פורום אוצר החכמה

כדוגמא לחוסר דיוק יש לציין את דבריו שבהם מסופר על חיבור ביאורים למסכת גיטין מכתב יד רבינו, שהיה מצוי באוצרו של הרה"ק רבי מרדכי דוב טווערסקי מהורנסטייפל ונשרף. לפי דבריו, ערך הרה"ק מוהרנסטייפל מספד מר והוא נדפס בספרו 'עמק הלכה'. אלא שבבדיקה מועטת מתחוור כי כמה טעויות היו כאן, באותה שריפה שאכן נזכרת בספר 'עמק החכמה' (ולא עמק הלכה), נשרף, בין שאר הספרים, תכריך כתב יד שעליו מבכה המחבר "על אבידה שאינה חוזרת, חיבור מלא בכת"י עצמו של הגאון הק' מבארדיטשוב בעל 'קדושת לוי' זי"ע ועכ"י", ואף הוא לא עוסק בענייני גיטין כי אם "על גמ' כתובות בפלפול עצום" ('עמק החכמה' - לט:). - ואמנם גם בהקדמת לבושי שרד מציין המו"ל כי היה חיבור שכזה בכתבי יד ונאבד, אך לא זהו החיבור שנמצא בבית הרב מהורנסטייפל.

מחשב מסלול כתב:בבקורי בספריית מרן הגר"ע יוסף
ראיתי שספר זה בלוי מרוב שימוש
[ברמה שכל דף כמעט מנותק מהכריכה]

יונת אלם כתב:עובדא ידענא ושמעתי אותו מבעל המעשה הגאון רבי משה אריאל זצ"ל מבני ברק. הוא קיבל לבר מצוה שלו במתנה את 'שרי המאה' ושאל את מרן הסטייפלר זצוק"ל מה לעשות עם הספר, ואמר לו לזרוק אותו (יתכן שאמר לו לשורפו, אפשר לברר אצל בניו)

אישצפת כתב:הוראות הגדולים הנ"ל לא נבנו בשל מהימנות הסיפורים אלא בשל בעייתם עם האיש היותו משתייך למזרחי ושמא אף על התבטאותו על החזו"א זצ"ל. בשל כך לא יקשה על גדולים אחרים שכן השתמשו בספר.

באמונתו כתב:

אישצפת כתב:הוראות הגדולים הנ"ל לא נבנו בשל מהימנות הסיפורים אלא בשל בעייתם עם האיש היותו משתייך למזרחי ושמא אף על התבטאותו על החזו"א זצ"ל. בשל כך לא יקשה על גדולים אחרים שכן השתמשו בספר.

צ"ל על הגרי"ז זצ"ל.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:יש בספרו ציון לא אחשה נ"ל ביזויים עפ"ל.

אישצפת כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:יש בספרו ציון לא אחשה נ"ל ביזויים עפ"ל.

יש בידי ספר הדור והתקופה של הרה"ג אליקים שלעזינגר שליט"א ובו בין היתר התבטאויות קשות של הגרי"ז והחזו"א זצ"ל נגד הרב הרצוג וכמדומני נגד הגרח"ד הלוי זצ"ל ועוד.. ההתבטאויות הנ"ל הגיעו בגלל היותם משתייכים לציונים וזה דבר מצוי מאוד. גם הספר שצויין לעיל ארחות רבינו מכיל זלזול ברבנים וגם עליו שמעתי הוראה שלא לקרא בו. השאלה מי נותן ההוראה ומדוע. כאשר קם רב מסויים גדול ככל שיהיה ויבזה את רבך לא תכניס את ספרו לביתך וכנ"ל ינהג האחר כאשר רב מהחוג שלך ידבר על רבו.
נער הייתי אמנם לא זקנתי אבל לחצי מגבורות הגעתי וביטויים קשים מעודי שמעתי על גדולים וחכמים אשר באומתי. דוגמת: חמור נושא ספרים, ראש אבטיח, טומאה בוקעת ועולה, בן אדם לא נורמלי, ועוד ועוד. ובני ביתו של כל גדול שמעו הרבה יותר ממני ביטויים על איזשהוא גדול שאינו מחוגם ולא כל דבר עולה על הכתב.
וכל דבר לגופו כי מריתחת הויכוח ושינוי הדעות יבואו ביטויים קשים ועדיין אין זה אומר כלפיי שלי מותר להתבטאות עליהם בצורה כזו. זאת התובנה שלי מכל הפוליטיקה הזאת.
ובר מן דין כל האשכול הזה סטה לגמרי מתוכנו על אמיתות הסיפורים ועבר לדון בגופו של המחבר עקב היותו משתייך למזרחי והתבטאויותיו על גדולי דורו מחמת הויכוחים איתם. וכבר נדוש נידון זה באשכול אחר ע"י הרב זאב ערבות.

אליסף כתב:רב זוטר ועסקן פוליטי.

אישצפת כתב:יש בידי ספר הדור והתקופה של הרה"ג אליקים שלעזינגר שליט"א

גיורא בשמי שמיא כתב:לא אוכל, כמובן, להטיל ספק בכל הסיפורים, אך זאת אגיד שבקראי את הספרים פגשתי לפחות פ"א שכפל סיפור אחד אצל שנים. זאת אומרת לי שלא דקדק בסיפוריו בשיעור שיש להאמין לכל דבריו.
כמובן שכל זה חוץ ממה שפקפקו גדו"י על האיש, שכמובן עדיף מכל מה שאוכל להעיר.

