מהרי"ל דיסקין עה"ת - בירורים- רשימה: 'סדר היום' של מהריל"ד

[אורח_נטה]

בפורום סו"ס הביא מאן דהו לפני זמן מה מחוברת פרסומת של תלמוד תורה מאה שערים (אני מקווה שאינני טועה) שלומדים שם חומש מתוך הביאור.

אגב, תוכל להפנות בטובך לאותו פורום בסו"ס?

[והוא באחת ומי ישיבנו?]
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616

[התפעלות]

קראתי את הפתק כמה וכמה פעמים, והתחזקתי מההתמדה העצומה בכל חלקי התורה, ומיקרת הזמן עד לרגעים ממש! תודה איש הספר על העלותו לכאן! האם אפשר למצוא את כל הקונטרס באוצר המקוון?
ומצד אחר אני המום על חברי הפורום שרק יושבים ומנתחים מילה אחת (כמו איזו משכילים), במקום להתפעל מהעיקר...זה מזכיר לי אודות המצרים, שבקריעת ים סוף רק ראו את הרוח קדים ולא את יד ה'..כזו היא כח הבחירה..
לגופו של ענין הרי ידוע הסיפור אודות המהרי"ל דיסקין בחתונת רבי בן ציון ידלר (כמדומה לי) שהפיל המהרי"ל דיסקין את הכתובה מידו ולא רצה לאחוז בה מכיון שהיה חתום עליה דפוס לונץ!
אז אין להסתפק אודות המילה הנזכרת...ואפילו אם נאמר שהיה צריך לדעת מה להשיב לאפיקורס, מ"מ פשוט שלא היה לומד ספריהם בסדר לימודיו, ובודאי לא היה רושם שעושה כן בסדר יומו...אלא מוכח כהבנת המו"ל שרצה להסתיר לימוד הקבלה..גם יש הוכחה קטנה שזו היא הכוונה, שהרי לא הוזכר כלל לימוד ספרי סוד בסדר יומו, ובודאי למדם כשאר תלמידי תלמידי הגר"א
לי יותר מעניין אזכור "האבן עזרה"...כמדומה לי שגם הרמב"ם כתב לבנו שילמד כל יום חומש עפ פירוש האבן עזרא...גם אזכור הרד"ק מעניין...

[ישבב הסופר]

שמעתי היום מידיד, שבידי איש אחד מזקני חכמי ירושלים יש חומש מקראות גדולות של מהרי"ל דיסקין זצ"ל, ובו מצויין בגליון בכל מקום שאחז מהרי"ל שיש שם הוספה מאוחרת בתוך דברי הראב"ע, וכמו שכבר הזכירו הרבה ומובא בשה"ג.
עם רשותו אביא שמו למען נוכל לברר האמת הוא אם לא.

[ישבב הסופר]

הן היום הגיתי בספר חידושי מהרי"ל דיסקין זצ"ל עה"ת, ולתדהמתי ראה ראיתי שהובא שם בפרשת בא [שמות יב ה] "שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם" ומה שכתב על זה הראב"ע וז"ל "אמר ר' ישועה: כי יש הפרש בין בן שנה ובין בן שנתו. כי בן שנה עלתה לו שנה ובן שנתו כמשמעו. [והשיג עליו הראב"ע שאין נכון הדבר:] והנה בקרבן הנשיאים: כבש אחד בן שנתו. ובאחרונה כתוב: כבשים בני שנה."
ובמהרי"ל דיסקין מובא "אמר רבי יהושע" במקום שמו של הקראי ישועה, ויש שם אריכות גדולה ביותר בפלפול בדברי חכז"ל כדי ליישב שיטת 'רבי יהושע' על אפניו, ולהגן עליו מפני קושייתו של הראב"ע עליו. ואיני יודע איך ליישב דבר תמוה כזה.

[איש_ספר]

הן היום הגיתי בספר חידושי מהרי"ל דיסקין זצ"ל עה"ת, ולתדהמתי ראה ראיתי שהובא שם בפרשת בא [שמות יב ה] "שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם" ומה שכתב על זה הראב"ע וז"ל "אמר ר' ישועה: כי יש הפרש בין בן שנה ובין בן שנתו. כי בן שנה עלתה לו שנה ובן שנתו כמשמעו. [והשיג עליו הראב"ע שאין נכון הדבר:] והנה בקרבן הנשיאים: כבש אחד בן שנתו. ובאחרונה כתוב: כבשים בני שנה."
ובמהרי"ל דיסקין מובא "אמר רבי יהושע" במקום שמו של הקראי ישועה, ויש שם אריכות גדולה ביותר בפלפול בדברי חכז"ל כדי ליישב שיטת 'רבי יהושע' על אפניו, ולהגן עליו מפני קושייתו של הראב"ע עליו. ואיני יודע איך ליישב דבר תמוה כזה.

באמת פלא, ולאור המצ"ב שמא היה דפוס שבו נשתנה יהושע לישועה?

יהושע.jpg (79.55 KiB) נצפה 11982 פעמים

[ישבב הסופר]

מעניין, אכן יש לבדוק אם היה דפוס עם גירסא כזו.
איש ספר, אתה משער שכל מקום שהביא הראב"ע ר' ישועה, לראשונה נכתב שם ר' יהושע ונשתנה אח"כ? או רק בפיסקא זו?
עפ"י חשבון מדת תפוצתו של הנוסח "א"ר ישועה" האין יותר סביר לחשוש להיפוך?

השאלה למי היה אפשר לטעון שכוונת הראב"ע אליו? מי מרבותינו הגאונים או הראשונים שקדמו להראב"ע נקראו "יהושע"?

[איש_ספר]

ישבב התכונתי כמובן לומר נשתנה ישועה ליהושע.

מה עם הרב מטענקא?

[ישבב הסופר]

האם ישנם מקומות נוספות בספרים שדברים כאלו מובאים ונסברים מפני ש'נטהרו' בפירושו של הראב"ע? ביודעים או בלא יודעים?
דוקא בפרשת בא הראב"ע מרבה לצטט הרבה קראים. יהודה הפרסי, משה בן עמרם הפרסי, יפת, וישועה.
להבדיל מהחכמים [הרבניים] שהוא מרבה לצטט: "הגאון" - הרס"ג, "רבי משה הכהן" - רבי משה הכהן גיקטילה, "רבי אהרן הכהן ראש הישיבה" - לא ידעתיו, רבי שלמה בעל השירים השקולים - הרשב"ג, רבי יהודה הלוי הספרדי - ריה"ל, "בן תמים" - ר' אדונים בן תמים מפאס, "בן אפרים" - כבר דיברנו עליו באשכול כאן viewtopic.php?f=7&t=7097&p=64850&hilit=%D7%91%D7%9F+%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D#p63092.

לגבי הרב מטענקא, לא נעניתי עדיין. אנסה היום שוב בל"נ.

[הבונה]

האם כל ר' ישועה המובא באבע"ז הוא קראי?
הנה בכתוב: בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. כותב האבע"ז: "וישועה אמר, רמז לשאול שנצח את עמלק וטעם בבקר. בתחלת המלכות. ולערב. בגלותם על דבר מרדכי, וזהו דרך דרש". וכן הוא באמת בבראשית רבה וברש"י. כיצד יתכן לומר שדקא החכם הקראי פירש בדרך דרש כחז"ל ורש"י, בעוד האבע"ז פירש בדרך פשט.

[ישבב הסופר]

מכיוון שהפסוק מדבר בענין נבואה על העתיד, לא יפלא שגם קראי יפרש דרך דרש.
ועכ"פ יש להעיר שיש חריגה אחת בציטוט ממנו במקום שציין החכם הבונה, שהוא מזכירו בלי תואר ר', והמקום השני שהוא נזכר כך הוא בהקדמתו לתורה, שם הוא מזכירו לגנאי.
אם כל ישועה שבפירוש הראב"ע הוא קראי לא אדע, היו גם חכמים מחכמינו ז"ל שנקראו בשם בבלי זה. עדיין לא שמעתי אומרים שהיה מפרש המקרא רבני בשם זה. עכ"פ מכיוון שלא הזכירו הראב"ע בפרשת ויחי בתואר מכובד, לא הייתי משער שכאן הוא מצטט דברי חכם משלנו, יותר ממקומות אחרים בהם הוא מזכיר "ר' ישועה" בתואר מכובד.

ואגב, במקום לשער כדברי איש ספר, שהיה עותק בו נכתב יהושע במקום ישועה, לדעתי יש לומר שמכיוון שרוב הדברים שבמהרי"ל דיסקין עה"ת נכתבו מפי השמועה, יתכן שהכותב שמע מפי מהרי"ל "ר' ישועה" וטעה וכתב "ר' יהושע", ובמבטא ליטאי אשכנזי השמות נשמעים דומים מאוד. ודו"ק.

[ישבב הסופר]

אודה לידידי החכם בעל הגהות מיימוני [הגה"מ] שהפנני לזה http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=269
הגרמ"מ כשר על המובאות הקראיות שבאב"ע, טוען שם טענות חזקות על הרבה מהם, ודעתו שקרוב מאוד אל הדעת שהם הוספות מאוחרות מכ"י אחד שהיה בידי קראי, והוסיף ליה מדיליה הערות בשולי הגליון, שנסתפחו לספר באחד הדפוסים או ההעתקות.
עיקר טענתו הוא מזה שבכ"מ הובא בפירושו של הראב"ע פירוש בשם קראי, ומצינו פירוש זה ממש במדרש או בדברי חכז"ל.
הרב קאשער אף מעיר על העובדה שבספר שמות יש הרבה יותר מכל ספר אחר. [אגב אעיר שגם בתרי עשר מנהגו כך, יש"ה.]
ישנם כמה טעויות במאמרו זה, א] שר' אדונים [דונש] בן תמים לא היה קראי כלל, אף שהראב"ע נזף בו שפירושו פירוש שגעון. ב] זה שקראים מאוחרים לא ידעו מפירושו של יפת אינו קושיא, שיפת כתב ספרו בלשון ערבי, ורובם לא ידעו ולא הבינו דבריו, ונאבד ספרו אף מביניהם. כך זאין פלא על שלא ידע אהרן בעל המבחר על פירוש מסויים של יפת.

[ערער בערבה]

ואגב, במקום לשער כדברי איש ספר, שהיה עותק בו נכתב יהושע במקום ישועה, לדעתי יש לומר שמכיוון שרוב הדברים שבמהרי"ל דיסקין עה"ת נכתבו מפי השמועה, יתכן שהכותב שמע מפי מהרי"ל "ר' ישועה" וטעה וכתב "ר' יהושע", ובמבטא ליטאי אשכנזי השמות נשמעים דומים מאוד. ודו"ק.

אבל קושייתך הלא היתה ממה שמהריל"ד מפלפל בדבריו, ומה יישבת בזה?

[ישבב הסופר]

דאס בלייבט טאקע א קשיא

[מעיין]

באמת הקושי' הוא יותר מזה
מלשון וסגנון המהרי"ל דיסקין נראה כמפלפל באיזה גמרא או מדרש [שהי' לפני האע"ז...] ולא בדעת איזה חכם מחכמי זמנו יהי' רבני או קראי
ואין הדיון כאן גירסא יהושע או ישועה

[ישבב הסופר]

מעיין, זה מה שהקשיתי לעיל, רק איש ספר התמקד על השינוי השם, וע"ז עניתי. עיין בהודעתי שזה ממש היה קושייתי.

[הבונה]

אודה לידידי החכם בעל הגהות מיימוני [הגה"מ] שהפנני לזה http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=269
הגרמ"מ כשר על המובאות הקראיות שבאב"ע, טוען שם טענות חזקות על הרבה מהם, ודעתו שקרוב מאוד אל הדעת שהם הוספות מאוחרות מכ"י אחד שהיה בידי קראי, והוסיף ליה מדיליה הערות בשולי הגליון, שנסתפחו לספר באחד הדפוסים או ההעתקות.
עיקר טענתו הוא מזה שבכ"מ הובא בפירושו של הראב"ע פירוש בשם קראי, ומצינו פירוש זה ממש במדרש או בדברי חכז"ל.
הרב קאשער אף מעיר על העובדה שבספר שמות יש הרבה יותר מכל ספר אחר. [אגב אעיר שגם בתרי עשר מנהגו כך, יש"ה.]
ישנם כמה טעויות במאמרו זה, א] שר' אדונים [דונש] בן תמים לא היה קראי כלל, אף שהראב"ע נזף בו שפירושו פירוש שגעון. ב] זה שקראים מאוחרים לא ידעו מפירושו של יפת אינו קושיא, שיפת כתב ספרו בלשון ערבי, ורובם לא ידעו ולא הבינו דבריו, ונאבד ספרו אף מביניהם. כך זאין פלא על שלא ידע אהרן בעל המבחר על פירוש מסויים של יפת.

תודה ר' ישבב, הרממ"כ טוען שהכניסו לפירושו מדרשים בשם קראים, כאן אבל דוחה הראב"ע את דברי ישועה מפני שהם בדרך דרש, ולא מסתבר לכן שנכנסו על ידי קראי, כי אז לא היה דוחה אותם, וכותב על דברי קראי שהם בדרך דרוש, וצ"ע.
ומה שהעיר רממ"כ שדוקא בשמות כך, הרי ידוע כי בכלל שמות הוא מפי' הארוך, בעוד יתר הספרים עה"ת הם מפי' הקצר כמו שיש על שמות גם פי' הקצר, ואין לתמוה אם מצאנו בארוך שינוי מיתר הספרים שהם מן הקצר.

[קלונימוס הזקן]

אם יורשה לי להסב לב אל משהו מוזר,
המהרי"ל דיסקין, בהניח שאכן זהו כתב ידו, כותב בירושלים תכנית לסדר יום שאמורה להיות קבועה מכאן ועד עולם (כמוזכר בתוך דבריו).
הרי היה כאן באחרית ימיו, האם בגולה לא היתה לו תכנית, אם כן - מדוע שינה אותה לעת זקנה?? אם לא - מדוע החליט לפתע לעבוד לפי תוכנית?? אם לא שינה ורק עדכן אותה לשעון הנהוג בא"י או יצרה מחדש כי אבד לו הנייר הישן, לכאורה היה אמור הדבר להיזכר בתחילת הפתק בנוסח כמו: "...כאשר אני עושה מימים ימימה" או משהו בדומה.

סוף דבר - אתמהה

[ציבור]

אם יורשה לי להסב לב אל משהו מוזר,
המהרי"ל דיסקין, בהניח שאכן זהו כתב ידו, כותב בירושלים תכנית לסדר יום שאמורה להיות קבועה מכאן ועד עולם (כמוזכר בתוך דבריו).
הרי היה כאן באחרית ימיו, האם בגולה לא היתה לו תכנית, אם כן - מדוע שינה אותה לעת זקנה?? אם לא - מדוע החליט לפתע לעבוד לפי תוכנית?? אם לא שינה ורק עדכן אותה לשעון הנהוג בא"י או יצרה מחדש כי אבד לו הנייר הישן, לכאורה היה אמור הדבר להיזכר בתחילת הפתק בנוסח כמו: "...כאשר אני עושה מימים ימימה" או משהו בדומה.

סוף דבר - אתמהה

מקופיא: אולי זו פתקא שעלתה עימו מהגולה?
עוד אצטרף ואשאל: היכן בדיוק נמצאה פתקה זו? האם יש סיכויים למצוא שם לפתע עוד פתקים של המהרי"ל דיסקין?

[בגולה]

אם יורשה לי להסב לב אל משהו מוזר,
המהרי"ל דיסקין, בהניח שאכן זהו כתב ידו, כותב בירושלים תכנית לסדר יום שאמורה להיות קבועה מכאן ועד עולם (כמוזכר בתוך דבריו).
הרי היה כאן באחרית ימיו, האם בגולה לא היתה לו תכנית, אם כן - מדוע שינה אותה לעת זקנה?? אם לא - מדוע החליט לפתע לעבוד לפי תוכנית?? אם לא שינה ורק עדכן אותה לשעון הנהוג בא"י או יצרה מחדש כי אבד לו הנייר הישן, לכאורה היה אמור הדבר להיזכר בתחילת הפתק בנוסח כמו: "...כאשר אני עושה מימים ימימה" או משהו בדומה.

סוף דבר - אתמהה

מקופיא: אולי זו פתקא שעלתה עימו מהגולה?

השעות הם לפי שעון הערבי.

[קלונימוס הזקן]

אכן. כבר נידון לעיל. ונראה שהיא מירושלים.
ולכן תמיהתי במקומה עומדת.

יושם לב: זיהוי הפתקה נעשה כאמור לעיל רק ע"י שהכתב דומה לכתב יד המהריל"ד. ואם לא נבין אף מסברא את היתכנות כתיבתה על ידו, הדבר מעמיד בסימן שאלה את עצם הזיהוי!

