מחפש כל איזכור על 'שריקות' בספרי חז"ל ראשונים ואחרונים.

[סליחות]

מקובל בזמננו שהשריקות אינם ראויים לבני תורה.
ברצוני לדעת האם הייתה התייחסות כלשהיא לנושא השריקה בספרי חז"ל הראשונים והאחרונים (אם לקריאה בפה דרך שריקה, ואם לניגון בפה דרך שריקה).

"וְנָשָׂא-נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; וְהִנֵּה מְהֵרָה, קַל יָבוֹא" (ישעיהו ה, כו)

[מורה צדק]

?

[סליחות]

?

??

[עשוי לנחת]

מקובל בזמננו שהשריקות אינם ראויים לבני תורה.
ברצוני לדעת האם הייתה התייחסות כלשהיא לנושא השריקה בספרי חז"ל הראשונים והאחרונים (אם לקריאה בפה דרך שריקה, ואם לניגון בפה דרך שריקה).

"וְנָשָׂא-נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; וְהִנֵּה מְהֵרָה, קַל יָבוֹא" (ישעיהו ה, כו)

בצעירותי אמר המשגיח בישיבה קטנה שעפ"י קבלה זה סכנה לשרוק במקום סגור.
האם מישהו מכיר כזה דבר. או שמא זה היה תירוץ להחרמת השריקות מתוקף תפקידו?

[נאשער]

זכריה פרק י פסוק ח -אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ: וכ'רש"י : - אשרקה להם - כדרך השורקים לסי' אות לבא אליו הטועה בדרך: ואקבצם - לעת הקץ לעתיד:
וע"ע חולין סג. בההוא רחם דשריק דאתי מיטרא וכו'.
------------------
ביקשת קיבלת, לגופו של ענין, אני חושב שהדבר ידוע שאי"ז מדרך ארץ כ"כ...וכ"ש בחוגים שלנו.

[ישבב הסופר]

במחזור ויטרי [ובספר הפרדס כאן http://books.google.com/books?id=zME-AA ... 4'&f=false] מובא [בסדר תפילת מוסף] שגילו לר"ת בחלום ש'תכנת שבת' מיוסד על תשר"ק, מפני שהוא מכוון כנגד הגאולה העתידה.
תשר"ק - ביום ההוא ישרוק ה'
צפע"ס - יטיפו ההרים עסיס
נמל"ך - והיה ה' למלך
יטח"ז יטו שכם אחד לעבדו ויחזוהו
והד"ג בא - סעודת הלויתן

[ישבב הסופר]

ולגופו של שאלה, כד הוינא טליא היו אומרים שסכנה לשרוק בלילי רבעיות מפני ששריקות מזמינים שדים ומרעין בישין...
בדיקה מהירה בוויקי באנגלית גילתה שבאומות הסלאביות [רוסיה אוקראינה ליטא פולין צכיה וכו'] נמנעו מלשרוק מפני שזה עלול לגרום עוני.

[סליחות]

זכריה פרק י פסוק ח -אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ: וכ'רש"י : - אשרקה להם - כדרך השורקים לסי' אות לבא אליו הטועה בדרך: ואקבצם - לעת הקץ לעתיד:
וע"ע חולין סג. בההוא רחם דשריק דאתי מיטרא וכו'.
------------------
ביקשת קיבלת, לגופו של ענין, אני חושב שהדבר ידוע שאי"ז מדרך ארץ כ"כ...וכ"ש בחוגים שלנו.

מקור חשוב, תודה.

[ארי במסתרים]

ידוע שהאדמו"ר מחב"ד זצ"ל היה נוהג לשרוק בציבור.
מבלי להסיט את הנושא ולהיכנס לויכוחים, האדמו"ר הנ"ל היה בקי גדול ואם הוא לא חשש הרי שהוא עכ"פ לא מצא התייחסות מפורשת בראשונים ואחרונים לאיסור.

[סליחות]

ידוע שהאדמו"ר מחב"ד זצ"ל היה נוהג לשרוק בציבור.
מבלי להסיט את הנושא ולהיכנס לויכוחים, האדמו"ר הנ"ל היה בקי גדול ואם הוא לא חשש הרי שהוא עכ"פ לא מצא התייחסות מפורשת בראשונים ואחרונים לאיסור.

