרה הכי מדויקת עליו, כמדומני, זה האיש שהכי התאמץ אי פעם,
תמיד נתייראתי שמא יקרוס ממאמץ, לאו דווקא פיזי.
לא ראיתי אותו אף פעם כמעט נינוח, שלו, שבע.
פנחסויפלל כתב:נוטר. דפח"ח.
[רק מה הכוונה 'תפילתו החטופה'? לכשעצמי הגדרתי אז את תפילותיו 'כמונה מעות' בשער הכי גבוה שיכול להיות להם!]
נוטר הכרמים כתב:ראשית, אבהיר, אני לא זכיתי לשוחח, ולו פעם בודדת, עם הגרא"י שליט"א ברפו"ש,
אבל זכיתי לראות אותו הרבה, לנשום את סביבתו, להקשיב לצעקותיו (על אחרים), ולעקוב בסקרנות.
דחזיתיה מאחוריו, כפשוטו.
הרי מדובר כאן באדם נדיר, נכס של דורות, בכל קנה מידה.
גאון מאוים בכל התורה כולה, קרי, תורה שבכתב וכל דברי חז"ל, גאונים, קמאי ובתראי, הגנוזים בכת"י והנדפסים,
מכמני תורה, נושאים קשים ועלומים וכו'.
שקדן לא נתפס, כמעט ניתן להמליץ, מעולם לא ראהו אדם בטל. תמיד שקוע בשרעפים, מרוכז בתכלית (גם בתפילתו החטופה מעוררת הפחד).
צנוע וענו שאין לו דוגמא. היה לו יד ושם בעריכת המוני ספרים ומאמרים בעילום שמו.
מדקדק ומחמיר בלתי מצוי.
קדוש וסגפן רחוק מכל הבלי העוה"ז ותאוותיו. לא אוכל כמעט, לא ישן כמעט, בודד ומתוח.
נוטר הכרמים כתב:'גאון מאוים'
זו הגדרה של הגרממ"ש זצ"ל ולמעלה בקודש.
ההדבקה שלי, כי לו נאה כי לו יאה.
לענין כתב:בבחי' איידי דזוטר מירכס.
בילדותי היה לי פתחון פה לפני רבי משה קופשיץ זצ"ל. חבר שלי טען שכשמקפלים את השרוולים מפני החום צריך לקפל קודם שמאל, כי זה נקרא שפושט את החלק הזה של הבגד, ואני הקטן טענתי שזה מתיקוני הבגד וימין קודם, ובפנים שוחקות הראה מקום לדברי.
דמשק כתב:נוטר הכרמים כתב:'גאון מאוים'
זו הגדרה של הגרממ"ש זצ"ל ולמעלה בקודש.
ההדבקה שלי, כי לו נאה כי לו יאה.
ראיתי את זה בספריו כמ"פ, אך דומני שזה טעות בתרגום, באידיש אומרים א מורא'דיגע גאון, אך זה לא קשור למשפחת הפחדים והאיומים.
ההגדרה 'גאון מאוים' היא הגדרה מאויימת...
פנחסויפלל כתב:כידוע היה מתבטל מאד מאד להרב שך.
מה שסיפר הרב השוחט בשיח בינו להרב שך, זה מעניין מאד. כי אמר [וכמדו' ששמעתי את זה בעצמי ממנו] שמה שאינו אוכל וצם כל היום וחצי לילה, הוא שאל קודם את הרב שך ואמר לו שפשוט שזה אפשרי ואין בזה שום בעיה....
סיפרו שפעם שמע שאומרים שאפשר לברך על הרב שך ברוך שחלק. אז הלך תקופה לשאול את הרב שך בכל מיני ענינים במרחבי הש"ס כדי לדעת אם אכן הוא ראוי לברכה. בתחילה הרב שך ענה לו, עד שקלט שיש כאן איזה קונצ' והתחיל להגיד לו 'לא יודע'.
