'ד' רוחות השמים'?

[ישיבישקייט]

מה הפשט בלשון הקודש במילה רוח כשהכוונה צד?
למה לא פינות השמים או צדדי השמים וכדומה?

[אדג]

לא הבנתי, האם השאלה מה הקשר בין תיבת 'רוח' לתיבת 'צד'? כך משמעות המילה בלשה"ק!
ואם השאלה למה נוקט הפסוק תיבה זו ולא אחרת, הרי יש לעיין בכל פעם ופעם. מן הסתם בספרים העוסקים במילים נרדפות, או שמא אף במלבי"ם ביארו חילוק תוכן התיבות.

(מדעתי, ובלא בירור: בעוד רוחות השמים הם דווקא לצפון, דרום, מזרח ומערב, הרי פינות וצדדים הם לאו דווקא כך, אלא בכללות לכל הכיוונים).

[ישיבישקייט]

כוונתי אכן למה לשון רוח נופל על צד.
וכמו שאמרת בספרי לשונות הנרדפים וכדומה אמור להיות כתוב אמנם מכיוון שאינני בקי בספרים אלו ע"כ אני שואל.

[אוצר החכמה]

אולי כפשוטו כיוון שאנשים מרגישם ברוחות הבאות מן הצדדים השונים ( והן שונות בטבען) נקרא שם רוח על הצד ממנו מגיעה הרוח.

[אדג]

אם כבר, אז כבר:

המילה רוּחַ מציינת ביסודה משב אוויר ונשיפת אוויר. לצד המשמעות היסודית, המילה 'רוח' משמשת במשמעויות מושאלות מימי קדם ועד ימינו: נשמה וחיים, כוחות נפש וכדומה. בפיוט 'אדון עולם' אנו אומרים "בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי" – על פי תהלים לא, ו. המשמעויות המושאלות רווחות מאוד בניבים, כגון 'מָשַׁל ברוחו' (התאפק), 'אֶרֶךְ רוח' (סבלני), 'מורת רוח' (חוסר נחת), 'שְׁאַר רוח' (השראה, אצילות) – כל אלה שאובים מן התנ"ך; 'נכנסה בו רוח שטות' – מספרות חז"ל; וצירופים שהתחדשו בדורות האחרונים: 'מצב רוח', 'רוח החוק' ועוד.
בספרות הפילוסופיה של ימי הביניים נוצרו על פי הערבית שם התואר רוּחָנִי והשם המופשט רוּחָנִיּוּת לציון דברים השייכים לרוח, היפוכם של 'חומרי' ו'חומריות'.

(מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית, מילים וגלגוליהן)