פורום אוצר החכמה

עודכנה כותרת
=========

בפתחי בתי מדרשות ראיתי ספר חדש של הרה"ג יהושע אבא שאול (ברה"ג רבי אליהו ראש ישיבת אור לציון), ובסופו קונטרס הנקרא חכימא דיהודאי ח"ב, דברים ששמע מפי הגאון רבי אהרן יהושע צוקער שליט"א, ה' יחזקהו ויאמצהו ויחדש כנשר נעוריו.
הלכתי לחפש את חלקו הראשון של הקונטרס שלא ראיתיו עד הנה, ומצאתי שהוא בתוך אחד מספריו של הר"י אבא שאול, המצויים באוצר ויכנסו לגי' 10.
והרי הוא לפניכם מתוך האוצר.
יבורך מי שיעלה לכאן את חלקו השני של הקונטרס אחר קבלת רשות מהרב המחבר שליט"א:
--------
בנימה אישית, למי שרק שמע את שמו ואת התארים והתיאורים המפליגים עליו, תתכן אכזבה מקריאת הדברים, שאינם משקפים כל המסופר עליו, אכן אלו שראו אותו בשיא כוחו וגבורתו, דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים, הדברים משלימים ומוסיפים נופך לדמותו הכבירה.

תודה איש ספר שהמצאת לנו את הקונטרס הלז. אכן לעומת התיאורים המפליאים ששמעתי על הדמות העילאי הזה, תוחלתי נכזבה, אבל כמובן האשמה תלויה בדלי הדולה ומשקה ולא במקור המעין המתגבר.
אות ד' שהוא מביא שיש מקור מחז"ל שכל דור הוא שנתיים, והוא נתחבט למצוא המקור לכך, ע"ש הסיפור עם הרמ"מ שולזינגר זצ"ל.
יראה לי לענ"ד שהוא מדברי חכז"ל [הובא ברש"י שבת פ"ח: וכן ברש"י תהילים ק"ה ח, וכן חגיגה י"ד. וכן זבחים קט"ו.] אלו תתקע"ד דורות: פירש"י - באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין דורות הללו להבראות שנאמר (תהלים קה) דבר צוה לאלף דור וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנה לכ"ו דורות. הרי שחסרו תתקע"ד מאלף:
והרי אחז"ל [סנהדרין צ"ז.] ב' אלפים תוהו וב' אלפים תורה וב' אלפים ימות המשיח, היינו שאותם אלף דורות היו עתידין להיבראות בתוך אותם אלפיים שנה. נמצא כל דור הוא ב' שנים. [אך עיין רש"י בסנהדרין שם שפירש ב' אלפים מאדם ועד אברהם.]

מצאתי כתוב:

אך במחילת כ"ת וגאונותו הרמה מאוד של הרב צוקר, אינני מסתמך כלל על הגדרותיו בעניינים אלו, בהן עושה שימוש קל ומהיר מבלי שיש לדברים שום אחיזה של ממש לענ"ד. בעבר כבר זכיתי בעצמי לשמוע מפיו הגדרות חמורות אלו על תלמידי חכמים יראים ושלמים שכל חטאם היה לימוד התורה לפי הפשט, ולאו דווקא לפי סגנונו השמרני מאוד. אחת הדוגמאות אותם כינה בעבר באוזניי בשם "אפיקורת", הוא לא פחות מהגר"ל מינצברג, וכל זה על מאמר עמוק ונפלא שלו אותו הבאתי לידיו.

מקור: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... 19616#R_15

כתב לי חכ"א:

פעם שאלתי את רא"י צוקער הי"ו וישלח לו רפו"ש, האם אפשר לחלוק על הגאונים. וענה לי: אפשר לחלוק על מי שרוצים עד הגמרא (כמובן ולא עד בכלל. וע"ע הקדמת הרמב"ם ליד החזקה), אבל אם הם חשבו משהו מסוים ואתה חושב אחרת כנראה שאתה טועה ולא הם.

עוד מישהו כתב פעם:

הוא אינו חי, הוא כל ימיו באוהלה של תורה בלבד. אספר לך סיפור מלפני שנים רבות.

לילה אחד בישיבה, נותרתי אחרון, היה זה ב4 לפנות בוקר, וראיתי שאין אף אחד בהיכל הישיבה, הלכתי לארון החשמל, והחלטתי לכבות את האורות שלעולם אינם נכבים בהיכלהישיבה. החילותי לכבות את האור, ולפתע מגיח בריצה מחדרון קטן שליד העזרנ"נ, הרב צוקער הנ"ל כשכולו נסער, כיביתי לו את האור שבחדרו לאורו הוא לומד... וזה יום יום, בקושי רואים אותו פעם יורד לביתו שבשיפולי גבעת הישיבה.

... דיברתי עמו בלימוד, אבל זה מאוד מפחיד, הוא דומה לסיפורים שמספרים עלהרוגוטשובר, אם הוא תופס אותך בחוסר ידיעה של דברים בסיסיים, הוא צועק עליך עםהארץ ושאר כינויים כאלה. בדר"כ הוא עונה לשאלות תוך כדי שהוא לא מוציא את ראשו מהספר, ומפנה לעיין במקומות מסויימים. לעתים, הוא יוצא מכליו, וממש מתחיל לרתוח על השואל ולצעוק דברי תורה כאש.
הוא לא חיבר ספרים משלו, אבל הוא המגיה של כל רמב"ם פרנקל על כל מדוריו, הוא גם חיבר חיבורים על השערי תשובה ופירוש רבינו יונה לאבות, בציון אלפי מראי מקומות לדברי חז"ל ודברי רבינו יונה במקומות אחרים, אבל זה לא יצא על שמו, זה יצא על שם מישהו אחר.