[ציבור]

אכן. כבר נידון לעיל. ונראה שהיא מירושלים.
ולכן תמיהתי במקומה עומדת.

יושם לב: זיהוי הפתקה נעשה כאמור לעיל רק ע"י שהכתב דומה לכתב יד המהריל"ד. ואם לא נבין אף מסברא את היתכנות כתיבתה על ידו, הדבר מעמיד בסימן שאלה את עצם הזיהוי!

ידוע על תלמידים שהיו אוהבים לחקות את כת"י רבותיהם, ומעניין לברר האם חוקרי הכת"י המבוססים על השוואות גרידא נותנים את דעתם לכך.

[טפח]

יושם לב: זיהוי הפתקה נעשה כאמור לעיל רק ע"י שהכתב דומה לכתב יד המהריל"ד. ואם לא נבין אף מסברא את היתכנות כתיבתה על ידו, הדבר מעמיד בסימן שאלה את עצם הזיהוי!

שומו שמים! בתי דין מתירים אשה לשוק דבר יום ביומו על סמך זיהוי חתימת עדים, והנה קמו גם ניצבו מערערים על יכולת הזיהוי. אכשר דרא!

[איש_ספר]

אם יורשה לי להסב לב אל משהו מוזר,
המהרי"ל דיסקין, בהניח שאכן זהו כתב ידו, כותב בירושלים תכנית לסדר יום שאמורה להיות קבועה מכאן ועד עולם (כמוזכר בתוך דבריו).
הרי היה כאן באחרית ימיו, האם בגולה לא היתה לו תכנית, אם כן - מדוע שינה אותה לעת זקנה?? אם לא - מדוע החליט לפתע לעבוד לפי תוכנית?? אם לא שינה ורק עדכן אותה לשעון הנהוג בא"י או יצרה מחדש כי אבד לו הנייר הישן, לכאורה היה אמור הדבר להיזכר בתחילת הפתק בנוסח כמו: "...כאשר אני עושה מימים ימימה" או משהו בדומה.

סוף דבר - אתמהה

ממש נשגב מבינתי מה מקום יש כאן לתימה,
האם אדם - ויהיה כגובה ארזים גובהו - אמור לקבוע את סדר יומו, מיום עומדו על דעתו ועד מותו בלי שינוי?
האם ישנה רק אפשרות אחת בחלוקת שעות היום לסדרי הלימוד השונים?
האם לא יתכן שבשנים מסוימות היה סדרי לימודו בדגש על חלק מסוים ובשנים אחרות על חלקים אחרים?
וכ"ז עוד לפני שנקח בחשבון שנסיבות חייו השתנו כאשר עלה לירושלים והיה מוסר שיעור יומי בן ג' שעות דבר יום ביומו, ומאידך הוסר ממנו עול הרבנות המעשי שהיה לו בגולה.
בקיצור חי נפשי שלא ידעתי על מה מצא התמיה מקום לנוח.

[התפעלות]

קלונימוס הזקן - במח"כ קצת מופרז, שאלת "מדוע שינה אותה לעת זקנה??" מי אומר ששינה משהו, אולי היה ככה גם בגולה.
ושוב אתה עושה הנחה שהיה אמור להיות הבהרה כזה "כאשר אני עושה מימים ימימה", אתה חושב בראש שלנו איך שהיינו כותבים, הוא לא כתב פה על איזה קלף עם סופר כדי שהפתק יעמוד באיזה "מוזיאום", או שאיזה מוכר עתיקות יוכל לחתן ילדיו בשפע מהפתק הזה. הוא כתב את זה על נייר קטן חתוך וקרוע ומן הנראה מעל שני צדדיו, וכתב לעצמו, אולי כמו שהבעלי מוסר היו כותבים קבלותיהם בכתב לקראת ר"ה, אי אפשר לדעת, אבל ההנחות שלך הם מעל ומעבר.

[טפח]

בקיצור חי נפשי שלא ידעתי על מה מצא התמיה מקום לנוח.

האין זו שבועת שווא?

[התפעלות]

לפי הסברה אולי שבועה אבל ודאי לא שוא

[איש_ספר]

בקיצור חי נפשי שלא ידעתי על מה מצא התמיה מקום לנוח.

האין זו שבועת שווא?

5. שיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף צח עמוד ב ד"ה והרז"ה ז"ל
והרז"ה ז"ל השיב וזה לשונו: כתבת השכחת תרדא כי תניא ההיא דקאמר הילך וכו'. וחי נפשי לא שכחתיו אך זכרתיו וזכרתיך עמו ולא עלה בלבי שתכשל בו כי רחוק הוא הענין מענין מודה במקצת ועל טעמיה דרבא קיימינן התם דאמר רבא שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך וכו' עד אלמא. ואף על גב דהא קאי כיון דאדיהיב ליה מיגניב ממונא קא כפר ליה השתא נמי ממונא כפר ליה וכל היכא דקאי ואינו משיבו לאלתר מיד ליד איתיה להאי טעמא ולפום הכי שני ליה רבא לרב עמרם על תיובתא דאותביה מברייתא בוכחש בה ואמר כי תניא ההיא דאמר ליה הילך כלומר שמשיבו מיד ליד דליכא למימר דילמא אדיהיב ליה מיגניב כי קאמינא
6. פני יהושע מסכת בבא מציעא דף מו עמוד ב ד"ה אמנם כן לאחר
סודר כל עיקר דהך טעמא לחוד והך טעמא לחוד כמ"ש אליבא דר"י, ולר"ל נמי לא תקשי דכרב ששת ס"ל דנעל לאו דוקא ומרבינן כל מילי מלקיים כל דבר (והיינו מטעם שכתבתי דשוה בשוה מטעם שוה כסף ככסף ילפינן לה וקרקעות נמי שוה כסף הוא). ואחר העיון עוד מצאתי כן בתשובת הרשב"א (סימן אלף רכ"ו) וחי נפשי שתיכף בתחילת עיוני בזה נפל ספק זה בלבי אי אמרינן נמי בקדושי אשה דקרקעות מיקרי שוה כסף לקדש בהם אשה וחפשתי ולא מצאתי עד אשר אינה אלקים לידי תשובת הרשב"א הנ"ל וימצא מפורש שסובר דמקדשין את האשה בקרקעות מטעמא דשוה כסף וכן בדין חליפין, ואמינא ברוך המקום שהחזיר לי אבידתי והנחני
7. פני יהושע מסכת בבא מציעא דף סז עמוד א ד"ה והנה טרם עמדתי
וא"כ מה שאכלם שלא מדעת המוכר נראה שאכלם בשכר המתנת מעותיו דלא שייך לומר דכמכורה דמיא אלא היכא שהתנה מעיקרא שיאכל הפירות אבל כל שלא התנה לא דמיא למכירה כל עיקר ודמי טפי לריבית קצוצה וכ"כ בספר קקיון דיונה וכן מצאתי להדיא בלשון הרמב"ם ז"ל (בפ"ו מהלכות מלוה ולוה דין ז') ע"ש. וחי נפשי שלא נטיתי מדבריו בענין זה. אבל מה אעשה שעם כל זה לא מלאני לבי לפרש כן דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דהא קאמר התם טעמא מאי משום דלא קץ ליה ה"נ לא קץ ליה משמע דאדרבה הא דלא קץ ליה גורם ההיתר. ולמאי דפרישית אדרבא הא דלא קץ ליה אסור טפי מהיכא שקצץ בתחלה אם לא שנאמר דרבינא
8. פני יהושע מסכת בבא מציעא דף סח עמוד א ד"ה והאמת יורה דרכו
והאמת יורה דרכו דלענ"ד לשיטת הטור לא הוי גריס כלל כל הא מילתא בשמעתין אלא תנא כפועל בטל ותו לא מידי וכמ"ש מהרש"א ז"ל בעצמו שכן היא גירסת התוס', וחי נפשי שבתחלת עיוני בלשון התוס' כוונתי בזה לדבריו אלא שלא עלה בלבי להגיה הספרים אלא שהדברים מוכרחים וכן נראה מלשון מעדני מלך [מעדני יו"ט] בבכורות פרק עד כמה דלא גריס להו בכל דוכתא אלא אגב שיטפא דפרק אלו מציאות וא"כ אם נאמר שהאמת כדברי מהרש"א ז"ל בזה הרי ראיה מפורשת לדברי הטור דהיא גופא קשיא אמאי לא מקשה הש"ס הכא האי קושיא והאי פירוקא כמו בפרק אלו מציאות אלא על כרחך דהכא אתי ליה שפיר שמפרש כפועל בטל
9. כללי המצוות מנה ד"ה וכלל אני
וכלל אני אומר, כי דין זה לא ניתן להפסק לאותן שעמדו אחר חתימת התלמוד הבבלי עד שיבא מורה צדק ויורנו דרך האמת, שאין דבר זה תלוי בשקול דעת ולא בסברא עד שתבא עליו הקבלה המסלקת הספיקות והקושיות. וחי נפשי כמדומה לי שאפילו אחד מן התנאים הגדולים שהיה גופן סיני ושכינה שורה עליו היה רואה עצמו בדוחק להוציא משפט זה לאור כ"ש אחר שנפסק החבל והלך אחר הדלי ואין שם קבלה אלא סברא, והיאך יתפתה אדם בדעתו לרדת למחשבתו של תמים דעים ולברור מסברתו המצות שהוצרך השי"ת למסרם בקבלה למשה עבדו וא"ל מצוה פלוני אני מצוה לישראל שיעשו אותה ואלו הן ענפיה וסנסניה ודקדוקיה וזהו
10. דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ואלה שמות ד"ה אמר אחרי
אמר אחרי כן אשר לא נשא לשוא נפשי כנגד הלשון, ומה שהוא אומר נפשו וקרי נפשי, יש לו ענין כי נפש האדם הוא נפשו של הקב"ה כמו שבא בתורה בסוד הנפש ויפח באפיו נשמת חיים, וזהו חי ה' וחי נפשך. וענין זה יש בו הרבה עיונים. האחד כמשמעו שאינו נשבע לנפשו לשוא כרבים הנשבעים חי נפשי כי היא שבועה גדולה עד מאד. והב' שלא יתגאה בנפשו במה שחננו השם בחכמה או מדות טובות שיהיה שפל ונכנע. ומה שכתב בעל חובת הלבבו' על אותו חכם שלא ראה אדם מעולם שלא היה חושבו בגדול ממנו, ועל זה אמר דוד ע"ה לא גבה לבי וגו', וכמו שדרשוהו ז"ל. ואמר ולא נשבע למרמה. ויש שואלים מאי רבותיה אפילו קל שבקלים
11. משרת משה (נבר) הלכות שחיטה פרק ג הלכה ד ד"ה [ד] וכדי
בדרבנן ועד כמה הגיע לדוחק והודה הראב"ד כי דחוק לפרש במיעוט קמא ובמיעוט בתרא ובחר לפרש האיבעיא במיעוט בתרא ובדרבנן והרמב"ם מיאן לפרש כי ניבעי להגמ' אם החמירו בדרבנן דמאין הרגלים לספק איך החמירו כיון דלא חזינן רמז בזה במשנה או ברייתא ובהחליד יפה עולה האיבעיא ובשהה פי' כמיעוט סימנים וחי נפשי הוא השיטה המחוורת. ושהיה במיעוט קמא דוושט פסק לקמן הלכה ו' דהוי שהייה מיהו הוא פי' בהחליד מיעוט סימן לקמן הלכה ו' שחט מיעוט סימן בהחלדה היינו במיעוט קמא ומכל זאת בשהה לא רצה לפרש מיעוט קמא עיין לח"מ לקמן הלכה י' ופי' הרמב"ן נהיר יותר ועיין לקמן הלכה י"ג בסוף ההלכה ובכסף
12. חיים ומלך הלכות סנהדרין פרק כג הלכה ו ד"ה ועוד ראייה
מוהר"ר אהרן לא יחולו ויהיו נחשבים כאין ואפס ותהו והרי הם בכלל המנדה למי שאינו חייב נידוי וכו' עד כאן דבריהם, מאד נבהלתי וגם בזו אמרתי דלא סיימו קמייהו דמי הוא שלא יחוש לנידוי של הרב הנזכר אשר נידה לאפרושי מאיסורא ואחרי התראתו בהם כמה פעמים והם פנו אליו עורף ולא פנים ולא אבו שמוע חי נפשי כי ראוי והגון לכל ירא שמים לקנאות בדבר כי הדברים מוכיחים שבאו בעקיפין ובמרמה ותשובה השיבו לו לקרובי מוהרר"א על אשר שאל מהם טופס הסכמתם באומרם שלא היו כולם יחד וגם מאז לא מצינו ששלחו אליו הרי שלא נתכונו אלא לדברי דיחוי שאין בו ממש וא"כ לקתה מידת הדין וכל אחד ואחד יהיה תוקף בטלית
13. הערות על ברכי יוסף יורה דעה סימן רכט הערה ז
בתשובה כ"י סימן ק"ו +ז. יל"ע דלשון "על נפשי" שפיר לא הוי שבועה. אבל לשון "בחיי נפשי", לכאו' הוי לשון שבועה, כמו "חי פרעה", כמ"ש רש"י בבראשית מ"ב, ט"ו. אבל שם כותב דכשהיה רוצה יוסף לישבע בשקר היה נשבע בפרעה, שהרי ידע יוסף שאינם מרגלים. ועי' רמב"ם בהל' יסו"ה פ"ב ה"י, ד"חי פרעה" וכדו' הוא בצירי, ואינו כמו "חי השם" שהוא בפתח, משום שחיי האדם אינם עצמותו. ע"ש. וא"כ חי נפשי אינו כמו חי השם. ואינו שבועה כלל מה שנשבע בחיי נפשי וכדו', כיון שחיי האדם אינו דבר עצמי וממשי. ודוק. ועי' גם בהלק"ט ח"א סי' ק"ד, שכתב נמי דחי נפשי לא הוי שבועה. ע"ש. [וע"ע בהליכות עולם ח"ח עמ' פ"ג].+.
14. הערות על ברכי יוסף יורה דעה סימן רכט הערה ז
בבראשית מ"ב, ט"ו. אבל שם כותב דכשהיה רוצה יוסף לישבע בשקר היה נשבע בפרעה, שהרי ידע יוסף שאינם מרגלים. ועי' רמב"ם בהל' יסו"ה פ"ב ה"י, ד"חי פרעה" וכדו' הוא בצירי, ואינו כמו "חי השם" שהוא בפתח, משום שחיי האדם אינם עצמותו. ע"ש. וא"כ חי נפשי אינו כמו חי השם. ואינו שבועה כלל מה שנשבע בחיי נפשי וכדו', כיון שחיי האדם אינו דבר עצמי וממשי. ודוק. ועי' גם בהלק"ט ח"א סי' ק"ד, שכתב נמי דחי נפשי לא הוי שבועה. ע"ש. [וע"ע בהליכות עולם ח"ח עמ' פ"ג].+.
15. ראב"ד - תשובות ופסקים סימן לח ד"ה ראיתי בכתבך
ראיתי בכתבך השכחת תרדא כי תניא ההיא דקאמר הילך וגו' וחי נפשי לא שכחתיו אך זכרתיו וזכרתיך עמו +ראה לעיל לז הע' /כ/ והרז"ה רומז בתיבות וזכרתיך עמו להשיב אותה מלה כלפי הראב"ד+ ולא עלה בלבי שתכשל בו כי רחוק הוא הענין מענין מודה במקצת ועל טעמיה דרבא קיימינן התם, דאמר רבא שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך וכו' עד אלמא ואע"ג דהא קאי כיון דאדיהיב ליה מיגניב +לפנינו: כיון דאי מיגניב+ ממונא קא כפר ליה השתא נמי ממונא כפר ליה. וכל היכא דקאי ואינו משיבו לאלתר מיד ליד איתיה להאי טעמא ולפום הכי שרי ליה רבא לרב עמרם על תיובתא דאותביה מבריתא דוכחש בה פרט למודה בעיקרו
16. שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן צח ד"ה ומה שחדשת
רבינו ז"ל תירוץ זה, שהוא ז"ל בישיבה נאה, ואליו יקראו לפנים הרואה, וכל שכן תירוץ המאיר אל עבר פניו, וכי רבינו ז"ל שהיה בעל בעמיו, לא ראה מאורות מימיו. ואף‏©3‏× אמנה מדעתי אותה קושיא שהיא כתובה בפירושי רש"י ז"ל אינן מלשונו, וכמו שכתבת גם אתה בסוף, וכן האמת שהוא נוסף מידי המגיהים בגליונים. וחי נפשי וחי נפשך שאיני כופר לך בשעת הדין ולא שלא בשעתו, ואיך אעשה וחטאתי לאלקים.
17. תשובות חכמי פרובינציה סימן נא ד"ה והנני מעכשו
(כ"ש כשהוא אומ' שהוא זה בודאי בלא שום ספק) שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו, ומשום מאי דמשעבד לה לא מעלה ולא מוריד, דהא שוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא, דומיא דאומר הנאת תשמישך אסורה עלי דאמרי דאע"ג דמשעבד לה אין מאכילין לאדם דבר האסור לו +כתובות עא, ב+ וזהו מה שאין בו ספק, וחי נפשי לא ידענא מה אדון בסברתיה דמר, דכיון דס"ל דלאו כל כמיניה למיסר נפשיה לדידה במאי דמשעבד לה, אם כן מדוע חרדת אלינו את כל חרדת האמתלאות הבאות בספרך, וכל האריכות ההוא למה, סוף דבר אני איני מוצא לזה האיש צד היתר עם אשתו, וכבר נמניתי בכיוצא בזה עם גדולים ומורים זה קרוב לכ"ה שנה
18. תשובות חכמי פרובינציה שו"ת מהרשב"א ורבנים אחרים סימן כג ד"ה לא כל
שבדור, דאינהו אורית' איהו מרתחת להו, דמגלגלין לה כעיסה ומהדרין לה כנפיא עד שעושין התורה כסלת נקייה, אבל אתה ואני עדין לא הגענו לרועי בקר ואף לא לרועי צאן, ואילו זכינו לשם בלבד כר' עקיבא בצרת הבת אשרינו ודיינו, וחייך נאכל באבוס אחד או נהמי אקושא בחנכי או נהמא דסמידא ולא ננקוט נפשין בסרכי, וחי נפשי עד עתה לא שקילנא וטרינא בהדך בשמעתא וחשבתי ששמשת חכמים והתאבקת בעפר רגליהם ולמדת מדותיהם שהם תרומות מתרומות אמרתי חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו, ובחיי ראשי כל מדותיך טבלים וצריך לעשר כל מה שנותנין לך וכל מה שנוטלין ממך שחשוד אתה להחליף, ולא
19. שו"ת הריטב"א סימן סז ד"ה תשובה עמדתי
תשובה עמדתי על כתבכם אשר שלחתם ע"י האשה הזאת על עסק התקנה אשר עשו קהלכ' הקדוש ישמ' צורם על האנשים הקצבים, וחי נפשי לבי רופף מאד על הענין הזה ואני כפוסח על שתי הסעיפים, יען כי אני רואה מצד אחר חומר לשון החרם ההוא שהיה על דעת רבים ובלא פתח התר וחרטה בעולם, וחוץ מכבוד הקהל יצ"ו לפי דעתי הפריזו מאד בגזירתם על האנשים ההם, כי אחר שלא מצאו בהם [ריעותא] (ריעות) במלאכתם ושמץ פסול (אסור) [ואסור] מה להם להחרים על מאכלם ולהפסיד חיותם, אלא שיקנסו להם בקנס אחר בגופם או בממונם כמו שעושין על הכאות ואנשי קטטות, ואלו אני עשיתי כן הייתי חושש בעצמי שהייתי חושש +אולי
20. שו"ת הריטב"א סימן רה ד"ה תשובה לפי
תשובה לפי קוצר דעתי ראיתי בכל מה (שכתב) [שכתבת] בזה מראש ועד סוף ערבוב דברים ובלבול, לא ירדתי כלל לסוף דעתך בכל הדברים ההם, כי אין שמועת הגמרא וגם לשון הבהז"ל מתפרשים כן, והראיה שהבאת משם אינה דומה לנדון כלל, וחי נפשי ראיתי כאן מקום לפרש כל השמועה ההיא כמו שפירשו רבותי ז"ל המפרשי', אלא שהוא עמל בעיני מרוב הטרדה שלי, והרי אני מקצר ועולה ודוכרן פתגמי בלחוד הוא דמדכרנא לך כי אתה חכם לדעת כל זה. לפי דברי' משמע דמימרא דאבא שאול +כתובות פז, א+ גבי כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך קאי וכן נמי מימרא דהב"ה ז"ל +בעל העיטור במאמר חמישי, נאמנות+ ופליגי רבנן דמתני' ואבא
21. שו"ת הריטב"א סימן רה ד"ה וההקדמה הב'
ומכאן אתה למד שזה שעושין מעשים בכל מקום שראובן נוטל קנין לשמעון בכך וכך ואומ' לעדים שיתנו השטר אפי' לדברי האחרונים ז"ל (שאומר) [שאומרים] שזכה שמעון משעת קנין אין לראובן ליתן לו השטר מפני שזכה זה בגוף החוב, וזה דין פשוט. כ"ש לדעת הרב הגדול ז"ל לא זכה כלל. וחי נפשי כי דינו תקון העולם. הנה הראיתי לך באצבע דבין למר ובין למר רחל +קטע זה הביא ב"י בחו"מ סי' קכה סעיף ט בשם רבינו+ לא זכתה בגוף השטר [אע"פ] שיש שם קנין כיון שלא הגיע לידה מחיים ולא זכהו לה במיני הזכיה ולא אמ' לשליש הזה אלא החזיר שאינו זכוי כלל כמו שכתבתי. וכן כתב אלי הרב ר' שלמה שיחיה בתשובת שאלה ע"י
22. שו"ת הריב"ש סימן רלא ד"ה ותחלה אומר
שלא נחלקו רבי אלעזר ורבי יוחנן כי אם על ולד הבת, אם כן לעיל, אמאי לא אמרינן לרב אסי, דרישא דאינה מעוברת מיירי בה ולא בבתה, וסיפא בבתה עצמה, ואיכא צריכותא שחזקת האם תועיל לבת, ואתיא אפילו כרבי אלעזר, דהא לא פסיל אלא בולד בתה? אלא שכל מה שכתבת בזה הם דברים זרים, חוץ מכבודך, עד שחי נפשי, לישא וליתן בהם מפי הכתב אני חושב לאבוד זמן, אם לא פה אל פה. אבל לפי הנראה מכתבך, אתה חושב לחריפות ולגבורה, להראות פנים לעקש הישרה ולטהר השרץ מן התורה, ולא כן אנכי עמדי. כתבת בההיא דפ"ב /כתובות/ (כ"ג) וז"ל: אמנם אין זה צריך לפנים ולא ראיה, דכיון דתני אבוה דשמואל: לא נשאת ממש,
23. שו"ת הריב"ש סימן שעה ד"ה בפירוש: חמותו
והבאת ראיה מההיא דקפץ (ב"ק ק"ו), דניחא ליה לתלמודא: לאוקומי בחד מקום, ובתרי גוני; מלאוקומי: בחד גונא, ובשני מקומות. וכתבת: שכ"ש בענין זה. חי נפשי אין כאן ק"ו! אדרבא! הוא בהפך.
24. שו"ת הריב"ש סימן שעח ד"ה החכם עיניו
מה שדקדקת מדברי הרשב"א: דאם שהה פחות מיום א', שעור מוגבל, דלא בעי' חזיוה לשעתיה. שהוא ז"ל כתב: מתוך ששהה ונרטב כו': משמע: ששהה זמן גדול. חי נפשי, אין כאן דקדוק! והלא בגמרא /מסכת יבמות/ (קכ"א) קורא אשתהי: כל שעמד יותר משעה אחת. וכ"כ הרשב"א ז"ל עצמו, שהוא כ*תב בחדושיו (שם /יבמות קכ"א/ בד"ה הא): שנראה מלשון הרב אלפסי ז"ל, שלא נשתהה כלל, אלא שראו אותו בשעה שהעלוהו מן הים.
25. שו"ת הריב"ש סימן שעח ד"ה החכם עיניו
כי בני ישראל קדושים הם, ושומעין: לרחק, אבל לא לקרב. ולא יהיה זה תפארתך. וחי נפשי, לכבודך נתכונתי בדברי זה. ואם לא טובה לך עצתי, הלך בדרכי לבך. ועוד כתבת, וזה לשונך: ולא עוד, אלא חתכת הדין, כאלו מפיך אנו חיין, ע"כ.
26. שו"ת הריב"ש סימן שצד ד"ה עוד ראיתיך
עוד ראיתיך אומר: כי בזמן הזה, אין להעלים התר בשביל עמי הארץ, כי כלם: חכמים, ונבונים, ויודעים את התורה, ובקיאים בדקדוקי מצות, ומלאים מצות כרמון. והנה אתה מברך אותם בקול גדול. כי, חי נפשי, בעירנו זאת, שהיא עיר ואם בישראל, ויש בה אנשים: חכמים, ונבונים, וידועים; ג"כ יש בה: רבים מעמי הארץ; אין עושין סכה בחג הסכות, וכל החג אוכלין חוץ לסוכה; רק שבלילה הראשון, מקדשין באיזו סכה, או שומעין הקדוש מפי המקדש בסכתו, והולכים להם. ומדעתי: כמו כן, עושין שכמותם: בשאר מקומות ארגון. ראה עתה: איך הם בקיאין בדקדוקי מצות; שבמצוה מפורסמת כזו, טועים זה הטעות.
27. שו"ת הריב"ש סימן שצד ד"ה והטעם האחר
