ברכת קידוש השם במסירות נפש

[יצחק]

כולנו היו עדים למסירות נפש הגדולה וקידוש השם היום, האם שייך לעשות על זה הברכה על קידוש השם, והאם הברכה נאמרת רק במסירות נפש ממש.

[חכם באשי]

ועד שאתה שואל שאלה זו, שאל נא על מקורה של הברכה שיש לברך במסירות נפש ממש.
ולענין זה ראה: במאמריו של פרשל, טוביה "ברכה על קידוש השם", הדאר מט (תשל), עמ' 678-679.
ובמאמרו "שתי הערות : ברכה על קידוש השם; "קונטרס דקדוקי סופרים" ב’", סיני עב (תשלג) 298-299 .
המקור הראשון, אינו, לצערי הגדול, באוצר; השני - כן.
[כנראה אין חידוש במאמר השני (בענין זה) על פני המאמר הראשון, שכן ידועה דרכו של פרשל לפרסם כל מאמר בכמה מקומות]

אמנם זכור לי, שר' שרגא אברמסון כתב בענין מאמר רחב יותר, כמדומני ב'בר אילן', אך עד עתה לא מצאתי את מקומו המדוייק.

[זקן ששכח]

כולנו היו עדים למסירות נפש הגדולה וקידוש השם היום, האם שייך לעשות על זה הברכה על קידוש השם, והאם הברכה נאמרת רק במסירות נפש ממש.

ארהיב עוז בנפשי לשאול, האם התכוין יצחק ברצינות, או שמא יצחק מלשון שמחה, לשמח לבב הגולשים נתכוין :?

[גלילי]

כולנו היו עדים למסירות נפש הגדולה וקידוש השם היום, האם שייך לעשות על זה הברכה על קידוש השם, והאם הברכה נאמרת רק במסירות נפש ממש.

ארהיב עוז בנפשי לשאול, האם התכוין יצחק ברצינות, או שמא יצחק מלשון שמחה, לשמח לבב הגולשים נתכוין :?

גם "שהחיינו" היה עבורי חידוש, או שמא עשו על פרי חדש?!

[יצחק]

כולנו היו עדים למסירות נפש הגדולה וקידוש השם היום, האם שייך לעשות על זה הברכה על קידוש השם, והאם הברכה נאמרת רק במסירות נפש ממש.

ארהיב עוז בנפשי לשאול, האם התכוין יצחק ברצינות, או שמא יצחק מלשון שמחה, לשמח לבב הגולשים נתכוין :?

אני התכוונתי ברצינות. היות והיום עלה הנושא של קידוש השם אז כדאי להרחיב בנושא של קדוש השם וברכתו, מהו הגדר וכו'
הרי צריך לעסוק בענינא דיומא.

[יצחק]

.

:?

גם "שהחיינו" היה עבורי חידוש, או שמא עשו על פרי חדש?!

לכאו' שהחיינו יכול לעשות כל אדם שמגיע לו זמן שמחה מיוחדת, כמו כשנולד בת, אם שמח בה יכול לעשות שהחיינו.

[אוצר החכמה]

לכאו' שהחיינו יכול לעשות כל אדם שמגיע לו זמן שמחה מיוחדת, כמו כשנולד בת, אם שמח בה יכול לעשות שהחיינו.

זה חידוש של המ"ב שאפשר לברך שהחיינו בהולדת בת ולקח זה מק"ו הרואה פני חברו ק"ו כאן ששמח בראייתה

קשה להסיק מזה לקביעה גורפת שכל אדם שמגיע לו זמן שמחה מיוחדת יכול לברך שהחיינו

(בנישואין הדיון הוא משום המצווה)

[זקן ששכח]

לכאו' שהחיינו יכול לעשות כל אדם שמגיע לו זמן שמחה מיוחדת, כמו כשנולד בת, אם שמח בה יכול לעשות שהחיינו.