ועוד משהו שכתב מישהו בפורום על הדף היומי:

בלומדי בישיבת פוניבז' היה שם יהודי מבוגר יותר שלמד בהיכל את העניינים שלו. הוא היה גאון עצום (זקוק לרפו"ש לצערינו). בקי בלשונם של שני התלמודים והברייתות ורוב הראשונים והפוסקים. חריף מופלא מאין כמוהו. הוא ערך למשל את מדור מקורות וציונים לרמב"ם פרנקל ועוד עשרות פרויקטים ברמה גבוהה מאד. שמתי לב שכל יום הוא מפטפט כמה פעמים ביום לסרוגין. היה נראה לפעמים שהוא מחפש לדבר. אחרי שיחה קצרה היה שוקע שוב בשקידה נוראה ובעומק העיון. זה היה נראה לי זר. היה איזה חדר בפנימיה שהוא היה נכנס לשם, נוטל איזה ירחון חרדי ורושם הערות על הגיליון, מגיב על כל אירוע אקטואלי לאור מקורות תורניים. משהו מדהים. בעת רצון שאלתיו על זה. הוא אמר לי כך. בדקתי וניסיתי שכדי שהמוח שלי יהא בתפוקה מלאה אני זקוק או לשש שעות שינה. או לארבע שעות שינה פלוס שעה פטפוט. מכיון שזה בסך הכל שעה פחות, אני מעדיף את האופציה השניה. לכן אני מקפיד לדבר כל יום שעה בדיוק. אני מחזיק חשבון, וברגע שהמכסה מתמלאת אני לא מדבר יותר. (באמת הוא היה פתאום מסיים את השיחה בקטיעה פתאומית).

דוגמה או שנים לגאונות (עילוישקייט) שלו. יום אחד עמדתי עם חבר ליד חלון וראיתי בתוך החריץ שבמסגרת (שמיועד לניקוז מים) נייר צר מגולגל. הוצאתיו ופתחתיו, ואני רואה שזה ניר די ארוך, זיהיתי שזה כתב ידו של הרב הזה. באותיות מיניאטוריות. וכתוב שם קודים בסגנון;בוקא - א' יג. גרגרת - ז קעו. וכן על זה הדרך כמה מאות. הבאתי לו, הוא ברר אצלי מנין הבאתי זאת, ואכן אמר לי שהוא החביא את זה שם ושכח היכן, והיה מאד נצרך לו לעבודתו ועלכן הוא מודה מאד. שאלתיו מה זה. הוא אמר לי שהוא עוסק באיזה פרוייקט על חולין (אולי מקו"צ הנ"ל על ספר קדושה) וזה מפתח שהוא ערך לכל תשובות הגאונים במהדורה הידועה, לפי סדר המסכת...

אותו גאון היה מחזיק דפי דפדפת ריקים בין דפי הגמרא שלו. שאלאותו בחור אחד האם מותר להחזיק דפים ריקים בתוך הגמרא (לא בסופה). אמר לו, אסור. שאל אותו למה אתה מחזיק. אמר לו אם אני מחזיק, אני רשע. שאל הבחור הרי עובדה שאתה מחזיק. אז אם אתה מודה שזה אסור האם תפסיק? ענה לו, לא. וכך נמשכה השיחה המוזרה הזו, והרב כל הזמן מחייך בניחותא. אחרי שה"נודניק" הלך שאלתיו לפשר הענין. הוא הראה לי שבכל דף יש קו כחול או אדום למעלה. והוא רשם בכל קו כזה בעיפרון דק מאד ללא יציאה מעובי הקו, פסוק שלם. למשל עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. כמעט ניתן היה לקרוא רק בזכוכית מגדלת... כך הוא הכין לעצמו דפים ואותם היה מחזיק בתוך הגמרא.

בשלהי תשע"א י"ל ע"י אנונימי קונטרס בשם "שו"ת דבר הלכה, שו"ת דבר תורה" ובו ליקוטי שאלות ששאל את הרב צוקר בהלכה ובדרכי הלימוד. גם הוא, בהיותו ליקוט זעיר, אינו משקף תמונה שלמה של גאונותו, אך יש בו הצצה למושגיו (כמו גם לצורך שלו להזדקק לשאלות קטנוניות בהלכה שגם בהם הטרידו אותו).

היו לו גם דעות מגובשות על שאלות נוסח והתהוותו בספרי התלמוד והמדרשים. לדוגמא בעלמא, שמעתי שאמר (ואינני נוטל אחריות על השמועה, שלא מפיו שמעתיה אלא מפי אדם מהימן ששמעה ממנו) שיש הבדל בין מקום שבו נזכר בגמרא "איכא דאמרי" לבין "לישנא אחרינא": באיכא דאמרי הכוונה שלפני מסדר הגמרא עצמו היו שני הלשונות, אך בלישנא אחרינא הכוונה שלפני אחד המעתיקים היו שתי נוסחאות, וניתן למצוא כתבי יד שבהם ישנו רק אחד מהם.

