שו"ת אורחותיך למדני - המחבר המסתורי

[פרי יהושע]

viewtopic.php?f=7&t=31425&p=536849#p536849

מתפרסם שם

[עובר ושב]

בגוף הדבר, לגבי שו"ת אורחותיך למדני,

ברור למעיין בספר, [ואני כותב על סמך מה שלמדתי בו כמה וכמה תשובות בעבר באחד החלקים] כי הכותב אינו חוצניק, למרות שהוא מנסה מאד לתת הרגשה כזו בספריו, וגם, שהוא חרד"ל, אבל בודאי אינו חרדי.
לדעתי הוא מסתיר א"ע, כי אם ידעו מי הוא, לא ישאלו אותו [ולא מפני שח"ו וכו', אלא מפני שהוא משתייך למגזר אחר, וחרדי ממוצע לא ישאל מישהו חרד"ל, אבל כאשר אתה לא יודע מי זה, אתה שואל].

נשמח מאוד לראות איזה ראיות יש לך על כך שהוא "בוודאי אינו חרדי", וזה שאינו חוצניק.

[אשרי יושבי ביתך]

לאחרונה התגלה לעיני חלק מספריו, ונתגלה לעיני פסק תמוה ומשונה בו כותב שבזמן הזה יש להתיר לעבור לפני המתפלל שמו"ע, מכמה סיבות וטעמים.
ורק שאם עובר, לא יפיל את המתפלל... [כמובן, האריך שם במראי מקומות וכו', אך מ"מ משם ועד להגיע לפסק משונה זה, הדרך רחוקה].
במקום אחד ראיתי את הכרך שם נדפס הפסק הנ"ל, כשאחד כתב על כריכת הספר - שידעו לא לסמוך על כל פסק הכתוב בספר זה, וציין לפסק הנ"ל, לאות וסימן.

[אשרי יושבי ביתך]

שוב הראוני אשכול שלם בנושא זה (לעבור לפני המתפלל בזמן הזה), וצריך בדיקה.

viewtopic.php?f=17&t=42494&hilit=%D7%9C%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8+%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99

[יש תקוה]

נמחק עפ"י תגובת הרב אשרי יושבי ביתך. ועמו הסליחה.

[אשרי יושבי ביתך]

בזמנו עיינתי בפנים זמן רב, ונוכחתי לראות ששיבש והוסיף חידושים וסברות מדיליה עד שהגיע לפסק זה.
ואף הראיתי הדברים לכמה מורי הוראה מפורסמים ומחו על הדברים.
כעת איני מונח בסוגיא [בעצם הנידון - יעוי' באשכול שציינתי בהודעה אחת לפניך], וגם אינני זוכר היכן ראיתי הפסק הנ"ל בספרו.
יתכן והוא ת"ח ובקי גדול, אך לסמוך הלכה למעשה - ישאל כל אחד את רבו.

[עובר ושב]

אתר אינטרנט להורדת ספריו:

https://www.orlamdeni.com

[יהודה בן יעקב]

אתר אינטרנט להורדת ספריו:

https://www.orlamdeni.com

לאן האתר מפנה ב'מידע על המחבר'? (חסום לי)

[נוריאל עזרא]

לאן האתר מפנה ב'מידע על המחבר'? (חסום לי)

מפנה לערך בויקי.(חסום לי[לאחרונה אתרוג חסמו את ויקי באופן גורף]ואינני יודע מה כתוב שם אבל אפשר לראות את הקישור).

[יהודה בן יעקב]

לאן האתר מפנה ב'מידע על המחבר'? (חסום לי)

מפנה לערך בויקי.(חסום לי[לאחרונה אתרוג חסמו את ויקי באופן גורף]ואינני יודע מה כתוב שם אבל אפשר לראות את הקישור).

קיים במכלול: https://www.hamichlol.org.il/%D7%90%D7% ... 7%A0%D7%99
ללא מידע נוסף
למה אתרוג לא עושים הפניה ישירה למכלול, כמו נטפרי?