.השוחט כתב:רק למודעי שהרחבתי לעיל את היריעה של זכרונותיי, דרשנו משם.
.השוחט כתב:רק למודעי שהרחבתי לעיל את היריעה של זכרונותיי, דרשנו משם.
נוטר הכרמים כתב:גם אני בין השותים בצמא את דבריך, רבינו השוחט.
בקבצי צפונות הזכורים לטובה ומעוררים געגוע,
ישנם סידרת מאמרי גנוזות מסוגים שונים במפורסמים תחת השם 'הרב גד חסידה'.
מדובר בשם אמיתי של ת"ח שכיום עומד בראש צוות העריכה של 'קובץ מפרשים' מהדורת תפארת התורה.
בזמנו, לפני כמה עשורים היה אברך צעיר שהתעניין בתחום של כת"י, היה ממקורבי הגרא"י,
וכך הרב צוקער השתמש בשמו כאיש קש.
הרב חסידה סיפר לי הבוקר, שבאחד המאמרים הגרא"י צוקער יצא כנגד קביעותיו של הגרב"י זילבר זצ"ל באשר לספרים המיוחסים להרא"ש או לרבינו יונה,
הגרבי"ז לקח מאוד ללב, וממש 'רדף' אחריו. הלה התנצל שלא מעטו יצאו הדברים, ומאידך, הרב צוקער התעקש על אי גילוי זהותו...
פעם חשב אביו לבוא לארץ, וכשהוא שמע מזה, התחיל לרעוד כולו, והתחיל מיד לצבוע הבית וכו'יוצא פוניבז' כתב:איש בן פרצי כתב:שמעתי פעם מקרובו שמאז חתונתו (או משהו כזה) לא ביקר אצל אביו, מפני חשש כיבוד או"א!
ואני שמעתי הטעם משום איסור יציאה מארץ ישראל. (דווקא אביו היה אמור לבוא לבקרו כו"כ פעמים ולא אסתייעא מילתא).
.השוחט כתב:
ח. פעם הוא הראני מחברת קטנה, שבה הוא רושם בכל פעם שאחד הרבנים, הרב שך או ר' דוד, אומר איזו מילה לא בניקוד המקובל, מיד הוא רושם זאת ומנקדה. לפי שיש בזה ענין מסויים מצד חייב אדם לומר בלשון רבו.
.השוחט כתב:ט. דומני שהזכירו כבר איזה מקרה לא טוב שקרה אצלו והוא תלה בקפידא של ר' דוד זצ"ל. למיטב זכרוני זה היה בפטירת הרבנית פוברסקי, ור' דוד הכריע שר' בערל להבחל"ח ידחה מהעמוד את כל החיובים. הגרא"י כתב איזה "תשובה" לברר שהכרעה זו שלא כדין, וההמשך כנ"ל.
בהחלט יתכן שהגירסאות לעיל יותר נכונות, אבל לצורך ההיסטוריה אני מצרף גם את מה שאני זוכר.
.השוחט כתב:רק למודעי שהרחבתי לעיל את היריעה של זכרונותיי, דרשנו משם.
.השוחט כתב:אנסה לרשום מעט זכרונות על הגרא"י שליט"א בצורה מסודרת.
ללא ספק מעורבים הרבה מאד טעויות בתוך דבריי, ומי שיסמוך על הדברים להלכה או להשקפה, הרי הוא טועה מאד, ועושה שטות זו על אחריותו בלבד.
ראשית אעתיק מה שהעתיק ממני הרב "מן הגורן ומן היקב" לפני 9 שנים. מסתמא מאז שכתבתי את זה עבר יותר זמן. [יכול להיות שבעצם אני הראשון שכתבתי עליו].
. [צריך גם ללמוד קצת].
גאליציע כתב:.השוחט כתב:אנסה לרשום מעט זכרונות על הגרא"י שליט"א בצורה מסודרת.
ללא ספק מעורבים הרבה מאד טעויות בתוך דבריי, ומי שיסמוך על הדברים להלכה או להשקפה, הרי הוא טועה מאד, ועושה שטות זו על אחריותו בלבד.