מן הגורן ומן היקב כתב: אותו גאון היה מחזיק דפי דפדפת ריקים בין דפי הגמרא שלו. שאל אותו בחור אחד האם מותר להחזיק דפים ריקים בתוך הגמרא (לא בסופה). אמר לו, אסור. שאל אותו למה אתה מחזיק. אמר לו אם אני מחזיק, אני רשע. שאל הבחור הרי עובדה שאתה מחזיק. אז אם אתה מודה שזה אסור האם תפסיק? ענה לו, לא. וכך נמשכה השיחה המוזרה הזו, והרב כל הזמן מחייך בניחותא. אחרי שה"נודניק" הלך שאלתיו לפשר הענין. הוא הראה לי שבכל דף יש קו כחול או אדום למעלה. והוא רשם בכל קו כזה בעיפרון דק מאד ללא יציאה מעובי הקו, פסוק שלם. למשל עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. כמעט ניתן היה לקרוא רק בזכוכית מגדלת... כך הוא הכין לעצמו דפים ואותם היה מחזיק בתוך הגמרא.

האמנם אסור?
ואם זה לצורך לימוד הגמרא?

אני חדש כאן אבל זה נראה לי פשוט (כמו בכל פורום) שחבל לקטוע כל דיון בשאלה צדדית.
תפתח לזה אשכול עם קישור וציון שבהמשך לדברים כאן אתה שואל.
חבל, יש כאן אשכול מרתק שמתפתח יפה. למה להרוס?

ישיבישקייט כתב:אני חדש כאן אבל זה נראה לי פשוט (כמו בכל פורום) שחבל לקטוע כל דיון בשאלה צדדית.
תפתח לזה אשכול עם קישור וציון שבהמשך לדברים כאן אתה שואל.
חבל, יש כאן אשכול מרתק שמתפתח יפה. למה להרוס?

גם אני חדש כאן, ולי דווקא נראה פשוט שכמו בכל פורום, דיונים מתפתחים יפה לשאלות צדדיות. למה להרוס?

ישיבישקייט כתב:אני חדש כאן אבל זה נראה לי פשוט (כמו בכל פורום) שחבל לקטוע כל דיון בשאלה צדדית.
תפתח לזה אשכול עם קישור וציון שבהמשך לדברים כאן אתה שואל.
חבל, יש כאן אשכול מרתק שמתפתח יפה. למה להרוס?

ברוך בואך!
כך בד"כ נהוג בפורום זה...אני לא יפתח אשכול חדש על שאלה קטנה כזו שכתבתי כתגובה להודעה קודמת. צא ובדוק אם אין כאלה בהרבה מאשכולות הפורום.

איש_ספר כתב:הלכתי לחפש את חלקו הראשון של הקונטרס שלא ראיתיו עד הנה, ומצאתי שהוא בתוך אחד מספריו של הר"י אבא שאול, המצויים באוצר ויכנסו לגי' 10.
והרי הוא לפניכם מתוך האוצר.

חכימא דיהודאי.PDF

יבורך מי שיעלה לכאן את חלקו השני של הקונטרס אחר קבלת רשות מהרב המחבר שליט"א:

ישר כח על האוצר, אבל למה בכזו איכות גרועה.
למה לא תדפיס ישר לPDF?

ואם כבר, מה מוצאו? מאיפה בעולם הוא מגיע?
מי היו רבותיו?
יש למישהו תמונה?
(ובשקט: מהי מחלתו, הייתי בטוח שהוא עישן ונחלה, כך היה נראה לי על הטיפוס מהסיפורים, אבל אני קורא שהוא לא עישן).

שאילתיו פעם (לפני שהיה לי בר אילן...) היכן מופיע המדרש שמשכו וקחו לכם הוא מקור לקנין משיכה
רץ לחדרו הביא מכילתא דר' ישמעאל (או דרשב"י ואיני זוכר) והראני מיד

שוב נזכרתי שכבר כתבתי את זה
viewtopic.php?f=7&t=4511&p=34972&hilit=%D7%A6%D7%95%D7%A7%D7%A2%D7%A8#p34972
ושם דנו עליו עוד

יש לו איזה קשר עם הרב יעקב עדס? בזמנו שמעתי שחיבב מאוד את בנו כשהגיע ללמוד בפוניבז' והיה היחיד שלא צעק עליו

ישבב הסופר כתב:אות ד' שהוא מביא שיש מקור מחז"ל שכל דור הוא שנתיים, והוא נתחבט למצוא המקור לכך, ע"ש הסיפור עם הרמ"מ שולזינגר זצ"ל.
יראה לי לענ"ד שהוא מדברי חכז"ל [הובא ברש"י שבת פ"ח: וכן ברש"י תהילים ק"ה ח, וכן חגיגה י"ד. וכן זבחים קט"ו.] אלו תתקע"ד דורות: פירש"י - באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין דורות הללו להבראות שנאמר (תהלים קה) דבר צוה לאלף דור וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנה לכ"ו דורות. הרי שחסרו תתקע"ד מאלף:
והרי אחז"ל [סנהדרין צ"ז.] ב' אלפים תוהו וב' אלפים תורה וב' אלפים ימות המשיח, היינו שאותם אלף דורות היו עתידין להיבראות בתוך אותם אלפיים שנה. נמצא כל דור הוא ב' שנים. [אך עיין רש"י בסנהדרין שם שפירש ב' אלפים מאדם ועד אברהם.]

קדמו לך בכל דבריך, עי' מגדים חדשים לחגיגה יד ע"א (מצוי באוצר), וש"נ.

