הודעהעל ידי בעלזער » ג' מרץ 27, 2012 3:02 pm
בעקבות מה שכתב אתמול הרב החכם אוצה"ח בכוונת הב"י, ובעקבות שתיקתם של יושבי הבית המדרש, ואשר מזה למדתי לדעת שכפי הנראה אינם יורדים לסוף דעתי, או שאינם מסכימים עמי, אמרתי, להבהיר את דברי שוב, ועם החברים הסליחה, על שהארכתי במקום שצריך להאריך.
הנה הרב אוצה"ח כתב אתמול להקשות על הדרכי משה שאין לכאו' כל קושיה על הב"י מבן ציצית הכסת, שהרי כל הטעם שכתב הב"י לפטור את הגלימות מציצית הוא מחשש שייפסלו ואיכא חשש בזיון, וכיון שכך, שפיר נוכל לומר שמטעם זה גופא היה בן ציצית הכסת הולך על הכסתות כדי שלא יפסלו (וכדי שלא יבואו לידי בזיון), ואדרבא, משם ראיה לדעת הבית יוסף שיש לחשוש שהציצית יפסלו וכל עוד שאינו דורך על הכסתות אינו חייב להטיל בהם ציצית. וזהו גופא היה מעלתו של בן ציצית הכסת שעשה הכול כדי לחייב את גלימתו בציצית. (וברש"י שם אינו ברור כל כך מדוע היה מקפיד ללכת על כלי מילת אם משום הציצית אם משום עניין אחר, ומדוע נקרא על שם הציצית)
ואמר החכם הרב אוצה"ח בזה שאפשר שהבין הדרכי משה בכוונת הב"י שמשום דרכי נועם בגד מסוג זה נעשה פטור בחפצא במהות, מן ציצית, וכיון שכך אין כל עניין לדרוך על הכסתות ולחייב את גלימתו בציצית שהרי גם אם במצבו של בן ציצית הכסת אין כל חשש שיפסלו מ"מ בגד מסוג זה פטור מן הציצית ואין דרכי נועם פוטר את האדם (הגברא) הלובש גלימה מסוג זה מלהטיל בו ציצית אלא שדרכי נועם פוטר את סוג הבגד, ובכוח הדרכי נועם להכריז על בגד מסוים שאין זה חייב בציצית, וממילא לא הועיל לו לבן ציצית הכסת שדרך על הכסתות היות וגלימה כעין זה פטור מן הציצית וגם אם במקרהו של בן ציצית הכסת אין חשש שיפסלו עדיין אין בכוח ההליכה על הכסתות לחייב את הבגד בהטלת בו ציצית.
ולפי"ז יתכן לומר שחלוקים הב"י והרמ"א לגבי בגד שציציותיו עלולים להיפסל בכל עת אם במקרה שאין חשש שיפסלו אם חייב להטיל בו ציצית, לדעתו של הבית יוסף אכן יהא חייב בהטלת ציצית ולדעתו של הדרכי משה בגד זה במהותו ובחפצא נפטר מציצית ולא איכפת לי כלל אם במצבו שלו אין כל חשש שיפסל. ונ"מ כמו לגבי אדם גבה קומה שאין חשש שיפסלו הציצית בפראק שלו אם יש טעם להחמיר ולהטיל בו ציצית, כאשר לדעתו של הב"י יהא חייב, ולדעתו של הרמ"א יהא פטור.
והנה אני אמרתי להקשות על הדרכי משה באופן אחר (וכבר הזכרתי סברא זו לעיל אך לא הסברתי את עצמי כהוגן) והוא, מניין לו לדרכי משה באיזה בגד הטיל בן ציצית הכסת את ציציותיו, עד שהקשה ממנו על הב"י, כלומר, מקושייתו של הדרכי משה עולה ברור שסבר שבן ציצית הכסת היה מטיל ציצית בגלימתו (בניגוד לנוהג העולם וכדמשמע מהב"י), והרי אפשר שהיה הולך בטלית רגיל כעין שלנו ולא מדובר כלל בסוג גלימה שהזכירו הב"י וציציותיו היו נגררים על הכלי מילת בהיות שהיה נמוך קומה אין כעין זה, ועל כן חשש שהציצית שלו יפסלו ויתבזו, ואיך הוכיח הדרכי משה מבן ציצית הכסת שהגלימות חייבות בציצית.
כלומר, אוצה"ח הקשה, שהרי אפשר שבן ציצית הכסת הטיל בו ציצית מחשש הב"י גופא, ואני הקשיתי שאפשר שבן ציצית הכסת כלל לא הטיל ציצית בגלימה דוגמת הגלימה שהביא הב"י, (ולא עשה מעשה בניגוד למנהג העולם שלא הטילו ציצית בגלימותיהם), אלא הטיל ציצית בטלית כמו שלנו, והיה הולך על גבי הכסתות כיון שהיה נמוך קומה ולכן חשש שיפסלו. (אם כי, שמזה שהיה מכונה על שם הציצית משמע שנהג בציצית בניגוד לנוהג העולם, ועיין שם רש"י וצ"ב)
ואמרתי בזה ליישב, שבהכרח שסבר הדרכי משה בדעתו של הב"י שחשש פסול פוטר את הגברא ולא את החפצא, את מהות הבגד, אלא את הגברא, ועל כן יש לנו על פי דעתו של הב"י לפטור את הטלית של בן ציצית הכסת מציצית כיון שהיה לו לחשוש שמא יפסלו הציצית, ולשם מה הטיל ציצית בטליתו והיו נגררים על הכסתות, שהרי לדעתו של הב"י במידה ויש חשש שיפסלו אין כל חיוב להטיל בו ציצית.
