מנהג ריבוי הציציות • הגרח"פ שיינברג זצוק"ל

[הוגה]

..
זקן ראשי הישיבות זצוק"ל, שנלב"ע מאיתנו היום, הנהגה מיוחדת היתה לו בקיום מצות ציצית, וכנודע.

מסתורין אפף את מנהגו ייחודי זה, על עשרות בגדי ציציותיו. רבים ניסו לעמוד על מנהג זה וטעמו, ובדר"כ ללא הצלחה יתרה;

א' - שאלת כמות הציציות - בעיני מיותרת, הוא לבש ככה"נ כמה שהתאפשר לו, כל יום לגופו.
ב' - שאלה יותר מעניינת, אם הטיל תכלת באחת מציציותיו המרובות, ואם כן לפי איזה שיטה, או כולם?
ג' - שאלה נוספת, האם נהג כפי כל השיטות בקשירת החוטים או לא.

אלא שכל זה עניניים טכניים ופחות מהותיים. אעפ"כ אם למישהו יש ידיעה ברורה לכאן או לכאן, מוזמן להודיעה, כמובן.

אך הנקודה העיקרית במנהג זה, זה כמובן, עצם המנהג.
הרי כנודע ומוסכם [כמעט על הכל], שאין חובה מן הדין ללבוש בגד בן ד' כנפות. אלא החובה היא, שאם לובש בגד ד' כנפות חייב להטיל בו ציצית.
ומנהג ישראל בכל מקום, להכניס עצמם לחיוב, ולובשים בגד אחד של ארבע כנפות, כדי שעי"ז יזכו במצות ציצית.
אלא שהגרח"פ זצוק"ל, מן הסתם לרוב צדקותו והידורו אחר המצות, רצה להכניס עצמו לחיובי ציצית רבים, ומכאן מנהגו.

ננסה לדון כאן, לאו דוקא בטעמו של הגרח"פ עצמו, אלא לגופו של ענין, במעלה שיש בהכנסת עצמו לחיוב מצוה, בציצית השקולה כנגד כל המצות, ובשאר המצוות בפרטות. דוגמאות מחז"ל ומהקדמונים לכך. דוגמת מרע"ה שהשתוקק ליכנס לא"י כדי לקיים מצוותיה, וכיוצ"ב.

וכמובן, אם לאחד החברים יש ידיעה נוספת, או התבטאות מהגרח"פ בענין, שנוכל להבין יותר גם את טעמו וכוונתו שלו, מוזמן להעלותה.

..

[בעלזער]