גם כן מידע חשוב, תודה!

[ישבב הסופר]

תיקון טעות: מה שהבאתי לעיל משם ר"ת, מובא בכל ספרי דבי רש"י ושאר ספרי הראשונים משמו של רבינו שלמה הוא רש"י ז"ל. כן הוא בתניא רבתי, ספר הפרדס, מחזור ויטרי, וכן הוא מובא בלבוש, ובמטה משה.
בכולם איתא ש'תשרק' הוא כנגד הגאולה כי הגאולה העתידה תהיה בדרך 'שריקה' כמו שנא' ביום ההוא ישרוק ה' וכן כתוב אשרקה להם ואקבצם.

[לייטנר]

.

[אב-י]

כתב בספר שמירת שבת כהילכתה (ח"א הישן - עמ' שסב'): השריקה בפה מותרת בשבת וביום טוב, גם בדרך שיר.

[יאיר]

כתב בספר שמירת שבת כהילכתה (ח"א הישן - עמ' שסב'): השריקה בפה מותרת בשבת וביום טוב, גם בדרך שיר.

ולפי מה ששמעתי הוא דוקא בשריקה ללא שימוש באצבעות או בידיים (למי שמכיר).

[אדג]

ידוע שהאדמו"ר מחב"ד זצ"ל היה נוהג לשרוק בציבור.
מבלי להסיט את הנושא ולהיכנס לויכוחים, האדמו"ר הנ"ל היה בקי גדול ואם הוא לא חשש הרי שהוא עכ"פ לא מצא התייחסות מפורשת בראשונים ואחרונים לאיסור.

אכן, ובאותה תקופה עוררו שאין זה מתאים וכו', ובפורים תשל"ו, בעת ההתועדות (שיחה ח'), דיבר הרבי ע"כ באריכות (לפ"ע), וביאר הענין ע"פ נגלה שאף שאין זה מקובל וכו', הרי כבר מצינו בדוד "מפזז ומכרכר בכל עוז", ודברים ק"ו. וכן ביאר ע"פ קבלה, מבוסס על פסוק הנ"ל "אשרקה להם ואקבצה". מעט מן הדברים הובאו כאן: http://www.chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%94.

ולפי מה ששמעתי הוא דוקא בשריקה ללא שימוש באצבעות או בידיים (למי שמכיר).

טעמא מאי?
---------
נערך

[זקן ששכח]

סליחות,

עיין רש"י [איכה פרק ב פסוק טו]: שרקו - נופח בפיו שיבלי"ר בלעז. ודרך אדם לעשות כן הרואה דבר חשוב שחרב וכלה.
תמהני עליך ששמך מעיד בך שהנך מצוי באותם פיוטים וסליחות, ואמנם זה פסוק בספר איכה, אבל חדא נינהו.
על כל פנים, אפשר לבאר על פי דברי רש"י אלו ל'הדרת' השריקות, לפי שמבטאים ענין של צער.

השריקה מופיעה גם ביחזקאל כז לו, וכן באיכה שם פסוק אחד לאחריו.

[יאיר]

ולפי מה ששמעתי הוא דוקא בשריקה ללא שימוש באצבעות או בידיים (למי שמכיר).

טעמא מאי?

כיון ש"יצירת לינקים" לא עובד אביא צילומים.
ויש טעות בספרים והוא ב"משנה הלכות" ח"ד סימן נב, ובערוה"ש התיר.
וטעמו דנחשב מעשה. (ואולי [בשורק בידיו] נחשב ככלי?)

[ישיבישקייט]

אצלינו בישיבה קטנה המשגיח היה אומר בשם הח"ח (?) שהיה אומר בשם אימו שלא כל מי ששורק הוא גוי אבל כל גוי שורק.
זה ענין של מוסכמות חברתיות וחבל לייחס להם איזה משמעות אמיתית.
אם היום כולם יהיו רגילים לשרוק (ולא רק ''אלה מבני עקיבא'' כלשונו של המשגיח בישיבה גדולה...) לא יהיה שום בעיה ולכן מוזר בעיני הניסיון למצוא מקורות.
מותר לשרוק בשבת הוא שולחן ערוך ולא שמירת שבת כהלכתה. סי' ש"מ.

