פורום אוצר החכמה

בשו"ת מן השמים סימן ה כתב:

ועוד נסתפקנו על טבילת בעלי קריין דאמרינן בטלום לטבילותא כר' יהודה בן בתירא. וכתבו הגאונים דהני מילי לקריאת שמע ולדברי תורה, אבל לתפלה צריך טבילה או תשעה קבין, ויש מקילין ואומרים דאפילו לתפלה בטלום וסומכים על הירושלמי דאמר בפרק יום הכפורים דאסור ברחיצה ובתשמיש המיטה. ומקשי השתא ברחיצה אסור בתשה"מ =בתשמיש המיטה= מבעיא, שהרי צריך לרחוץ קודם שיתפלל, ומשני תיפתר במקום שנהגו שלא לטבול, אי נמי קודם תקנה, ועל זה שאלתי אם יש לסמוך על הירושלמי ולומר כי תקנת עזרא לא נתקבלה בכל המקומות, ובמקום שנהגו נהגו ובמקום שלא נהגו מותר להתפלל בלא טבילה ובלא תשעה קבין. ואם הלכה כדברי הגאונים שמחמירים ואומרים שצריך טבילה או תשעה קבין לתפלה.

והשיבו: ועבדתם את ה' אלהיכם הוי אומר זו תפלה ואפשר טמא ומקריב קרבן.

ולא הבנתי ולא מצאתי מי שיעמוד בשאלה זו: לענין הקרבת קרבנות גם טבול יום פסול ומחלל עבודה (זבחים יז, א). וכי יש קפידא שלא להיות טבול יום בתפילה? פלגינן עניינא? אפשר לקבל תירוץ שמה שאפשר לתקן מתקנים. ואם תמצאו מישהו שמתרץ כך אנא הפנו אותי אליו. אך מצד עצמו תירוץ זה דחוק למדי.

לא הבנתי השאלה.
השיבוהו מן השמים שטמא אינו מקריב קרבן. טבול יום אינו טמא.
אבל לא נאמר שכל מי שאינו מקריב קרבן אינו מתפלל. גם הזר אינו מקריב קרבן גם טמא מת אינו מקריב קרבן וגם אין מקריבין מחוץ לבהמ"ק. אבל כל אלו מתפללין.

לענין הקרבת קרבן טבול יום נחשב עדיין טמא.

לא מובנת השאלה
הרי איסור התפילה בלא טבילה לבע"ק מבחינת הדין הוא תקנת עזרא שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשותיהם
והתשובה מן השמים היא שצריך לטבול (דהיינו שס"ל שלא בטלוה לטבילותא וזה שלא כרמב"ם ורוב הפוסקים, או שמידת חסידות שנו כאן שזה גם הרמב"ם מודה שכתשובתו הידועה)
מ"מ הדימוי לקרבן הוא להמליץ ולהטעים הדין אבל אין זה טעמו העקרי של הדבר וממילא אי אפשר לדמות ולשאול שאלות כגון טבו"י וכמו שכתבו בלאו הכי כולנו זרים וטמאי מתים

פשוט וברור כמו שכתב "המעיין" ושא הכותבים.
ואף את"ל דכמה דאפשר לתקוני מתקנינן, למה לא תיקנו טבילת מעין משום טומאת זיבה.

אני לא בענין כעת, אבל לא פשוט בכלל שטמא בטומאת מת החמורה, יכול להטהר מטומאת זיבה הקלה (שאין בה הזאה)ומה שנדה טובלת אע"פ שהיא טמאה מת, יבואר עם דברי הכוזרי הנודעים שאיסורה לבעלה אינו משום טומאה. ומה שטובלים היום לקרי, אם הוא משום תקנת עזרא, הרי לא משום טומאה אתינן עלה, וכמש"כ הרמב"ם. וכ"ז כתבתי מבלי עיון בספרים (באוצר...)וא"ש את"ם.

יישר כח לכל המשיבים ומגיבים.

מעניין שמן השמים לא השיבו דבר בענין טבילת עזרא. ועיי"ש בהמשך הדברים. כך ששאלתי ניצבה על מה שהשיבו מן השמים, שהוא נראה כטעם מספיק לעצמו. (ויש כיוצ"ב בשו"ע כמדו' סי' צד או צח כמה דברים נוספים שבהם תפילה צריכה להיות כדוגמת הקרבת קרבן).