שו״ע סעיף א׳: אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי וכו'. הוא לשון הטור והביא הב״י להך דענשינן בעידנא דריתחא, ובשם מרדכי וסמ״ג דהיינו דוקא בימיהם. והנה ז״ל רבינו יונה ז״ל בשערי תשובה (שער ג׳ אות כ״ב): ועל מצות ציצית אמרו רבותינו ז״ל (ספרי במדבר שלח) שהציצית מוספת קדושה. שנאמר (במדבר טו א) ״למען תזכרו ועשיתם את כל מצות - והייתם קדושים לאלקיכם״ וגם כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו אף גם זאת אמרו רבותינו ז״ל (מנחות מא א) כי ענש ייענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה. ושכרה לבעבור סבב פני דבר חיובה עליו ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו עכ״ל.
וכתב בזה השער שם וז״ל: ודעת רבינו דלא כהתוס׳ ישנים בשבת דף ל״ב ב׳ שכתבו דדוקא בימיהם היו נענשים אבל אנו שאין אנו רגילים בבגד של ארבע כנפות לא עכ״ל. והנה בתום׳ ישנים שם גם. מסיים: אך טוב לקנות טלית ולברך עליו בכל יום וכו'.
וז״ל המרדכי הלכות קטנות הל׳ ציצית (סימן תתקמ״ה):׳ בעדן ריתחא ענשינן פירוש מי שיש לו טלית בת ארבע כנפים ומחזר עלילות כדי להפטר מן המצות נענש ודוקא בימיהם שהיו רגילים לטליתות בת ארבע בגפים אבל אנחנו אין דרכנו בבגדי ארבע כנפים אפילו בעדן ריתחא לא מיענשי ומיהו מצוה מן המובחר היא כדאמרינן לא נתאוה משה ליכנם לארץ משום פירותיה אלא כדי לקיים מצוות התלויות בה [וה״ה בציצית שגדולה מאד] ומתן שכרה מרובה כדאמר ששקולה כנגד כל המצוות תוס׳ שאנץ עכ״ל, וכ״ה בתום׳ לערכין [שהוא ביסודו תוס׳ רבי אלחנן] דף ב׳ ע״ב ד״ה ״הכל״ דדוקא באותן הימים ענשינן בעידנא דריתחא אבל לא בזמן הזה, [ובתוס׳ לנדה ס״א ב׳ ד״ה ״אבל עושה״ ג״כ נזכר דבימי החכמים כולם היו לובשים ציצית אבל עכשיו אין הכל לובשים ציצית בחייהם (מיירי שם בענין ציצית למת)], וז״ל התום׳ בפסחים דף קי״ג ע״ב על מה שאמרו בגמ׳ שם: ז׳ מנודין לשמים וכו׳ ומי שאין לו וכו' ציצית בבגדו, וציצית בבגדו מיידי בשיש לו ואינו מניחן אי נמי אפילו אין לו יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן סוטה (דף י״ד ע״א) במשה שהיה תאב ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצוות שבה,
והנה כ״ה גם בתוס׳ ישנים שבת ומרדכי הנ״ל אך אעפ״כ כתבו דלהענש אין נענשים בזמן הזה אפילו בעדן דריתחא, וז״ל התום׳ במנחות דף מ״א ע״א על מה שאמרו בגמ׳ שם דענשיתו אעשה בעידנא דריתחא כי האי שאין אדם חייב לקנות טלית המחויב אם אין לו אבל עשה גמור אפילו ב״ד של מטה היו מכין אותו עד שתצא נפשו, ולא נזכר בתום׳ שם דאינו בזמן הזה, אבל הסמ״ג (בעשין כ״ו) מביא לדברי התוס׳ במנחות בשם רבינו יצחק ומסיים דעוד אומר רבינו יצחק דהיינו דוקא בזמן הגמ׳ שהיו נוהגין ללבוש ד׳ כנפות, וכן באגודה למנחות שם (אות ט״ז) כתב: ב עדן ריתחא ענשינן פר״י דוקא בימיהן וכו', ובחיי אדם (כלל י״א ס״א) כתב: מ״ע מה״ת וכר ילבש טלית קטן ולא ילך ד׳ אמות בלא ציצית והזהיר וכו׳ וגדול עונש המבטלם ועליו נאמד לאחוז בכנפות וכו׳, ובבית ברוך (שם ס״ק ה׳ - על מש״כ וגדול עונש המבטלם) כתב דאף בזמן הזה צריך לחזר אחר טלית כדי לקיים מצות ציצית ומציין לתוס׳ בפסחים ומנחות הנ״ל, וצ״ב, והנה כוונת החיי אדם אינו לעונש בעידנא דריתחא אלא למה שמבואר בגמ׳ שבת ל״ב ב׳ עיי״ש. ובספר האגודה לשבת פרק ב׳ (אות מ״ז) פסק וז״ל: ומי שאין לו טלית מצוה לקנותו עכ״ל, והרי השמיט להמשך דברי התום׳ ישנים בשבת שם לחלק דדוקא בימיהם היו נענשים ע״ז בעידנא דריתחא, אבל כבר הבאתי לעיל בשם האגודה למנחות שהביאו לדינא, וכ״ה באגודה לערכין פרק א׳ (אות א׳) וז״ל: הכל חייבין בציצית פירש ר״י אם יש להם טלית של ד׳ כנפות אבל מי שאין לו פטור ואינו חייב לקנות אע״ג דאמרינן פרק התכלת דאמרי מלאכים לרב קטינא סדינא וכד הגי מילי לדידהו שכל מלבושיהם היה להם ד׳ כנפות והוא שינה מאחרים כדי לפטור אבל בזמן הזה דאין למלבושינו ד׳ כנפים אינו חייב לקנות ומכל מקום מצוה גדולה היא עכ״ל.
וז״ל בעל העיטור (ח״ב שערי ציצית שער ג׳ טלית חלק א׳ אות כ״ה כ׳׳ו: א״ל קטינא סדינא בקייטא מפני החום אתה לובש סדין של פשתן שפטור מן הציצית וסרבלא שהיא טלית עגול בחורף מפני הקור ציצית מה תהא עליה רחמנא אמר ועשו להם ציצית ואין עליך ציצית לא בקיץ ולא בחורף וכו׳ ואיכא למידק ממלאכא דאם רמי ציצית בקייטא או בסתווא אע״ג דלא רמי כולי שתא או כולי יומי לא מיעגש דלא מיעגש אלא דלא רמי לא בסתווא ולא בקייטא וקא פטר נפשיה לגמרי ודוקא היכא דמכסי טלית דלאו בר חיובא אבל מכסי טלית דבר חיובא ולא רמי חייב עכ״ל, עיי״ש היטב במה שמאריך מאד בביאור הסוגיא דמנחות מ״א א׳, ומתפרש דאף בזמן הזה מיענש [בעידנא דריתחא], ולמדנו דלא מיענש אלא בכה״ג דפטר נפשיה לגמרי.
והחרדים בתחילת ספרו (דף ד׳ ע״א) מעתיק לדינא דברי רבינו יונה בשערי תשובה הנ״ל [בהקשר אחד עם דברי התום׳ בפסחים דף קי״ג הנ״ל, עיין במש״כ בס״ד לעיל].
ולסיכום ההלכה ע״פ הראשונים נראה דדברי הרמב״ם במשנה תורה (פ״ג דציצית הי״א) מכריעים, וז״ל: אע״פ שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה כה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים עכ״ל.

[הוגה]

ייש"כ,
וסיכום האריכות הנ"ל:

לכ"ע מה"ת אין חיוב ללבוש ד' כנפות, אלא אם לובש ד' כנפות חייב להטיל בו בציצית.