זה חידוש של המ"ב שאפשר לברך שהחיינו בהולדת בת ולקח זה מק"ו הרואה פני חברו ק"ו כאן ששמח בראייתה

קשה להסיק מזה לקביעה גורפת שכל אדם שמגיע לו זמן שמחה מיוחדת יכול לברך שהחיינו

(בנישואין הדיון הוא משום המצווה)

ומה דעת רבינו לברך שהחיינו על דעת שיכנס לכיס סכום כסף נכבד? וגם בזה יש לדון באשר רק חלק ניתן ביד ואילו השאר הבטחות נינהו, ושמא כמאן דמונח בקופסא הם ושפיר דמי לברך?

[אדג]

באמת יש לחקור: האם קידוש ה' שעיני הואים לא חשיב קידוש השם, אלא מבזים וכו' הוי קידוש השם? האם הרואים הם ההופכים את המעשה לקדוש, או עמידתו של יהודי תוך כדי הפסד ונזק על מצות הבורא היא המקדשת את מעשהו?

כמדומני שכבר עמד בזה הרבי מליובאוויטש בא' משיחותיו, ונשכח ממני איזהו מקומן.
ועוד חזון למועד.

[אדג]

יגעתי ומצאתי - תאמין! לקוטי שיחות חכ"ז ע' 167, ותלה בזה מחלוקת הר"ם במז"ל ורש"י, עיי"ש. (השיחה נדפסה באידיש, וכמדומני שעדיין לא נמצא תרגומה ביד הכל, ואולי אי"ה אכתוב קיצורה לקמן).

ואגב חיפושי העלתי כמה מרגליות: הנה בברכת שהחיינו מצאתי מי שהיה פשוט לו עניין זה בתכלית הפשיטות, ואשה היא! מסופר באריכות אודות צ"ג בנות בית יעקבשמסרו נפשם כו' ושם מסופר שמנהלת הורתה להם לומר שהחיינו לפני מסירת נפשם, עיי' ספר היובל ה25 לבית יעקב ע' 22 והס' מסירות נפש לרב מאיר ש'צרנסקי (הנה מיחזור נוסף של חומר...) ע' 10.

ואגב אורחא אציין למאמר נפלא באור המזרח לו ע' 302 ואילך בעניין זה, עיי"ש שהאריך.
ובספר ודרשת וחקרת ח"ד ע' שצג מאריך ומפלפל בזה ודעתו לברך, היפך דעת:
מהרם שיק שפסק שאין לברך מפני שהוי "מעשי ידיו טובעים כו' ואם אומרים שירה", והיינו דגדר שהחיינו הוא מגדר שירה והודאה, ונראים דבריו.

ואם בכלל יש לברך על קידוש השם, כבר נודע פסק הריקנאטי שיש לברך, ופליגא עם השל"ה (שער האותיות שער ע') בנוסחתה.

ועדיין יש להאריך ואין הזמן מרשה, ומה שהלב חושק הזמן עושק.

[איש_ספר]

מה שלא יעלה בנתיים בחיפוש...
(מספרי המוסד החדשים)
מתוך ספרה הנפלא של גב' אסתר פרבשטיין בסתר רעם:

בסתר רעם א.jpg (99.85 KiB) נצפה 10448 פעמים

בסתר רעם ב.jpg (200.41 KiB) נצפה 10448 פעמים

[בר ששת]

רבותינו ביררו ושאלו: "היכי דמי חילול השם" - ואילו אל השאלה היכי דמי קידוש השם, לא נדרשו.
ברחמיהם על דור עיקבתא דמשיחא, הותירו לעסקנים בני דורינו את היכולת הסופרלטיבית להכתיר
את המעמדים הרצויים להם בתואר ההירואי "מעמד קידוש השם".

כך היו איפוא הבחירות לכנסת ולעיריות ל"קידוש השם", מעמדי 'ראשית הגז', 'סיום הש"ס' בבלי וירושלמי ואף סיום הרמב"ם,
'ברכת כהנים ההמונית', ובעניננו גם ההפגנות הכואבות על ההתערבות בחינוך.

על אותם אירועים יש שהוסיפו 'שמחת בית השואבה' המונית, 'הקפות שניות' 'תהלוכת ל"ג בעומר', ואחרים אף את 'יום ירושלים' שבו כבשו חיילנו את הכותל המערבי, שלא לדבר על יום העצמאות שכל כולו קידוש השם.