מחולת המחנים כתב:כידוע אומרים שהיתה לו שקית של שמות ושקית של סיפורים, והתאים את השמות לסיפורים כרצונו.

עוד סיפור אופייני שסופר עליו:
היתה ברשותו ספריה ענקית, שלימים היתה לספריית מוסד הרב קוק (כהיום הספריה ז"ל).
מסופר שפעם הגיע אליו יהודי וביקש לשאול ממנו ספר ללילה אחד.
הוא לא הסכים בשום אופן, כשהוא מחווה למבקש על ספרייתו הענקית אמר: אתה רואה את כל הספרים הללו, את כולם קיבלתי בהשאלה ללילה אחד.

באמונתו כתב:

אישצפת כתב:הוראות הגדולים הנ"ל לא נבנו בשל מהימנות הסיפורים אלא בשל בעייתם עם האיש היותו משתייך למזרחי ושמא אף על התבטאותו על החזו"א זצ"ל. בשל כך לא יקשה על גדולים אחרים שכן השתמשו בספר.

צ"ל על הגרי"ז זצ"ל.

פרנצויז כתב: ידוע גם שאמר שהחפץ חיים צריך לשרוף את ספרו ר"ל.
ראה ס' ילדי טהרן מאשימים עמ' 62
https://tablet.otzar.org/#/book/61770/p ... /0/end/0/c

פרנצויז כתב:

בברכה המשולשת כתב:

פרנצויז כתב: ידוע גם שאמר שהחפץ חיים צריך לשרוף את ספרו ר"ל.
ראה ס' ילדי טהרן מאשימים עמ' 62
https://tablet.otzar.org/#/book/61770/p ... /0/end/0/c

הספר לא נפתח לי.
למיטב ידיעתי, ספרו היחידי של בעל שרי המאה שיצא לאור בחיי מרנא החפץ חיים הוא הנותן בים דרך בעניין צורת הלימוד (בקיאות מול פלפול, והוא מצדד בבקיאות)
על זה הוא אמר לשרוף?

בעל שרי המאה ברוב ... אמר שמרן החפץ חיים זי"ע צריך לשרוף את ספרו שמירת הלשון ר"ל.

ילדי טהרן מאשימים עמוד 62.png

המקור הוא נאומו שהתפרסם ב"היסוד" מיום ד' סיון [תש"ג?].

מספר ימים לאחר מכן, פורסם בעיתון דער מאמענט מאמר מאת הלל צייטלין, בו פקפק האם המחאה נכתבה על ידי החפץ חיים, מאחר שלא ייתכן כי החפץ חיים כתב מכתב הגובל באיסור לשון הרע[15].

החפץ חיים יצא בהבהרה בשם "מכתב גלוי", כי הדברים יצאו ממנו וכי אין איסור לשון הרע בדבריו ובמעשיו:

שמעתי כי בהעיתון מאמענט נדפס מאמר מכותב אחד, שמתפלא עלי איך לא נזהרתי במכתב מחאתי בדבר הרבנות בוילנא באיסור לשה"ר ומחלוקת והלבנת פנים, אשר אני בעז"ה עוסק בזה כל ימי חיי, ואשר גם עתה בוודאי נזהרתי מזה. גם הוציא מזה משפט שקר ומעוקל, כי לא מדעתי נעשה זאת, ובהשפעת אחרים עלי נעשה. על כן הנני מודיע בשער בת רבים, שבמקום הריסת וחורבן הדת- נעשה כל זה כהלכה, כאשר ביארתי במחאתי, מצווה רבה וחובה גדולה לעשות כל מה שביכולת לתקן הדבר לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ואין בזה שום חשש איסור... ומאד מאד מתרעם אנוכי על אשר בודים ומחפים עלי דברים אשר בשקר יסודם כדי לבלבל דעת השומעים לדברי.

— דאס ווארט, א' טבת תרפ"ט

באמונתו כתב:גם מעשה הדומה לזה אירע בפולמוס רבנות וילנה:

מן הדרום כתב:כיון שכל בני משפחתו כיום חרדים...

כשהיה בן 15 עבר, בעידוד סבו, ללמוד בישיבת הדרום ברחובות, למורת רוחם של הוריו, שהעדיפו שילמד בתיכון דתי, ויוציא תעודת בגרות מלאה.
בהמשך השלים את בחינות הבגרות בלחץ הוריו, אך בניגוד לרצונם החליט שלא לשרת בצבא.
לאחר שנתיים בלבד בישיבת הדרום, חזר לירושלים, ולמד בישיבת קול תורה, שם היה תלמידו הקרוב של ראש הישיבה, הרב שלמה זלמן אויערבאך, ועד יום מותו ראה בו את רבו המובהק, ונהג להתייעץ איתו בתחומים שונים.
בליל שבת אחד, הלך עם חבריו לטיש של האדמו"ר מגור דאז, רבי ישראל אלתר, מחבר הספר "בית ישראל".
לימים כתב: "נסחפתי אחר אישיותו של הרבי, נדלקתי מעוצמתו הרוחנית. נכוויתי ממבטו"...