תשובות כעין "כמה דאפשר לתקן מתקנים" הן מחודשות. כדי לומר אותן צריך לבאר שטומאת טבול יום היא טומאה אחרת מטומאה שקודם טבול יום. שהרי עד כמה שהתחדש שבעבודה גם טומאת טבול יום פוסלת, אם כן לענין עבודה הטובל עדיין נחשב כטמא עד שיעריב שמשו, אלא אם כן נאמר שטומאה זו פוקעת ונתחדשה בו טומאה קלה חדשה.

וכיון שחידוש הוא, אני רוצה מקור אם אפשר.

מה זה "מן השמים לא השיבו דבר בענין טבילת עזרא"? כל השאלה היתה לגבי טבילת עזרא וביטולה, אם נתבטל גם לענין תפילה.
ועל כך השיבוהו שטמא אינו מקריב קרבן, היינו טומאת בע"ק לענין תפילה. וכל ההשוואה לענין הקרבנות הוא שם המושאל בלבד, כך שאין מה לדקדק לענין טבול יום ושאר הדקדוקים. וזה לא משום היכן דאפשר לתקן מתקנים וכו'.

אמרתי ניתי ספר ונחזי, והנה ראו נא את המשך התשובה:

תודה, תולדות אדם.

הנה כי כן, אין קשר לתקנת "שלא יהיו ת"ח מצויים אצל" וכו'. אלא להיפך, הוא משתמש בתקנת עזרא באופן אחר משהיא מובאת בגמרא, כ"ענין" של קדושה והיפוכה שבו תלויה הגאולה.

הוגה ומעיין כתב:תודה, תולדות אדם.

הנה כי כן, אין קשר לתקנת "שלא יהיו ת"ח מצויים אצל" וכו'. אלא להיפך, הוא משתמש בתקנת עזרא באופן אחר משהיא מובאת בגמרא, כ"ענין" של קדושה והיפוכה שבו תלויה הגאולה.

עוד מעניין הקדושה שבתקנת עזרא:

בשו"ת מן השמים לא מדבר על איזה 'קדושה' וירטואלית, אלא על טהרה מטומאה שלדבריו מעכבת את קבלת התפילה.
ולעצם הנידון בתחילת האשכול אם טבו"י קרוי טמא או לא, הדברים ארוכים, ואציין רק כמה מ"מ: רמב"ם פיה"מ נגעים פי"ד מ"ב -דקרוי טהור, ופיה"מ פרה פ"ח מ"ז, רש"י שבת י"ד ע"ב ד"ה ובא - "לא הוי טהור גמור...דהא לאו טמא מקרי", פ"ג מטבו"י מ"ו וחכ"א אין טבו"י טמא ובביאור הגר"א שם, וע"ע יבמות ע"ד ע"ב ופסחים י"ד ע"א, ואין כאן המקום להאריך בכל זה. רק אציין גם לדברי רש"י הידועים בחולין קכ"ח ע"א דטבו"י מטמא רק מדרבנן והאריכו בזה קמאי ובתראי ונתבאר במק"א.

סוף דבר לא מובן מה קשה
כשם שחילקו בין טומאה היוצאה באונס לטומאה היוצאה מדעת (שזה אינו חילוק הלכתי בהלכות טומאה וטהרה ששם אין נפ"מ )
כך אינו דומה מי שכבר טבל לטומאה היוצאה מגופו למי שלא טבל ולק"מ (ובלי קשר לדין עבודה בטבו"י ששיך לדין)

ומה שכתבת שמשתמש בתקנת עזרא באופן אחר זה דוגמה למה שנכתב בשם הגר"א שלכל גזירת חז"ל הרבה טעמים ולכן בטל הטעם לא בטל התקנה

אע"פ שכאן כמובן במחלוקת שנויה כי לדעת הירושלמי כיוון שעמדו בי"ד ובטלו (וצ"ל שהיה להם תשובה לאין ב"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו) לא שייך לטעון כאן את טענת הגר"א אך לדעת שו"ת מן השמים שאינו כן זה דוגמה לטענת הגר"א

דבריך מסתברים שעיקר הטעם לטבילה הוא מה שמבואר בהמשך התשובה. רק קצת קשה לשון הפתיחה של התשובה, "ועבדתם... זו תפילה אפשר טמא ומקריב קרבן", שכן משמע שמדמה את זה לדין הקרבת קרבנות כיון שתפילה היא במקום עבודה.