אם כל הערכה לכל הנזכר, אשמח לקבל מהחברים גדר ברור "היכי דמי קידוש השם?".

לדידי סבירא לי, כי קידוש השם אמיתי (לברכה), צריך להיות כזה שמוכח כי לא נעשה למען שום אינטרס אחר מלבד למען כבוד שמים.
לא מוכרות לי דוגמאות רבות שעונות על הקרטריון הנזכר, מלבד למסירות נפש - שהיא הפך רצון האדם, אלא שעושה זאת כי כך ציווה עליו בוראו.

שאר הדברים - ואם חיסרנו מהם, ה' הטוב יכפר - יתכן כי הם מקדשים את השם, אבל אי אפשר לברך עליהם מכיוון שאין הם 'בלתי לה' לבדו'.

(כהוכחה זוטא תשמש המסורת שמספרת על החסיד מהורדאנה בעל ה'יסוד ושורש העבודה', שהתאמץ לשמוע את 'הברכה הנדירה' יוצאת מפיו של גר הצדק פוטוצקי. סביר להניח, שגם החסיד, זכה בחייו לקדש את השם יותר מפעם - לפי הקרטריונים דילן - ובכ"א לא בירך את הברכה).

ואם כנים אנחנו, הרי שניתן גם לפשוט את הספק בברכת שהחיינו, משום שבזמנינו, קידוש השם היא מצווה תמידית, שנוהגת בכל הפגנה כנגד חיטטי שכבי (4 הפגנות בחצי שנה האחרונה); נוהגת ביסוד עיתון ל'קהל נאמני השם' (פעמים בשנה); ובכל מעמד הפגנה והפגנה - לקדש שם שמים.

[ישראל הר כסף]

הגמ' ביומא דף פו. שהבאת דנה אמנם במה הוא חילול ה', אבל מתוך הדברים אתה שומע גם מהו קידוש ה', "היכי דמי חילול השם....אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו"
הרי לנו שלגרום לאהבת ה' הוא אחד מאפני קידוש ה', אלא שאין צד בכלל שמי שיתרפס ויוותר על אשר לו- שהוא המקדש שם שמים. והראיה- אלו שכן ויתרו- להוסיף לכבוד שמים הם לא הוסיפו.

[בר ששת]

רבי הר הכסף,

כנראה שתגובתי היתה מעט פרובקטיבית, ומנעה ממך את המחשבה הישרה.
אכן כן, אין עניין להתרפס, יש עניין להאיב את השם - אבל "היכי דמי קידוש השם".

כלומר, האם לפי דבריך, משפיע שישוחח עם בחור וילהיב את ליבו להשם ולתורתו - יהיה מחוייב בברכה של קידוש השם?!

אל תתתפס לדוגמאות, נסה לענות הגדרה.

אכן כדבריך, העניין הוא להאיב את השם, אבל לעניות דעתי - צריך שיהיה זה 'בלתי לה' לבדו' - ודבר זה מסור ללב הרואה והעושה.
מלבד לקידוש השם ע"י מיתה, שאף אם לב המקדש פונה אחר כבוד ופרסום (דבר נדיר כשלעצמו) הרי שברור לרואה כי עשה זאת למען ה'.

[איש_ספר]

(כהוכחה זוטא תשמש המסורת שמספרת על החסיד מהורדאנה בעל ה'יסוד ושורש העבודה', שהתאמץ לשמוע את 'הברכה הנדירה' יוצאת מפיו של גר הצדק פוטוצקי. סביר להניח, שגם החסיד, זכה בחייו לקדש את השם יותר מפעם - לפי הקרטריונים דילן - ובכ"א לא בירך את הברכה).

אולי לא עמדת עדיין על אופיו של מקום זה, לפיכך יש מן הצורך להסב את תשומת ליבך שהודעתך (זו שלפני האחרונה) אינה הולמת מסגרת זו המוקדשת לדברי תורה ועניני ספרים בלבד.