[יוסף חיים אוהב ציון]

לאחרונה התגלה לעיני חלק מספריו, ונתגלה לעיני פסק תמוה ומשונה בו כותב שבזמן הזה יש להתיר לעבור לפני המתפלל שמו"ע, מכמה סיבות וטעמים.
ורק שאם עובר, לא יפיל את המתפלל... [כמובן, האריך שם במראי מקומות וכו', אך מ"מ משם ועד להגיע לפסק משונה זה, הדרך רחוקה].
במקום אחד ראיתי את הכרך שם נדפס הפסק הנ"ל, כשאחד כתב על כריכת הספר - שידעו לא לסמוך על כל פסק הכתוב בספר זה, וציין לפסק הנ"ל, לאות וסימן.

אני שמעתי שכן פסק גם בעל פתחי חושן בלוי.

[נוריאל עזרא]

לאן האתר מפנה ב'מידע על המחבר'? (חסום לי)

מפנה לערך בויקי.(חסום לי[לאחרונה אתרוג חסמו את ויקי באופן גורף]ואינני יודע מה כתוב שם אבל אפשר לראות את הקישור).

קיים במכלול: https://www.hamichlol.org.il/%D7%90%D7% ... 7%A0%D7%99
ללא מידע נוסף
למה אתרוג לא עושים הפניה ישירה למכלול, כמו נטפרי?

תודה, לגבי ההפניה, לא יודע, אנסה לשלוח להם בקשה על זה.
(ואולי כדאי [בלי שום קשר לרעיון של ההפניה שהוא נכון] שמפעיל האתר של אורחותיך למדני יעשה קישור למכלול)

[צופה_ומביט]

אגב אשכול זה, ראיתי מאמר ביקורת שנכתב [בתשע"ח] על דרכו הפסיקתית של המחבר, ע"י הר' אברהם סתיו. אני מניחו כאן:


בשנה האחרונה פרץ אל השיח התורני-ציבורי דבר קיומה של דמות תורנית מסתורית המכונה על שם ספרי השו"ת שלה - "ארחותיך למדני".

מדובר ברב אנונימי המשיב באריכות על שאלות שנשלחות לכתובת המייל שלו (orlamdeni@hotmail.com), תוך הפגנת בקיאות מרשימה בכל חלקי השולחן ערוך.

דמויות מסתוריות כאלה, כמו מר שושני (מורם של עמנואל לוינס, אלי ויזל ועוד), טבען שהן מעוררות סקרנות באשר לפנים האמיתיות שמאחורי המסכה, ובכתבה שפורסמה בעיתון 'בשבע' בתחילת השנה כבר הובאו כל הרמזים ושברי המידע האפשריים בהקשר זה (ככל הנראה מדובר בגבר ספרדי אמיד תושב לונדון). אך פרט לשאלת דמותו האישית הספציפית, מעניין לבחון את דמותו כפוסק הלכה, דמות שלא צריך לחפש אחריה בנרות אלא היא ניצבת גלויה לחלוטין בין דפי ספריו, ולמרות זאת היא מסתורית ומרתקת.

כשהגיע לרשותי הכרך החמישי של שו"ת ארחותיך למדני באחת השבתות האחרונות, הייתי נלהב כמו ילד שקיבל כרך חדש של הארי פוטר. מכניסת השבת ועד צאתה לא מש הספר מתוך ידיי. אוצר בלום של פסקי הלכה נועזים וישרים נפתח בפניי, וקשה היה לי להתאפק עד סופו של כל סימן לפני התחלת הסימן הבא. אך ככל שחלפו השעות, השמש החלה לשקוע וצללי הערב נטו, התגנבו לליבי גם ספקות והרהורים מורכבים יותר אודות הספר, ועל פסיקת הלכה בכלל.

התכונה הבולטת ביותר בספר היא הנטייה החזקה להקל כאשר ההלכה מאפשרת זאת, גם בשאלות שבהן העמדה הרבנית הרווחת היא להחמיר. נטייה זו מתבטאת בפסיקות מכל התחומים, למשל: מותר לכבס בחול המועד במכונת כביסה (סימן צו); מותר להפעיל בשבת שעון מעורר שמשמיע מוזיקה (סימן מט), אך היא קיימת במיוחד בסוגיות הנוגעות להלכות צניעות. כך למשל הוא מתיר (לפחות לדעת הרמב"ם) לשמוע קול שירה של אישה גויה (חלק ב, סימן קב), או להסתכל בפניה של אישה גויה מתוך כוונה ליהנות (חלק ד, סימן קלד).