הג"מ גלילי העלה כאן שיחה נאה בין הרב מפארצאווע לר"מ מקוצק.

במטותא אסטה לרגע מן האשכול:

הרב ר' משה שלמה מפארצאווע מח"ס חשק שלמה שי"ל בווארשא תרמ"ח. הינו דמות מעניינת במיוחד. גאון ליטאי שהתגלגל לפולין החסידית. ושם נטע את גזעו. ספרו י"ל בשנית בבני ברק ובראשו רשימה לתולדותיו (מצוי באוצר). הרשימה עוסקת בעיקר בקרבתו לר"מ מקוצק ומספרת על גאוני וצדיקי פולין שהשכימו לפתחו. על ימי נעוריו של הגרמ"ש הם מספרים רק שמתוך תשובה אחת בספרו (מצוין שם סי' י' אבל לפו"ר ל"מ שם) נראה שלמד אצל ר' חיים מואלאזין. (באבי הישיבות ל"מ דבר). ותו לא.

האדר"ת מספר על אביו הגאון וצדיק נשגב ר' בנימין שלמד יחד עם עמיתו הגאון ר' משה שלמה אצל ר' הירש ברוידא (הגדול) מסאלנט (רבו של הגרי"ס ואחד מגדולי דורו).

והנה מה שנכתב עליו בספר שם הגדולים השלישי (כת"י בר אילן, כתב היד האונ' מסתיים באות כ):

הרב מוה"ר משה שלמה לעוונסון הגאון הגדול החו"ב המפורסם שהיה אבד"ק נאשעלסק ואח"כ היה אבד"ק פאראצאוו ונפטר בעיר נאוומינסק בשנת תרכ"ג י"א מנחם אב חבר ספר חשק שלמה על שו"ת, הובא בשו"ת מהריא"ז ענזיל בסימן כ"ז, וגם נשא ונתן עם הגאון הגדול בדורו מוה"ר דובעריש אשכנזי אבדק"ק סלאנים, ובה בהסכמה על ספר לקוטי תהילים ע"ס אלף בית הנדפס בעיר וארשא תר"ט. אחי הגאונים מוהר"ר אשר ניסן אבד"ק בירז בעל ספר גן נעול וספר צפנת פענח ועוד ספרים ומוהר"ר יעקב יששכר אבד"ק יאנעווע שהיו בניו של הגאון מוהר"ר יהודה ליב אב"ד דק"ק מאריפול חתן הגאון הגדול בדורו מו"ה מנחם נחום אבד"ק ניישטאדט שירווינדט הנקרא בפי כל ר' נחום חריף בהגאון המקובל מו"ה דוד אב"ד דוד דק"ק ניישטאדט שירווינדט.

על ר' אשר ניסן אב"ד בירז יש בחוברת על בירז המצויה באוצר הנקראת ליטא א' בירז. (רא"ס היה נשוי עם גרושת ר' שמואל סאלנט). ושם גם על בנו העילוי שהרעיש את ליטא והיה נשוי עם בת הגאון ר' אליה קרעטינגער, אבל למגינת לב נפטר בטל ימיו. (רא"ס ובנו נזכרים גם בהקדמת ר' אליעזר סילבר לספרי אביו אבל נלאיתי לחפש ולהאריך עוד).

הוגה ומעיין כתב:דבריך מסתברים שעיקר הטעם לטבילה הוא מה שמבואר בהמשך התשובה. רק קצת קשה לשון הפתיחה של התשובה, "ועבדתם... זו תפילה אפשר טמא ומקריב קרבן", שכן משמע שמדמה את זה לדין הקרבת קרבנות כיון שתפילה היא במקום עבודה.