[שבטיישראל]

ידוע שהאדמו"ר מחב"ד זצ"ל היה נוהג לשרוק בציבור.
מבלי להסיט את הנושא ולהיכנס לויכוחים, האדמו"ר הנ"ל היה בקי גדול ואם הוא לא חשש הרי שהוא עכ"פ לא מצא התייחסות מפורשת בראשונים ואחרונים לאיסור.

אי משום הא אין ראי׳ שהרי דווקא הנ״ל לא נהג להקפיד תמיד על דברי קבלה
(ולדוגמא לא הקפיד על שערות וציפרניים ארוכות)

[חכם באשי]

בנוגע לציפורניים הארוכות, כפי ששמעתי, הוא טען שכן צריך להיות ע"פ קבלה! שהציפורניים יהיו דווקא ארוכות אך לא יעברו את הבשר.
יבואו חסידיו שבפורום ויביאו מקור הדברים שבכתובים.

[מעיין]

ז"ל השל"ה מסכת יומא הל' תשובה (נ"ו)
ובראשית חכמה שער אהבה פרק י"א כתב וזה לשונו, וגם טוב לטהרה לגלח הצפרניים, שכל אשה המטהרת לבעלה צריכה לקוצצם כו'. ולי נראה דאם הוא מגדל צפרניו בדרך אבילות שמתאבל על עוונותיו, יגדלם, רק ינקה תמיד הטיט והצואה שתחת צפרניו, שלא יהא חציצה בנטילה ויצא שכרו בהפסדו, כי צריך להתבונן בכל דרכיו קדוש יהיה:

ושמעתי דגם הרה"ק מבעלזא זי"ע לא קצץ בקביעות צפרניו הקדושים

[סליחות]

הרמ"א בשולחן ערוך סימן של"ח סעי' א':

השמעת קול בכלי שיר, אסור, אבל להקיש על הדלת וכיוצא בזה, כשאינו דרך שיר, מותר. הגה: וכן אם לא עביד מעשה, שרי. ולכן אלו שקורין לחבריהם ומצפצפים בפיהם כמו צפור, מותר לעשותו בשבת (הגהות אלפסי).

בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז, ע"ב:

צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר +דניאל יב+ ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, בינוניים - יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין

מה הפירוש מצפצפין? האם ייתכן שהפירוש שורקים...?

[אדג]

ידוע שהאדמו"ר מחב"ד זצ"ל היה נוהג לשרוק בציבור.
מבלי להסיט את הנושא ולהיכנס לויכוחים, האדמו"ר הנ"ל היה בקי גדול ואם הוא לא חשש הרי שהוא עכ"פ לא מצא התייחסות מפורשת בראשונים ואחרונים לאיסור.

אי משום הא אין ראי׳ שהרי דווקא הנ״ל לא נהג להקפיד תמיד על דברי קבלה
(ולדוגמא לא הקפיד על שערות וציפרניים ארוכות)

כבר האריך בזה הגרשד"ב וולפא, ואין כאן מקומו. בכלל, היה מקפיד על מנהג קבלה אימתי שלא סתר מנהגי חותנו, אך במקום שמנהג חב"ד אינו כמנהג המקובלים (כלבישת בגדי לבן בשבת, שחותנו לא נהג בזה) לא הקפיד על זה.

[חכם באשי]

בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז, ע"ב:

צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר +דניאל יב+ ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, בינוניים - יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין

מה הפירוש מצפצפין? האם ייתכן שהפירוש שורקים...?

נראה יותר ש'מצפצפין' דהכא פירושו גניחות ויללות, מתוך כאב. פעם ראית אדם שמכאיבים לו ובתגובה הוא שורק?!...

[יאיר]

חכם באשי, אבל כאן מדובר אחרי שהדין נגמר ומצפצפין ועולין. (למרות שגם לי לא נראה שמדובר בשריקה, סתם השערה אולי [גם] מל' צף?).