לא מתנצל

אך הייחודיות של הספר איננה בנטייה להקל (שקיימת בספרי שו"ת נוספים), אלא בנקודת המבט ההלכתית, הנקייה, בלי משוא פנים ובלי שיקולים חוץ הלכתיים. תכונה זו קיימת כבר בנושאים שבהם הוא בוחר לדון, הכוללים בין השאר כאלו שפחות מקובל לכתוב עליהם בגלוי, כגון הרהור של נשים על איברים מוצנעים ונושאים מתחום האישות. כל הנושאים הללו מונחים לפתחו של פוסקי ההלכה דבר יום ביומו, אך רובם מהססים לכתוב אודותיהם ברבים. כאשר עשינו זאת, אבי מורי הרב דוד סתיו ואני, בספרנו 'אבוא ביתך', הקדמנו לפרקים אלו התנצלות ארוכה המסבירה את הצורך בפרסום הדברים לעת הזאת (ולמרות זאת זכינו להרמות גבה, כגון גילוי הדעת של הרב דוב ליאור שבו הוזכר לשבח דווקא שו"ת 'ארחותיך למדני'). אך ה'ארחותיך למדני' איננו מתנצל ואיננו מצטדק. על שאלה הלכתית הוא עונה בתשובה הלכתית, וזהו.

תכונה זו באה לידי ביטוי משמעותי גם בפסקי ההלכה עצמם. ישנם נושאים רבים שבהם מצופה היה לקחת בחשבון שיקולים חוץ-הלכתיים, אך הארחותיך למדני מתעלם מהם בעקביות. כך למשל בשאלות שנזכרו לעיל, בהן הוא מקל בנושאי אישות, עצם ההיתר איננו חריג בנוף ההלכתי, אך כמעט כל פוסק שעסק בכך הוסיף התייחסות ערכית כלשהי, לרוב (אך לא תמיד) שלילית, לפעולות אלו. התייחסות שנעדרת לחלוטין מדברי הארחותיך למדני. מאידך, גם כאשר הוא מתיר להזמין חילוני לסעודת שבת אם ידוע שיבוא ברכב, הוא עושה זאת מתוך שיקול הלכתי נקי בגדרי "לפני עיוור" בלי לדון כלל בערך החברתי-רוחני שבהזמנה כזו (סימן מח).

דוגמה בולטת במיוחד היא הפולמוס בינו ובין הרב יעקב אריאל (סימן סה) בעניין הפעלת מכשירי חשמל בגרמא בשבת. הרב אריאל מבקש לאסור את הדבר בשל צביון השבת, ואילו הארחותיך למדני מאריך לדייק בדברי הפוסקים שדווקא "טורח" נאסר בשבת, ומשום כך הוא נוטה להתיר. שני הכותבים מצטטים מקורות ומעלים סברות, אך ניכר שהם מדברים בשתי שפות שונות: שפת השיקולים הערכיים והציבוריים של הרב אריאל, מול שפת הניתוח ההלכתי של הארחותיך למדני.

בהקשר זה יש לציין גם את תשובתו אליי שפורסמה לאחרונה, שבה התיר צפייה בסרטים שיש בהם בעיות צניעות, תוך שהוא מסתפק בהערת סיום קצרה על כך שראוי לכל אדם ללמוד תורה במקום לבטל את זמנו על סרטים. רק בעקבות הביקורת שנמתחה על תשובתו בחוגי מרכז הרב, נאלץ להוציא גילוי דעת מיוחד שבו הבהיר שדבריו נכתבו "להלכה ולא למעשה", ובוודאי שאסור להיכנס למקום "טינופת" כמו בית קולנוע. זוהי דוגמה מובהקת למקום שבו הגישה ההלכתית הנקייה הובילה את הפוסק למקומות שהוא עצמו הופתע כשהבין את משמעותם.