זה נראה שהיתה כונת הרב ז"ל בזה. אבל כל שאר הפוסקים, שאסרו הכבוד, לא אסרוהו אלא משום פסיק רישיה. ומה שדקד*קת מלשון: אעפ"י שמשיר בה צרורות; דמשמע: ודאי משיר; חי נפשי, לא דקדקת יפה! שהרי בקרוד אמרו: משום דקא עביד חבורה. והכונה: שלפעמים עביד חבורה.
28. שו"ת הריב"ש סימן תטו ד"ה עוד כתבת
ולא עבדינן עובדא עד דאתברר דלא לאסהודי אתו, כגון אלו החותמין בשטר כתובה; ובעל מתיבות /ולפנינו: בעל מתיבתא/ הכין כתב וכו'. וכל זה העתקת מן העטור; אבל אחרי שבאת להעתיק, למה לא העתקת הכל, ולמה אתה מוציא לעז על בעל העטור, לכתוב קצת דבריו ולהניח קצתן, כדי להחליף ולשנות את טעמו? חי נפשי כי דבר כזה איננו טוב וישר ליושבים על המשפט; וכל העושה כן בקטלוניא, אינו אלא מן המתמיהים. ואבקש ממך, ואשחר פני כבודך, לתועלתך ולכבודך, לבל תעשה כן בברצלונה, פן מה תעשה באחריתה. והרב בעל העטור, אשר העתקת דבריו, מסיים בה הכי: ולא עבדינן בה עובדא עד דאתברר דלאו לאסהודי אתו,
29. שו"ת הריב"ש סימן תמה ד"ה הפעם, אודה
פחד, פחד ויאתיהו. ואשר יגור, בא אליו. חי נפשי. איני אומר זה לאהבתו; כי לא ראיתיו מעולם. ואם אהבתיו, כי ראוי לאהוב החכמים והשלמים.
30. שו"ת הריב"ש סימן תמז ד"ה האדון נ"ר
היה טוב לקרוא לחכם ההוא, להיות ידו אתך: להסיר מכשול, עון; ולקנא בעושה עולה. ושניכם כאחד, טובים, תוכלו להוכיח ולגעור, מבלי נודד כנף. וחי נפשי! אני ראיתי בברצלונה, את מורנו הרב רבינו נסים זצ"ל, כשהיה רוצה להוכיח על אי זה דבר, מעצמו; קצת מעשירי הקהל, היו מתריסין כנגדו, ומבטלין עצתו. ואם הי' לו שם, כמה גדולי הקהל קרוביו, בעלי בריתו, אוהביו, ותלמידיו; וגם בגוים גדול שמו; וכ"ש בישראל.
31. שו"ת הריב"ש סימן תמז ד"ה האדון נ"ר
ואינך עתה, בשוקי טוליטול"ה; שהיית שם, כשמעון בן שטח. ואל תחדשני: לא אאמין בדבריך, חלילה! כי, חי נפשי: אני מאמין בכל מה שאמרת, כאלו ראו עיני! אלא שאני אומר: שעם כל זה, אין עליך להקפיד. כי אם לא עשה לך, כמו שעשו בני בתירה להלל, מיראתו: פן תעשה לו כאשר עשה הלל, לבני בתירה: שהתחיל מקנטרן בדברים.
32. שו"ת הריב"ש סימן תמז ד"ה האדון נ"ר
וכל שכן, שהזכיר מתחלה בסמוך, בבן קיימא: שכלו לו חדשיו. ונתבארה כבר כונתו, בהלכות יבום: בכלו חדשיו; שהוא ט' חדשים גמורים. ולדברי כבודך, חי נפשי, אני תמה: בהלכות רוצח, למה לא הזכיר: לפחות מט' חדשים, ושני ימים; ואלו השני ימים, איך אינשינהו? דלא איירי בהון, בשום מקום מספריו. גם לא נזכרו, בדברי שום מחבר.
33. שו"ת הריב"ש סימן תמז ד"ה האדון נ"ר
והראיתי פנים, שאפשר להקל. וכתבתי החומרא: דרך ברכה. וחי נפשי! גם לך האדון נ"ר, היה ראוי לומר: כי היא מותרת גמורה, לדעתך. אבל שלא תתירנה: לחוש לדברי הזקן, לכבודו.
34. שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן קלז ד"ה ואחר שהגיעו
הי' בטל נשאר הטעם האחר וכ"ז כדי לקנטר. ואתה מסתלק מענין לענין להסתבך בדברים באו דרך גררות ומניח השרשים המשורשים במקומם ומצפה אותם במליצות כסף סיגים מצופה על חרש עץ רקבון משוח בששר אלה הם דרכיך. והנה דברי הראשוני' והאחרוני' אצלך לא החלפתי ולא המרתי דבר מדברי אבל החזקתי אותם וחי נפשי הרבה רבנים וחכמים ראיתי דבריהם ושמעתי פלפולם ומעולם לא ראיתי כמותך איש העמיק שחת לו לקיים טעיותיו והרב' מהגדולים ממך נשאו ונתנו עמי בהלכו' בין במכתב בין בפה לפה וחלקתי עליהם מלחמו' ה' מלחמו' תנופה ואת והב בסופה להודות לדברי ומטך אשר הכית בו את היאור יפה אמרת כי הוא מטה עוז
35. שו"ת תשב"ץ חלק ד (חוט המשולש) טור ב סימן לד ד"ה עוד כתבת
מה שלא יכלו הפוסקים לעשות מהני לישני דסלקו בגמ' בתיקו שהמורם מהם שכוונת הנותן למתנה ואפ"ה לא היה כח בפוסקים לדון אותם אחר כוונת הנותן ולקרות להם לשון מתנה אלא שגדל כחך כל כך לדון בה לשון מתנה בפי' מה שכתב הרמב"ן ז"ל אני נותן במתנה רצית לדמות בשביל שתנשא בו להך לישנא דהרמב"ן. חי נפשי שבושתי וגם נכלמתי לראות דבריך אלה.
36. שו"ת הרשב"ש סימן תקלב ד"ה בענין השליחות
בענין השליחות כתבת לי דברים שלא יכתבו לבר בי רב דחד יומא ואמרת שאני חזרתי לנקודתך האמתית, וחי נפשי שאני חושב שמעולם לא שמעת ענין שליחות החוזרת, ואיך תתפאר לפני בדברים כאלה, והלא ידעת כי נחש ינחש איש אשר כמוני. וכן מענין נסכא דר' אבא כתבתי לך ההלכות והסברות שנאמרו בזה, ואתה אספת לכתוב כל מה שנמצא להרמב"ם ז"ל בשלש מקומות ודנת לא ראי זה כראי זה. וכל ענייני קונדריסך בזה ובזולתו, מה טוב אלו היה כתוב אצלך כמוס וחתום באוצרותיך, שאחר שנתחבטת אמרת שהנסכא ההיא טעם גזלה היה בה, וזה הדבר אני כתבתיו לך.
37. שו"ת הרשב"ש סימן תקלג ד"ה בענין הורדא
בענין הורדא, כל מה שכתבת חי נפשי איני יודע מה אתה שח, וכבר כתבתי לך מה שראוי לכתוב בה אם תקבל קבל ואם לא עשה כרצונך, שאיני רוצה להטריח שכלי להבין שבושים ובנינים בלא יסוד וענפים בלי שרשים, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.
38. שו"ת הרשב"ש סימן תריב ד"ה עוד כתבת
בעינן התראה וכן הוא באמת. ואחר שלא יספיק לך כל אותן שכתבתי לראיה עם מה שהוספתי עליהם ביאור, לא יספיק לך אם לכתוב לך עד כהנה וכהנה, שיכול הייתי להוסיף לך כהנה קמא וכהנה בתרא, אלא שידעתי שלשקר אעשה עט סופר אחר שלא יכולת לציירו בתחלה. ומה שעוררתני לעיין בספר החשן ואמצא כדבריך, חי נפשי שהבהלתני אמרתי זה הדין חדש איך הוציאו בעל הטורים בלא שורש מהגמרא וחשבתי שמא יש טעות בספרינו עד ששלחתי אחר ספריך ולא נמצא בו דבר ממה שכתבת. ובתחילת דבריך תלית הטעות בהלכות הריא"ף ז"ל, וכשהודעתיך שאינו כן חזרת להוסיף עמו ספר החשן, על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף
39. שו"ת מהרי"ק סימן טז ד"ה אורך ימים
שמשכן יהודי אחד בעבור המלח הקצוב על כל איש ואיש מאת המלך כאשר בארת במכתבך והלך ולוה מישראל ברבית על המשכון ההוא אם יתחייב הישראל המלוה להחזיר המשכון בלי רבית כשיבא הישראל הממושכן לפדות את המשכון מידו. מפני הכבוד והאהבה אמרתי לפנות מעסקים אחרים המוטלים עלי לעת עתה חי נפשי אך בדרך קצרה דלחכם כמוך די אפילו ברמיזה. ועל כן אמרתי שלפי הנלע"ד יכול היהודי המלו' לעכב המשכון בידו עד שיפרעהו הכותי בעד הרבית הקצוב לו. ואף על גב דפשיטא דלא דמי לשדה המשועבד למלך בשביל המס וברח בעל השדה ולא נתן המס למלך ובא יהודי אחר ונותן המס ואוכל פירות דהתם ליכא שום
40. שו"ת מהרי"ק סימן כז ד"ה אהובי הר"ר
אהובי הר"ר ברוך יצ"ו שלום הנה קבלתי את כתבך ע"י זנ"כ אשר הגיע הנה יום ל"ז לספירה בכ"ד שעות וגם את המכתבים אשר כתבו הכותבים אשר מקלם יגיד להם וחי נפשי כי דקדקתי לעיין ולראות האם ימצא שום צד להתיר האשה בלי חליצה כי העבודה מאד קשה בעיני עיגונה. אבל מה אעשה הלא כתיב בהדיא בשטר השליחות וז"ל ונתן הבעל אליה בר' גרשם הכהן זה גט לשלוחו הר' יצחק בר' דוד וכך אמר לו תן גט זה לאשתי שרה בת רבי יצחק בתנאי זה שאם לא מתי מכאן ועד ר"ה הע"ל לא יהא גט ואם מתי מכאן ועד ר"ה הע"ל יהא גט מעכשיו. ואם לא מתי כו'.
41. שו"ת מהרי"ק סימן נא ד"ה ידיד נפשי
ידיד נפשי הח"ר פנחס ואזו"ן יצ"ו שלום קבלתי כתבך הנכתב מאת ק"ק אנק"ונה יצ"ו והנה אמת כי מאד אני נטרד לכתוב במקומות אחרים חי נפשי וגם זנ"כ מחלצני מאוד למהר לשולחו לכן לא אוכל להאריך כלל. אמנם (א) העולה על דעתי הקצרה אחוה בראשי הפרקים ותן לחכם ויחכם עוד והוא כי נלע"ד דודאי יכולים הקהל להתירו מכאן ולהבא כמו שכתבו התוס' פ"ג דשבועות (דף כ"ט) וז"ל ואם תאמר ואותם חרמות שגוזרים על דעת המקום ועל דעת הקהל היאך יש להם היתר דאפילו על דעת הקהל גרידא הוי ע"ד הרבים ועוד דהיאך מישתרו בלא חרטה. וי"ל דדעת הקהל כך הוא שיתירו כשירצו ואפילו בלא חרטה וכו' עד אבל חרמות שאנו
42. שו"ת מהרי"ק סימן צג ד"ה אוצר בלום
אוצר בלום בור סיד שאינו מאבד טיפה האלוף מהר"ר אברהם זכ"ש יצ"ו שלום רב. קבלתי כתבך על ידי שלוחך זה ואשתומ' כשעה חדא וחי נפשי כי מאד קנאתי קנאת ה' צבאות וזה החלי לעשות דבר אשר מיום היותי לא נאותי לי כל ימי נתרחקתי מהכניס ראשי בין סלעי המחלוקות ובפרט להחרים ולנדות כי לא באלה חפצתי כאשר יודע כל שער עמי ואפי' למהר"א קינו"ן יצ"ו שלא ביקש מידי כי אם לצוות בכח חרם לכשנגדו לירד עמו לדין הוקשה בעיני מאוד ח"נ אלא שאור פניו לא יכלתי להפיל כ"ש לנדות לחלוטין. אלא שרוח קנאת ה' צבאות נטלתני ואש אהבתך בערה בי. ואף גם זאת לא ראה לבי הקצר לסמוך ע"פ ע"ד באשר אין שם טענת ברי
43. שו"ת מהרי"ק סימן צד ד"ה אגב גררא
כו' דאית לן למימר יד בעל השטר על התחתונה וכתבת דלא ידעת מאי בעי למימר דהא אית לן למימר המוציא מחבירו עליו הראיה ומשום שטר לא הורע כחו עד כאן דבריך. נבהלתי למה לא דנתני לכף זכות שהרי ידעת שגם אתה לא הגדת לי שקדמה תפיסתה למיתת המצוה רק כתבת לי סתם שמקבלי המתנה היו מוחזקים וחי נפשי כי חשבתי שהם תפסו לאחר מיתה עד עתה בבא כתבך זה האחרון אשר בו בארת שהיו הנכסים כבר ביד המקבלי מתנה בשעת הצוואה. ואם צדדתי צד אחד מדברי ר"י בעל התוספות ורבינו שמשון משאנ"ץ והסמ"ג שפסקו דכל שתחילת דינו המוציא מחבירו עליו הראיה אפילו תפס מפקינן מיניה ולא מהניא תפיסה אלא היכא
44. שו"ת מהרי"ק סימן צד ד"ה אגב גררא
שפיר איכא למימר לרבי יוסי דהאי ינתן לפלוני לאחר מיתה דקאמר דהיינו כלומר מעכשיו תתחיל הנתינה ולא תגמור עד לאחר מיתה כמו שכתב רבינו תם וכדכתב רבינו מאיר בפרק יש נוחלין. אבל כי אומר אני מניח אפילו תאמר שיוכיח הזמן שמחיים התחילה ההנחה אינו כלום דכשנותן מחיים לא שייך למימר לשון הנחה כלל. וחי נפשי כי נבהלתי מה עלה על דעתך לדבר בדברים האלה כי הדברים פשוטים כאשר כתבתי עד שאין ראוי להאריך בהם כלל. ועל אשר כתבתי דהלכות גדולו' ורב נחשון גאון דס"ל דלא אומר זמנו של שטר מוכיח עליו כתבת וז"ל מה בכך הא איכא כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים והספרדים פליגי עלייהו עכ"ל הלא
45. שו"ת מהרי"ק סימן צד ד"ה אגב גררא
השטר לידו עכ"ל. הרי לך בהדיא דאפילו נכתב בלשון צואה צריך שיגיע השטר ליד המקבל מחיים ולא ידעתי מה עלה על דעתך לעשות משם סניגרון לדבריך ואדרבה הוא בהפך וכלל העולה לפי הנלע"ד ששטר צואה זו חספא בעלמא הוא מכל הלין טעמים שכתבתי שכבר והרחבתי כל /תיבת כל מיותרת/ כל הביאור בכתבי זה וחי נפשי כי עליך יש לתמוה מדוע הכשרת אותה ואיכא למחיי' מאה עוכלא בעוכלי כדפי' לעיל ועוד אחרת היתה אתי זה ימים חי נפשי ולא מלאני לבי לכותבה עד אשר מצאתי לה ראיה בתשוב' הרשב"א והוא כי היה נראה לעניו' דעתי דלא שייך למימר זמנו של שטר מוכיח עליו אלא כשמצוה לכתוב שטר גמור וגם צוה לכתוב
46. שו"ת מהרי"ק סימן צד ד"ה אגב גררא
לעשות משם סניגרון לדבריך ואדרבה הוא בהפך וכלל העולה לפי הנלע"ד ששטר צואה זו חספא בעלמא הוא מכל הלין טעמים שכתבתי שכבר והרחבתי כל /תיבת כל מיותרת/ כל הביאור בכתבי זה וחי נפשי כי עליך יש לתמוה מדוע הכשרת אותה ואיכא למחיי' מאה עוכלא בעוכלי כדפי' לעיל ועוד אחרת היתה אתי זה ימים חי נפשי ולא מלאני לבי לכותבה עד אשר מצאתי לה ראיה בתשוב' הרשב"א והוא כי היה נראה לעניו' דעתי דלא שייך למימר זמנו של שטר מוכיח עליו אלא כשמצוה לכתוב שטר גמור וגם צוה לכתוב בו זמן אבל בצואה זו שלא צותה לכתוב בו זמן וגם לא נתכוונה לשטר גמור מדלא החתימה עליו כי אם עד אחד לא שייך למימר ביה
47. שו"ת מהרי"ק סימן קכח ד"ה אילת אהבים
אילת אהבים. גדול בתורה ובמעשים טובים. מזהיר כזוהר הרקיע וכוכבים דברי חזוק ערבים ולי מה יקרו הטיבו כל אשר דברו אתה הוא הנעלם לשם ולתהלה אחי ידיד נפשי הח"ר שמואל דמודנ"א יצ"ו שלום רב ע"ש כא"ל קבלתי כתבך על יד זה נ"כ חי נפשי כי מאד שמחתני בו ואל יעלה על דעתך שחס ושלו' יש בלבי עליך כי העבוד' אין כן ואדרבה ואהבתך חקוקה על לוח לבי וכתובה בכתב לא ימחוק כל עוד רוח בקרבי ודע לך נאמנה כי טרם הגיע אלי כתבתך זה לא הייתי מחליט היות הדבר אמת אלא הייתי כמאמי' ואינו מאמי' כאשר יכלת ללמו' מתוך כתבי הראשון ועכשיו בראות כתב התנצלותך ואשר נשבעת חלילה מלהרהר עוד בדבר כלל
48. שו"ת מהרי"ק סימן קכח ד"ה אילת אהבים
ודע לך נאמנה כי טרם הגיע אלי כתבתך זה לא הייתי מחליט היות הדבר אמת אלא הייתי כמאמי' ואינו מאמי' כאשר יכלת ללמו' מתוך כתבי הראשון ועכשיו בראות כתב התנצלותך ואשר נשבעת חלילה מלהרהר עוד בדבר כלל ולא תהא כזאת בישראל שאחשוד בך להשביע לשקר חס ושלום כי ידעתיך ירא אלקים וסר מרע וחי נפשי כי נבהלתי על אשר הארכת בדברי התנצלות ואו' קרת קא חזינא הכא דסוף דבר הנה נפשי קשורה בנפשך ועל דודיך מתרפקת. ודבת האיש סרה מלבי ומלוח שלי נמחקת. אין רשומה נכר ולא נעשה מקומה צלקת.
49. שו"ת מהרי"ק סימן קסא ד"ה אשר כתבת
אשר כתבת אלי אחי על אודות הריב אשר נפל בין ק"ק מבולוניי"א יצ"ו ובין הנכבד כמ"ר יואב עמנואל יצ"ו על דבר כלי הקדש אשר עשה אחיו כמ"ר שלמה נ"ע והזקקתני להשיב לך דעתי הקצרה לא יכולתי להשיב את פניך ואם כי חי נפשי רבו עלי טרדות אחרות אמרתי לפנות מהן לאהבך (א) ראשונה אשר כתב ידידי מה ראו הקהל על ככה כולי דלמעבד דינא לנפשייהו בדבר שאינו מבורר כו' עד אע"ג דקי"ל כר"נ כו' הא כתב המרדכי וז"ל פסק ר"מ ז"ל דהני מילי בחפץ המבורר שהוא שלו וכו' דודאי ר"נ לא פליג אמתני' דפרק המקבל (דף קי"ג) המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ועוד קרא כתיב בחוץ תעמוד וגומר וכן כתב בס"ה דר"נ איירי בגזלן
50. שו"ת מהרי"ק סימן קסב ד"ה על דבר
ואתאפק ואכוף ראשי אבל שמעתי כי אדרבה שלח לו שהיה נותנו ואף גם זאת נתן כתף סוררת. ועוד נבהלתי יותר כי הוגד אלי שאותו המגמגם הודה ואומר כי אביו ז"ל הכתוב /הכתיב/ לו כמה וכמה גיטין ובכולם כתוב ימחא באל"ף לא ידעתי למה מקשה את רוחו ואמץ לבבו למען תתן דופי במעשה הצדיק אביו חס ושלום חי נפשי כי לא חש לקמחיה (ב) גם מה שמגמגם לומר שמאחר ששם ליאוני"ש הוא לשון לע"ז שהיה מן הראוי לכתוב בגט יהודה המכונה ליאוני"ש גם בזה אני אומר שאינו בקי בטיב גיטין ולא יהא לו עסק עמהם. דאע"ג שכתב בסמ"ק דנהגו לכתוב המכונה כששם השני בלשון לע"ז היינו דוקא כשהשם בא מחמת כינוי כגון משולם
51. שו"ת מהרי"ק סימן קסט ד"ה שר גדול
דלית ביה חסרון כיס ומה שכתבת וז"ל אם אתה מתיר אותנו גופינו וממונינו מה יעשה בנינו כו'. פליאה היא בעיני מאד כי מה התרתי רק כוונתי להציל עושק מיד עושקו כאשר הבאתי הראייה במכתבי אשר לא ראיתי עליה תשובה מספקת כלל כמבואר במכתבי זה ואל תחשוב שהתרתי לו דברים אחרים מצד אחר בהסתר פנים כי חי נפשי אין בו כלל ועיקר ואשר כתבת וז"ל ומה שכתבת שלא נחרים כלל מחמת הקיסר תימא גדולה והלא מהר"ר איסרליין ז"ל באושטריי"ך ומהר"י וויי"ל ז"ל וכל גדולי אשכנז החרימו ונדו הרבה והרבה כו'. לא ידעתי מה רצית לומר כי לא אמרתי שלא לנדות ולהחרים מאן דלא ציית דינא או מאן דעביד טצדקא למיפטר נפשייה
52. שו"ת מהרי"ק סימן קע ד"ה אליכם אישים