[המהדיר]

חכם באשי, אבל כאן מדובר אחרי שהדין נגמר ומצפצפין ועולין. (למרות שגם לי לא נראה שמדובר בשריקה, סתם השערה אולי [גם] מל' צף?).

נהר דינור?

[חכם באשי]

יאיר,
הם יורדים לגיהנום (ושם, כדומני, לא מחלקים גלידה...), מצפצפין מרוב יסורי הגהנום, ואז עולים.

[יאיר]

חכם באשי, אני תמיד הבנתי (ועדיין) שמצפצפין תוך כדי עליה. (ולאו דוקא מהיסורין אלא כוונה אחרת. בעז"ה אעיין בזה).

[מורה צדק]

יעויין בספר "אין למו מכשול", בחלק ה' שדן אם יש בשמיעת שריקה קול באשה ערוה, והעלה להתיר.

[יאיר]

http://www.otzar.org/aspcrops/155321_11 ... 122011.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/148174_14 ... 122011.asp
ובזהר "מצפצפא תשובה".

[מעיין]

שלא מן הענין ממש אבל א"א להתעלם
צווח ככרוכיא

[מתעמק]

ראה בספר עין זוכר מערכת א' אות לד, בעובדא דשמעון בן שטח הנזכר ברמז במשנה בסנהדרין פרק נגמר הדין, והאריכו בה בירושלמי שם, והעתיקה רש"י בסנהדרין מד: ובלשון הירושלמי הנזכר נזכר "צפר" על הסימן שעשה שמעון בן שטח להביא את התלמידים, ופירש מהר"ם די לונזאנו בספר המעריך ערך צפר שהכוונה לשריקה, והוסיף החיד"א בעין זוכר שם "וכן דרך המכשפים לשרוק ולרמוז כידוע", כלומר ששמעון בן שטח עשה סימן עם התלמידים להתנהג בגינוי כישוף כך שלא יחשדו בו המכשפות שלהרע להם בא, ולזאת פעל בשריקה כאילו מביא כשפים בזה.

וראה עוד בסיפור המופלא על יעקב פראנק בויכוחו עם הרבנים, לפי הנוסח הנמסר בשו"ת כח שור בהקדמה מהמו"ל נכד המחבר לסימן ל"א, שם נזכר שפראנק הביא את רוחות המתים בכישוף באמצעות שריקה. אך להעיר שסיפור זה מופיע בשינויים ב"מעשי נורא בפאדליע" שבסוף ספר הפדות והפורקן בהוצאת היעב"ץ, שחוץ משינויי גברא בסיפור זה, אין אף איזכור לשריקה אלא לפעולות חשאיות בחדר סגור, עיי"ש.

ומכאן ביאור מה שהביא הרב הישבב קבלה שאין לשרוק בלילי רביעית, והיינו משום שאז שכיחי מזיקין כידוע ר"ל.

ולענין הרבי מלובאוויטש ושריקותיו, ראה עוד דבריו במקורן באידיש.
אך מבין השיטין יש כאן הודאה במקצת, מודה הוא שמקובל בישראל שהשריקה היא הנהגה גויית, אלא שמחדש שם ש"מפזז ומכרכר" הנזכר אצל דוד היה גם כן במקור מנהג גויי, בהסתמך על דברי מיכל (שמואל ב ו) שהתלוננה על הנהגתו "כהגלות נגלות אחד הרקים". ואחר זה מביא מענין "אשרקה להם ואקבצם" שמכאן מוכח ש"גם" הקב"ה ישרוק (כלומר ולא "רק" הגויים שורקים).
והנה הלימוד ממיכל לא הבנתי כלל, ואין משום אף סרך ראיה. אין המדובר שם במנהג גויי ותיק שדוד חיקה, רק מהנהגה הנראית פרועה בהתלהבות שמחה של מצוה, שמכח זה לא היה הנהגתו כמלך אלא כאחד הריקים שאינם מקפידים על כבודם.

[סליחות]

מתעמק, יישר כחך על המידע!
מידע מכובד מאוד! תודה.