דמוקרטיזציה של ההלכה

סדרת פסקי ההלכה הללו, עד כמה שהם עשויים לנעום לאוזן שמחפשת קולות, מעוררת מחשבות על הנחות המוצא של הספר הקשורות בטבורן לאופי האנונימי שלו. התשובות ההלכתיות העוברות במייל יוצרות רושם של מעין מענה אוטומטי, חסר זהות. נראה גם כי הרב אכן לא מתפקד כרב קהילה אשר מורה הלכה לסביבה המוכרת לו (רוב התשובות ממוענות לאברכים מישיבת מרכז הרב). כך נעלמת ונאלמת דמותו האישית של הרב המשיב, על ערכיה והשקפותיה, ואנו נשארים עם מכניקה הלכתית יפה ומבריקה, אך גם קצת חסרת נשמה. אין אנו חשים את הרוח המופחת באיברים, במקורות, והופכת אותם לגוף אחד של פסק הלכה.

בכך מקדימה תופעת הארחותיך למדני את הפנטזיה (או הסיוט) שמרחפת בחלל הישיבות כבר זמן רב (וכתב עליה הרב חיים נבון בספרו '831'): תוכנת מחשב המספקת תשובה הלכתית מנומקת ומבוססת לכל שאלה. או בגרסה שמדבר עליה הרב שטיינזלץ: תוכנה שמזינים לה את השאלה וגם את התשובה, והיא כבר מוצאת את הנימוקים.

גם אם ייקח זמן עד שתוכנות כאלה ייכנסו לשימוש, וגם אם גאונים אנונימיים נדירים עדיין בשדה ההלכה, מדובר בחלק מתופעה רחבה יותר, שבאה לידי ביטוי גם בנקודה שהצביעה עליה הרב ישראל רוזן בהקדמה לאחד מכרכי 'תחומין': יותר ויותר אברכים צעירים מפרסמים מאמרים בנושאים הלכתיים מורכבים, שבעבר היו נחלתם של רבנים מבוגרים. פסיקת ההלכה עוברת מידיהם של גדולי הדור, שהולכים ונעלמים בכל המגזרים, לידיהם של כותבים אנונימיים (או למצער לא-מוכרים) המצוידים במאגרים ממוחשבים.

תהליך הדמוקרטיזציה שעוברת ההלכה, יחד עם שאר גופי הידע, עשוי להשפיע באופן מהותי על דמותה. במקום הכרעות סמי-אינטואיטיביות הנובעות מעולם ערכי מגובש של מנהיגים רוחניים, היא הולכת ונבנית כגוף ידע אובייקטיבי שבו שולטת הדייקנות המדעית. תורמים לכך כמובן גם תלמידי ותלמידות החכמים בוגרי האקדמיה, ואופיים של כתבי העת ההלכתיים של המגזר.

לא נותר אלא לתהות אם צורתה הנוכחית של ההלכה תקל עליה את ההתמודדות עם מציאות משתנה ודינמית, או שעם הזמן נבין שוב את הצורך בתורה שבעל פה אשר יוצאת מפי הרועה הרוחני של הקהילה או הציבור.

[עניו כמשה]

לאחרונה התגלה לעיני חלק מספריו, ונתגלה לעיני פסק תמוה ומשונה בו כותב שבזמן הזה יש להתיר לעבור לפני המתפלל שמו"ע, מכמה סיבות וטעמים.
ורק שאם עובר, לא יפיל את המתפלל... [כמובן, האריך שם במראי מקומות וכו', אך מ"מ משם ועד להגיע לפסק משונה זה, הדרך רחוקה].
במקום אחד ראיתי את הכרך שם נדפס הפסק הנ"ל, כשאחד כתב על כריכת הספר - שידעו לא לסמוך על כל פסק הכתוב בספר זה, וציין לפסק הנ"ל, לאות וסימן.

אני שמעתי שכן פסק גם בעל פתחי חושן בלוי.

שמעתי שמותר לחלל שבת בזמן הזה!
נו באמת
שמעתי לא נפסק להלכה!