בנושא הצעקות שנזכר כאן, והיה מי שהזכיר מישהו שהוא לא צעק עליו

כמי שמחוייב בכבודו של הרב צוקער שליט"א, ראיתי להבהיר:
הרב עצמו תלה באחת ההזדמנויות פתק (ב'שערי בנימין' צפון) על לוח המודעות, ובו הוא מכריז שהצעקות אינן גערות אלא סגנון דיבור ואינו מתכוין לפגוע באף אחד
אינני זוכר את הנוסח המדוייק, אך כמדומני שאני יודע מי תלש את המודעה למשמרת.

עכ"פ בעקבות הבהרתו זו, הייתי ניגש לשוחח עמו בהמון נושאים פעמים רבות, ולא זזתי מחבבו גם בשעה שבית המדרש 'רעד' מצעקותיו (לשון גוזמא, הכוונה לאיזור הקרוב אליו)
היה לו מה לומר בכמעט כל נושא, אך על אף שלשונו חריפה, ולא נשא פנים לאיש, ישנה אצלו מידת דרך ארץ עמוקה ומורא רב מתלמידי חכמים (וביחיד: תלמיד חכמים. קפידא שלו שקיבלה מכת"י תימניים)
ואם דיבר בזלזול על איש, אות הוא שאינו מעריכו ככזה.
המילה המשונה שנזכרה למעלה, היא ביקורת על תוכן מסויים, וסביר להניח שעמד מאחורי ביקורתו גם אם היא כללה טענת אפיקורסות (אפיקורתות) כלפי כותב המאמר

האם נכונה השמועה שהוא הופך פניו לצד בעת ששואלים אותו וטעמו שכן איתא במסכת דרך ארץ שאין להסתכל בפני של שואל?!

צh33 כתב:האם נכונה השמועה שהוא הופך פניו לצד בעת ששואלים אותו וטעמו שכן איתא במסכת דרך ארץ שאין להסתכל בפני של שואל?!

איני יודע אם כך נכתב שם אך דבר דומה נכתב באגרת הרמב"ן:
"עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד."

בחזרה לנושא [נשוא] האשכול.

בלומדי בישיבת פוניבז' התהלכה שמועה לפיה הוא התפלל כל הימים כי יהיה לו רק בן אחד לקיים בו מצות פ"ו ותו לא, כיון שכבדו עליו העול והאחריות לגדלו ולחכמו בתורה כפי המצווה, ואכן תפילתו נענתה, שלו בן יחיד, ורבות בנות שעשו חיל בחתנין רבנן.

אחד מחתניו שליט"א סיפר, כי פעם לפני קידוש לבנה ראהו שקורא את נוסח הברכה מתוך סידור בלא שם ומלכות, אחר יצא ובירך עם כל הקהל. כאשר דרש מפיו על הענין, נענה כי הפעם האחרונה שקידש הלבנה היתה יתר על שלושים יום, ופעם בל' יום מחויב להסדיר תפילתו, כאשר מברך בע"פ כדרכו, ולכן הקדים וקרא...

אני מקנא בבעל הקונטרס הנ"ל

באות ח' כתוב שלקח ק' דף בקדשים והוציא מכל דף הוראה למעשה לאו"ח והוראה למעשה לחו"מ.
יש כאן מי שיוכל לתת דוגמאות להוראות אלו?

אם כבר מדברים עליו, אף אני אענה את חלקי.
סיפר לי מאורע שהיה עמו בילדותו (הוא ציין בפני את הגיל, צעיר מאוד, לדאבוני שכחתי):

בילדותו ראה בספריית אביו (יהודי חסידי בחו"ל כמדומני), "ירושלמי קדשים", ולתומו החל לומד בו.
אבל... כדרכו עד היום (שה' ישלח לו רפו"ש), וא"כ כבר מאז... לא הסתפק בלימוד דברי הירושלמי על מקומם, אלא השווה למקבילות מאמרי האמוראים וברייתות וכו'.
עד שהגיע למקום אחד, בו הוא רואה שהירושלמי מצטט תוספתא, אבל הבעיה שבירושלמי הזה, שנדפס מכת"י קדמון מאוד, מצוטטת נוסח התוספתא יחד עם ט"ס שבה, טעות דמוכח שנתחדשה בדפוסים...
דבר זה הפליא אותו מאוד, עד שניגש לאביו ושאלו על כך, וזה אמר לו: "מה אתה לא יודע שהירושלמי הזה מזוייף....".

כמובן קשה להעביר את המתיקות והחיוך בה הוא סיפר את הדברים, דבר שמפליא איך עולה בקנה אחד עם חוסר סבלנותו המופלגת להצקות של בורות וטיפשות...

דבר ידוע בישיבת פוניבז' (כמובן מהזמנים הטובים יותר של הגרא"י), איך פעם נדם קול התורה בביהמ"ד לרגעים ספורים, בעת שהגרא"י נהם בקול על צורבא צעיר שהטרידו בשאלות, וזה לא קרה פעם אחת.... היו שתלו זאת בהעדר שינה שלו.
מלבד חדרו למעלה בישיבה, וחיפושיו בשעות הלילה המאוחרות במיכלי הגניזה של ב"ב אחר עוד בדיל... היה ניתן לראותו ג"כ בירושלים בין הספריה הלאומית לספרית מרכז הרב.