ואם כבר נאמרו הדברים: ההשתתפות בבחירות למשל, לדעת כמה גדולים (ראה למשל מכתביו של מרן הקה"י בקרינתא דאגרתא)יש בדבר משום קידוש השם במובן הרעיוני. הנסיון להשליך כל ענין ציבורי ותורני היוצא מפי גדולינו, על עסקנים ובני בית, הוא נואל ומגונה, אף שאינו חדש.

החסיד בעל יוש"ה אינו קשור לפרשת הגרף פוטאצקי אלא לשריפת יהודי בעירו גרודנא, פרשה שתוארה בכמה מקומות ובצורה ספרותית בספרו של פרידנשטיין (בעל עיר גבורים) הראה ואינו נראה, וארשא תרנ"ד.

ובכלל תמיהני על מה שכתבת שרבותינו לא בררו קידוש השם מהו, היש צורך להביא כאן כל הלכות חמורות שדרשו חז"ל מקרא דונקדשתי בתוך בני ישראל?

[ודא"ג יש הסבורים שאמירת קדושה יש בה מ"ע דאורייתא ! של ונקדשתי]

[בר ששת]

איש ספר, חושבני שבכל זאת לא יצאתי מן שורת הדיון על גדרי קידוש השם, אף אם השבתי למי שקדמני.

לגוף דבריך, אני שוב נוכח שלא הובנתי.

לית מאן דפליג כי בהרבה אופנים ניתן לקיים את המצ"ע דנקדשתי, בכמה וכמה אופנים, ובכל דרך המהאיבה את שם השם. ואין צורך להכביר בראיות, כוונתי על הגדר של ברכת קידוש השם.

הצבתי גדר מדעת הבעל הבית שבי, ואבקש לשמוע אם יש מתנגד לה.

וודאי שלא כיוונתי לדבר אף לא קצה דיבור שיתפרש כפגיעה באחד מגדולי ישראל

[מבי מדרשא]

שאלתך דמגוגית ביותר ותוכיח על כך צורתה הפרובוקטיבית. וטוב עשה מכובדנו איש ספר, שהעירך על הערכתך היתרה לעסקנים וכפועל יוצא מזה זילזולך ברבני ומנהיגי הדור.
זה ברור שכל מעשה ומעשה גם הקטן ביותר יכול לשמש כקידוש השם או חילול ה'. וזו כוונת הגמרא שם. כי הדבר תלוי במקדש או במחלל וביחס הקהל אליו, (בלא להיכנס לדברים המוזכרים לעיל, מה קורה אם עשה מעשה שיש בו לקדש ובעיני אנשים היה כמחלל. דלכאורה אפשר דאינו נמדד במבט של שופטני, אלא בהסתכלות הנכונה והאמיתית).
וזה ברור ופשוט דהדיון על מסירות נפש אינו שייך לאמור שם, אלא לענין של מסירות נפש ממשית, בפועל, וכל מה שהיה אמש הוא קידוש שם שמים, אך מה ענין מסירות נפש להכא?
וכנראה כוונת פותח האשכול היתה לדמי מילתא למילתא מחמת בלבול בין מסירת נפש לקידוש שם שמים ותו לא.

[בר ששת]

שאלתך דמגוגית ביותר ותוכיח על כך צורתה הפרובוקטיבית. וטוב עשה מכובדנו איש ספר, שהעירך על הערכתך היתרה לעסקנים וכפועל יוצא מזה זילזולך ברבני ומנהיגי הדור.
זה ברור שכל מעשה ומעשה גם הקטן ביותר יכול לשמש כקידוש השם או חילול ה'. וזו כוונת הגמרא שם. כי הדבר תלוי במקדש או במחלל וביחס הקהל אליו, (בלא להיכנס לדברים המוזכרים לעיל, מה קורה אם עשה מעשה שיש בו לקדש ובעיני אנשים היה כמחלל. דלכאורה אפשר דאינו נמדד במבט של שופטני, אלא בהסתכלות הנכונה והאמיתית).
וזה ברור ופשוט דהדיון על מסירות נפש אינו שייך לאמור שם, אלא לענין של מסירות נפש ממשית, בפועל, וכל מה שהיה אמש הוא קידוש שם שמים, אך מה ענין מסירות נפש להכא?
וכנראה כוונת פותח האשכול היתה לדמי מילתא למילתא מחמת בלבול בין מסירת נפש לקידוש שם שמים ותו לא.