כפי הנראה עם כל הכבוד הרב הזה צריך הרבה ביקורת ומעקב אחרי פסיקותיו
וחבל שכך התורה מתגוללת בעפר בצורה שכזו
אוי לה וכו'

[עובר ושב]

ראיתי מאמר ביקורת שנכתב [בתשע"ח] על דרכו הפסיקתית של המחבר, ע"י הר' אברהם סתיו

אסור לתת במה לליצן הזה. מי שהתיר צפיה בסרטים הוא דוקא אברהם סתיו, והרב בעל "אורחותיך למדני" לא אהב את פרסום הדברים והפרשנות שעשה הרב סתיו בתשובתו אליו ועל כן הוא כתב גילוי דעת שבה נאמר כי "לפני ג' שנים כתבתי תשובה לרב אברהם סתיו בעניין ראיית סרט בבית קולנוע (או בבית, בטלוויזיה או במחשב). ופלפלתי שם רק ללמד זכות מעיקר הדין על אלו שהולכים למקום טינופת כזה, אם הם אינם מכוונים לראות ערווה בסרט".

בהמשך הוא הבהיר כי "למעשה נראה פשוט שאין להתיר כלל, שמי יכול לשלוט על נפשו בכל פעם שנראה ערווה בסרט. ולכן מצינו שלמעשה הדבר אסור מן הדין מצד ערווה. ואין ללמוד כלל ממה שכתבתי, שיש היתר למעשה לילך למקום טינופת כזה.

"ולכן בסיום כתבתי שם, ''ומי שהוא יכול לשמור את נפשו ויכול להתרחק מכל זה תבוא עליו ברכה, וכלל גדול בידינו שצריך אדם להתרחק מן האישה מאד מאד...ומ''ש מרן הנ''ל הוא בסתם אשה, וק''ו וכ''ש שכשיש אשה פרוצה בסרט ודאי אין להתיר למעשה לראות אותו סרט, אף בלי כוונה ליהנות. ואין להאריך בדברים פשוטים, וכבר האריכו חז''ל לבאר חומר האיסור של הסתכלות בערווה.

עוד כתב בעל "אורחותיך למדני" כי "וכן מצינו בשו"ת יחו"ד חלק ד' סוף סימן ז' וז''ל "ויש להבהיר שכל המדובר ברואה טלוויזיה בדרך מקרה, אבל עצם הכנסת טלוויזיה בבית, כבר העלו גדולי הפוסקים של דורנו לאסור הדבר בהחלט, משום מושב לצים, וביטול תורה, והמסתכל בתכניות הטלוויזיה הוא מגרה יצר הרע בעצמו על ידי הסתכלות בסרטים של תועבה, ומשחית נפשו הוא יעשה".

"וכן פסק הגאון רבי משה דוד אוסטרייכר בעל תפארת אדם, בתשובה שהובאה בספר טהרת יום טוב חלק ו' (עמוד ס"ה). וכן פסק הגאון רבי יונה שטייף בתשובה שהובאה שם (עמוד ס"ו). ועוד גאונים רבים ועצומים מגדולי דורינו, וקראו על המביא טלויזיה בתוך ביתו, לא תביא תועבה אל ביתך, ומכל שכן מי שיש לו ילדים בבית, שמכשילם ומחטיאם ומרחיקם מהדרך הישרה, ועובר על מה שנאמר אל תשכן באהלך עולה. ושומע לנו ישכון בטח". עכ"ל. מחבר הספר אורחותיך למדני".

[עניו כמשה]

ראיתי מאמר ביקורת שנכתב [בתשע"ח] על דרכו הפסיקתית של המחבר, ע"י הר' אברהם סתיו

אסור לתת במה לליצן הזה. מי שהתיר צפיה בסרטים הוא דוקא אברהם סתיו, והרב בעל "אורחותיך למדני" לא אהב את פרסום הדברים והפרשנות שעשה הרב סתיו בתשובתו אליו ועל כן הוא כתב גילוי דעת שבה נאמר כי "לפני ג' שנים כתבתי תשובה לרב אברהם סתיו בעניין ראיית סרט בבית קולנוע (או בבית, בטלוויזיה או במחשב). ופלפלתי שם רק ללמד זכות מעיקר הדין על אלו שהולכים למקום טינופת כזה, אם הם אינם מכוונים לראות ערווה בסרט".