יה"ר שה' ישלח לו רפו"ש.

כאן: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616
כותב עליו יעבץ:

חתנו של הרב ברוך רוזנברג מישיבת סלובודקא, כבן 55.
אמריקני מרקע הונגרי חסידי. קיבל בילדותו חינוך קפדני לתורה. כילד אהב לקרוא את הסיפורים במרדכי.
אסקטי, פרוש, סוער, מתמיד, מגיע לביהמ"ד באמצע הלילה. היה חסיד של הרב דוד פוברסקי.
היה מפסיק את עבודת המקורות לכמה חודשים, כדי לחזור על הש"ס.

בקי בכת"י של המכון לתצלומי כת"י, למשפחותם: איזה כת"י העתיק מאחר, ואלו העתק מכת"י שלישי.
באמתחתו נוסח מוגה ופירוש לספרא. ופירוש לספר העיטור שהוא נמנע להדפיס בשל אזהרת החיד"א.
טיפוס של עילוי מיוחד.

וכן ממשיכים עוד כותבים בסיפורים מעניינים.

מישהו יכול להוסיף דבר מה על הספר על העיטור- חידוש שקיים חיבור כזה ולא הודפס.

סליחה על השאלה המוזרה, האם בנו הוא ר' צביקה צוקר?
ותודה חכם באשי שהצבעת איפה מובא המקור, וברוך שכיוונתי לדבריו.

לא!
יש לו בן יחיד למיטב ידיעתי.. זכורני שלמד אתו הרבה.. הבן צריך להיות היום בסביבות 30

מבקש חכמה כתב:בקי בכת"י של המכון לתצלומי כת"י, למשפחותם: איזה כת"י העתיק מאחר, ואלו העתק מכת"י שלישי.
באמתחתו נוסח מוגה ופירוש לספרא. ופירוש לספר העיטור שהוא נמנע להדפיס בשל אזהרת החיד"א.
טיפוס של עילוי מיוחד.

וכן ממשיכים עוד כותבים בסיפורים מעניינים.

מישהו יכול להוסיף דבר מה על הספר על העיטור- חידוש שקיים חיבור כזה ולא הודפס.

מהדורת תו"כ בעריכתו יצאה בחלקה (שני כרכים) ע"י מרכז הספר. יש שם עבודה מופלאה אלא שאיש לא יודע איך נעשתה.
העיטור היה גנוז עמו, כשלמדתי בישיבה ראיתי כרך אחד עם שער החדש מלא ציונים והגהות. גם אני שמעתי את הסיפורים עם התאונת דרכים שעבר באחת מנסיעותיו בעסקי הספר, אבל מעולם לא שאלתי אותו ע"כ.
וכאן מהקדמת רבי דוד דבליצקי לראבי"ה שבההדרתו:

הוגה כתב:אם כבר מדברים עליו, אף אני אענה את חלקי.
סיפר לי מאורע שהיה עמו בילדותו (הוא ציין בפני את הגיל, צעיר מאוד, לדאבוני שכחתי):

בילדותו ראה בספריית אביו (יהודי חסידי בחו"ל כמדומני), "ירושלמי קדשים", ולתומו החל לומד בו.
אבל... כדרכו עד היום (שה' ישלח לו רפו"ש), וא"כ כבר מאז... לא הסתפק בלימוד דברי הירושלמי על מקומם, אלא השווה למקבילות מאמרי האמוראים וברייתות וכו'.
עד שהגיע למקום אחד, בו הוא רואה שהירושלמי מצטט תוספתא, אבל הבעיה שבירושלמי הזה, שנדפס מכת"י קדמון מאוד, מצוטטת נוסח התוספתא יחד עם ט"ס שבה, טעות דמוכח שנתחדשה בדפוסים...
דבר זה הפליא אותו מאוד, עד שניגש לאביו ושאלו על כך, וזה אמר לו: "מה אתה לא יודע שהירושלמי הזה מזוייף....".

הסיפור מופיע בח"ב של הקונטרס הנ"ל.

איש_ספר כתב:העיטור היה גנוז עמו, כשלמדתי בישיבה ראיתי כרך אחד עם שער החדש מלא ציונים והגהות. גם אני שמעתי את הסיפורים עם התאונת דרכים שעבר באחת מנסיעותיו בעסקי הספר, אבל מעולם לא שאלתי אותו ע"כ.

גם על זה יש בח"ב הנ"ל, אך אינני זוכר את הפרטים המדוייק. (כמדומני שהתייעץ עם הסטייפלר קודם עבודתו על העיטור ואמר לו שאין לו לחשוש).

מותיב ומפרק כתב:לא!
יש לו בן יחיד למיטב ידיעתי.. זכורני שלמד אתו הרבה.. הבן צריך להיות היום בסביבות 30

ר' יוסף צוקר הבן יחיד היקר (31 פלוס), מי לא זוכר בתקופת לומדו בישיבה דסלבודקא איך שהאב הגדול היה מסרך רגליו (ומנעליו) כל יום כמו שהשמש לא מדלגת, בשעה קבועה בצהריים, מטפס מפוניבז' למרומי גבעת רוקח (מי לא מכיר את העליה הזו), כדי ללמוד עם יוסי.
היה מין פחד להיכנס לחדר שיעורים בו למדו יחדיו...
אגב, לא רק עם הבן יחיד היה מקדיש מזמנו ללימוד, אלא אף עם בנותיו, יום יום בשעה קבועה בצהריים איך שנכנס הביתה התקבצו סביבו בנותיו ללימוד משותף של מוסר!!!