אליכם אישים הראשים אחינו ק"ק יושבי פייראנ"צ' יצ"ו שלום רב הגיעתני אגרתכם ע"י שלוחיכם הל"ז יום שני מחג השבועות בערב ואמת הוא חי נפשי כי מאד אני טרוד בעסקים אחרים אמנם מפני האהבה והכבוד פניתי מכל עסקי כדי להיות סר למשמעתכ' ותדעו אחיי יצ"ו כי כבר נשאלתי על כיוצא בזה זה ימים רבים ואני דחיתי מחוות דיעי עד אשר חקרתי ודרשתי היטב בשבע חקירות ודרישות לדעת תוכן המנהג הזה אשר נהגו הלועזים לשגר תמיד דורון לכלה מאת החתן תכף אחר עשיית הקנין כי אמרתי אל לבי שאי אפשר שיורו הסבלונות האלה ענין קדושין שהרי ידענו וגם ספרו לנו אבותינו הראשונים אשר היו לפנינו היו הרבה תופסי תורה בגלילות
53. שו"ת מהרי"ק סימן קעא ד"ה האצילים ק"ק
משם זקני הארץ וחשוביה שלא ראו פוצה פה ומצפצף רק מחדשים מקרוב באו וכו' וכתב הכותב למה לא נאמר ישן מפני חדש תוציאו והפליג להרחיב המאמר במילין שאין ענין לכאן רק כמתכוין לקנתר ולהראות שקרא ושנה כי האי דפרק בתרא דתענית (דף כו) גם מענין קבוע וכיוצא בזה אשר כל השומע יצחק לו הנה אמרת חי נפשי לחיי עד כי לא היתה הכוונה עליכם רק על אחרים אשר בינותינו מחדש קמו לצפצף בדבר הסבלונות והדבר ידוע אבל עליכם ידוע כי לא חשבו האומרים זה ואם אתם רוצים לקחת הדברים עליכם מה אעשה הלא הלשון מוכיח האמת והוא שעד שלא הגיעה אגרתכם בידי שאלתי מהם על ענין אחר קדם לו כיוצא בזה והיאך
54. שו"ת מהרי"ק סימן קעא ד"ה האצילים ק"ק
כבר קדשו מק"ו דהפסד מועט כמו שכותב הוא אבל מה נעשה והרי לא ראינו בהם שום אמתלא וראיה כדי שניחוש לה לומר שתורה על הקדושין כדפירש' מאחר שאין מקפיד על הסבלונות מצד עצמו וכדפי' לעיל בארוכה וכן בכתבי הראשון ולא הקשיב אלי כי לא היה כותב הדברים האלה להג הרבה כי אם יגיעות בשר על חנם חי נפשי כי עמל הוא בעיני. ועל אשר חזר וכתב האם כל בני איטליי"א שופטני נינהו שאינם חוששין לסבלונות ושדי זוזי בכדי עכ"ל. לא ידעתי מה עלה על דעתו דהא חזינן בכל יום ויום דאע"ג דלא שופטני נינהו מכל מקום הם נותנין הסבלונות תכף אחר הקנין ואין חוששין לשמא תחזור בה או מפני שסומכין על הקנין או מאיזה
55. שו"ת מהרי"ק סימן קעא ד"ה האצילים ק"ק
דהלכת' כוותיה בדיני ואם מנהג המקום להוריד האריסין למחצה אין בעל הבית יכול לומר לשליש הורדתיו ומתוך כך כתב רבינו האי גאון שכל הטוען תמורת המנהג עליו להבי' ראיה ואפי' ממגו איכא למאן דאמר דעדיף מנהג והרי לך דלא בעינן שתהיה הסכמת הקהילות וקבלת עליהם ועל זרעם כמו שכתב הוא יען לא ידע זה וחי נפשי כי היה לו למשוך את ידו מלצאת לריב מהר ולשלוח משפטיו חרוצים פן מה יעשה באחריתה בהכלים את רעהו על פי תלמוד ערוך והפוסקים. ואשר הוסיף לכתוב שבענין הסבלונות איכ' דקפדי ואיכ' דלא קפדי ורב פפא פסיק ותני בפרק חזקת הבתים (דף נז) איכא דקפדי ואיכ' דלא קפדי ספיק' דממונ' לקולא ספיק' דאיסור'
56. שו"ת מהרי"ק סימן קעא ד"ה האצילים ק"ק
כיון שלא יהא שום חכם רשאי להתיר. ועוד שהרי מלאים כל הפוסקים לאלפים ולרבבות שרבינו שלמה שהאיר עיני כל ישראל ועל פי חכמתו ותורתו העולם עומד אפילו הכי בהרבה דברים אוסר ורבינו תם בן בתו התיר משקול דעתו ואם היה לי זמן ופנאי הייתי כותב לו כמה וכמה וכן בשאר הפוסקים אשר לא יספר מרוב וחי נפשי כי נלאיתי להאריך באלו השבושים אמנם יראתי פן יטעו התלמידים הרואין את דבריו. ואם לעצמו הוא דורש כי באולי הוא אחד מאותם שהיו חתומים בכתב הראשון אשר שלחו אלא קהל קדוש פלנרינצ"א יצ"ו מאד נפלאתי על זה דמה יצעק אלי למה התרתי הלא הם בקשו מאתי לחוות דעי ולהודיע להם דבר המשפט. ועוד דמי
57. שו"ת מהרי"ק סימן קעא ד"ה האצילים ק"ק
לתינוק מן הבצק הזה וטובא אשכחן בתלמוד דאזלינן בתר חזקה ואפילו ריעא טובא אלא שאין בידי להאריך כל כך קל וחומר בן קל וחומר דיש לנו להלך אחר חזקה בכאן אי לאו משום חומרא דאשת איש שהרי אין בה שום ריעותא כדכתבתי לעיל ומה יוסף להלך אחרי סברת כריסו הכוזבות והמוכחשות מתוך דברי רבותינו ז"ל חי נפשי כי זאת היא לו לפוקה. גם מה שכתב דלישנא דחיישינן היינו כלומר דאין כאן חזקה והביא ראיה של שטות מפרק קמא דבבא מציעא לא ידעתי אם ר"ל שיכריח כן הלשון דחיישינן שהרי בלשון מגומגם דבר כהורגלו ואם כן הוא שרוצה לומר שהלשון דחיישינן מוכיח שאין כאן חזקה הלא טעה טעות מבואר מכמה מקומות
58. שו"ת מהרי"ק סימן קעא ד"ה טענות של
כתב עוד וז"ל שהרי ראוי שיובן משמעות שזכר הרמב"ם ז"ל בענין סבלונות כמו שיובן בענין כתובה שכתב דינם אהדדי כאשר הם כתובים יחד בגמרא וכאשר אמר בכתובה אם קצת אנשי המקום כך יהיה ענין מקום גבי סבלונות דהיינו קצתו ע"כ. הלא זה דרכו כסל לו לחלוק שלא מדעת ולא בדעת ידבר אלא הכל בהפך חי נפשי לחיי עד דמי הוא שיטען טענה זו מידי מששא אית בה אדרבה משם ראיה והוכחה ברורה לדברי דמי הוא החסר דעת שיחשוב שפוסק אחד מי שיהיה וכל שכן רבינו משה אשר ידוע הוא שכלכל את דבריו במשפט ובהשגחה גדולה ויכתוב שני עניינים שוים בדינם סמוכים זה לזה בשני סגנונות שונים ומתחלפין זה מזה. והלא אפילו
59. שו"ת מהרי"ק סימן קעא ד"ה טענות של
המשתבש הזה א"כ מה מביאו התוס' ראיה משם להחמיר במים שאין להם סוף נימא דשאני גבי סבלונות דיש להחמי' יותר משום דהוא חי אבל התם הוא בחזקת מת או משום דאיכא שידוכין וגם הסבלונות גלויין לפנינו אלא ודאי פשיט' ופשיט' שאין בדבריו ממש ואדרבה הוא הפך הסבר' והטעם כדפירש' לעיל ועמל הוא בעיני חי נפשי וגם לא הייתי צריך לטרוח להביא ראיה מן התוס' דלעיל אלא משום דה"ל למינקט מרגנית' בערך האי חספא דקאמר דאם היה בו דעה או תבונה היה לו לדחות ולומר דשאני גבי מים שאין להם סוף דהרוב חשוב יותר ומעוט' דנמלטין לא שכיח כלל זה היה יכול לומר כיון שלא ראה ולא ידע התוס' מפ"ק דחולין שהבאתי
60. שו"ת מהרי"ק סימן קעא ד"ה טענות של
וגם שם זייף את לשונו. ועוד הביא דברי רבינו משה דג' ממזרים יש וקרא ספק ממזר הנולד מספק ערוה רצה לעשות כל הנשים הנשואות בלא גט אחרי הסבלונות הללו בספק אשת איש ובניהן ספק ממזרים ע"י שבושיו והטעותיו אשר רבו כמו רבו כמו שבארתי בכתבי זה לעיני השמש ושרי ליה מריה לפלניא עתיד הוא ליתן את הדין וחי נפשי כי ראוי לכל ירא ה' לקנאת בדבר קנאה גדולה. הלא גלוי וידוע הוא שמעולם לא הורגלו בני אטליי"א להצריך לא גט ולא חליצה מחמת הסבלונות הללו כאשר העידו וכתבו מנכבדי הארץ וזקניה וגם מאז כתבתי כתבי הראשון עוד הוסיף הישיש החר' יצחק דאיי"ש קולא פינ"ץ לכתוב אלי וז"ל וכן בימי נעשו כמה
61. שו"ת מהרי"ק החדשים סימן ז ד"ה (נא) גברא
(נא) גברא נפלא האלוף מהר"ר יצחק שטיין יצ"ו שלו' רב. הנה קבלתי כתבך עם הכתבי' האחרי', וחי נפשי כי לאהבתך נערתי חצני ופניתי מכל עסקי, ואם טבעתי בים הטרדות לעת עת' בעניני' אחרי' וגם אמת הוא כי דברי' כאלה שנאה נפשי, ומ"מ בעסק האיש הזה לא היה כ"כ עולה על לבי לכתוב כי ידעתיו ואת שיחו שלא ישמע לקול מלחשי באשר מטבעו הוא להיות כל חכמי ישראל לפניו כקליפת השום לפי מה ששמעתי ממנו, וכבר אמרו רבותינו ז"ל ומיית' לה בפ' הבע"י (יבמות סה, ב) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, ומ"מ לכבודכם לא נמנעתי ופני לא הסתרתי, וכתבתי הקיום והפסק כאשר שאלתם.
62. שו"ת מהרי"ק החדשים סימן ז ד"ה ראשונה אשר
דכן הוא, דהיינו דוקא שלא להורות הוראה בפניו או כיוצא בזה דליכ' חילול השם, אבל במקום חילול ה' פשיטא דאין חכמה ותבונה נגד ה', ובדבר הזה יש חלול ה' גדול, מאחר שהר' זלמוני יצ"ו עומד וצווח שהוא רוצה להיות צ"ד =ציית דינא= באחת משלש הערים, והוא רוצה עכ"פ לסכנת שיהיה ממונו נמסר למלכות. חי נפשי היה ראוי לגזור עליו בחרם שלא יעשה כן, ואם כבר עשה לשמתו עד דמקבל עליו כל אונס' דאתי ליה מחמתי' כדכתבתי בפסק מההיא דפר' הגוזל בתר' (דף קיד, א).
63. שו"ת מהרי"ק החדשים סימן יא ד"ה (נז) הגביר
למר' טוקלין ת"מ כאשר כתבת לי לראותו. ואמת כי נפלאתי עליך עד אנה תלך בפעם כפעם לקראת נחשים, ובפרט נחשים כאלה אשר אין לחש ולא ראיה ולא מנין רק הפלגת דברים והפרזת מדות, כאשר עשה זה ת"ח או רב הר"ר שמעון לוי אשר מרוב שטותו מנדה ומחרים כל מי שיקל בנידויו +ר' בתשובה הקודמת סי' י+ חי נפשי כי עליך אני מתרעם בלכתך אחרי הדרכים האלה, דא"כ לא שבקת חיי לכל בריא שיבא כל אחד ואחד רק שיקרא רב החכם, החכם יהיה או סכל, ויכתבו או יגזרו מה שאינו ראוי על הפרנסים ובעלי כסים, ונמצא נספה בלא משפט וגם שם שמים מתחלל ח"ו, היש לך חילול ה' גדול מזה שכתב שילקה שתי מלקיות בפארו
64. שו"ת מהרי"ק החדשים סימן יא ד"ה (נז) הגביר
דלא עונש זה ולא קרוב לזה. ולא עוד אלא שכתב שיתחייב לבקש מחילה בכל קהילות איטלייא וכן בד' קהילות גדולות מאשכנז, וזה לא כתב רבינו מאיר אפי' על זה שקרא לבחור חשוב בן גדולים ממזר בן ממזר, וראה גם ראה כמה לא חש לקמחיה האי הר"ר שמעון מאן ציית ליה הלא אין כאן אלא חילול התורה, חי נפשי וכל אשר יראת ה' בלבבו ראוי לגעור בו, וחי נפשי עד שגם הם רצו לשלוח לך טופס כתבי רבנים אשר הם כנגדך ואני מחיתי בידם כי באלה לא חפצתי כי אם בדרך היושר והשלו', וסוף דבר נתרצו שיהיה הכל מוטל על מהרר"י +מהר"י מינץ+ ומהרר"י +נר' שהכונה למהר"ר יעקב ממייסטרי שנבחר מצד רבני מייסטרי+ יצ"ו הן בדרך
65. שו"ת מהרי"ק החדשים סימן יא ד"ה (נז) הגביר
שכתב שיתחייב לבקש מחילה בכל קהילות איטלייא וכן בד' קהילות גדולות מאשכנז, וזה לא כתב רבינו מאיר אפי' על זה שקרא לבחור חשוב בן גדולים ממזר בן ממזר, וראה גם ראה כמה לא חש לקמחיה האי הר"ר שמעון מאן ציית ליה הלא אין כאן אלא חילול התורה, חי נפשי וכל אשר יראת ה' בלבבו ראוי לגעור בו, וחי נפשי עד שגם הם רצו לשלוח לך טופס כתבי רבנים אשר הם כנגדך ואני מחיתי בידם כי באלה לא חפצתי כי אם בדרך היושר והשלו', וסוף דבר נתרצו שיהיה הכל מוטל על מהרר"י +מהר"י מינץ+ ומהרר"י +נר' שהכונה למהר"ר יעקב ממייסטרי שנבחר מצד רבני מייסטרי+ יצ"ו הן בדרך דין הן בדרך פשרה, ואם לא יוכלו להשוות
66. שו"ת מהרי"ק החדשים סימן כה ד"ה (צה) +כנראה
בעל תרומת - הדשן בסי' רלט מל"ת מפי מל"ת+ אומ' [אני] שבעניותינו אין אנו יורדי' לסוף דעתם אפי' אחר ארבעי' שנין עד שנוכל לשער על מה יוכלו להסמך ועל מה לא יוכלו, כי דעתם רחבה מדעתינו, וראה כי גם אנכי הצעיר אשר לא בינת אדם לי הרבה הרחבתי להם סעד וסמיכות על פי האמת והסברא לפי הנר' לע"ד. חי נפשי כי למן היום אשר כתבתי בראשונה והבאתי ראיה מק"ו דאשה מפי אשה וכו' לא הוצרכתי לזה מתוך דעתי הקצרה רק לפי סברתך, בראותי שנפל ספק זה בלבך, ולזה חזרתי אחר ראיה שהבאתי, כי אמרתי להעתיקך משם, והנה חזרת וירדת להשתקע שם. ואשר רצית לדקדק מתוך דברי אבן העזר ועץ חיים שכתבו להאמין
67. שו"ת רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) סימן פ ד"ה האח היקר
בלבד ולא על ההפרשה כדאמרן לפיכך כתב בעל הטורים ונ"ל שצריכי' להפרישו וכן משמע הלשון שדרשו אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים, ודברי בעל נימוקי יוסף בפי' הלכות קטנות שנתן הבדל בין מתניתין דנכרי שבא לכבות ובין הטומאה נמוקו עמו אעפ"י ששאר כל הפוסקים נטו לפירוש האחר, וגם אני ההדיוט חי נפשי כל ימי היתי מצטער על המאמר הזה היאך דרשוהו רז"ל דלא לטמינהו והלא ממשמעותא דהאי קרא דאמר ואמרת אינו נראה אלא להפרשה ולא דלא לטמינהו ואחר הדוחק והצער הגדול עלה בידי מה שפרשתי לדעת הדוחה המעמידו בלא לטמינהו ומ"מ משמעות עדיף טפי ולכן נטה בעל הטורים אחרי המשמעות ולא
68. שו"ת הרד"ך בית ה ד"ה ג ומעתה
שכתבו כהרי"ף ז"ל כן לא הוצרך ג"כ להביא סוף דברי הרב הואיל והביא דברי הרי"ף זכרו לברכה ובאר כל השתי חלוקות ואם טעיתי במה שכתבתי הדבריו +ע"פ מהדורת קושטא /בדבריו/+ ז"ל אין עלי אשם בעבור שאין חבורו לידי אבל אמרתי אדרוש ואקבל שכר שאפילו מה שתלמיד עתיד לחדש כלם נאמרו לו למשה בסיני. וחי נפשי לא ידעתי איך יעלה על הדעת לומר במה שכתב הרב שקרוב הוא להיות בטל שאינו מסופק אם הוא בטל מדברי תורה ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר דקרוב עדיף מספק ממאי דקאמר רבי חנינא בפרק לא יחפור ובפרקא קמא דביצה רוב וקרוב הלך אחר הרוב דדווקא היכא דאיכא רוב כנגדו הוא דאמר הלך אחר הרוב
69. שו"ת הרד"ך בית ו ד"ה ב עוד
דבאבן העזר כתב ר"י ז"ל וז"ל ואפילו אמר לשלשה שיש עליהם תורת ב"ד לכותבו ולחותמו אין להם לומר לאחרים לעשותו ואפילו אמר להם אמרו לסופר שיכתוב ולעדים לחתום לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל וכו' עד הא קמן דבריהם בתכלית הבירור ואין צריך לכל הך שקלא וטריא עכ"ל. חי נפשי תמהתי בדברים הללו דאפילו תינוקות של בית רבן מבינים דברי הרא"ש ובנו ז"ל שדעתם הוא דבין בכתיבה בין בחתימה אין לעשות כן. ושמא תאמר שכת"ר חושב שלא ראיתים אי אפשר לומר כן דאפי' בר בי רב דחד יומא שירצה לדעת דין זה יבקש ר"י בעל הטור ז"ל וימלא חפצי תיכף כרצונו. ועוד אני מוסיף תימה על כת"ר ששם
70. שו"ת הרד"ך בית ו ד"ה ולרווחא דמילתא
וז"ל ויאמרו לבעל קודם נתינת הגט שיבטל כל מודעות ע"כ ואע"ג דלמגרש ברצון אם לא בטל כשר כדכתב הוא ז"ל בתשובותיו אפילו הכי כתב דין זה בדרך ובסדר שכתב שאר הדברים שאם שנה פסול או בטל וכן כתב שם כל שאר דברים שאינם בלכתחלה ולא בדיעבד וכן הביא ר"י ז"ל בנו בסדר הגט שכתב בספרו. וחי נפשי עמל וטורח אצלי לכתוב דברים אלו דהוו מילי דכדי עם היות שהדבר פשוט בעיני. וא"כ נפל היסוד ונפל הבנין שבנה כת"ר וז"ל והנה הסתירה גלויה בדבר זה וכו' עד ואפילו מאן דבעי לעיולי פילא בקופא דמחטא ימצא ידיו ורגליו בזה לא ידענא מאי פילא קאי מעייל בקופא דמחטא המחלק בין כתיבה לחתימה למי שראה מאורות
71. שו"ת הרד"ך בית יז ד"ה ואם לחשך
גדולה כאשר כתבתי ולא היה לי עת וזמן לחפש בתשובות הר"ן ז"ל אשר בידי עם היות שאין להם מפתחות והזמן כלה לחפש בהם וראיתי החכם השלם מהרר"י טיטצק שכתב מה שכתב הוצרכתי לחפש בתשובת הר"ן ז"ל עלה עלה /תיבת עלה מיותרת/ גם כי הדברים פשוטים לע"ד ויגעתי ומצאתי בתשובת הר"ן ז"ל שכתב כדברי וחי נפשי ששמחתי שמחה גדולה להוציא מלבי של כנגדי החולק עלי וז"ל ולענין מה שאמרת אם עובדי כוכבים ומזלות שבא לפנינו ואמר מל"ת איש פלוני מת בלבד אם נאמר שהוא מכוין להעיד כל זמן שלא הקדים דברים דומין דמאן איכא בי חסא או חבל על פלוני ודומיהם אין ספק בזה שכל מי שמתכוין להעיד אומר
72. שו"ת הרד"ך בית יז ד"ה וכלל העולה
כת"ר היה מביא בדבריו הצד שחששתי בו אני ולהשיב עליו או כדין או שלא כדין החרשתי ונחת רוח היתה בי אבל שלא ישיב כלל אלא לומר שדברי סובבים על קוטב אחד מה שאינו כן הדבר קשה עלי מאוד ונלאיתי כלכל לא אוכל ורחמנא לישרי ליה שנראה הוא ח"ו כמי שאינו חושש לדקדק בדברי חכמים אלא מחזר הוא להקל וחי נפשי אם לא הייתי מכיר בכת"ר חכמה וחסידות ח"ו היו עולים בדעתי דברים משונים אבל בהכירי בכת"ר לא ידענא מה אידון ביה שכיון שוודאי ראוי הוא וכל הלומדים תורה לשמה ולהורות בתורה כהלכה לחזר על כל הצדדין הראוי לחזר אחריהם אם לאסור אם להתיר ולמצוא סעד וסמך מדברי חז"ל שאין לחוש
73