[אדג]

ולענין הרבי מלובאוויטש ושריקותיו, ראה עוד דבריו במקורן באידיש.
אך מבין השיטין יש כאן הודאה במקצת, מודה הוא שמקובל בישראל שהשריקה היא הנהגה גויית, אלא שמחדש שם ש"מפזז ומכרכר" הנזכר אצל דוד היה גם כן במקור מנהג גויי, בהסתמך על דברי מיכל (שמואל ב ו) שהתלוננה על הנהגתו "כהגלות נגלות אחד הרקים". ואחר זה מביא מענין "אשרקה להם ואקבצם" שמכאן מוכח ש"גם" הקב"ה ישרוק (כלומר ולא "רק" הגויים שורקים).
והנה הלימוד ממיכל לא הבנתי כלל, ואין משום אף סרך ראיה. אין המדובר שם במנהג גויי ותיק שדוד חיקה, רק מהנהגה הנראית פרועה בהתלהבות שמחה של מצוה, שמכח זה לא היה הנהגתו כמלך אלא כאחד הריקים שאינם מקפידים על כבודם.

אין לדייק בדבריו שם, שאינם מוגהים. זה בסגנון מה שמכונה בעולם "כתבי תלמידים". ובאותם שנים (לא כמו שנים אחרות, אך עדיין) בחזקת "תלמיד טועה".

לגופו של דבר: אני לא חושב שזהו מנהג גויי (כמו למשל גידול בלורית), כ"א הנהגה של שפלות ורמה נמוכה [כמו שהיום אף גוי שמחשיב את עצמו לא ישרוק], וע"ז היה עיקר הראיה. כך נראה לומר, וסרך ראיה - בטח שיש.

[הגהמ]

כתב בעל ה'חכמת מנוח' בתוך קטע מעניינת בענין 'כיצד מרקדין' (כתובות דף טז:) "כי הדיבור הצח משמח ומרקיד כמו השריקה בל"א שמוצירין לבהמה"

[כוכב]

ולענין הרבי מלובאוויטש ושריקותיו, ראה עוד דבריו במקורן באידיש.
אך מבין השיטין יש כאן הודאה במקצת, מודה הוא שמקובל בישראל שהשריקה היא הנהגה גויית, אלא שמחדש שם ש"מפזז ומכרכר" הנזכר אצל דוד היה גם כן במקור מנהג גויי, בהסתמך על דברי מיכל (שמואל ב ו) שהתלוננה על הנהגתו "כהגלות נגלות אחד הרקים". ואחר זה מביא מענין "אשרקה להם ואקבצם" שמכאן מוכח ש"גם" הקב"ה ישרוק (כלומר ולא "רק" הגויים שורקים).
והנה הלימוד ממיכל לא הבנתי כלל, ואין משום אף סרך ראיה. אין המדובר שם במנהג גויי ותיק שדוד חיקה, רק מהנהגה הנראית פרועה בהתלהבות שמחה של מצוה, שמכח זה לא היה הנהגתו כמלך אלא כאחד הריקים שאינם מקפידים על כבודם.

להעיר שלא דיבר האדמו"ר מליובאוויטש כלל על שריקה ברחוב או סתם כך, כי אם על שריקה מתוך שמחה של מצוה (באמצע התוועדות וכיו"ב), ופשוט שאין זה אומר שאין בשריקה שום ענין שלילי, ומובן שתלוי בהמצב, וכמה דברים התירו בשעת שמחה (גדולים מזו!) כידוע

[בוצינא]

נראה שיש סוד בדבר זה!
כי על דרך הקבלה השריקה היא מצד הדין והגבורות ומעוררת אותם!
כמבואר בספר אילימה להרמ"ק

‏‏לכידה.JPG (40.93 KiB) נצפה 1558 פעמים

והיינו על דרך מה שביאר "זקן ששכח" שהזכיר את הפסוק (איכה ב טז) "שרקו ויחרקו שן".

ובמקום אחר מפורש יותר ברמ"ק שהשריקה היא מעוררת את הדינים, וז"ל:

שריקה מעוררת דינים.JPG (45.41 KiB) נצפה 1526 פעמים

עוד מצאתי במגיד מישרים (פרשת אחרי מות)

שריקה תוקפא דדינא.JPG (21.6 KiB) נצפה 1526 פעמים

משמע שהשריקה היא רמז מן השמים לדינים החזקים שיתעוררו!