ראשית אעתיק מה שהעתיק ממני הרב "מן הגורן ומן היקב" לפני 9 שנים. מסתמא מאז שכתבתי את זה עבר יותר זמן. [יכול להיות שבעצם אני הראשון שכתבתי עליו].
. [צריך גם ללמוד קצת].
יישר כח גדול הרב השוחט, נא להמשיך !!
הט"ז שמה לא כותב בכלל מ4 ו8 שעות.
.השוחט כתב:אנסה לרשום מעט זכרונות על הגרא"י שליט"א בצורה מסודרת.
ללא ספק מעורבים הרבה מאד טעויות בתוך דבריי, ומי שיסמוך על הדברים להלכה או להשקפה, הרי הוא טועה מאד, ועושה שטות זו על אחריותו בלבד.
יח. ראיתי כל מיני דברים לעיל, ומזה אני מסיק שלאחר זמני השתנו דברים רבים אצלו. בזמני לעניות דעתי לא היה לו שום חדר בישיבה. הוא נזקק לחסדי בחורים מקורבים. ושנתו המעטה היתה בביתו בלילה, מ12 עד 4. וקרוב לוודאי שהיה אוכל אז ארוחות מסודרות. תפילתו לא היתה בנץ כלל וכלל, אלא בישיבה.
ושו"ר לעיל מא' הכותבים שמספר בשמו שהפסיק להתפלל בישיבה לאחר שר' דוד העיר לו שלא מתאים בישיבה להסתובב בעת התפילה, והוא היה מוכרח לזה לפי טבעו ועייפותו.
הרב אליהו סולוביצ'יק, בחוברת 'אסיא' צה־צו (תשע"ה) ע' 187-189, כתב:הרב אהרן יהושע צוקר* –
הערות שוליים למאמרים באסיא
הגאון המופלא רבי אהרן יהושע צוקר שליט"א – גדול הידענים בספרות חז"ל בדורנו כתב אלפי הערות בשולי גליונות הספרים שבספרייתו הענפה.
בין אלפי הערות אלו נמצאו מספר הערות על שנים ממאמרי שפורסמו בחוברות אסיא עה-עו (2005) ופג-פד (2008).
ההערות צולמו ע"י מכון גנזים, שעל ידי פרוייקט פרידברג לפרסום כתבי יד יהודיים, והם מוצגים בזה לקוראי אסיא כאשר הם ערוכים, מפוסקים ומצוינים עם תקציר נשוא כל הערה.
א. הערות למאמר "רפואה חילופית / מיסטית בהלכה"[1]
במאמר נטען, שהויכוח הקיים כיום על רפואה אלטרנטיבית, הוא למעשה ויכוח בין הממסד המדעי השולל אותה, לבין תפיסות של גופים לא מוסדים והמון עדויות עממיות לא מבוקרות שמאמצות אותן ומאמינות בהן.
ויכוח דומה, נטען במאמר, נמצא כבר אצל קדמוננו, כאשר הרמב"ם סמך ידו על הרפואה המדעית של זמנו, וקרא תיגר על סיפורים רפואיים שלא תואמו את התיאוריה הרפואית המדעית המקובלת, או כאשר לא עברו ביקורת מדעית קפדנית.
לעומת זאת הרשב"א קרא תיגר על שלמות הידיעה כביכול של היוונים בתורת הרפואה, ונטה לקבל סיפורים עממיים ברפואה.
הרב צוקר רשם בשולי הגיליון שבראש המאמר:
יש כאן התעלמות כל שהיא ממה שהרמב"ם חולק[2] על אבוקרט וגאלינוס בכמה פרטים ורואם[3] כמטעים וכו'[4]. אלא שכפיה"נ [שרמב"ם] סבר שכל שהפרטים מצטרפים לתמונה שלמה הבא להוסיף עליה עליו הראיה, ורשב"א ס"ל שעדיין צריך ראיה שהתמונה שלמה ובדבר זה ר' אבא מארי לא כרשב"א ולא כרמב"ם דו"ק.