הפסוק הוא דרשא בעלמא, הוא לא סיבת האיסור כמו שכתב אוצר החכמה.

שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן לא:

אבל האמת ברור דאין ללמוד ממעלת המקדש כלום לענינינו בזה, ואדרבה מדאמרו דכהנים הנכנסים למקדש בכל יום צריכין טבילה משמע דאחרינא לא טבלו, אם באנו לדייק אבל נראה כמ"ש דאין לדייק מכהנים לכל ישראל, גם כי בכהנים בעל קרי שטבל צריך הערב שמש ולתפלה ליכא שום חשש כמובן, אלא שודאי דטבילה במקוה הוא תוספת טהרה וקדושה וזה יש לדייק גם מכהנים,

איש_ספר כתב:הג"מ גלילי העלה כאן שיחה נאה בין הרב מפארצאווע לר"מ מקוצק.

במטותא אסטה לרגע מן האשכול:

הרב ר' משה שלמה מפארצאווע מח"ס חשק שלמה שי"ל בווארשא תרמ"ח. הינו דמות מעניינת במיוחד. גאון ליטאי שהתגלגל לפולין החסידית. ושם נטע את גזעו. ספרו י"ל בשנית בבני ברק ובראשו רשימה לתולדותיו (מצוי באוצר). הרשימה עוסקת בעיקר בקרבתו לר"מ מקוצק ומספרת על גאוני וצדיקי פולין שהשכימו לפתחו. על ימי נעוריו של הגרמ"ש הם מספרים רק שמתוך תשובה אחת בספרו (מצוין שם סי' י' אבל לפו"ר ל"מ שם) נראה שלמד אצל ר' חיים מואלאזין. (באבי הישיבות ל"מ דבר). ותו לא.

האדר"ת מספר על אביו הגאון וצדיק נשגב ר' בנימין שלמד יחד עם עמיתו הגאון ר' משה שלמה אצל ר' הירש ברוידא (הגדול) מסאלנט (רבו של הגרי"ס ואחד מגדולי דורו).

והנה מה שנכתב עליו בספר שם הגדולים השלישי (כת"י בר אילן, כתב היד האונ' מסתיים באות כ):

הרב מוה"ר משה שלמה לעוונסון הגאון הגדול החו"ב המפורסם שהיה אבד"ק נאשעלסק ואח"כ היה אבד"ק פאראצאוו ונפטר בעיר נאוומינסק בשנת תרכ"ג י"א מנחם אב חבר ספר חשק שלמה על שו"ת, הובא בשו"ת מהריא"ז ענזיל בסימן כ"ז, וגם נשא ונתן עם הגאון הגדול בדורו מוה"ר דובעריש אשכנזי אבדק"ק סלאנים, ובה בהסכמה על ספר לקוטי תהילים ע"ס אלף בית הנדפס בעיר וארשא תר"ט. אחי הגאונים מוהר"ר אשר ניסן אבד"ק בירז בעל ספר גן נעול וספר צפנת פענח ועוד ספרים ומוהר"ר יעקב יששכר אבד"ק יאנעווע שהיו בניו של הגאון מוהר"ר יהודה ליב אב"ד דק"ק מאריפול חתן הגאון הגדול בדורו מו"ה מנחם נחום אבד"ק ניישטאדט שירווינדט הנקרא בפי כל ר' נחום חריף בהגאון המקובל מו"ה דוד אב"ד דוד דק"ק ניישטאדט שירווינדט.

על ר' אשר ניסן אב"ד בירז יש בחוברת על בירז המצויה באוצר הנקראת ליטא א' בירז. (רא"ס היה נשוי עם גרושת ר' שמואל סאלנט). ושם גם על בנו העילוי שהרעיש את ליטא והיה נשוי עם בת הגאון ר' אליה קרעטינגער, אבל למגינת לב נפטר בטל ימיו. (רא"ס ובנו נזכרים גם בהקדמת ר' אליעזר סילבר לספרי אביו אבל נלאיתי לחפש ולהאריך עוד).