ולפי"ז יוצא מוכרח מקושיית הדרכי משה שפטור דרכי נועם הוא פטור בגברא ולא בחפצא, ומטעם זה סבר הדרכי משה לפטור את הטלית של בן ציצית הכסת מציצית, ואילו היה זה פטור בחפצא אין כל טעם לפטור את טליתו של בן ציצית הכסת, אחר שהלך עם טלית רגיל כעין שלנו, ולא שהיה מטיל ציצית בגלימה כמו זה שהביא הב"י (בניגוד למנהג העולם).
ולפי"ז יצא לי בזה פלונטר מעניין, שכדי לתרץ את קושייתו של אוצה"ח נאלצנו לקבוע בדעת הדרכי משה שפטור דרכי נועם הוא פטור במהות ובחפצא, וכדי לתרץ את הקושיא שלי בהכרח יוצא מזה שדרכי נועם הוא פטור בגברא, וכל אדם באשר הוא, במידה וציציותיו נסרכים על הארץ אינו חייב בהטלת ציצית בטלית.
אמנם באמת שלא ניחא לי בתירוץ שכתבתי, שסבר הדרכי משה שכל מקום שהציצית נסרכים על הארץ הריהו פטור מן הציצית, שהרי אם כן, יש להפריך את קושייתו של הדרכי משה בנקל, (וכפי שהקשה הרב אוצה"ח) ולומר, כי משום הכי היה דורך בן ציצית הכסת על הכסתות להסיר בכך את הפטור של דרכי נועם, כלומר, את החשש של שמא ייפסלו, ועל כן היה דורך על הכסתות. והדרה קושיא לדוכתיה, מאי קא מקשה הרמ"א מבן ציצית הכסת שהרי אפשר שמטעם זה גופא היה דורך על הכסתות להסיר ממנו את הפטור של דרכי נועם.
ואין לתרץ כנ"ל שסבר הדרכי משה שדרכי נועם הוא פטור במהות ובחפצא שהרי א"כ יוקשה לנו מניין לו לרמ"א שהיה מטיל ציצית בגלימה כמו זו שהביא הב"י.
סוף דבר, קושייתו של הדרכי משה על הב"י אין לה לכאו' מובן, וכפי שכתבתי.
אמנם באמת שגם קושייתו של הדרכי משה על תירוצו הראשון של הב"י אין לו כל כך מובן, דהנה כתב שם הדרכי משה להקשות, א"כ שבגד העשוי לכבוד אינו חייב בציצית וכדברי הב"י היה עלינו לפטור בציצית גם את הטליתיות שלנו, שהרי הם אינם עשויים לצינה אלא לשם מצווה, ובאמת שכבר טרחו הבין פשט בקושייתו של הדרכי משה, שהרי א"כ יש לנו להקשות על הרבה מצוות קושיא כעין זו, וכמו, איך נוכל לברך המוציא לחם מן הארץ על המצה אשר כל מטרת אכילתו היא לשם מצווה, והרי זה כמו שאין לברך המוציא על הפת באורחת צהרים, אם כל מטרת אכילת הפס הוא כדי לפטור עצמו מן ה(ספק) ברכות על שאר המעדנים אשר הגישו לו בסעודת הצהרים, ואפשר שגם לא נוכל לברך בורא מאורי האש היות ואין מטרת ההבדלה כדי להאיר אלא מטרתו לקיים בורא מאורי האש.
ועל כן נראה בזה בדוחק לומר, שהרמ"א לא ביקש לקבוע הלכות על סמך הקושיות שהקשה על הב"י ודחה לו לב"י בקש בהיות שהיה ברור לו להרמ"א שאין לחייב בגד בציצית אלא כאשר שתי כנפות הם מלפנים ושתי כנפות הם מלאחור, וכפי שכתב בסוף סימן י'
ויסלח לי הרבנים דכאן שהארכתי למעניתו עד אשר ייאמר די.
אגב, אם יש במקום כל שהוא התייחסות לבן ציצית הכסת מדוע היה דורך על הכסתות ואם הטיל ציצית בגלימה שלא כדרך כל העולם, (והיה לאות ומופת בדורו דוגמת הגרחפ"ש זצ"ל) או שמא מדובר בטלית כדרך כל העולם ורק לרוב צדקותו היה חושש שלא יפסלו ויתבזו הציצית. ומלשונו של רש"י משמע שלא היה ייחודי כלל בציצית שלו, אלא התבלט בזה שציציותיו נגררו על המילת בניגוד לכל העולם שהיו נסרכים על הקרקע, כאשר לא מצאתי דברים ברורים בזה בשום מקום.