ואם הזכרתי את הנעליים, השכנים יודעים לספר איך מצלצל להם גרירת הנעליים בשעה 3 - 4 לפנות בוקר ברח' ר' סעדיה גאון לכיוון ביהכ"נ חיסדא (פא"י), שם למעלה היה מסתגר איך לא? עם אוצר הספרים.

איש_ספר כתב:העיטור היה גנוז עמו, כשלמדתי בישיבה ראיתי כרך אחד עם שער החדש מלא ציונים והגהות. גם אני שמעתי את הסיפורים עם התאונת דרכים שעבר באחת מנסיעותיו בעסקי הספר, אבל מעולם לא שאלתי אותו ע"כ.

גם על זה יש בח"ב הנ"ל, אך אינני זוכר את הפרטים המדוייק. (כמדומני שהתייעץ עם הסטייפלר קודם עבודתו על העיטור ואמר לו שאין לו לחשוש).[/quote]

יש גם את הסיפור המפורסם עם הר' ירוחם, בטח ג"ז מופיע בקונטרס זה, בשלב מסויים התחיל לערוך את הר' ירוחם מחדש כנראה סבר שהחששות בענין אין בהם ממש, ובאיזה שלב נכנס לאיזה סכנה, ואמר שזה אות משמיא להפסיק את העריכה, כך בערך, אולי הבקיאים ישלימו את הפרטים.
אולי זה בעצם אותו סיפור על העיטור, אך משום מה בזכרוני עומד שזה היה עם ר' ירוחם?!

נתבקשתי להעתיק מהאשכול שם עוד סיפורים, איחדתי דברים של אותו דובר, תקראו ותיהנו:

פרוטגורס: אינני מכיר ידען ובור סוד שאינו מאבד טיפה כהרב צוקר, בקי בכל חדרי תורה ומפרשיה לדורותיהם, מומחה במיוחד בכתבי הגאונים ולשונותם כולל כ"י המפוזרים. צדיק וקדוש, חסידא ופרישא, טיפוס קפדן ותקיף, יש שהוא מזכיר להם את הרגטשובער ויש הסוברים שהוא גדול ממנו. קשה אם בכלל ניתן, להפתיע אותו בידע, אך ניתן לחלוק עליו בסברא למי שזה לחם חוקו, וגם זה אינו בקלות.
הבקיאות הגאונות והתקיפות יחדיו (אולי גם המראה, נו), הם שהופכים אותו למזמין דיוני השוואה ביחס לרגטשובער.
יש לו משנה עקבית ומדוקדקת מאוד, לגבי מקוריות או 'כתפיים רחבות', הייתי מצפה ממנו ליותר ביחס לעוצמתו הנדירה מאוד, בסה"כ, הוא די נכנע לקונצנזוס התורני וחבל.
בענייני הלכה למעשה, הוא נוהג לשאול את הרב ואזנר, בבחינת 'עשה לך רב', שאל אותו פעם חבר קרוב, הרב ואזנר חידש לך משהו אי פעם? תשובתו הייתה (בצעקה אופיינית): כשיש פסק של רב, זה פוטר מלהכריע.
יש לו הנהגות מרחיקות לכת, לעולם אינו מסרב לתת הלואה כספית כשמתבקש, ולעולם אינו בא לדרוש את החזר ההלוואה והכל מחששות הלכתיים רחוקים ומוזרים, היו בישיבת פוניבז' אלו מרושעים, שניצלו זאת רבות וה' הטוב יכפר בעדם...

מנהשורה: הנקודה שמאד תפסה אותי אצלו היא, שאין לו תנועה בלי סבה.
לכל דבר ודבר שהוא עושה יש לו הסבר ופעמים רבות מאד מקורי.
ולו זו בלבד, הוא גם בקי גדול בספורי חסידים (זה כנראה תחביב שלו להרגעת המוח) ולעולם לא ישאר ספור, ולו התמוה ביותר, בלי הסבר מה היתה הכוונה בו.
לא ישן בלילות, אלא רק מאחרי תפלת שחרית בנץ החמה, עד 9 בבוקר.
מסוגל לסוע לאוניברסיטה (בחורף בלבד!) למשך כמה ימים ולהעתיק מכת"י המעסיק אותו.
לומד בכל יום (יותר נכון, בלילה) ספר ח"ח עם חברותא. כי 'אם לא לומדים כל יום, א"א להמלט מלשה"ר' (רק להבין: הבן אדם לא מפטפט שיחות סרק, וגם כשמצטט דברים תורניים, לא תמיד מזכיר את שם המצוטט-ככל הנראה מחשש לשה"ר), ו'אם לא ילמד עם חברותא, עלול לשכוח מכך עד עלות השחר כשכבר צריך להתכונן לתפלה'.
אנקדוטה קטנה שעומדת כעת במוחי: נגשו אליו 2 בחורים ושאלוהו מה איסור ישברשימת פס סתמי בשבת? הוא לא נשתהה לרגע ופלט מיד: בל תשחית!
אין לו דבר שנקרא השקפה.
הלקסיקון שלו דומה לשל החזונישניקים, אצלם 'מלא כל הארץ הלכה'.
הטענות שלו לעולם לא תהיינה: מזרחיסט/לא הולך בדרך המסורה וכדו'.
אלא רק טענות עניניות לגופו של אדם, כלומר: לגופם של דברים שכתב.
ניתן לכנות את דעתו כקיצונית, אבל בסה"כ הכל מבוסס ומסודר, ולא סתם השקפה המורכבת מתיאוריה מסוימת בצורה קיצונית-רגשית.