אלא שבמנחות (מ"א ע"א) איתא "בזמן דאיכא ריתחא ענשינן", ונחלקו הראשונים בביאורה:
א. לרבינו יונה בשע"ת (בעל העיטור; חרדים), אף שאינו חייב לקנות כנ"ל, מ"מ בעתות צרה ייענש "על אשר לא חמד בלבבו יפי המצוה ושכרה".
ב. לשאר הראשונים (תו"י שבת; מרדכי; ועוד; וכ"ה בב"י), דוקא בימיהם שהיו רגילים בד' כנפות נענש אם פטר עצמו מהמצוה, אבל אנו אפילו בעידן ריתחא לא נענשים. אלא היום רק "מצוה מן המובחר" וכמשה שנתאוה ליכנס לא"י לקיים מצוותיה.
ג. ולהרמב"ם: "אין ראוי לאיש חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו".

[בברכה המשולשת]

אני הקטן שמעתי שיש מעלה מיוחדת בריבוי ציציות בכך שבכל רגע מקיים מצוות רבות בדרך של ממילא.
אמנם, תמיד תמהתי- הרי יש את השאלה של השיעור של הט"ק? האם לא עדיף ללבוש הרבה טליתות שזה לכו"ע? (ולא שאני הקטן מערער ח"ו על הנהגתו של הגאון הגדול הרח"פ זצ"ל, אלא שברצוני להבין מדוע ט"ק ולא ט"ג)

[ירושלמי]

אני הקטן שמעתי שיש מעלה מיוחדת בריבוי ציציות בכך שבכל רגע מקיים מצוות רבות בדרך של ממילא.
אמנם, תמיד תמהתי- הרי יש את השאלה של השיעור של הט"ק? האם לא עדיף ללבוש הרבה טליתות שזה לכו"ע? (ולא שאני הקטן מערער ח"ו על הנהגתו של הגאון הגדול הרח"פ זצ"ל, אלא שברצוני להבין מדוע ט"ק ולא ט"ג)

בפשטות זה ענין של פרקטיקה. בציצית יש את החור במרכז, משא"כ בטלית. נסה ללבוש 2 טליתות...

[חקר]

דבריהם הם זכרונם.

לבישת ציצית כשאינו נהנה מלבישתה:

הרב שיינברג 1.png (39.14 KiB) נצפה 14021 פעמים

הרב שיינברג 2.png (84.53 KiB) נצפה 14021 פעמים

[ספרים]

ז״ל מהרש״א (מנחות מ״א, א): ״בעידן דריתחא ענשינן, ר״ל בעדן ריתחא בעלמא, היה לצדיקים להגן על דורן בתפילתן ובמצותן, וע״כ יש להן להרבות במצות כדי לזכות דורן בכך ולא טצדקי למפטר נפשייהו ממצות, ועל כן ראוי לצדיקים שכמותם ליענש על כך, עכ״ל.
וכעי״ז איתא בבעל הטורים (סוף פרשת בחקתי) על הפסוק ״אלה המצות אשר צוה ה׳ את משה אל בני ישראל בהר סיני״, וז״ל: ״מצות במילוי מ״ם צד״י ו״ו תי״ו עולה תרי״ב והוא בגי׳ תלמידי חכמים על שם חכם לב יקח מצות״, עכ״ל

[מעיין]

ציצית מסוגל לזכירה שכידוע מספר ק"א הוא מסוגל לזכירה וכבר רמזו [כלי יקר ואתחנן] שהחילוק בין זכר לשכח הוא ק"א ולפלא שכך הי' שנותיו של הגאון הזהיר במצות ציצית

[עט סופר]

קבלה שקיבל על עצמו, כשבתו היתה מסוכנת. ואכן בתו נרפאה בעקבות הקבלה.

[ירושלמי]

קבלה שקיבל על עצמו, כשבתו היתה מסוכנת. ואכן בתו נרפאה בעקבות הקבלה.

ואני שמעתי שקיבל ע"ע לא לדבר דברי חולין בשבת.

[היא שיחתי]

שמעתי שלא אכל כי אם מסעודות מצווה

לעצם ריבוי הציציות הלא מקיים בזה הרבה מצוות, ואדרבה תימה שלא מצינו כן לשאר אנשים
ומכל מקום יש לברר מה ראה לעצמו לבחור דווקא עניין זה

[מי נהר]

לא היה אוכל כי אם מסעודת מצוה. אבל לאו דוקא אם השתתף באותה הסעודה, ולכן תלמידיו היו מביאים לו מסעודות המצוה שערכו.
על פי הידוע בין תלמידיו, לא נתן לתלמידיו לחקותו בענין ריבוי הציציות, אף לא בט"ק נוספת אחת. משמע שאין סברתו משום ריבוי המצוות, שאל"כ למה מנע מאחרים לזכות בריבוי מצוות.
ובענין התפילין כל היום, יש מתלמידיו ההולכים בדרכיו, אמנם לא כל היום ממש (לבד מחתנו הגרח"ד אלטוסקי, בזמן שהיה בקו הבריאות).

[נוטר הכרמים]

אחד משכניו סיפר לי בעת ההלויה, שראה כ"פ שלא נתן לתלמידיו לספור את הציציות שעליו. עוד אמר כי את 'סוד' הציציות גילה רק לחתנו הנ"ל שליט"א ברפו"ש, בעל 'חידושי בתרא'.

[עט סופר]

כשהיה משתתף בחתונות היו תלמידיו מבקשים מבעל השמחה רשות ליטול עוד, כדי שיהיה למחרת מסעודת מצוה בביתו.