[איש_ספר]

בקיצור חי נפשי שלא ידעתי על מה מצא התמיה מקום לנוח.

האין זו שבועת שווא?

. שו"ת מהר"י בי רב סימן ו ד"ה החכם הנעלה
החכם הנעלה כה"ר שלמה חזן יצ"ו קבלתי כתבך והש"י יודע כי אהבת נפש אהבתיך ואעפ"י שיראה לך באלו הכתבים שאני כותב לך שאיני זוכרך ואני זוכר לזולתך חי נפשי שאינו מחסרון האהבה שיש לי עמך שאעפ"י שלא הזכרתיך באותו כתב בכתב אחר שהיה באותה השיירא שהיה הכתב לכה"ר יוסף פוריש יצ"ו הזכרתיך וגם באותו הכתב שכתבתי: ולטריפול לא הייתי יודע שהיית שם ביישוב שבאותו שבוע שעבר כתבתי לך לצפת איני יודע אם הגיעתך תשובה למה ששאלתני מענין הלשון של מגיד משנה של סוכה וגם באותו הלשון האחר של הסיט כפול והלשון ג"כ של פת שפתת אותה פתים של רמב"ם והכל היה כתוב באורך ועתה אשיב לך האח
74. שו"ת מהר"י בי רב סימן נד ד"ה ומה שפלפלת
ומה שפלפלת בענין אם הוא שומר שכר או שומר חנם ואמרת שודאי הוא שומר שכר ולא מטעמיה אלא משום דקי"ל דשומר אבדה /הוא/ היא שומר שכר כרב יוסף חי נפשי שראיתיך מבולבל בזה הדרוש ובלבד מה שהבאת בסברת הרמב"ם ז"ל בהלכו' +בפ"ה בהלכות+ שאלה ופקדון בענין מי שהפקיד אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ומה שכתב בפי"ג בשומר אבידה איני יודע איך אתה מבין השתי לשונות כפי סברתך שודאי אותם השתי לשונות סותרין זה לזה אם האמת הוא כמו שאתה מבין שתיהן שבהלכות גזילה ואבידה פסק כרב יוסף שהוא חייב אפי' לא פשע ובענין מעות של צדקה שיש לו תובעים פסק שהוא פטור מגניבה
75. שו"ת מהר"י בי רב סימן נז ד"ה ואני אומר
לא היתה כי אם בבית למטה ולא רצו להראות לי העדים שלהם וכיון שראיתי עדי האיסור אע"פ שנתקבלו בלילה וגם עדות החכמים שאמרו שהיה חילוק בעדותם כבר היתה אסורה לפי דעתנו קודם קבלת העדות ולא היינו משתדלים אלא להוציאה מתחת האונסין אותה וגם הבעל אנוס בהונאת א"כ אין בכאן דיני נפשות כלל חי נפשי שתמהתי באלו העדויות שנתקבלו במצרים שהיה עד א' מעיד שהיה בבית וא' מעיד שהיה בעליה ואיני יודע איך לא נמצא זה החילוק בעדות עתה ובכאן ראיתי ביד חכם א' זה החילוק שנשאל עליו. ומה שכתב עוד וזה לשונו ראיתי מתשובת ריב"ש ז"ל שכתב שהיתה לאסור אשה על בעלה ונתקבלו העדויות בפני מר"ת מרונא
76. שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רכ ד"ה עוד על
כתב עוד ועם היות שבעל העיטור וכו' והעתיק כל לשון הרא"ש בפסקיו מה שכתב לפום לישנא קמא ולישנא בתרא והעלה מזו נראה דהסתרת פניה אחר שבא הוא בתוך הזמן לאו כלום הוא ע"כ ומפני שסייע סברתו מלישנא קמא דרבא מהדר לומר דהוי פלוגתא ומשום ספיקא אית לן להחמיר כאשר כתב בשם הרמב"ם ז"ל וחי נפשי אדרבא אם יש עליו קושיא מלישנא קמא דרבא יש ומ"מ לא ראיתי בכל לשון הרא"ש שנראה ממנו דהסתרת פניה לאו כלום הוא דמה שכתב וטוב להחמיר דבר ברור הוא כיון שהדבר ספק אצלו ראוי להחמיר וכן העלה הרשב"א כיון דלא איתברר לן אי הויא נתינה או לא הלכך לענין הגט דאיסורא הוא ספק איסורא
77. שו"ת רדב"ז חלק ז סימן כה ד"ה +שאלה זו
שאלת ממני אודיעך דעתי על ענין ג' יהודים שנהרגו בין בילוגראדו ובין בודון אם נשותיהם מותרות לינשא אם לאו ואמרת שנפל מחלוקת בין חכמי סאלוניקו יצ"ו בזה ושדעתך לאסור וכתבת ראיות לומר דלית מששא בהאי סהדותא והראת לזה פנים כפי עיונך אבל מדברי המתירים וראיותיהם לא כתבת דבר ויפה עשית כי חי נפשי אפי' שלא היה נמצא שום ספר מתוך קונטריס מעכ"ת הייתי מתיר העגונות האלה ויהיה חלקי עם המתירין ולפיכך צריך אני להאריך בראיות להתיר ולדחות ראיותיך אשר כתבת לאסור בדרך משא ומתן שמימי לא אמרתי קבלו דעתי ואע"פ שלעולם דרכי לבא בקצרה לברר הדברים היטב אבוא בארוכה וזה נוסח העדיות בא
78. שו"ת רדב"ז מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן קמא ד"ה וכשהגיע החכם
וכשהגיע החכם הנז' לזה המקום הטעני והטעה את עצמו וז"ל, ונראה מדבריך שהבנת שמה שאמר גזרה משום גזרה אטו חרדלית של גשמים, היינו שמא ירבו הנוטפין של גשמים על הזוחלין, ובמחילה מכבודך לא דק מכמה אנפי. חדא וכו'. - וחי נפשי דבר זה לא נתן למחילה שיטעה את כוונתי להקשות עליה תלי תלים כההרים התלויים בסערה סובבת אין מעצור לרוח לסבול דבר זה, בראותי כוונת המקשה להקשות ויהי מה, ארוץ ואשיג, כי היה לו לפקוח עינים כי אני כתבתי בתשובתי לשון רבינו מאיר ז"ל וז"ל, פירש ר"ת ז"ל דהכי הלכתא ומתוך כך התיר לטבול בנהרות בכל השנה, ולי נראה דאסור לטבול בנהרות דלא קיל"ן כשמואל בהא דאמר
79. שו"ת רדב"ז מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן קמא ד"ה וחי נפשי
וחי נפשי יפה עשה שפירש, שהמחמיר לא הפסיד והמקל אם כוונת התקנה היתה להחמיר הנה הוא נלכד בשחיתות אותם החומרות רחמנא ליצלן, הילכך לא תציתו להני כללי דכייל החכם המתיר שכתב לזה הסכימו רבני וחכמי מצרים נ"ה אשר ראוי לסמוך עליהם בשמעתא ודינא ע"כ. שלא הסכימו עמו אלא מקצת בדין אבל לא בטעם, ואין ראוי לבעל [דין] לכתוב דבר שישיגנו חרטת ההכחשה. ואם הדבר כן למה לא חתמו עמו בהוראתו, והשאר מקצתן מסופקים בדין, ומקצתם אומרים שיש לחוש להחמיר, ומקצתן מסכימין לאסור כמוני כאשר הגידו לי פה אל פה, אבל דרך זה דרך גוזמא נכתב, וכן דרכו להגזים כדי שימשכו אחרים לדעתו, תדע שכן כתב
80. שו"ת רדב"ז מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן קמא ד"ה עוד כתב
עוד כתב להביא ראיה שאעפ"י שמקור הנהרות אחד הם חלוקים כפי הצורך וז"ל, ולא תוכל להכחיש אותו כי בידך נתתי אותו שאין כל האצבעות שוות אעפ"י שממקום אחד הוות ושואבות עכ"ל - וחי נפשי הלצה צחה היא יצדקו דברי האומרים מיטב השיר כזבו, דאין הנדון דומה לראיה, דבשלמא האצבעות אינן שוות כפי הצורך כמו שפירשו רז"ל [ב"מ פ"ד ע"א] גם בעלי הטבע הזכירוהו אבל מה טעם יש כיון שנילוס יוצא מפרת כדאיתא בבכורות +עיין בכורות נ"ה ע"ב ובתוספות שם ד"ה מסייע לי'+ ופרת יתברך מן הגשמים ונילוס מן המקור, וכי תימא כדי שלא יצטרכו אנשי הדרום לגשמים, הרי אנו יודעים שיורדים להם גשמים לאין חקר, ואם
81. שו"ת מהרלב"ח סימן א ד"ה אל אברהם
ולא בינת אדם לי להבין ולהורות וכן כתבתי בתחלת דברי ויהיו דברי אלה לפניך לענין הלכה וכו' כאשר כן כתב הר"ן ומפרשים אחרים פעמים רבות וזה נרא' להלכה אבל לא למעשה ועכ"ז לא רציתי לתת הקונדרס בידו עד אשר הראותיו למהר אבא מרי יצ"ו ושיסמוך ידו עליו אם יראה הדין בעיניו ככה וכן עשה. +לוי אמר חי נפשי וחי האמת כי הכתב הראשון שסדרתי לא ראה ולא ידע כמהר"ר אבא מרי יצ"ו ממנו כלל לא מינה ולא מקצת' לא מהראיות ולא מהדין כלל דמילתא זוטרתי היא עד אשר סדרתיו ושאלתיו דעת כבודו על הדבר והסכים לדברי ועם כל זה לא דמיתי ולא עלתה על לבי לומר כדברים האלו ואם עשיתי כשורה או לפנים יתבאר
82. שו"ת אבקת רוכל סימן רט ד"ה באתי אני
החכמים הראשונים הרבנים המופלגים קדושים אשר בארץ המה זצ"ל ושגם כן היה בהכרח ומנהג כזה לא שמענו. ולזה אתחנן לפני גאוננו ותפארת ישראל שישיב אלי תשובה כיד הדרת יקרת מעלת תורתך כי ידענו נאמנה כי לא לפניו חנף יבא מלך במשפט יעמיד אדץ /ארץ/ על הדין ועל האמת ועל השלום אשרי העם שככה לו וחי נפשי כאשר ראיתי הספר הנפלא אשר חבר יקרת שפרת גדולת חכמתך על הטורים שמחתי כמוצא שלל רב כי כל ימי חיי הייתי טורח לכתוב קצת מאשר השיג מיעוט דעתי בטורים והחבור אשר חבר יקרת הדרת שפרת מעלת תורתך דברי אלקי"ם חיים הוא יישר כחך אריה וישר ולזה נכספה נפשי וגם כלתה לשלוח ליד יקרת תורתך
83. שו"ת מהרשד"ם חלק יורה דעה סימן פ ד"ה תשובה נלע"ד
היה די והותר לרמות לכל העולם אלא שנראים הדברים שכן היה דאלו לא כן כולי האי לא עביד איניש עוד דאי אמרי' בשטרות הנהוגים זה שהיה דבר משונה וחדש מאן לימא לן דלימא הכי שהכל היה בזיוף ובשקר כ"ש שהרי כולם מודים שיש קצת מהחתומים שקבלו הכל כנזכר בשטר גם שאם היה ידוע לרב ז"ל בארצו חי נפשי שאינו ידוע אלי בארצי שחותמים הרוב מבלי שיעבור בפועל הכתוב בשטר עוד שהשבועה קרוב הדבר שכלם נשבעו ואין חולק ע"ז נראה שהרי הם בעצמם מודים במקצת א"כ אין לומר על השטר הזה שלא נעשה בפועל מה שכתוב ושהכל היה להטעות ולרמות שא"כ למה נשבעו עוד שנראה בעיני שיש להחמיר על היתר השבועה
84. שו"ת מהרשד"ם חלק יורה דעה סימן צא ד"ה תשובה ה'
ולהגיד כי בוידוי שאנו מתודים ביום הכפורים מיוסד ע"פ הר' נסים זצ"ל אומר את אשר אסרת התרתי ואת אשר התרת אסרתי כי להכעיסך נתכונתי ועל כן יורה כי כמו שאין ראוי להתיר האסור כך אין ראוי לאסור המותר וכבר חתמתי בפסק שכתב חברנו הח' החשוב כה"ר נחום הכהן י"א אשר הורה טעם המספי' להתיר בדיעבד וחי נפשי כי כפי השגת ידי הנז' כתב כל הצורך לענין הדין והיה די והותר למה שכתב שכנגדו ודבריו נוכחים /נכוחים/ וישרים להולכי' בדרך ישר ובלתי מבקשים אורחות עקשים גם כתב כי המתירים לא טוב עשו והיו ראוים לייסר כמ"ש הריב"ש ז"ל גם בזה הראה כשרותו וישרותו להסיר מעליו ומעל חבריו לזות שפתים ולהיות
85. שו"ת מהרשד"ם חלק אבן העזר סימן קכז ד"ה גם בהנחה
כן אני נוהג לרומם דברי הקדמונים ז"ל באשר אני מכיר מקומי וערכי אני חושש לדברי הראשונים יהיה מי שיהיה וכ"ש וק"ו כאשר יהיו רבים ונכבדים חס ליה לזרעי' דאב' לבא נגד דבריהם לא בהרהור ולא במחשבה ואפי' על דבר קל שבעולם ואדרבא זאת היתה הסב' אשר בה נכנסתי בעובי הקור' ושנסתי בעוז מתני לסייע לאלמנ' וחי נפשי החכם אשר לא היו נוגעים ולא נכנסו בדבר לקנתר היו מלעיגים על האומרים שלא תגבה ונשאתי ונתתי הדברים עם החכם הנעלה כה"ר דוד בן באן בנשת והשיב לי כדברים האל' ראה דבריך טובי' ונכוחים וגומ' גם חשב עכ"פ יצאו בנזיפה מלפני מעלת אור תורתו וה' אלי"ם אמ' יפרע ממני אם איני אומר
86. שו"ת הרמ"א סימן ז ד"ה גם מה
ואילו פירש לבד שטינרא אין לו מראה ריאה היה נלכד בקושייתו דמר לומר, וכי משום שנשתנה מראיתה כו' [וכי] שינוי מראות פוסלות בריאה כו'. לכן הוצרך לפרש הואיל שמראיתו דומה למוגלא מוכח שהווייתו מן המוגלא והוא כשר, ובעיני הוא פשוט. וחי נפשי שמאוד קשים עלי דברי מר בכתבו, ז"ל: אלא שהספר נותן סימנים מהו טינרא כו', עד ולפע"ד אם לא היה בו לחלוחית כלל היה טריפה ממש דלא גרע מאטום כדפרישית, עכ"ל מר. ובאמת שזה הדבר קשה עלי כסלע שאם כן מה בין טינרא לאטום, שבשתיהן בלא מוגלא טריפה ואם יש בהן מוגלא כשר, ואם כן סימנים למה לי. ובאמת שאני תולה הדבר בחסרון הבנתי דברי מר.
87. שו"ת הרמ"א סימן כה ד"ה ומ"ש דמתוך
היכא דלא פליגי פוסקים עלייהו, אמנם היכא דפליגי (פוסקים בתראי כהרא"ש והמרדכי עלייהו) הלכה כוותייהו. וכן קבלתי הלכה למעשה מאדוני מורי אבי הגאון רבן ומאורן של כל בני הגולה מהר"ר שלום המכונה שכנ"ו זקצ"ל ה"ה הכ"מ אשר העמיד תלמידים הרבה מסוף העולם ועד סופו מפיו חיים ומימיו שותים. וחי נפשי עולמים דזמנין סגיאין בקשתי עם הרבה לומדים ממנו שיעשה פוסק ותשובתו היתה מחמת רוב חסידותו וענותנותו אשר היה עניו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה. ואמר יודע אני דשוב לא יפסקו כ"א כאשר אכתוב מטעם דהלכה כבתרא, ואין רצוני שיסמכו העולם עלי, ר"ל כגון היכא דאיכא פלוגתא ביני רבוותא והוא
88. שו"ת הרמ"א סימן סט ד"ה הנה נא
+, וש"ש+ ר"ת: ושא שלום +שארך ונרצע לאהבת מעלתו שמואל יהודה בן הגאון כמה"ר מאיר י"ץ קאצינלבוגן. יום ב' י"ב ניסן שי"ט לפ"ק. אם באולי שגיתי ידינני מעלתו לכף זכות, כי חי נפשי כתבתי על רגל אחת וטרדות רבות סבבוני מבית ומחוץ, שלום למע"כ.
89. שו"ת מים עמוקים חלק א סימן כב ד"ה לפלפלתא חריפתא
ולא ידעתי על מה ועל מה כי השם הו' היודע וגם העם אשר אנכי בקרבו כי מנהגי תמיד לכבד את לומדי התור' אפילו התלמידי' שלא הגיעו להוראה. ואיני חושב ששום לומד יהיה לו תרעומת עלי חלילה חלילה. והנה כת' סתם ולא פירש רב לא ידעתי חי נפשי לא הראשונה ולא השנית ולא השלישית כי איני זוכר כלל שהגיע לידי שום דבור קטון או גדול מדבורי כ"ת חוץ מהפעם הזאת. ואולי הגרמא הוא מהמוביל שנתן הכת' לאחר להגיעו בידי וחשב המוביל שכבר הגיע לידי או שמא נתערב הכתב ההוא בדבר אחר ונתבייש לומר אותו ואמר לכ"ת שכבר הגיע בידי ואיך שיהיה חי נפשי לאל איני זוכר שהובא שום כתב ממ"כת =ממעלת כבוד תורתו= חוץ
90. שו"ת מים עמוקים חלק א סימן כב ד"ה לפלפלתא חריפתא
נפשי לא הראשונה ולא השנית ולא השלישית כי איני זוכר כלל שהגיע לידי שום דבור קטון או גדול מדבורי כ"ת חוץ מהפעם הזאת. ואולי הגרמא הוא מהמוביל שנתן הכת' לאחר להגיעו בידי וחשב המוביל שכבר הגיע לידי או שמא נתערב הכתב ההוא בדבר אחר ונתבייש לומר אותו ואמר לכ"ת שכבר הגיע בידי ואיך שיהיה חי נפשי לאל איני זוכר שהובא שום כתב ממ"כת =ממעלת כבוד תורתו= חוץ מהפעם הזאת.
91. שו"ת תורת חיים (מהרח"ש) חלק ב סימן י ד"ה אמנם יראה
לפלוני אלא תנו לפלוני כך, ואף דנתן לאנשים רבים על הסתם אין אדם מניח יורשיו בלא כלום, ואם כוונתו לסלק יורשיו בלא כלום היה לו לפרש כל נכסי לפלוני ולפלוני ולפלוני כך ולפלוני כך, כיון שלא אמר רק תנו לפלוני כך ולפלוני כך וגם אינו מוחזק שאין לו נכסים אחרים, על הסתם יש לו נכסים אחרים. והנה זה הטעם חי נפשי לאל יתברך שקיימתיו מסברא ואח"כ מצאתיו בדברי הרב הנמוקי בפרק מי שמת [ב"ב סט ע"ב] וז"ל, ואע"ג דהוה לן לאוקומי ממונא בחזקת מאריה וכו', משמע דהכא מיירי באומר שדה פלונית ושדה פלונית לפלוני, ומדקאמר הכי ולא קאמר כל נכסי מוכח מילתא, ואפילו כשמחלק נכסיו לב' או לג' בני אדם אורחא
92. שו"ת בעי חיי חושן משפט חלק א סימן קנט ד"ה עוד ראיתי