אני מודה לך על הדברים כדורבנות שאתה מטיח בי, ועל 'הערכה' הגדולה שמצאת בדברי מלאי הבוז לעסקנים דמגוגים - ולגופו של עניין.

אכן בדיוק כדבריך טענתי גם אני, כי בהשפעת כלי תקשורת דימה הפותח מילתא למילתא דלא דמיא.
ואולי סוף כל סוף, נשוב לעיקר הדברים: האם כל ויתור עצמי למען השם, חשיב מסירות נפש?!

מסתבר שאת תשובתך - מקווה שתהיה נינוחה - אקרא רק לאחר שבת.

[ישראל הר כסף]

אחינו היקר, בר ששת, כאן כבר התערבו להם שתי נושאים, האם קידוש ה' הוא באופן שכוונת האדם 'להקריב' משהו מעצמו כשכוונתו לשם שמים, וכן האם כל הקרבה חשובה כמסירות נפש.

[אדג]

וכבר כתבתי שיש לחקור בגדר זה של קידוש השם אי תלי בהשומעים או במעשה האדם, ועיין לעיל לאן שציינתי.

ובנוגע לסופרלטיבים על מאורעות רבים: נראה שאכן אפשר להגדיר אותם בגדר ההלכתי של קידוש השם, אבל ברכה - אי אפשר לברך, והביאור בזה:
דמחד גיסא וו אכן בגדר קידוש השם, אבל אימתי? ברגע האיסוף של הקהל? עם סגירת הקלפי? בכניסת ה'ראש ישיבה'? אין רגע שבו נעשה קידוש השם ספציפי לפיכך נמנע מאיתנו לברך על כך.
משא"כ במעשה של מסירת נפש בידיים, הרי יכול לברך. ועצ"ע ובירור גדול.

ואסיים במילתא דבדיחותא: מעשה ונתפס אחד, חסידא ופרישא, בקי בהוויות אביי ורבא ואינו מכיר כותלי ביתו, ע"י ה' ירחם, ישמעאלים ועמדו עליו לשוחטו. עמד וביקש מהם רחמים שיניחו לו לברך לפני כן ברכת "על קידוש השם", ונענו לו. נעמד והחל לברך כדרכו מ תוך נענועים ו"לשם -חוד" בקולות גדולים. כשראו בכך, נאחזו פחד וחלחלה וברחו, כשפתח החסיד את עיניו והנה - הישמעאלי והחרב שביגדו נסים! החל רודף אחריו בזעקה: נו, נו, ברכה לבטלה!

[חכם באשי]

אדג,
את הבדיחה הנ"ל שמעתי על בריסקער...

[יצחק]

אחינו היקר, בר ששת, כאן כבר התערבו להם שתי נושאים, האם קידוש ה' הוא באופן שכוונת האדם 'להקריב' משהו מעצמו כשכוונתו לשם שמים, וכן האם כל הקרבה חשובה כמסירות נפש.

לענ''ד נראה דיש כאן שני ענינים, א. קידוש השם, זה כל דבר שמקדש שמו ית' ובפרט ברבים, וכל אירוע המוני שמטרתה להראות לכל עם ועם שהתורה הזאת לא תהא מוחלפת, ושאנו דבקים באמונת חכמים צרופה, זהו קידוש השם.
ב. ענין של מסירות נפש, זה נידון בפני עצמה מה הגדר של מסירות נפש, וגם פה זה ענין של מסירות נפש בשליחות כל הציבור כידוע למבין דבר.

[בר ששת]

ב. ענין של מסירות נפש, זה נידון בפני עצמה מה הגדר של מסירות נפש, וגם פה זה ענין של מסירות נפש בשליחות כל הציבור כידוע למבין דבר.

איך תוכל לפסוק בדין שעדיין לא התחלת לדון בו. בעוד שאתה מצהיר כי זה 'נידון בפני עצמה', אתה כבר יודע כי 'פה' זה גם ענין של מסירות נפש בשליחות כל הציבור. טוב עשית שחתמת 'כידוע למביני דבר' משום שכל מי שלא יסכים עמך ידחה אל מחוץ לקרטריון.