[עט סופר]

עד שעומדים על מעלותיו בענינים טמירים ונעלמים מילי חסידות, וצערנו יש הרואים בכך את דמותו.
הלואי ונוכל לללכת בעקבותיו ולו במקצת בעמל התורה ובשקידת ודקדוק ההלכה, אין ספק שזה היה עיקר דמותו.

[הוגה]

ייש"כ חקר,
ממאמרו של הרב גנוט הנ"ל שהבאת מקובץ "אור ישראל" ובספרו "שלהי דקייטא", נראה כיצד דבריו שם של הגרח"פ זצ"ל המובאים שם, משתלבים עם מנהגו, ונבין יותר הטעם שגדו"י אחרים בכל הדורות לא נהגו במנהג זה (ורוב הדברים כאן מהמאמר הנ"ל).

ציצית כשאין נהנה ממנה, מקיים המצוה או לא?

לשון התוס' בנדה (ס"א: ד"ה אבל): "ציצית אין חייב בו אם אין בו הנאת לבישה",

ולפי"ז אמר הגרש"מ דיסקין בעל "משאת המלך", שאם הלובש ציצית מתענה ומצטער בלבישתו, כגון בקיץ, דפטור אף "ממצוה מן המובחר", ואינו צריך כלל ללבוש ציצית באופן כזה.
אבל אגר"מ (או"ח ח"ג א') כתב שמותר ללכת ברה"ר בשבת עם ט"ק כשחם, לכאו' משמע דלא ס"ל כהגרש"מ הנ"ל. ואפשר לחלק דכיון שבימים מסויימים נחשב הציצית לבגד המועיל, א"כ גם לגבי שבת מותר לצאת בו.
ויבל"א הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א י"ח) התקשה בזה דלפי"ד התוס' לכאו' בימות החמה פטור, וכתב שצ"ל שקיום המצוה חשיב כהנאה ואחשביה.
אמנם הגרי"ש אלישיב אמר, שאכן בציצית בעינן הנאת לבישה, והנאת מצוה לא מהני, וכשמצטער מעצם לבישת הטלית אכן פטור מלבישתה.
וכן ס"ל להגרח"ק, שאכן צריך הנאת לבישה מהציצית, ושכ"מ מטעמו של החזו"א שלא ללכת בקיץ עם ציצית צמר.

לעומת זאת, הגרש"ז במנחת שלמה (ח"ב סי' ד'), הב"ד התוס' הנ"ל וכתב ע"ז: "לא נקטינן הכי", אלא בכל אופן חייב [כלומר יש לו למצוה מן המובחר (להמרדכי) להכניס עצמו לחיוב].
והגרח"פ שיינברג זצ"ל בקובץ "העמק" הנ"ל סובר, דאף לדעת התוס' הנ"ל אין הכוונה שצריך הנאה בפועל מהציצית, אלא כוונת התוס' שצריך בגד שיש בו 'הנאת לבוש', ולכן אף בקיץ וכו' מקיים המצוה.

העולה מכל הנ"ל בהקשר למנהג ריבוי ציציות - שבדר"כ גורם לאי הנאה ממשית מהבגד, בדומה לחום הקיץ; לדעת הגרש"מ דיסקין, ויבל"א הגרי"ש אלישיב, הגר"ח קנייבסקי - בבגדים המרובים שלא מוסיפים לו הנאת לבישה, לא מקיים בהם מצות ציצית.
אבל לדעת הגר"מ שטרנבוך הנאת המצוה חשיבא הנאה ומקיים המצוה בכל בגד, ולדעת הגרש"ז אף אם לא נהנה מקיים המצוה, והגרח"פ שיינברג זצוק"ל ס"ל, דסה"כ צריך בגד שמסוגל לתת הנאת לבוש, אף אם כעת לא נהנה בו - מקיים המצוה.

-- הרי הגרח"פ שיינברג זצ"ל לשיטתו, שאף אם לובש ציציות הרבה וחם לו, ואין לו תוספת הנאה מהבגד אחרי כמה ציציות, אעפ"כ מקיים מצוה בכל בגד ובגד שמוסיף ! !

[הוגה]

אלא שהגרח"פ זצוק"ל, מן הסתם לרוב צדקותו והידורו אחר המצות, רצה להכניס עצמו לחיובי ציצית רבים, ומכאן מנהגו.

אני הקטן שמעתי שיש מעלה מיוחדת בריבוי ציציות בכך שבכל רגע מקיים מצוות רבות בדרך של ממילא.

לעצם ריבוי הציציות הלא מקיים בזה הרבה מצוות, ואדרבה תימה שלא מצינו כן לשאר אנשים.

על פי הידוע בין תלמידיו, לא נתן לתלמידיו לחקותו בענין ריבוי הציציות, אף לא בט"ק נוספת אחת. משמע שאין סברתו משום ריבוי המצוות, שאל"כ למה מנע מאחרים לזכות בריבוי מצוות.

כאמור, זה לכאו' פשוט מאוד, שהלובש והמוסיף ציציות נוספות, הרי מכניס עצמו לחיוב מצוה דאורייתא מחדש, ולכ"ע מקיים בכל בגד שמוסיף. [אלא אם מוסיף הרבה ציציות עד שאינו נהנה מהבגד, י"א שכבר לא מקיים המצוה, כאמור].