בהמשך הוא הבהיר כי "למעשה נראה פשוט שאין להתיר כלל, שמי יכול לשלוט על נפשו בכל פעם שנראה ערווה בסרט. ולכן מצינו שלמעשה הדבר אסור מן הדין מצד ערווה. ואין ללמוד כלל ממה שכתבתי, שיש היתר למעשה לילך למקום טינופת כזה.

"ולכן בסיום כתבתי שם, ''ומי שהוא יכול לשמור את נפשו ויכול להתרחק מכל זה תבוא עליו ברכה, וכלל גדול בידינו שצריך אדם להתרחק מן האישה מאד מאד...ומ''ש מרן הנ''ל הוא בסתם אשה, וק''ו וכ''ש שכשיש אשה פרוצה בסרט ודאי אין להתיר למעשה לראות אותו סרט, אף בלי כוונה ליהנות. ואין להאריך בדברים פשוטים, וכבר האריכו חז''ל לבאר חומר האיסור של הסתכלות בערווה.

עוד כתב בעל "אורחותיך למדני" כי "וכן מצינו בשו"ת יחו"ד חלק ד' סוף סימן ז' וז''ל "ויש להבהיר שכל המדובר ברואה טלוויזיה בדרך מקרה, אבל עצם הכנסת טלוויזיה בבית, כבר העלו גדולי הפוסקים של דורנו לאסור הדבר בהחלט, משום מושב לצים, וביטול תורה, והמסתכל בתכניות הטלוויזיה הוא מגרה יצר הרע בעצמו על ידי הסתכלות בסרטים של תועבה, ומשחית נפשו הוא יעשה".

"וכן פסק הגאון רבי משה דוד אוסטרייכר בעל תפארת אדם, בתשובה שהובאה בספר טהרת יום טוב חלק ו' (עמוד ס"ה). וכן פסק הגאון רבי יונה שטייף בתשובה שהובאה שם (עמוד ס"ו). ועוד גאונים רבים ועצומים מגדולי דורינו, וקראו על המביא טלויזיה בתוך ביתו, לא תביא תועבה אל ביתך, ומכל שכן מי שיש לו ילדים בבית, שמכשילם ומחטיאם ומרחיקם מהדרך הישרה, ועובר על מה שנאמר אל תשכן באהלך עולה. ושומע לנו ישכון בטח". עכ"ל. מחבר הספר אורחותיך למדני".

והדברים פשוטים וברורים כביעתא בכותחא

כבר כתב החזוא באיגרותיו שאיבדנו את חוש הביקורת
ולכן כל אחד צריך בדיקה וחקירה

[עובר ושב]

במחילה, לא נראה שקראת.

[עניו כמשה]

קרא קראתי ואקרא ואומר מה אקרא....

[יש תקוה]

בגליון מעין האחרון כתב הרב יואל קטן (סקירת ספרים, ע"ס דביר עני ח"ב):
אחד מרבותיו של המחבר הוא הרב עלום-השם בעל 'אורחותיך למדני', שדבריו המחכימים מובאים פעמים רבות בספר. שמועות מבוססות כבר מגלות את שמו, אך לא אהיה כאן הולך רכיל מגלה סוד...
אולי כאן יהיה?
ואולי למישהו אחר יש מידע על כך
חשוב לי מאוד!

[עובר ושב]

מה כל כך חשוב להיות הולך רכיל ומגלה סוד, לגלות את שמו של מי שמתאמץ להסתירו?

[ענ'י לעצמי]

האם הוא עדיין עונה לשאלות?
לאחרונה לא קיבלתי מענה [יותר מג' חדשים].

[בריה נמוכה]

השבוע חולק בחינם במכירות בלוי אורחותיך למדני ח"ט שי"ל כסלו תשפ"ד

וראה עוד פורום לתורה - שו"ת אורחותיך למדני ?????