כוונתו לבקר את גישתו של בעל המאמר שנקט בגישה המקובלת בחקר ההיסטוריה.
מבחינה עובדתית קיים ויכוח בין הרמב"ם לרשב"א האם לסמוך על ידיעת הטבע של היוונים הקלאסיים, ובעוד שבעל המאמר רואה בה ויכוח אידיאולוגי ביחס לחכמי הטבע (כלשונו שם: "הרמב"ם דבק בחכמי יוון. הרשב"א יודע שחכמתם מוגבלת שהרי שונים הם מדעת התורה"), טוען הרב צוקר שיש לצמצם את הויכוח לעניין מקומי. כולי עלמא לא פליגי שישנם טעויות בדברי היוונים, אלא שהרמב"ם ראה אחידות בטעויות שנמצאו אצל היוונים, ולכן עדיין נשמרת עיקרי תורתם. לרשב"א הייתה רשימה מבוזרת של דברים שנעלמו מהיוונים, ולכן מבחינתו היוונים אין להם תפיסה נכונה של המציאות.
ב. למאמר "אבל אתה למד להבין ולהורות"[5]
במאמר נטען שההיתר 'להבין ולהורות' נאמר במקור ללימוד דרכי הכישוף והורחב על ידי חז"ל לעשיית כישוף, לעשיית צורות חמה ולבנה, להגות את השם באותיותיו ועוד. במאמר הועלה פרשנות שהצד השווה שבהם הוא העיסוק בלימוד ורכישת ידע והרעיון הוא שהדעת לא הוגבלה. וכך רשם הרב צוקר בשולי הגיליון:
· הושמט כאן דעת מאירי (סנהדרין סג, ב) דעל איסור לא ישמע על פיך (שמות כג, יג) ג"כ יש היתר דלהבין ולהורות.
· ובדעת תוס' יש לדון שהרי על מרקוליס הקשו (עבודה זרה נ, א ד"ה אבני), ועל השמות שבפרק קמא דעבודה זרה ואפרודיטי (ע"ז מד, ב ועוד) שתקו, ולכאורה מתוך כך שבדיני עבודה זרה ס"ל נמי היתר דלהבין ולהורות, ובמרקוליס שהובא גם לסימן כמגדלים בב"מ (כה, ב) ועוד, קשיא להו.
· אמנם בעל יחוסי תנאים ואמוראים הוקשה לו גם הנך דפרק קמא דעבודה זרה, ותירץ ששינו לגנאי, ולדידיה קשיא לכאורה הך דאפרודיטי וצ"ת.
· בעניין עשיית כשפים לינצל מהם יש לעיין גם ברי"ד וריא"ז בסנהדרין (ברי"ד, דף סז, ב ד"ה ר' ינאי וראה שם סו, א ד"ה ת"ר. ובריא"ז פ"ז ה"ד אות ו).
· הרמב"ם [לא][6] מעתיק אפרוטידי וצריך בירור ולא נפניתי.
במאמר יש התייחסות על כך ששכיח הוא בתלמוד שתוך כדי משא ומתן בעניין מסוים מביאה הגמרא פסוק או דרש העוסקים בעניין שונה כדי ללמוד ממנו על העניין הנידון מבלי להסביר את אופן הלימוד משם. בין השאר צוין לתוס' שבת מח, ב שכותב: "ואע"ג דהאי קרא לא לגבי טומאה כתיב אלא לגבי הגעלה וכו' אם אינו ענין להגעלה תנהו לענין טומאה". על כך רשם הרב צוקר:
· לא שייך לכאן וכמובן אם מביאים כאלו אפשר להביא יותר מתוך דברי התלמוד עצמו.
כוונתו, שהמושג "אם אינו עניין" הוא תחום אחר לחלוטין, ואם כבר, יש להביא מהתלמוד עצמו. והצדק כמובן אתו.