אבל אין כאן תימה על שאר העולם שלא נהגו במנהג זה, כי אפילו "חומרא" לא נכון לקרוא למנהג זה, אלא באמת מקיימים לכתחילה מצות ציצית מן המובחר בבגד אחד שלובשו ומכניס עצמו לחיוב, רק מנהג חסידות יש כאן, רדיפה אחר המצוה כ"כ - עד שמכניס עצמו לחיובים רבים.

ומה שאומרים שלא נתן לתלמידיו לחקותו, לכאו' משום שאף הוא מבין שזה מנהג חסידות גמור, ואת עיני העולם זה מפליא, וכמסופר שהרבנית ע"ה תחילה נבהלה כשהחל במנהגו זה, ולא הסכים שיחקוהו כשאין מנהג זה מתאים לעולם. [אבל לענ"ד המדובר הוא על "חיקוי" ועל ציציות רבות, אך אם אחד מתלמידיו מוסיף בצנעה כמה ציציות, ודאי שלא היה מונע בידו. אגב, לי ידוע על ת"ח מפורסם אחד, שלובש כמה וכמה ציציות, ואילו מבחוץ מוציא רק ציציות של בגד אחד, ואין אף אחד (כמובן חוץ ממני...) היודע על ריבוי ציציותיו].

ייש"כ "מעיין" על הרמז המעניין שכתבת.

השאלה: הרי מצאנו מרע"ה שנתאוה ליכנס לא"י כדי לקיים מצוותיה, מצאנו הגרח"פ זצ"ל שנתאווה לקיים מצוות ציצית רבות, האם מצאנו עוד דוגמאות על חסידים ויראים שהכניסו עצמם לחיובי מצוות כעין הנ"ל ?

[סעיף]

אגב, מענין לענין באותו ענין
איפה המקור בשו"ע שבגד שהוא ספק חיייב בציצית.

[הוגה]

אגב, מענין לענין באותו ענין
איפה המקור בשו"ע שבגד שהוא ספק חייב בציצית.

פשיטא, ספק דאורייתא. אבל כן הוא בסי' י' סעי' ז'.

[איש אשכולות]

כשהיה משתתף בחתונות היו תלמידיו מבקשים מבעל השמחה רשות ליטול עוד, כדי שיהיה למחרת מסעודת מצוה בביתו.

לא הבנתי,
האם אוכל שהיה בסעודת מצוה מקבל מעלה כי היה שם, לכאורה כל המעלה היא באכילה בסעודה עצמה.

[ארזא דבי רב]

אם כבר מדברים על ריבוי הציציות ראו משהו מענין:

12324.JPG (225.69 KiB) נצפה 13774 פעמים

[התפעלות]

שאלה רצינית ומעניינת
למה עיגל את הפראק שלו
בשלמא אלו שרק לובשים בגד אחד מעגילים

[אוצר החכמה]

לא מובנת השאלה

[בעלזער]

הרב אוצה"ח דומני כי שפיר הקשה הרב התפעלות הנ"ל.

מדוע לא הטיל ציצית בפראק שלו, ומדוע הוצרך לעגל פינה, ובשלמא אנן אין אנו מטילין ציצית בפראק מפני הבושה וכדו' אך הגאון רבי חיים פנחם שיינברג ז"ל שלא חשש מכך' והיה נוהג ללבוש טליתיות לרוב, מדוע א"כ לא הטיל ציצית גם בפראק.

ובאמת שאני עצמי בזמנו חשבתי להטיל ציצית בפראק שלי, אך לאחר המשא ומתן הגענו למסקנא דאפשר שיש איסור להטיל ציצית בפראק.

דהנה הב"י הקשה כנ"ל מדוע אין מטילים ציצית בפראק, וכתב לתרץ שתי תירוצים, האחד, מפני שהפראק עשוי לכבוד, ולא לחימום, השני, שדרכיה דרכי נועם ולא יתכן שהתורה תחייב להטיל ציצית בפראק.
ולפי תירוצו השני של הב"י שמשום דרכיה דרכי נועם אין להטיל ציצית בפראק יתכן בזה, שאסור להחמיר ולהטיל בו ציצית.

אמנם אמרתי בזה, דאפשר שהגרחפ"ש זצ"ל לא מיחש להאי סברא של הב"י משום דרכיה דרכי נועם שאם משום דרכיה אפשר שגם אין טעם ללבוש חמישים ט"ק וצ"ע בזה.

וז"ל הב"י אורח חיים סימן י

הני גלימות שלנו שאנו מביאים (מלבישים) למעלה מכל הבגדים שהם פתוחים מלמעלה למטה ונמצא שיש להם ארבע כנפות למה אנו פוטרין אותם מציצית ושמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושים בה שתי קרנות עגולים.

ולי נראה שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור זכר לדבר (איוב כד ז) ואין כסות בקרה והגלימא אין לובשין אותה להגן אלא מפני הכבוד שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימא ואע"פ שלפעמים נהנה מחומה כיון שתחלת עשייתה אינו להתחמם בה לא חשיב כסות ופטור.

אי נמי כיון שאם היינו מחייבים אותם בציצית היו נפסקין בכל עת הציציות התחתונים בדריסת הרגלים והיה צריך בכל עת לתקנם איכא למימר דלא חייבה תורה בכך דכל דרכיה דרכי נועם (משלי ג יז) וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג:

עכ"ל הב"י.