איש ספר, תודה רבה על העשרת ידיעותינו.
כמדומני שהגיעה העת לפתוח אשכול חדש לכל נושאי ה"ביביליוגרפיה",
לדוגמא באם יוזכר אישיות כהנ"ל שיהיה מה לחדש עליה מספרים שונים ומגוונים יוכלו להפנות לאשכול ההוא.
אגב, זכורני ששמעתי שהווארט מהקוצקער היה באיזה מעשה שרצו לבטל המקוה מחוסר תקציב, הנכון הוא?!

גלילי כתב:

איש_ספר כתב:הג"מ גלילי העלה כאן שיחה נאה בין הרב מפארצאווע לר"מ מקוצק.

במטותא אסטה לרגע מן האשכול:

הרב ר' משה שלמה מפארצאווע מח"ס חשק שלמה שי"ל בווארשא תרמ"ח. הינו דמות מעניינת במיוחד. גאון ליטאי שהתגלגל לפולין החסידית. ושם נטע את גזעו. ספרו י"ל בשנית בבני ברק ובראשו רשימה לתולדותיו (מצוי באוצר). הרשימה עוסקת בעיקר בקרבתו לר"מ מקוצק ומספרת על גאוני וצדיקי פולין שהשכימו לפתחו. על ימי נעוריו של הגרמ"ש הם מספרים רק שמתוך תשובה אחת בספרו (מצוין שם סי' י' אבל לפו"ר ל"מ שם) נראה שלמד אצל ר' חיים מואלאזין. (באבי הישיבות ל"מ דבר). ותו לא.

האדר"ת מספר על אביו הגאון וצדיק נשגב ר' בנימין שלמד יחד עם עמיתו הגאון ר' משה שלמה אצל ר' הירש ברוידא (הגדול) מסאלנט (רבו של הגרי"ס ואחד מגדולי דורו).

והנה מה שנכתב עליו בספר שם הגדולים השלישי (כת"י בר אילן, כתב היד האונ' מסתיים באות כ):

הרב מוה"ר משה שלמה לעוונסון הגאון הגדול החו"ב המפורסם שהיה אבד"ק נאשעלסק ואח"כ היה אבד"ק פאראצאוו ונפטר בעיר נאוומינסק בשנת תרכ"ג י"א מנחם אב חבר ספר חשק שלמה על שו"ת, הובא בשו"ת מהריא"ז ענזיל בסימן כ"ז, וגם נשא ונתן עם הגאון הגדול בדורו מוה"ר דובעריש אשכנזי אבדק"ק סלאנים, ובה בהסכמה על ספר לקוטי תהילים ע"ס אלף בית הנדפס בעיר וארשא תר"ט. אחי הגאונים מוהר"ר אשר ניסן אבד"ק בירז בעל ספר גן נעול וספר צפנת פענח ועוד ספרים ומוהר"ר יעקב יששכר אבד"ק יאנעווע שהיו בניו של הגאון מוהר"ר יהודה ליב אב"ד דק"ק מאריפול חתן הגאון הגדול בדורו מו"ה מנחם נחום אבד"ק ניישטאדט שירווינדט הנקרא בפי כל ר' נחום חריף בהגאון המקובל מו"ה דוד אב"ד דוד דק"ק ניישטאדט שירווינדט.

על ר' אשר ניסן אב"ד בירז יש בחוברת על בירז המצויה באוצר הנקראת ליטא א' בירז. (רא"ס היה נשוי עם גרושת ר' שמואל סאלנט). ושם גם על בנו העילוי שהרעיש את ליטא והיה נשוי עם בת הגאון ר' אליה קרעטינגער, אבל למגינת לב נפטר בטל ימיו. (רא"ס ובנו נזכרים גם בהקדמת ר' אליעזר סילבר לספרי אביו אבל נלאיתי לחפש ולהאריך עוד).

איש ספר, תודה רבה על העשרת ידיעותינו.
כמדומני שהגיעה העת לפתוח אשכול חדש לכל נושאי ה"ביביליוגרפיה",
לדוגמא באם יוזכר אישיות כהנ"ל שיהיה מה לחדש עליה מספרים שונים ומגוונים יוכלו להפנות לאשכול ההוא.
אגב, זכורני ששמעתי שהווארט מהקוצקער היה באיזה מעשה שרצו לבטל המקוה מחוסר תקציב, הנכון הוא?!