הערות
* הרב אהרן יהושע צוקר – גדול הידענים בספרות חז"ל בדורנו, אשר מילדותו הציב לעצמו יעד לדעת את התורה כולה במקורותיה ולהכיר את שלבי השתלשלותה. בצימאונו הרב מתמסר הוא בנחישות אחר כל בדיל מידע להשלים את ידיעותיו, כולל מקורות שגרעיניהם נאכלים וקליפתם נזרקים. רואה הוא לעצמו כחובה לדעת את כל דברי חז"ל על לשונם המקורית, ולשם כך בדק את כל שינויי הנוסחאות המצויים של מדרשי ההלכה, שני התלמודים, פירושי הראשונים וחקר אחר הנוסחאות היותר נכונות שלהם. חיבה יתירה נודעת לו לתורת הגאונים, שהם החוליה המקשרת בין חכמי התלמוד לראשונים שבאו אחריהם. בכישוריו הנדירים ובאישיותו המדהימה עבד לשחזר לעצמו את יסודות התורה שבעל פה, במשניות הקדומות ובמדרשי ההלכה הקדומים מבתי מדרושיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא.
הרב צוקר חיבר כמה ספרים, היה מהעורכים הראשיים של מדור מקורות וציונים ברמב"ם פרנקל, כתב עשרות מאמרים ומחקרים תורניים, והכול בעילום שם או תחת שם בדוי מתוך ענוותנות ובוז לדברת בני תמותה. הרב צוקר ערך, הגיה והכין לדפוס כמה מספרי הקדמונים עם מדורי שינויי נוסחאות ומקורות וציונים. גולת הכותרת של יצירותיו הוא ספר תורת כהנים (ברייתא דר"י, ויקרא-שמיני) מתוקנת ומוגהת היטב עם מדור שנו"ס ופירושי גדולי הראשונים מוגהים ומתוקנים.
לדאבון כל לב חלה הרב צוקר לפני כארבע שנים ושכח תלמודו. בני משפחתו מבקשים לשַׁמֵר מה שאפשר מתורתו הכתובה, להרביץ דרכם תורה ולהפיץ ממעיינותיו חוצה. כצעד ראשון הוצע לצלם את ספרייתו הפרטית על עשרות אלפי הערותיו בשולי הגיליונות, ואפריון נמטיה למכון גנזים אשר תחת פרויקט פרידברג לפרסום כתבי יד יהודיים מהגניזה הקהירית, שלקחו את המלאכה על שכמם לצלם בצילום דיגיטלי איכותי את כל ספריו ולהנגיש אותם לכל דורש תורה ומבקש חכמה. זוהי הזדמנות לפנות לשומעי לקחו שהיו אתו בקשר בכתובים, להמציא למשפחה העתק מרשימותיו שאשר בידם, כדי שיוכלו לצרפם לספרייה הדיגיטלית שמתכוונים להקים.
חובת הכרת הטוב לי להרב צוקר שהיה עבורי עמוד תמך, עת נחשפתי לעושר שבמחקר התלמודי.
1. המאמר פורסם באסיא עה-עו, עמ' 49-33 (2005), והוא זמין בקישור שלהלן: https://www.medethics.org.il/article/רפ ... טית-בהלכה/
2. ההדגשה במקור.
3. = הרמב"ם.
4. ראה סדרת הספרים 'רמב"ם כתבים רפואיים' של מוסד הרב קוק בהקדמות ובמובאות.
5. פורסם באסיא פג-פד, עמ' 49-28 (2008) והוא זמין בקישור שלהלן: https://www.medethics.org.il/article/אב ... ן-ולהורות/.
6. כך נראה לתקן והכוונה לרמב"ם בפ"ז מהלכות ע"ז הי"ח שהוא מדבר על אפרוטידי של המשנה, ואינה מזכירה בשם. והלא דעת הרמב"ם להתיר 'כדי להבין ולהורות'?
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 263 אורחים