כל זה כתבתי מסברא משכבר הימים אם כי שזכור לי שמדברי המ"ב משמע שלא תפס את טעמיו של הב"י כלל ויש להאריך בזה טובא.

[הוגה]

ייש"כ ארזא על התמונה היפה, מן הסתם מפורים?
התפעלות ובעלזער ייש"כ

[בעלזער]

להוגה, מה פשעי ומה חטאתי כי חשדת בי בניק הנ"ל, אין לי שום אמצעי להוכיח לך שבמקרה הניק הנ"ל אינו ניק שלי, אך ידוע תדע שאין הניק הנ"ל שלי, ונכרים דברי אמת.


ולעצם העניין.

א. יתכן שבבוקר כתבתי קצת בפזיזות, ואפשר שגם לדעתו של הב"י מותר לחומרא להשחיל ציצית בפראק, ודומני שכך הוא דעתו של המ"ב כאשר כתב שיש לעגל את הפינה.

ב. מדברי הב"י שכתב שאין להטיל ציצית בגלימות היות והם עשויים לכבוד ולא לצינה, משמע שהקובע הוא מטרת עשיית הבגד ולא המצב העכשוי. ולא כפי שכתבת להביא דעת כמה פוסקים שבימות החמה אין עניין בציצית כאשר אין לו כל צורך בבגד.

ג. מדברי הזוהר שהובא בפוסקים שאין לקרות ק"ש בלא ציצית, והריהו כמעיד עדות שקר וכו' משמע להדיא שיש חיוב להתעטף בציצית, וקשה להעמיד את כוונת הזוהר באופן שלובש בגד בת ארבע כנפות ללא ציצית.

ד. ראה בדברי ראב"ע פרשת שלח, ושם כתב להדיא שצריך ללבוש ציצית, ובזמנו ראיתי בס' תבואות שור שכתב שלבישת ציצית הוא חיוב גמור, שאל"כ איך אנו מברכים אשר קידשנו וכו' להתעטף בציצית. וכלל יש עוד הרבה ראיות שיש חיוב ללבוש ציצית, ובהזדמנות ארחיב בזה בעז"ה.

ובכל אופן יישר כוחך על הסדר המופלא שאתה מנהל ומנווט את האשכול, וממך ילמדו רבים וטובים הפותחים אשכולות, ואינם יודעים שעליהם לגמור את המלאכה.

[התפעלות]

אני שאלתי השאלה הפשוטה, שבעלזער אכן ביאר בטו"ט לאלו שלא הבינו דרך קצרה (קצת מתפלא על אוצה"ח)
והשאלה אף יותר מזה, לא רק שאצלו לא היה חסרון דרכיה דרכי נועם אם היה מטיל ציצית בפינות הפראק
אלא השאלה אף יותר, עצם הדבר שהפראק שלו פינה אחד היה מעוגל, עצם זה נראה מגוחח
בשלמא אנו מעגילים בגלל שכבר לבשנו בגד אחת עם ציצית ולא מחייבים את עצמנו יותר מפעם אחת
אבל הר"י זצוק"ל הרי רצה לחטוף יותר מצוות ולחייב עצמו יותר
אז למה עיגל הפראק ויפקיע בגד שהיה מוטל עליו להשים ציצית
בחייו רציתי פעם לשאול אותו אבל לא העזתי
(התירוץ הפשוט שהוא קנה פראק וכבר היה מעוגל שכך מייצרים את זה
אבל האמת היה יכול לארגן עם החנות להשאיר הפינה מרובע, הרי זה בגד פשוט שהוא בין כך לבש, ובין כך יצרו מידה מיוחדת עכב כל הציצית שמתחתיו, אז למה לא להטיל עליו ציצית במקום עוד בגד מתחת לפראק
ועדיין צ"ע

[י.ש. ב]

בעלזער
בבעלז הולכים עם פראק?

[הוגה]

א. יתכן שבבוקר כתבתי קצת בפזיזות, ואפשר שגם לדעתו של הב"י מותר לחומרא להשחיל ציצית בפראק, ודומני שכך הוא דעתו של המ"ב כאשר כתב שיש לעגל את הפינה.

עי' בב"י שם, שעיקר עניינו מריש דבריו רק לתרץ המנהג שבכה"ג לא הטילו ציצית, "למה אין מטילין בהם ציצית", ומנסה בכמה אופנים, אחד מהם זהו הטעם הנ"ל של דרכי נועם, ומסיים "וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג" שלא הטילו בהם ציצית, אבל ברור ופשוט שאף לב"י אין שום בעיה להטיל ציצית, ולא גרע מג' כנפות שפשוט שאין שום איסור להטיל בו ציצית, כל שכן כאן ש"הלכה רופפת". [וכן הלא כתב הביה"ל שם].

ב. מדברי הב"י שכתב שאין להטיל ציצית בגלימות היות והם עשויים לכבוד ולא לצינה, משמע שהקובע הוא מטרת עשיית הבגד ולא המצב העכשוי. ולא כפי שכתבת להביא דעת כמה פוסקים שבימות החמה אין עניין בציצית כאשר אין לו כל צורך בבגד.