חזקואמץ: בעניני השקפה הוא די קיצוני, היה מקורב גדול בנערותו לר' יואליש מסאטמר שאהב את העילוי.
יש עליו סיפורים מכאן ועד להודעה חדשה, אתן לקט קצר העומד בזכרוני כרגע [ללא אחריות מלאה].
מספרים, שאביו שלח לו מכתב כשהיה בתקופת שידוכין, שלא יחפש בדווקא אשה רעה, כיון שכתוב שאשה רעה מצילה מן הגיהנום, והכיר את בנו שמסוגל לזה.
בעל חסד מופלא, גידל בביתו 3 ילדים ממשפחה בעייתית במשך כמה שנים ללא כל תמורה מהמדינה או ממקור אחר.
עם ה'עילויישקייט' הגדולה, מצא זמן ללמוד מידי יום עם כל ילדיו [כולל המאומצים] ספרי מוסר ויר"ש, ועם בנו [יש לו בן יחיד והשאר בנות] גם בגמרא וכד'.
כתבו לעיל שהוא חסיד של הגר"ד פוברסקי. לא תמיד זה היה כך, וד"ל.
אשתו הלכה איתו פעם לד"ת אצל הגר"נ קרליץ על שהחזיק בביתו כתבי קראים וכדו', והגר"נ פסק שעליו לשומרם בארון נעול.
אינו מכיר כלל את משפחתו המורחבת [מלבד קרובים מדרגה ראשונה].
זה מה שכרגע מונח בזכרוני, יש עוד הרבה מעשיות, אולי בהמשך.
איני יודע האם ניתן להגדירו כחדשן, אבל הבקיאות והמהירות יוצרים שעל כל שאלה הוא עונה כהרף עין בתשובה מקורית שגורמת לך השתאות.

לומדמכל אדם: על בנו היחיד מספרים שאמר שהוא שמח שיש לו רק אחד, מפני נערווען ב"ושננתם".
כמו כן אמר ששמח שאין אביו ואמו גרים באותה מדינה, משום חששות של כיבוד אב ואם כראוי. ואכן כשאביו בא לבקר בא"י, טרח רבות לקיים כיבוד אב כפי הנערווען שלו.

bin:
בעבר לפני כעשרים שנה נוכחתי כאשר עלעל בתנד"א ופרדר"א שהוהדרו אז מחדש במהדורת אופסט עם ביאורים ונמכרו בבתי הכנסת. הוא דפדף אז כה וכה בספר ותיכף פתח בצעקות שנראה היה שבאמת נבעו מלב פצוע תוך שהוא צווח: ראו ראו חז"ל אומרים שיש כך וכך מיני בעלי חיים ואילו המפרש כאן טורח וכותב שחכמי המחקר מצאו עוד כמה וכמה. היש לך שטות גדולה מזו.


נפתלי חיים: רקע של הרב צוקר שליט"א אינו מהונגרי', האבא שלו מקוזניץ- פולין. והאם מבית רוטנברג (נכדת הרב רוטנברג אנטוורפן)

אינשבראינש: אמר לי כמה פעמים שהוא יודע את כל הש"ס על כל שינויי הנוסחאות הידועים. זה נשמע מוזר ומופרך, קיצוני וילדותי. אבל כך אמר לי כמה פעמים, כתשובה לשאלה עד היכן חובת ידיעת התורה.
עניין מופרך נוסף, בנוגע לתורת כהנים. הלכתי לראיין אותו כשיצאו הכרכים הראשונים של הספרא שלו. שאלתיו על שיטתו בציון שינו"ס ועוד.
הוא טען בפני (ובגדול זה ידוע במחקר) שהספרא מורכב מכמה ספרים, מהם דרשות, ומהם משניות. ומהם דרשות ומשניות בבית מדרשות של ר' ישמעאל, ומהם דרשות ומשניות מבית מדרשו של רבי עקיבא.
כל זה מסודר אצלו, ובבחירת הנוסח (הוא לא נצמד לכ"י מסויים, אלא נוסח מלוקט) הוא לקח בחשבון את כל זה. כלומר (הסבר שלו) אם נוסח מסוים סותר פסקא אחרת בתורת כהנים, יהיה זה משקל להעדיף נוסח חילופי. אבל כשהוא ידע שהפסקא הפלונית, שייך לבית מדרש אחר, לא התחשב בסתירה. וכהנה וכהנה.
היודעים זה אכן לא מוגדר. צוקר זקן ורגיל במכון לתצלומי כ"י. בכדי לתת מושג לתפיסה שלו, אמר לי פעם שספר את הטעיות של חידושי הריטב"א הישן, לעומת חידושי הריטב"א של מוסד הרב קוק, נדמה לי שזה היה על מסכת מגילה, ובחדש יש כ30 טעויות יתרות על הישן.
הספרא שלו - בעילום שמו, יצא לפני כמה שנים, בשני כרכים. כרך א ויקרא-שמיני כרך ב ברייתא דר' ישמעאל. .

מישורון האחרון. הרדצ"ה זצ"ל עם הרב צוקר יבדל לחיים טובים.