האם לדעתך, נוחיות של כמה שבועות,- ואפילו של כמה שנים - היא בגדר מסירות נפש? לא שללתי רק שאלתי.

או בקיצור: מה הם הגדרים של מסירות נפש?! בברור. את הדיון ל'פה' ול'שם', נסיק מתוך אותו גדר.

(אבקש להמשיך לדון בגוף הדברים שעליהם יוסד האשכול - ולא בנידון האקטואלי, שאינו מעניני הפורום הזה).

[יצחק]

רב ששת צודק במאה האחוז!
יש כאן שאלה מהי גדר של קידוש השם.
ויש כאן שאלה מהי גדר של מסירות נפש.
והמסתעף מזה
לצד שהמעשה הנ''ל הוי בגדר קידוש השם או מסירות נפש, מה הגדר של ברכת לקדש שמו ברבים, וכדו'.
האם הגדרתי את זה נכון?

[תולדות אדם]

לכאורה פשוט כמו שבכל הלכה יש את ההדגרות ההלכתיות כיצד מקיימים אותה או עוברים עליה (קחו לדוגמא מצות "לא תשנא" או "ואהבת לרעך"), ויש תוספות למצוה. כך ברור שהחיוב על קידו"ה היא מסירות נפשו (כלומר: חייו) על כבוד שמו כמוגדר בהלכה, לעומת זאת ישנם עוד עשרות אופנים בהם אפשר לקיים את המצוה אבל אין זה עיקר המצוה.

דרך אגב, הבאה"ט כותב לכיון בכל קדושה בציבור לקיים מ"ע של ונקדשתי, היעלה על הדעת שלפני כל קדושה נברך אקב"ו עקד"ה?!

ודאעסיקנא בהכי, אציין מקור אפשרי לפתגם העולם שיותר קל למות עקד"ה מאשר לחיות עקד"ה, מאוה"ח הק' בפרשתן על בקשת בלעם "ותהי אחריתי כמוהו":

עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהיתה לו סוכנת כמאמרם ז''ל (ע''ז ד:) תגיד עליו, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר, וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רחמנא ליצלן

[בר ששת]

ודאעסיקנא בהכי, אציין מקור אפשרי לפתגם העולם שיותר קל למות עקד"ה מאשר לחיות עקד"ה, מאוה"ח הק' בפרשתן על בקשת בלעם "ותהי אחריתי כמוהו":

עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהיתה לו סוכנת כמאמרם ז''ל (ע''ז ד:) תגיד עליו, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר, וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רחמנא ליצלן

וידוע שבכך גם פירשו בספרי החסידות, את הבטחת המגיד לבית יוסף, כי יזכה למות על קידו"ה, והא קא חיזנן דלא מת כך, ופירשו כי הוא חי את חייו על קידו"ה וזה רבותא יותר מבמיתתו.

הבית יוסף - קדם לכו"ע לאוה"ח, עתה נותר רק לברר אם המגיד מישרים - קדם גם הוא וד"ל...

[תולדות אדם]

מגיד מישרים נדפס לראשונה בשנת כי מציון תצא תורה ושוב באמסטרדם שנת בתוכם (תס"ח).
ולעניינו אמנם המגיד מישרים קדם אבל הווארט הזה הוא מאוחר יותר, לעומת האוה"ח הכותב זאת יותר מפורש

[בר ששת]

מגיד מישרים נדפס לראשונה בשנת כי מציון תצא תורה ושוב באמסטרדם שנת בתוכם (תס"ח).
ולעניינו אמנם המגיד מישרים קדם אבל הווארט הזה הוא מאוחר יותר, לעומת האוה"ח הכותב זאת יותר מפורש

הספר שקדם, יצר את הצורך להסביר את התמיהה הגדולה עוד מקודם לכתיבת הדברים המפורשים.