בב"י רק כתוב, שבגד שמתחילת עשייתו אינו עשוי להגן, פטור. בעיקרון יכולים להסכים לזה הפוסקים (והתוס') הנ"ל, ולומר, שבגד שנעשה להגן, אכן בדר"כ חייב, אבל באותם מקרים מסויימים שלא נהנה מהבגד פטור. אי"ז סותר. [אבל עי' דרכ"מ שבכלל קשה להבין דברי הב"י בזה (שג"כ נאמרו לתרץ המנהג כנ"ל), הרי טליתות מצוה שלנו נעשו רק לכבוד, וצ"ע].

ג. מדברי הזוהר שהובא בפוסקים שאין לקרות ק"ש בלא ציצית, והריהו כמעיד עדות שקר וכו' משמע להדיא שיש חיוב להתעטף בציצית, וקשה להעמיד את כוונת הזוהר באופן שלובש בגד בת ארבע כנפות ללא ציצית.

אדרבה, מדברי הזוהר משמע שלעולם אין חיוב להתעטף בציצית, אלא דוקא בק"ש שאז אל"כ הוא כמעיד עדות שקר. אבל אם לא בק"ש, יכול לא ללבוש ציצית. [חוץ ממה שאמרת - וכן פירשו קצת אחרונים כמדומני, שי"ל שדברי הזוהר איירו בלובש ד' כנפות בלי ציצית].

ד. ראה בדברי ראב"ע פרשת שלח, ושם כתב להדיא שצריך ללבוש ציצית, ובזמנו ראיתי בס' תבואות שור שכתב שלבישת ציצית הוא חיוב גמור, שאל"כ איך אנו מברכים אשר קידשנו וכו' להתעטף בציצית. וכלל יש עוד הרבה ראיות שיש חיוב ללבוש ציצית, ובהזדמנות ארחיב בזה בעז"ה.

אין ספק ש"צריך ללבוש ציצית", וכ"ה בטוש"ע "זהיר וזריז...", אבל פשוט לכ"ע שמעיקר מצות ציצית אין חיוב, כמפורש בגמ' מנחות הנ"ל רמב"ם ושא"ר. הראב"ע שם מצריך זאת מצד "למען תזכרו", וז"פ, וכ"ע יסכימו לזה. [דברי התבואות שור לא ראיתי, אולי יציין המקור, אך כעי"ז כ' באו"ז שזה מדרבנן, אבל לפי"ד הרמב"ם הל' ברכות אין ראיה מל' הברכה].

ובכל אופן יישר כוחך על הסדר המופלא שאתה מנהל ומנווט את האשכול, וממך ילמדו רבים וטובים הפותחים אשכולות, ואינם יודעים שעליהם לגמור את המלאכה.

חן חן, ויישר כוחך על דברי תורתך הנאים.

[הוגה]

ולגבי השאלה מדוע הפראק של הגרח"פ היה מעוגל ולא הטיל בו ציצית, הסבר הלכתי מדוע בכל זאת לא להטיל בפראק ציצית איני יודע (אא"כ מפני שזה נגרר?), אולי צריך להיות הסבר טכני (סוג: לא היה בחנות/מגוחך וכו').

[אבקש את סליחת הרב הנכבד בעלזער שליט"א על דברים שכתבתי הנ"ל. בעו"ה נתברר כי ברוב דברים שכתבתי לא יחדל פשע, ועמו הסליחה].

[צh33]

מה שנתעוררתי מהתמונות שבעיתונים:
נראה לי שברוב התמונות נראה הגרח"פ מדליק נרות חנוכה עטוף בהרבה טליתות ומדליק את נרות חנוכה בידו השמאלית ולכאורה חידוש יש כאן כי בפשטות עדיף היה להיימין ולכבד המצוה ביד החשובה ואולי כיון שהיה עטור כדרכו בתפילין בשמאל חשב כי עדיפה יד זו לקיים המצוה או שנאמר כי יש ענין מיוחד דווקא בנ"ח כי הוא בשמאל וכו' ונ"מ בשאר מצוות.
או שהיה הרב המנוח שמאלי? מישהו יש לו ידיעה בענין?
ויהיה פלפול זה שבא בזכותו לע"נ הטהורה אכן היה מעדיני הנפש שבדור ואכ"מל.

[אוצר החכמה]

מה שאני לא הבנתי זה מה השייכות לאלה הלובשים רק בגד אחד שמעגילים, ולא עלה על דעתי שהטעם מפני שמתביישים, (מה יש להתבייש בדבר, ואלי כוונתכם שלא רוצים לנהוג מנהגים חדשים שלא ראינו מרבותינו, אבל עדיין יקשה על עיקר המנהג), ואם הטעם מפני שחוששים שייפסל, טעם זה שייך גם להגרח"פ. ובאמת זה נראה לי טעם טוב להמנע מלעשות כן ולעגל, שהרי אם ייפסל ולאו אדעתיה, א"כ הולך בבגד ארבע כנפות בלא ציצית ומבטל עשה, ומה שהב"י נצרך לטענת דרכי נועם, הוא משום שהב"י רצה לתרץ את המנהג שלא מטילים וגם לא מעגלים וע"ז נזקק לסברת דרכי נועם, אבל במנהג חכמי ספרד שהזכיר שעיגלו יש לומר שהוא משום חשש שייפסל.

[בעלזער]

אבל ברור ופשוט שאף לב"י אין שום בעיה להטיל ציצית, ולא גרע מג' כנפות שפשוט שאין שום איסור להטיל בו ציצית, כל שכן כאן ש"הלכה רופפת". [וכן הלא כתב הביה"ל שם].