והנה 'חכימא דיהודאי' ח"ב, ברשות הרב המחבר שליט"א

איש_ספר כתב:בנימה אישית, למי שרק שמע את שמו ואת התארים והתיאורים המפליגים עליו, תתכן אכזבה מקריאת הדברים, שאינם משקפים כל המסופר עליו, אכן אלו שראו אותו בשיא כוחו וגבורתו, דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים, הדברים משלימים ומוסיפים נופך לדמותו הכבירה.

לכאו' אות כ"ז אינו מובן דכמו שאם מתו ממש הפירוש הוא שמהחצי השני של הלילה לא חיו ה"ה לביאור המדרש שרק נחלו וגססו הפירוש שמחציו השני של הלילה גססו

כהן. כנראה הכונה שבניגוד למיתה שהוא העדר, וא"כ יש לומר שרגע אחד חי ואח"כ נסתלקה חיותו, מכה נתפס כפעולה אקטיבית, שצריכה ליפול באיזה רגע. זו כנראה יסוד המחשבה.

וראי להעיר באופן כללי, אף שיש לקצר מפני הכבוד, שכל הקונטרס הלזה ושקודמו יש בו כמה דברים יפים ואופיניים, בעיקר על הירא"ש המופלגה שלו, וההתמדה שלו שלא היה לה שיעור, אבל רובו הוא דמותו של הרב צוקער כפי הכלים של השואל. חלקים עיקריים של הרב, אינם באים לידי ביטוי כאן, ועל כולנה הבקיאות הנפרזה שלו בלשונות ראשונים וקדמונים, והבנתו החודרת בלשונותיהם.

שאלתי אותו פעם, איפה יש תשובת גאון שכתוב בה כך וכך, אמר על המקום: בדפוס אין, לא היה ולא נברא. מסופק אני אם יש מישהו בדור שיכול להשיב במטבע כזה.
שאלתי אותו בעבר על גי' בירושלמי שמצאתי אצל הרש"ס, ואמר, עיין בפירושו לכלאים (נקב בפרק אבל איני זוכר עתה) שכותב, 'אית ספרים דגרסי הכי ואית ספרים דגרסי הכי' ומבואר מזה שהיו לו כמה כתבי יד (היה בתשובה זו משום תועלת למכלול השאלה), כמדומה אני שאח"ז ראיתי עבודת דוקטרט על הרש"ס, ונעלם ממנו לשון זה, מה שהיה תחת לשונו של הרב צוקר שכלל לא היה בענין. פעם דברנו על הירושלמי שיש אצל האשכנזיים שאין לפנינו, החל לסדר את התוספות ולמיין אותם לפי סוגים וכו' וכו'. הייתי פעם שליח של חכ"א שהעתיק לשון סתומה של אחד הקדמונים וביקש את חוו"ד, קרא רגע כמימריה, ורשם בכת"י הזעיר, עיין פסקי או"ז הנדפסים בשיטת הקדמונים של בלוי, מסכת פלוני דף פלוני. ואכן היה במקבילה זו משום פתרון מושלם. אין קץ לגאונותו ואבחנתו הקולעת. ועוד חזל"מ להאריך יותר.

מבקש חכמה כתב:יש שהוא מזכיר להם את הרגטשובער ויש הסוברים שהוא גדול ממנו. קשה אם בכלל ניתן, להפתיע אותו בידע, אך ניתן לחלוק עליו בסברא למי שזה לחם חוקו, וגם זה אינו בקלות.
הבקיאות הגאונות והתקיפות יחדיו (אולי גם המראה, נו), הם שהופכים אותו למזמין דיוני השוואה ביחס לרגטשובער.

התגובה הבאה היא חסרת טעם, אך קשה לי להתאפק מלהעיר כי כותב השורות [ש'מבקש' הביא דבריו] אינו יודע דבר וחצי דבר על הרוגטשובי.

אותי 'תפסה' השורה הזו:

אשתו הלכה איתו פעם לד"ת אצל הגר"נ קרליץ על שהחזיק בביתו כתבי קראים וכדו', והגר"נ פסק שעליו לשומרם בארון נעול.

מישהו יכול להרחיב בענין?

אפשר להעלות תמונה של הגרא"י צוקר?

אפשר את חלק ב' בPDF?
תודה רבה.

כהן כתב:לכאו' אות כ"ז אינו מובן דכמו שאם מתו ממש הפירוש הוא שמהחצי השני של הלילה לא חיו ה"ה לביאור המדרש שרק נחלו וגססו הפירוש שמחציו השני של הלילה גססו

לפי מה שהבנתי לא האמין שהגרי"ז אמר כן, כי זה סותר את המדרש שמתו רק בבוקר ולא בחצי השני של הלילה, אך בהתחשב בעובדה שהגרי"ז ענה כן בילדותו מדוע א"א לומר שלא הכיר/זכר מדרש זה?
---
יש כמה ט"ס ויש כמה סתירות לדברים שהובאו פה באשכול (אות טז' וכא').
לגבי אות כג':
http://www.otzar.org/aspcrops/22030_926 ... 112011.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/22030_928 ... 112011.asp
לגבי אות כד' אפשר גם לומר שהיה הזמן דחוק ולא היה די זמן לברוא גולם ולכן שחרר עבדו.

ישיבישקייט כתב:אפשר את חלק ב' בPDF?
תודה רבה.

בבקשה, פשוט לקחתי קבצי התמונות ואחדתי אותם בPDF
אם זה יכול לעזור