[דרופתקי דאורייתא]

הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל, אב"ד קריניק, מקורבם של הח"ח והאחיעזר, וחתנו של הגה"צ רבי יצחק באלזר זצ"ל

במכתב חיזוק שפרסם בערב פסח אחרי השואה, עם היוודע דבר החורבן הנורא שעברה אז על יהדות אירופה,

וזכורני אשר שמעתי מפי מו"ר חותני הגאון וצדיק רבי יצחק בלאזר זצ"ל, שישנה קבלה - דומני שאמר לי את המקור - מגדולי הראשונים, כי המוסרים את נפשם על קידוש השם, אינם מרגישים שום יסורים במותם.
אני אוכל לבאר לי זאת באופן טבעי, כי הרגשת העונג הגדול של קידוש השם משתקת את כאבי הגוף, כמו שכל רגש משתק את הרגש הקטן ממנו.

(מתוך: 'וידעתם כי אני ה' ', מוסף נושא אני מאמין, פסח תש"פ, עמוד 3)

[תלמיד-חכמים]

איך אפשר לברך על קידוש השם, לכאורה יכול להיות שהגוי יחזור בו ולא ירצה להעבירו על דת?

[מחולת המחנים]

איך אפשר לברך על קידוש השם, לכאורה יכול להיות שהגוי יחזור בו ולא ירצה להעבירו על דת?

לכאורה הוא מברך על עצם המסירות נפש שלו להריגה.

[בברכה המשולשת]

הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל, אב"ד קריניק, מקורבם של הח"ח והאחיעזר, וחתנו של הגה"צ רבי יצחק באלזר זצ"ל

במכתב חיזוק שפרסם בערב פסח אחרי השואה, עם היוודע דבר החורבן הנורא שעברה אז על יהדות אירופה,

וזכורני אשר שמעתי מפי מו"ר חותני הגאון וצדיק רבי יצחק בלאזר זצ"ל, שישנה קבלה - דומני שאמר לי את המקור - מגדולי הראשונים, כי המוסרים את נפשם על קידוש השם, אינם מרגישים שום יסורים במותם.
אני אוכל לבאר לי זאת באופן טבעי, כי הרגשת העונג הגדול של קידוש השם משתקת את כאבי הגוף, כמו שכל רגש משתק את הרגש הקטן ממנו.

(מתוך: 'וידעתם כי אני ה' ', מוסף נושא אני מאמין, פסח תש"פ, עמוד 3)

viewtopic.php?f=7&t=4263&hilit=%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%AA%D7%99#p32209

[ברוז]

איך אפשר לברך על קידוש השם, לכאורה יכול להיות שהגוי יחזור בו ולא ירצה להעבירו על דת?

לכאורה הוא מברך על עצם המסירות נפש שלו להריגה.

כן הק' ותי' השל"ה הק' בשער האותיות אות א' - אמונה.

[תלמיד-חכמים]

יישר כח על ההפניה.

לענין עצם הברכה, ראה כאן: https://iyun.org.il/maremakom/%D7%93%D7 ... %99%D7%9D/

וכאן: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=29

וצריך עיון האם בשואה היתה מצוה של קידוש השם, שהרי הגרמנים ימ"ש לא הבדילו והרגו גם חילונים. ושמעתי מלפנים שאדרבה הרי זה חילול השם, שהגויים טובחים ביהודים ואין מושיע. וצ"ע.

עוד צ"ע האם אנו יכולים לחדש ברכות שלא נזכרו בתלמוד?

[בברכה המשולשת]

וצריך עיון האם בשואה היתה מצוה של קידוש השם, שהרי הגרמנים ימ"ש לא הבדילו והרגו גם חילונים. ושמעתי מלפנים שאדרבה הרי זה חילול השם, שהגויים טובחים ביהודים ואין מושיע. וצ"ע.

יעויין באשכול הזה ובאשכולות המקושרים אליו.

viewtopic.php?f=7&t=20272&hilit=%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8#p198124

[תלמיד-חכמים]

ראה כאן: https://www.yeshiva.org.il/midrash/31056 בשם הרב דסלר (מכתב מאליהו ח"ג עמ' שמח) שנראה שנקט שאכן הרוגי השואה אינם נחשבים שנהרגו על קידוש ה'.