פורום מורשת מרן שו"ת ארחותיך למדני

[כן מסתבר]

לאחרונה התגלה לעיני חלק מספריו, ונתגלה לעיני פסק תמוה ומשונה בו כותב שבזמן הזה יש להתיר לעבור לפני המתפלל שמו"ע, מכמה סיבות וטעמים.
ורק שאם עובר, לא יפיל את המתפלל... [כמובן, האריך שם במראי מקומות וכו', אך מ"מ משם ועד להגיע לפסק משונה זה, הדרך רחוקה].

ובקיצור:
הוא לא מבני ברק, שכן רב בני ברקי לא היה מוציא פסק כזה, אולם יתכן שהוא ירושלמי, וסגנון פסקיו הם כאלו.
התקדמנו שלב אחד בניחוש...

[אליסף]

בספר (החשוב והנפלא!) משמרת כהנים מצטט מ'מח"ס אורח"ל'
לקח לי זמן לתפוס שכוונתו להתכתבות עם מחברינו המסתורי.

[זאב ערבות]

לאחרונה התגלה לעיני חלק מספריו, ונתגלה לעיני פסק תמוה ומשונה בו כותב שבזמן הזה יש להתיר לעבור לפני המתפלל שמו"ע, מכמה סיבות וטעמים.
ורק שאם עובר, לא יפיל את המתפלל... [כמובן, האריך שם במראי מקומות וכו', אך מ"מ משם ועד להגיע לפסק משונה זה, הדרך רחוקה].

ובקיצור:
הוא לא מבני ברק, שכן רב בני ברקי לא היה מוציא פסק כזה, אולם יתכן שהוא ירושלמי, וסגנון פסקיו הם כאלו.
התקדמנו שלב אחד בניחוש...

לא התקדמת אלא התרחקת, וניחוש אסור מן התורה

[עניו כמשה]

לאחרונה התגלה לעיני חלק מספריו, ונתגלה לעיני פסק תמוה ומשונה בו כותב שבזמן הזה יש להתיר לעבור לפני המתפלל שמו"ע, מכמה סיבות וטעמים.
ורק שאם עובר, לא יפיל את המתפלל... [כמובן, האריך שם במראי מקומות וכו', אך מ"מ משם ועד להגיע לפסק משונה זה, הדרך רחוקה].

ובקיצור:
הוא לא מבני ברק, שכן רב בני ברקי לא היה מוציא פסק כזה, אולם יתכן שהוא ירושלמי, וסגנון פסקיו הם כאלו.
התקדמנו שלב אחד בניחוש...

לא התקדמת אלא התרחקת, וניחוש אסור מן התורה

שמו ידוע זה מכבר ליודעי חן

[זאב ערבות]

כל מטרת האשכול אינה מובנת, הלא כמעט כולם כאן כותבים בעילום שמם, אז מה הלהיטות לגלות את זהות הניק א"ל?

[דרופתקי דאורייתא]

אבקש מהמחבר שליט"א,
אנא, לא חייב להנציח כל שאלה של חולי נפש, ועוד לכתוב את המונחים הללו הדוחים כל לב רגש, ולפלפל ולסלסל בדבריהם.
וזו בקשה מעוד כמה מחברים שמנציחים שאלות מכוערות, שבוודאי יש לכסותם כלילה.
אלו דברים שלא נראו מעולם בספרות הרבנית.

[עובר ושב]

כגון?

יש לי דוגמא לזה, לא משו"ת אורחותיך למדני אלא משו"ת אחר, שהביא שאלה שנשאל ממי שאין לו חשק לאשתו, ולצורך חימום צריך לראות מראות אסורות וכו', וביקש היתר לזה.

ולאחר שהתיר, כתב שלא היה ראוי להעלות על הכתב דברים שכאלה, אבל היות ונשאל מאברכים רבים (?) שאין להם שלום בית...

דברים כאלה צריך להשמיט ולא להעלות עלי ספר. גם אם המחבר טרח וכתב תשובה ארוכה ומנומקת, שישמור אותה לעצמו.