דרבוותא ואלו באים מכח ירוש' אית לן למימ' יד בעל השטר על התחתונ' וכתב' דלא ידעת מאי בעי למימ' דהא אית לן למימר המע"ה ומשו' שיש שטר לא הורע כח' ע"כ דבריך נבהלת למה לא דנתני לכף זכות שהרי ידעת שגם אתה לא הגדת לי שקדמה תפיסתם למיתת המצוה רק כתבת לי סתם שמקבלי המתנה היו מוחזקים וחי נפשי שחשבתי שהם תפסו לאחר מיתה עד עתה בבא כתבך זה האחרון אשר בו בארת שהיו הנכסי' כבר ביד מקבלי המתנ' בשטר הצואה ואני צדדתי כו' דלא מהניא להו תפיס' מפני שחשבתי שהתפיסה היתה לאחר מיתה וגם התופסי' אינם יכולין לטעון בריא א"כ למה יפלא ממך לומר דלא ידעת מאי בעינא למימר הלא דבר
93. שו"ת שער אפרים סימן קט ד"ה אבל מה
ביו"ד באשר שבגט הנז' לא היה כתוב וחמיו דמר הי' תלמידו ה"ה מהר"י לירמא הנ"ל בודאי היה נוהג אחריו כן וגם ראיתי בגט שהי' כתוב בנפשכי ביו"ד א' אבל בעסק כל שום וחניכ' נפל מר ברבוותא אשר שינה לשון הגט מלשון ההרשאות ומעשה ב"ד וביותר שראיתי עתה שאין כותבים בגט כלל כל שום וחניכ' בקהלתכם וחי נפשי אלו לא יראתי מחשש עיגון גדול כנ"ל הייתי מרחיק עצמי לטפל בעסק הגט הנז'. ואשר התנצל מעל"ת עצמו בעסק ההרשאה ששלח לכאן שכתבתי לו שאיני יודע מקומו וכתב מעל"ת שהדברים האלה הם דברי הטור בסי' קמ"א שבין שליח קבלה כו' יכולים לעשות שליח במקום אחר נפלאה בעיני עליו הלא המתחילים
94. שו"ת אמונת שמואל סימן כב ד"ה תשובה בתחל'
כשמצאה בתוכה כיון דנתן לו בל' קדושין מ"מ נתייראה שאם לא היו הוא והעדי' אצלה כשמצאה הטבע' הי' ג"כ מתייראה לזרוק דלא תתחייב באחריות הטבעת דעלי' היה מוטל השמיר' ואפי' את"ל דלא היתה מחוייבת לשמור מ"מ [אי] הוי זרק' בידי' הוי מתחייבת כמזיק בידים ואם כן הוי פקדון ממש אפי' לדעת הרי"ף והרא"ש וחי נפשי אחר החיפוש בספרים מצאתי להדי' חילוק זה מבואר בש"ת המבי"ט ח"א סי' רצ"ט ע"ד ע"ש גם טעמים אחרים שכתב שם שייך בנ"ד ג"כ ע"ש ובסי' רצ"א ותמצא שמסכים לכל דברי אלה שכתבתי בהא דשתיקה לאחר מ"מ. ועוד נ"ל ראיה ברורה מדברי התוס' שם שכתבו שם וז"ל אמר רבא מנא אמינ' וכו' פי' מפני
95. שו"ת אמונת שמואל סימן כג ד"ה ואגב אודיע
אלו בלא טבילה שנים אחרים אלו בלילה א' וכמ"ש רום מע"ל כת"ר ומאי אם עברה הלא מותרת לכתחיל' ר"ל אח"כ כשנבדקה וראתה עדים ומצאה דם אפי' על עד ראשון נמצא עברה למפרע וכו' רק אמרתי אולי שלכך כיון בעל הש"ך וה"פ כאלו עברה וראתה ג"פ בלא טבילה דהיינו בלילה אחד וכמ"ש דוודאי בלאו הכי וכו' וחי נפשי שהי' בדעתי לכתוב זה הדבר למר ובגין כן לא כתבתי כי אמרתי אולי לכך כיון ועתה בראותי מ"ש איך שהוכיח להרב ש"ך ז"ל ע"פ והודה לדבריו עיינתי בספרו ומצאתי שהרגיש הוא בעצמו על זה בסוף סיום ספרו וז"ל נדפס בטעו' וכצ"ל ואם ראתה ג"פ כלומר ועברה ושמשה ולא ראתה וכו' והנה מסוף דבריו ניכר שלא
96. שו"ת מהר"ם כ"ץ סימן ו ד"ה אלה הדברים
אשר הצעתי לפני רום מעכ"ת באשה אשר עתים שוטה ועתים חלומה או נראה בה איזה מעשים דרך שטות, אבל באשה הזאת לא מצאנו שום שטות לא מינה ולא מקצתו, וכך אומרים כל יודעיה ומכיריה רק שהיא מהירה במעשיה והולכת ברחובות ובשוקים. ובאמת מיום שהוכיחו אותה על פניה יושבת בית כאורח כל הנשים. וחי נפשי שדבר זה מותר להורות כי הוא יותר פשוט מביעתא בכותחא. ולולא יקרא דמר וקצת מקטני אמנה המצפצפים ומהגים בלחש שפתיהם, הייתי עושה מעשה, רק עתה באתי לשאול מפני כבוד רום מעכ"ת ושלא לעשות מעשה חוץ מידיעת רום מכ"ת, ואי בתר דידי קאזיל מר לא ליטרח רבנן קשישאי רק לישרי לן מר מילא
97. שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן קד ד"ה שאלה האומר
שאלה האומר על נפשי לעשות זה מהו. תשובה איזהו דבר שהוא חל על הנפש הוי אומר זה קבלת דברים ואפשר דלא גרע מידות שבועה אבל חי נפשי הוי כמו בחיי ראשי בו קללה ואין שם שבועה (עי' סנהדרין כ"ד) וא"ת מ"ש מאומר בשמים ובארץ אעפ"י שכיון למי שבראם דלא הויא שבועה (שבועות ל"ה) התם הויין ידים שאינם מוכיחות ודברים שבלב אינם דברים דבעינן מבטא אבל האומר על נפשי לעשות דבר זה הוי כאומר הריני מקבל לעשותו שהנפש הוא העושה והריני הנפש הוא מדברת. ובראשית חכמה מחמיר הרבה:
98. שו"ת חוות יאיר סימן א ד"ה השגה י
השגה י כתבתי על שבא להתקשות בחסרון ה"ר זהב ע"פ יסוד שהלוט שוה חצי ר"ט כי אם נוסף רק ג' פשיטי' ל"ק מידי וכתב הוא במ"ב דנ"ש וז"ל חדא דאין נפקותא בזה וכו' ומה הניא ליה אם מפלפל על הוי אמינא עכ"ל חי נפשי לא ידעתי מה אומר ומה אדבר ומה אשיב על גיבוב דברים הללו הלא דבריי חזקים כראי מוצק ושפיר קאמינא על מה שרצה להוכיח בחזקת היד שאין ה' שקלים ה' לוט ורביע רק ושליש כמו שהעתקתי בהשגה ט' דאי ס"ד ורביע יחסרו מ"פ זהובים (שקיבל מסיני) ה"ר זהב ובנוי על יסודו שלוט כסף בעד חצי ר"ט ואם נוסף רק ג"פ ל"ק מידי ומה זה שכתב שאין נפקותא רק הוי אמינא. ואף כי לכאורה מתקו דבריו כמ"ש
99. שו"ת חוות יאיר סימן ו ד"ה הנה עתה
הנה עתה באתי בדברים אלו שאינן ראוי' להעלות על שלחן מלכים והסבה הקרובה לגרמת הזמן אשר לבי בל עמי להוציא דבר מחשב תחת קנה רצוצי בנחוצי ולא כן ידמה מכ"ת סבה אחרת כ"א זאת. וחי נפשי שדברי מכ"ת ערבו עלי מאד ותמיד תהלתו בפי וזכרונו הטוב לא יזוז ממני לעולם. ומי יתן ונהיה יחד בקירוב בישרא דתורא ארישא דסכינא אשר סר כבוד תורתו לנפשו ויהיה בפי כדבש וכחלב תחת לשוני את אשר אקוה שיהיה בקרוב זמן כאשר ראיתי בכתבו. והנה על דא ודאי קא צהיב אנפי מחדוה אשר ראיתי השגתי הקלושה רצוי' לפני הוד רום מעלתו על מילתי הלביש יקרי' אשר כן דרך דרברבן מסבירים פנים לקטנים כמוני אשר על כן לראות
100. שו"ת גינת ורדים חלק חושן משפט כלל ה סימן טו ד"ה ומ"ש מעכ"ת
שנתת נתת ואינך יכול להוציא משמעון ומה שלא נתת לא תתן וכן שומר חנם שנאנסה ממנו הפרה והוא סבור שש"ח חייב באונסים והתחיל לפרוע קצת מן הדמים ואח"כ הלך לבית הספר ואמרו שהוא פטור מן האונסין האם נאמר לו דמה שפרע פרע ומה שלא פרע לא יפרע מפני שמצאנו שהרשב"א והרא"ש כתבו כן בתשובותיהם חי נפשי אין לך חוכא וטלולא גדול מזה ואמנם אותה דהרשב"א ז"ל אין ללמוד ממנה כלל דבההיא ראיה דידיה איכפל תלמודא למימר ומודה רב נחמן דאי שמיט ואכיל לא מפקי' מיני' וקס"ד דתלמודא דטעמיה דרב נחמן משום דסבור דמחילה בטעות הויא מחילה ומותיב עלה ומתרץ למלתיה והתוס' בריש דף סז /בבא
101. שו"ת פנים מאירות חלק ג סימן ד ד"ה הנה מקרוב
ומחמדי' הן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני ואף שבראותי מתחילה גביות עדות בהנטבע והרחקתי הדבר מאוד למצוא מזה היתר ותרופה להאשה אבל אדמ"ו בורר וליבן הדבר כשמלה חדשה בודאי החולק עליו כאלו חולק על השכינה כי מה יפה ומה נעים שכלו הישר חומה מימינו ומשמאלו ראיתיו מוצקים על אדני פז וחי נפשי לולי דתלי בי טפלי לעשות להם כמשפט הלכתי במקלי ותרמילי לשמש לפני אדמ"ו בישיבה בקרקע לשמוע זקוקין דנורא דנפקא מפומי' וזאת נחמתי כי הכרח לא יגונה בכן אעתר ממעלתו הרמה שלא למנוע הלכה מפי תלמידו בזה אשר אני שואל מאתו כהיום הזה והעריך שלחן תחינותי לפניו אחרי אשר נדרשתי להשיב לשואלי
102. שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן לב ד"ה ובאמת דברי
ולא לעשותן בקעה פרוצה אין חומה. שמא כל הבא לקפוץ קופץ בראש קל ונוח לתשחורת, להשתמש בהם בכל מקום לפי שיקול דעת כל א' וא' כאשר ישר בעיניו ולבבו לו כן ידמה, ויסמוך בדעתו לומר בודאי אמת נכון הדבר וכדאי להאמינו. אבל חי נפשי אין לתת דבר בחירה כזאת ביד מורי הוראות שבדורנו. ואם בדבר שבממון שהנהיגו ודנו חז"ל להוציא ממון ע"פ אומדנא מוכחת. ואע"פ שגם הפקר ב"ד הפקר.
103. שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קמו ד"ה ומרבה דברים
איש אשר אין מעצר לרוחו יפרץ פרץ ע"פ פרץ לבזות ולחרף הב"ד והשוחטים לשונו יחרץ. מה פשעו ומה חטאו אם בדקו ולא מצאו הלא גודרי פרצות (מסלקי המכשלות את הרשעים) להם יקראו אח"ז נשבע לשוא צרוף צורף בכזב ופער פיו לבלי חוק. לומר אבל חי נפשי לאל נשבעתי ואקיימ' להיות מוכן ומזומן להראות שאחר שיעשו כל הקולות הללו ומיעוך ומשמוש לא ימצא אפי' מיעוטא דמיעוטא כשרות בלי נפיחה. לשונו זה סרוח וקדור כדור נפוח שמשמעו כאילו הנפיח' מכשירתן מי זה אמר ותהי כמש"ל. אבל באמת הנפיח' צריכה עכ"פ במקום ריעותא.
104. שו"ת באר משה כבוד חכמים סימן כד ד"ה אחדשה"ט ושלום
אחדשה"ט ושלום תורתו כי רבה היא. מכתבו קבלתי במועדו, וחרפה שברה לבי בקראי דברי מכתבו וכו', וכי איזו אנשים מאנשי קהלתו העיזו במורם ורבם זה ואומרים קשר לכל אשר יאמר הש"ץ אל"ב הנודע קשר, אוי לדור שכך עלתה בימינו, חי נפשי כי לולא כתב לי כבוד הדר"ג אשר איזו אנשים מחזיקים בידי הש"ץ הזה, כי אז לא האמנתי אשר יוכל להקרה כה בעיר אשר רב גאון יושב בה, ואף אשר לפי הדין אסור לענות אמן אחר ש"ץ כזה, כפי שכתבתי בזה להדר"ג במכתבי הראשון מ"ש הפרמ"ג לחלק בין רינון בעלמא לקלא דלא פסיק, דבקלא דלא פסיק מעבירין אותו, ואף דהראנ"ח לא כיון לזה כמ"ש לשונו במכתבי שם, בכ"ז לדינא ע"כ צ"ל
105. שו"ת שואל ונשאל חלק ב - יורה דעה סימן צ ד"ה אמנם אעיקרא
ואפי"ה שבועה אין כאן ומ"מ לצאת ידי ספק מחששא דחששא ישאל ע"ז לפני גב"ד בהתרת קללות דעיה"כ. וראיתי להכס"א סי' רל"ז שהביא סברא דהנפש היא חלק אלוה ממעל וגו' ונראה לי דלאו דינא הוי רק מצד המוסר ומ"מ בנ"ד דלא אמר כלל נפש אין מקום לשבועה וכן ראיתי להלק"ט ח"א סי' ק"ד שכתב דהאומר חי נפשי כלומר בחיי ראשי דדמי לקללה ואין שם שבועה ע"ש ומינה דבנ"ד דלא אמר כלל בחיי רק וראש פ' דאין כאן שבועה ולא לשון קללה כלל וכן י"ל בהאומר ורחמי זקני דאין כאן לשון קללה אלא ר"ל דרחמי זקנו הם חביבים עליו ולכן נשבע בזה וסירכא דלישנא דאינשי נקיט ופשוט שלזה כוונו וכאלו אומרים וראש זקני אלא
106. שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן יז ד"ה (ג) והרמ"א
וכמ"ש הראשית חכמה (פי"ד משערי הקדושה). וז"ל: ויזהר מלהשבע באמת שה' נקרא אמת, שנאמר וה' אלקים אמת. וכן יזהר מלהשבע חי נפשי, כי הנפש היא חלק אלוה ממעל. ע"כ. אלא שכיון שרגילות בני אדם לומר באמונה אעשה כך, דמרגלא בפומייהו לומר כן ואין דעתם לשבועה, מש"ה כ' דהוי כנדרי זרוזין, ולא כמותם ממש, אלא בעו התרה, וכדין שבועות זרוזין.
107. שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן יז ד"ה (ג) אמנם
ואין ראיה כ"כ מלשון של זהורית דנקט הר"ח הנ"ל. (וע' באו"ח סי' תלב). ומ"ש יגיד עליו רעו, ערבך ערבא צריך, שאין זה ברור כ"כ שהאומר חי נפשי לא הויא שבועה, כי ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ד (סי' לח) שנשאל, במי שנשבע בחייו שאמר כה אחיה שאעשה כך וכך, וכתב, שהוא נלמד ממקרא מפורש, ואולם חי אני (במדבר יד כא), ופרש"י לשון שבועה. [ויש לדחות]. וכן בפרשת מקץ חי פרעה, ופרש"י שהיה נשבע לשקר בחיי פרעה.
108. שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן יז ד"ה (ג) אמנם
וע' להלן בסמוך]. והנה אם כי לא זכר שר הגאון מהרש"ם מדברי הברכ"י בשם מהר"י מולכו הנ"ל, עכ"פ לאו מילתא פסיקתא היא. וע' בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' קד), שהאומר על נפשי אפשר דלא גרע מידות שבועה, אבל חי נפשי הוא כמו בחיי ראשי דהוי קללה ואין שם שבועה. ע"ש. וע' בכסא אליהו (סי' רלז סק"ג) שכ', בשם מהר"ש פרימו בדרשו', שהנפש היא חלק אלוה ממעל, והאומר חי נפשי הוי כנשבע ה' בנפשו.
109. שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן יז ד"ה (ג) אמנם
וע' בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' קד), שהאומר על נפשי אפשר דלא גרע מידות שבועה, אבל חי נפשי הוא כמו בחיי ראשי דהוי קללה ואין שם שבועה. ע"ש. וע' בכסא אליהו (סי' רלז סק"ג) שכ', בשם מהר"ש פרימו בדרשו', שהנפש היא חלק אלוה ממעל, והאומר חי נפשי הוי כנשבע ה' בנפשו. ע"ש. וכ"כ בספרו שני אליהו (דע"ח סע"ב) בשם הזוה"ק וס' המוסר.
110. שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן לג ד"ה וראיתי להרב
שהאריך הרבה בזה. [ובעיקר הקושיא, ע' בשו"ת הריב"ש (סי' שצד), שהביא דיוק החכם השואל מההיא דכתובות (ו:) מותר ליכנס בפירצה דחוקה אע"פ שמשיר ממנה צרורות, דמשמע דאפי' פ"ר מותר וה"ט וכו', ודחה דבריו בשתי ידים ומחי ליה מאה עוכלי בעוכלא. ומסיים, חי נפשי כי לא דקדקת יפה. שהרי וכו' בבכורות (לג:) ר"ש אומר יקיז אע"פ שעושה בו מום, וצריך לפרש אע"פ שאפשר שעושה בו מום דהא בגמ' יהיב טעמא דדשא"מ מותר וכו'. ע"ש].
111. שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן קעד ד"ה והנה אמרו
והנה אמרו ז"ל כל החושדין אותו ואין בו צריך להודיעו ועתה הנני להודיעו כי ח"ו לא נתכוונתי לצערו או לביישו וסהדי לי במרומים וחי נפשי כי לא הכרתי את כ"ת מי הוא וגם לא ידעתי שהוא מוהל וגם לא ידעתי שהוא גר פה בארה"ב, עכ"פ לא ידעתיו וגם לא נתכוונתי לבזות לשום אדם וחס ליה לזרעא דאבא לבזות אדם מזרע אברהם יצחק ויעקב וב"ה וב"ש כבר השבתי לאלפים תשובות ומכתבים ובאף אחד לא בזיתי שום אדם ויעידו עלי ספרי חמשה חלקים בס"ד שלא נמצא בהם בשום מקום ח"ו שמץ בזיון לשום גברא ואם כי לפעמים כתבו לי בתרעומות השבתי בס"ד בנחת ומי נח לי ודברי חכמים בנחת נשמעים בס"ד זה דרכי בס"ד מיום עמדי על
112. יד מלאכי כללי הפוסקים כללי שאר המחברים והמפרשים ד"ה אין לדקדק
אין לדקדק כ"כ בדברי מהרי"ל וחי נפשי כי הדקדוק הוא מלאכה של בטלה ויגיעה לריק כי הוא לא כתב העניינים כל כך בדקדוק והורק מכלי אל כלי כמ"ש הוא עצמו בהקדמה על כן לא עמד טעמו בו, חוט השני סי' ל"א:
* * * * * * * * * * * * * *

