אמר רבי חלבו: חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל. רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה. כי הדר אתא, קם למיקרי בספרא, בעא למיקרא החדש הזה לכם, אמר: החרש היה לבם. בעו רבנן רחמי עליה, והדר תלמודיה. והיינו דתנן, רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבא אחריך. שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען. תנא: לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו, ולמה נקרא שמו רבי נהוראי - שמנהיר עיני חכמים בהלכה.
ובגליון הש"ס כתב הגרע"א: אמר החרש היה לבם. עיין דבר נחמד בקרנים בליקוטים שבסוף הספר.
והנה אין ספר קרנים תחת ידי, אבל בספרי רבותינו מצאתי שני גירסאות שונים בהבאת דבריו.
הדברים מובאים בדברי החיד"א בספר פני דוד פר' בא בתוך אריכות דבריו, וז"ל:
ויראה במ"ש הרב הקדוש המקובל המאור הגדול מהר"ר שמשון מאסטרפולי זלה"ה בביאור מ"ש בשבת דף קמ"ז ע"ב ר"א בן ערך... דיש קליפה להשכיח הלימוד שמה רי"ב ויש לה חיילות תר"ה כמנין אדר"ת שער וכתוב על מצח משיח בן דוד כד"ת לבטלה כמו שכתבו המקובלים ופירש הרב הנז' דר' אלעזר בן ערך שלט בו קליפה זו ולכך קרא החרש היה לבם וטעה ושינה לקרות באותיות ריב וגם החרש היה לבם גי' תר"ה שהם חיילותיה, אך החדש הזה לכם גימט' כד"ת שהוא המבטלה והוא טעה וקר' החרש היה לבם כי נלכד ששלט בו הקליפה וחיילותיה. ומשיח בן דוד גימט' כד"ת. זהו בירור דברי הרב מהר"ש הנזכר ובילקוט ראובני תולדות הביא דברי הרב הנז' ויש שם טעו'. גם נדפס זה בליקוטים שבסוף ס' קרנים עם פי' דן ידין וגם יש שם קצת טעות.
ובחידושי חת"ס בשבת שם, וז"ל:
כ' בספרים בשם הגאון מו"ה שמשון אסטרפאל זצ"ל דשר של שכחה ריב שמו ושם הממונה על הזכרון דזך גימט' אל ואותיות שניות של הח"דש ה"זה ל"כם דז"ך ונתהפך לו באותיות רי"ב הח"רש ה"יה ל"בם ע"ש. ונראה דטומאת מצרים שהוא קפ"א כדאמרי' במרור שצריך למתקו בחרוסת משום קפא כמבואר פ' ע"פ ואם תוסיף מספר קפ"א על דז"ך עולה רי"ב שהוא שכחה כנ"ל, וכשנגאלו מטומאת מצרים והסר מהם השכחה כדכתיב למען תזכור את יום צאתך אז נאמר להם הח"דש ה"זה ל"כם שהוא שם הזכרון כנ"ל. והנה היו במצרים רד"ו שנים ושר המשקים שכח את יוסף ב' שנים כפירש"י סוף פ' וישב ולולי כן היו יורדים למצרים ב' שנים קודם והיו שם רי"ב שנים ושלט בהם השכחה לעולם ח"ו וה' סבב ששכח שר המשקים נמצא ע"י שכחתו נזכרו ישראל וזכרו הם זכר ימות עולם, וזה מרומז ולא זכ"ר שר המשקים את יוסף וישכחהו דייקא אבל ישראל נזכרו לטובה.
האם אפשר להעלות דברי מהר"ש אוסטרופולי במקורם?