אפשר שאם יטיל ציצית בפראק וכדו' הריהו כביכול מכריז בזה שאין דרכיה דרכי נועם חלילה, ומצוות השם בזה, ולא מצאתי דברים מפורשים אם יש למיחש לסברתו של הב"י גם לשיטתו של הדרכי משה.

[אוצר החכמה]

כשכתבתי קודם לא שמתי לב שהיה כאן טענות שגם לב"י אין שום עניין לא להטיל ציצית, ואיני יודע אם כן הוא, כמו שכתבתי שהחשש שהעלה הב"י שיינתק הוא סיבה טובה לא להטיל שכן יגרום שיילך בארבע כנפות בלי ציצית, וגם מלשונו שהביא שהיו מעגלים משמע קצת שלא ראה מחמירים להטיל באמת, וע"ז לא התפלא.
ומש"כ למעלה שאם אין מקום להטיל ציצית משום דרכי נועם ה"ה שאין דרכי נועם ללבוש הרבה ט"ק, זה אינו מסתבר, דזה הוא דבר שהוא בחירתו של הלובש ואם הוא חפץ בזה אין כאן שום עניין של דרכי נועם, רק שם הב"י מציע שסוג בגד כזה התורה לא חייבתו משום שאם תחייבו יהיה בזה היפך דרכי נועם וא"כ הבגד פטור מצד מהותו.

[בעלזער]

לדבריך מכובדינו הרב אוצה"ח א"כ מהו שהדרכי משה שואל על הב"י מבן ציצית הכסת ומזה בא להוכיח לו שאין כל חשש לדרכי נועם.

[איש אשכולות]

כשהיה משתתף בחתונות היו תלמידיו מבקשים מבעל השמחה רשות ליטול עוד, כדי שיהיה למחרת מסעודת מצוה בביתו.

לא הבנתי,
האם אוכל שהיה בסעודת מצוה מקבל מעלה כי היה שם, לכאורה כל המעלה היא באכילה בסעודה עצמה.

יש למישהו תשובה?

[עשוי לנחת]

מעניין, בדיוק עכשיו ראיתי בשערי ימי הפסח שהביא הרב טשזנר שיש מקילים לבכורים בערב פסח שקמו מאוחר ואחרון המסיימים עושה את הסיום לפני שהם התפללו, שיכולים לקחת מהאוכל של הסיום ולאכול אחר כך.
ומשמע גם שהאוכל מקבל מעלה של סעודת מצוה.
אני לא זוכר מקורו, צריך לבדוק.

[התפעלות]

אוצה"ח
למה בפראק יש יותר חשש שיפסל וישאר לובש בגד ד' כנפות בלי ציצית, מכל החמישים בגדים של ד' כנפות שהוא לבש שלא חוששים שאולי אחד יפסל וישאר לבוש בגד ד' כנפות בלי ציצית
האם הכוונה בגלל שבפראק זה נגרר? חשש ןטעם זה כבר הוזכר למעלה, ופשוט שאפשר לקצר הציצית גלל זה שלא יגררו, אבל למה לעגל, ועדיין צע"ק.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי לא את שאלתך וגם לא את שאלת בעלזער למעלה, לא אני המצאתי את החשש שייפסל אלא הב"י , כל מה שאני כתבתי הוא שלפי סברת הב"י שיש חשש שייפסל, א"כ עדיף לעגל ולא להכנס לחשש שייפסל. והרמ"א באמת התווכח על עניין חשש זה מכוח הגמרא בגיטין נו. (ואולי אפשר לומר דהרמ"א נמי לא פליג עלה, דלכאורה יש לייישב את קושייתו מבן ציצית הכסת, שהתם כיוון שהיה מהלך ע"ג כסתות הועיל זה שלא ייפסלו ציציותיו, ואדרבא אולי זה הטעם שהילך כן וזו מעלתו (אבל ברש"י שם לא משמע כ"כ שלכן הילך כן), וא"כ אחרים שאינם מהלכים כן יש חשש שייפסל ואין לעשות כן, וא"כ מה הקשה הרמ"א, אלא דיש לומר שע"ז לא פליג הרמ"א שלעגל הוא יותר טוב משום החשש, רק קושייתו היא על הב"י שס"ל שהתורה לא חייבה בכלל בכה"ג משום דרכי נועם, ולפי זה לא יועיל מה שהלך ע"ג כסתות משום שהוא בגד פטור ואין בו מצווה, אלא ע"כ הוכיח הרמ"א דאין כאן פטור משום דרכי נועם, אבל לדידן שאין מהלכים ע"ג כסתות, מה עדיף, אם לעגל או להטיל ע"ז לא הביא הרמ"א ראייה, וצ"ע)

[אוצר החכמה]

עוד מעט אדבר בזה, דעל עיקר טענתי שאם יש חשש שייפסל, עדיף לעגל, אפשר להתווכח מכח המרדכי הידוע שכל המצווה היא לעשות ואין איסור ללבוש בגד בלא ציצית כשאנוס, ואולי גם לפי זה יש לחשוש שייפסק ויתרשל בזה ואז אין פטור, ומ"מ בבגד של שבת יש וודאי גם חשש שייפסק ואז יש בזה משום טלטול.