[גוראריה]

מי יגלה עפר מעיניך רואה האורות הקדוש...

[איש_ספר]

כל מילתא דלא מחוורתא מייתי לה מדוכתין סגיאין - ירושלמי ברכות.
אגב, רציתי לשים הכל בהודעה אחת אבל אז התברר שישנה הגבלה עד 60000 תוים בהודעה.
[מיהרת להספיד את רואה האורות הקדוש, איש חי רב פעלים]

[גוראריה]

כל מילתא דלא מחוורתא מייתי לה מדוכתין סגיאין - ירושלמי ברכות.
אגב, רציתי לשים הכל בהודעה אחת אבל אז התברר שישנה הגבלה עד 60000 תוים בהודעה.
[מיהרת להספיד את רואה האורות הקדוש, איש חי רב פעלים]

רבינו
חי נפשי שלא נתכוונתי אלא להלצה בעלמא...

[הבונה]

האם שבועה בכתב חלה בכלל?
ראה תשובות רעק"א סי' כט ושו" שב יעקב סי' מח שהאריכו בזה, ויש בזה דעות שונות.
ועיקר דעת הסוברים דלא מהני, כי נאמר לבטא בשפתיו, וראה שו"ת חיהרי"ם יו"ד סי' יד שדחה ההוכחה וראה עוד אבנ"ז סי' שו שמביא הדעות ומסיק דלא מהני.

[התפעלות]

העיקר יש פה פרסומת טובה לקנות אוצה"ח לאלו שעדיין לא קנו אותו, בקליק אחד איש הספר הראה רב חילו מה חיפוש במחשב על המילים "חי נפשי" פולט

[הבונה]

העיקר יש פה פרסומת טובה לקנות אוצה"ח לאלו שעדיין לא קנו אותו, בקליק אחד איש הספר הראה רב חילו מה חיפוש במחשב על המילים "חי נפשי" פולט

בטוח שזה האוצר ולא ב"א?

[התפעלות]

שששההההה הגם לכבוש המלכה עמי בבית אסור להזכיר "ב"א" פה בפורום, רק אוצה"ח. ו"היבריב בוקס" הס מלהזכיר סתם אדם מופרך המזכירו ח"ו

[הבונה]

שששההההה הגם לכבוש המלכה עמי בבית אסור להזכיר "ב"א" פה בפורום, רק אוצה"ח. ו"היבריב בוקס" הס מלהזכיר סתם אדם מופרך המזכירו ח"ו

הבנתי, אז אתה בטוח שזה האוצר ולא זה שאסור להזכירו?

[התפעלות]

אני לא יכול לענות בשביל איש הספר, שהוא יענה לנו, אבל בהחלט לא ארצה שאם הוא יגיד את האמת שתשובתו יגרום לאי נעימות עם הרב סלע, וע"ז בהחלט נאמר "מותר לשנות מפני דרכי שלום". ומי אומר שהוא בכלל השתמש במחשב האין אתם יודעים רב גובריה ובקיאותו?

[אוצר החכמה]

כל מי שמכיר את הצורה בה מגיע החומר והתשובות באוצר יודע שאין הציטוטים האלה מהאוצר.
וכל מי שנמצא כאן בפורום למשך יותר מ5 הודעות גם יודע שאיש ספר אינו "שתול של ב"א" בפורום, כך שגם אתה יכול להביא דברים מבר אילן ללא חשש.

[הבונה]

כל מי שמכיר את הצורה בה מגיע החומר והתשובות באוצר יודע שאין הציטוטים האלה מהאוצר.
וכל מי שנמצא כאן בפורום למשך יותר מ5 הודעות גם יודע שאיש ספר אינו "שתול של ב"א" בפורום, כך שגם אתה יכול להביא דברים מבר אילן ללא חשש.

פשיטא ופשיטא, ולא נראה שהתפעלות התכוין ברצינות...

[ישבב הסופר]

סליחה שבאתי להסיט את הנושא לענין אחר, והוא למהרי"ל דיסקין.
בידי מי נמצא פתקא דא?
הצחיקוני הראיות שעליו היה לכתוב 'כאשר נהגתי כבר מקדמת דנא"...

ועתה לנושא השני, והוא מובאות הקראיות שבאב"ע, כבר הגיע הזמן לפתוח אשכול מסודר על הענין הזה, דא עקא שאינני חפץ לשבת ולטרוח לחפש ולמצוא כל ההודעות שבאשכול שלנו ולשתלם באשכול חדש מיוחד לנושא. [יש גם כמה אשכולות ישנות על הענין, וברוך יהיה המסדר כל הדברים אל מקומם הראוי.]

אודה לידידי החכם בעל הגהות מיימוני [הגה"מ] שהפנני לזה http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=269
הגרמ"מ כשר על המובאות הקראיות שבאב"ע, טוען שם טענות חזקות על הרבה מהם, ודעתו שקרוב מאוד אל הדעת שהם הוספות מאוחרות מכ"י אחד שהיה בידי קראי, והוסיף ליה מדיליה הערות בשולי הגליון, שנסתפחו לספר באחד הדפוסים או ההעתקות.
עיקר טענתו הוא מזה שבכ"מ הובא בפירושו של הראב"ע פירוש בשם קראי, ומצינו פירוש זה ממש במדרש או בדברי חכז"ל.
הרב קאשער אף מעיר על העובדה שבספר שמות יש הרבה יותר מכל ספר אחר. [אגב אעיר שגם בתרי עשר מנהגו כך, יש"ה.]
ישנם כמה טעויות במאמרו זה, א] שר' אדונים [דונש] בן תמים לא היה קראי כלל, אף שהראב"ע נזף בו שפירושו פירוש שגעון. ב] זה שקראים מאוחרים לא ידעו מפירושו של יפת אינו קושיא, שיפת כתב ספרו בלשון ערבי, ורובם לא ידעו ולא הבינו דבריו, ונאבד ספרו אף מביניהם. כך זאין פלא על שלא ידע אהרן בעל המבחר על פירוש מסויים של יפת.

תודה ר' ישבב, הרממ"כ טוען שהכניסו לפירושו מדרשים בשם קראים, כאן אבל דוחה הראב"ע את דברי ישועה מפני שהם בדרך דרש, ולא מסתבר לכן שנכנסו על ידי קראי, כי אז לא היה דוחה אותם, וכותב על דברי קראי שהם בדרך דרוש, וצ"ע.
ומה שהעיר רממ"כ שדוקא בשמות כך, הרי ידוע כי בכלל שמות הוא מפי' הארוך, בעוד יתר הספרים עה"ת הם מפי' הקצר כמו שיש על שמות גם פי' הקצר, ואין לתמוה אם מצאנו בארוך שינוי מיתר הספרים שהם מן הקצר.

הבונה, דבריך דברי טעם, וגם אני נסתפקתי בזה, ולדעתי יש להסביר שהרמ"מ קאשער התכוון לומר כגון דא: אי נימא שכל המובאות הקראיות שבפירוש הראב"ע ניתוספו בטעות ע"י מדפיס אחד, מתוך כתב שבגליון כת"י של הראב"ע, שנכתב ע"י קראי. הרי לפי"ז יתכן שאותו כותב בעצמו העיר על דברי הקראי הראשון והשיג עליו שפירש דרך דרש. או שהכותב התכוון להוסיף לתוך פירוש הראב"ע בזדון, ועשה את ההוספות באופן שנראה שהראב"ע כתבם והעיר עליהם ולפעמים הסכים לדבריהם.
אך באמת יתכן לןמר בדרך פשוט יותר. כוונת רממ"כ הוא, שאין לומר שכל מקום שהזכיר את הקראים ודאי הוספה הוא, אלא יש לקבל שהראב"ע הזכיר את חכמי הקראים בכמה מקומות, ואין כ"כ פלא בזה. אך זה שבספר שמות הוא מזכירם תמידין כסדרן, מחשיד קצת, וע"כ יש לחשוד שבנוסח הארוך הנמצא בידינו על ספר שמות, שלטו ידי זדים בדורות הקדמונים.
לפי"ז יתכן שהציטוט מישועה שבפר' ויחי שייך להראב"ע בעצמו ואיננו הוספה. [ואכן יש מקום לסבור כן, מפני ששם הזכירו בלי כינוי של כבוד, וכן הזכירו בהקדמתו, בניגוד לשאר המקומות שהוא מזכירו בכינוי ר'.]