בליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב מופיע כמה פעמים המשפט דלהלן:
'אטו מאן דלא יכיל למיעבד כולא מצוה – פלגא מצוה נמי לא ליעבד'
תלמידו הגדול, רבי נחמן אב"ד דקהלת טשעהרין, בספרו 'אוצר היראה' (ערך 'מצוות ומעשים טובים' סעיף כח), מעתיק את המשפט הנ"ל ומציין עליו: 'כמו שאמרו רבותינו ז"ל'
נפשי בשאלתי, מי יודע פשר דבר, איה מקום כבוד המאמר הלז
לתועלת המעיינים אעתיק את דברי רבי נתן באיזהו מקומן:
בחלק יור"ד, ה' שבועות ה"ב, סעיף יז:
וכבר דברנו בזה הרבה, אך עדיין צריכין למודעי, לידע ולהודיע שאי אפשר להאדם בשום אופן בזה העולם - שידע היכן הוא אוחז, כמו ששמעתי בשמו ז"ל.
וזה מעיקרי הנסיונות שלו - מה שאינו יודע היכן הוא עומד ואוחז.
כי אם היה רואה ויודע מה שזוכה גם עתה על-ידי כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפילו תנועה בעלמא, בוודאי היה רץ בכל כוחו לעבודת ה' ולתורתו והיה צדיק גמור, אבל היה מתבטל בחירתו,
כי עיקר הבחירה - מה שאינו רואה ויודע מה שעושה ומתקן לפי מקומו ושעתו.
על כן צריכים גם בזה להתחזק באמונה, לידע ולהאמין בדברי רבותינו ז"ל שאין שום תנועה טובה נאבדת כלל, כי לית רעותא טבא דאיתאביד (זוהר תרומה קנ, ב);
וסוף כל סוף לא ישאר ממנו רק מה שחטף איזה טוב בכל יום ויום מימי חייו.
ובודאי כל המרבה הרי זה משובח, אבל אעפ"כ אטו מאן דלא יכיל למיעבד כולא מצוה - פלגא מצוה נמי לא ליעבד?!
עוד שם, ה' תרומות ומעשרות ה"ג, סעיף ב:
כי בוודאי אם נתפוס איזה אדם שהוא בכלל ישראל - שלא נזרקה בו אפיקורסות ומינות - אם נשאל אותו: אם הוא חפץ בתשובה לחזור להשם יתברך,
בוודאי הכל ישיבו פה אחד שרוצים מאד מאד לשוב להשם יתברך, ומתגעגעים לזה מאד מאד ימים ושנים.
וגם אם נשאל אותו: אם רוצה לעשות איזה דבר בשביל השם יתברך, כדי לשוב אליו יתברך,
כגון: ללמוד דף גמרא, או ליתן פרוטה לצדקה, או לילך לטבול במקוה,
וכיוצא בזה מדברים המקדשין את האדם,
בוודאי ישיב בפה מלא: הן! כי בוודאי אני מרוצה לעשות בכפלים מהנ"ל,
ובלבד שיועיל לי,
כי אני יודע שכל זה אינו מועיל לי - לפי עוצם ריבוי הפגמים והחטאים שפגמתי נגדו יתברך.
ומחמת זה שנדמה לו שכל זה לא יועיל לו, על כן אינו עושה כלל.
נמצא שמחמת ריבוי תבערת לבבו, מחמת שלפי מה שמשער בליביה גדולתו יתברך, ואיך פגם נגדו יתברך,
אשר לפי זה הוא צריך להתקדש בקדושה יתירה מאד מאד, ולסלק עצמו לגמרי מהעולם הזה, ולהשליך כל תאוות עולם הזה אחרי גוו,
ולהתקדש בכל הקדושות, ולהתענות הרבה, ולסגף עצמו בכל הסיגופים שבעולם.
וגם כל זה אינו מספיק לו לפי עוצם חטאיו.
ומחמת שאינו יכול להתגבר על גופו לעשות כל אלה, מחמת זה אינו עושה כלל - אפילו מה שיכול.
ויש שנפלו כל כך בדעתם, עד שאינם יכולים אפילו ללמוד דף גמרא, או פרק משניות,
מחמת שיודעים שצריכים לעשות הרבה מאד, ומחמת זה אינם עושים כלל.
ועל זה כבר הזהיר אותנו מאד שלמה המלך עליו השלום (ראה קהלת ז, טו-טז; שבת לא, ב; קה"ר שם):
אל תצדק הרבה, ואל תרשע הרבה,
כי מחמת שרוצה להיות צדיק הרבה כנ"ל, על כן הוא רשע הרבה חס ושלום כנ"ל.
כי באמת בוודאי היה ראוי שיהיה כך, כמו שבוער בלבו כנ"ל, ולקדש עצמו בכל הקדושות, ולהפוך פניו מהעולם הזה לגמרי וכו' וכו' ויותר ויותר,
אבל אעפ"כ: וכי מאן דלא יכול למיעבד כולא מצוה - פלגא מצוה נמי לא ליעבד?!
וכי מפני שאינו יכול להרוויח כל מה שיכולים להרוויח בזה העולם, אם כן לא ירויח כלל?!
וגם יפסיד חס ושלום מה שיפסיד רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן.
כי בוודאי כל מה שיעשה איזה דבר שבקדושה בשביל השם יתברך, אפילו נקודה קטנה בעלמא, בוודאי לא יאבד לעתיד שום דבר,
אפילו דיבור אחד בתורה, או תפילה, או פרוטה אחת לצדקה, וכיוצא בזה,
ולא די שזה לא יאבד בוודאי בשום אופן, אפילו יהיה מי שיהיה, אפילו אם חס ושלום עבר על כל התורה כולה כמה פעמים,
אעפ"כ אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה,
וכל מה שפעל ועשה בשביל השם יתברך דבר גדול ודבר קטן - לא יאבד דבר לעתיד.
בחלק חו"מ, ה' גזילה ה"ה, סעיף יב:
כי גם זה בכלל 'דוחק את השעה'
כשאין רוצים לעשות המצווה כי אם כשיוכל לגמרה בשלמות,
וכשרואה שלא יוכל לגמרה - אינו רוצה לעשותה כלל.
וזהו פגם גדול,
כי אטו מאן דלא יכיל למעביד כולי מצוה וכו'