מצאתי המעשה, והוא לא היה עם הנ"ל, אלא עם ר' דוד לעלובער
בבקשה:


אגב, מהו הספר "אמירה יפה" המובא שם?

בספר ליקוטי דוד עמ' לה [באוצר 43], הביא מכמה ספרים סיפור הנ"ל.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?14 ... KS&page=43

ראיתי כעת דבר מעניין בגמ' בברכות טו.
אמר ליה רבא לא סבר לה מר כאילו טבל דכתיב ארחץ בנקיון ולא כתב ארחיץ כפי
לכאו' זה מפורש שיש מעלה בטבילה לפני התפילה גם בלי שייכות לטהרה מטומאה.
הביאו?

אני זוכר שראיתי את הראיה הזו מהגמרא אבל איני זוכר היכן. כמדומני בספר שנכתב ע"י חסידים כראיה נגד המתנגדים בויכוח

שו"ת משנה הלכות סימן רכ"ב מתוך מכתב להגר"מ פיינשטיין שליט"א, חנוכה תשל"ג:

ובדרך אגב ארשום כאן לזכרון דברים בעלמא מה שמצאתי לכאורה ראייה לאותם חסידים ואנשי מעשה שטובלים כל יום לפני התפילה במקוה שיש בה מ' סאה. דלכאורה היכן מצינו דבר זה ואדרבה מתקנת עזרא לכאורה היה היפך זה שתיקנו טבילה רק לבעל קרי כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ואי יטבלו אעפ"כ בכל יום א"כ מה הועיל עזרא בתקנתו. ולפענ"ד דיש סמך לטבילה קודם התפילה אפי' לטהור מגמ' ברכות דף ט"ו ע"א אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' א"ל רבא לא ס"ל מר כאילו טבל דכתיב ארחץ בנקיון כפי ולא כתיב ארחיץ כפי ע"כ. ופירש"י דכתיב ארחץ בניקיון משמע ארחץ כל הגוף ולא כתיב ארחיץ כפי לדרשה אתא לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאילו טבל כל גופו ע"כ.

וכנראה דמעלה גדולה הוא לטבול כל גופו קודם התפילה מדתלה קבלת שכר של רחיצת כפיים ונקיות שמקבל שכר כאילו טבל כל גופו וע"כ דאטבל ודאי שמקבל שכר אם טובל קוד' התפילה בכל יום דמי נתלה במי כמובן וע"כ דנכון לטבול כל יום קודם התפילה ומקבלים ע"ז שכר. והמאירי ברכות הנ"ל כתב קצת חכמים היו נוהגים להניח תפילין בימים שבין ר"ה ליוה"כ אחר התשובה והטבילה והווידוי והדבר נכון בעיני ע"כ. ואפשר עוד דהוי דומיא דמה שכתב הר"מ מרוטנבורג דבעל תשובה צריך לטבול במקוה כדין גר שנתגייר וע"ז סמכו טבילת ערב יוה"כ ע"ש באחרונים ואמרו שוב יום אחד לפני מתתך וכי אדם יודע מתי שימות ואמר ר"א כ"ש שישוב היום דילמא ימות למחר וא"כ צריך בכל יום לפני המקום ב"ה וב"ש ולכן טובלים בכל יום קודם התפילה שחוזרין בתשובה כדעת רה"מ. וכעין זה כתב השל"ה הקדוש מסכת שבת ענין יום השישי וז"ל ע"כ יפשפש ומעורר בתשובה ויתקן כל קלקול וכו' ואח"כ יטול צפורניו וילך לטבילה כאשה המטהרת מנידתה כי אין טומאה כטומאת העבירה.

יתכן שזה מקור חזק יותר אבל לא לזה התכוונתי

ראה כאן מאמר בענין טבילה במקוה לפני התפילה וענינו.

מקור מעניין מזמן הראשונים לטבילה יום יומית ישנו בספר סבוב רבי פתחיה פתחיה מרעגנשפורג [Regensburg] בתארו את קהילת בגדאד הוא כותב 'וכל אחד יש לו מקווה בחצרו ואינו מתפלל עד שיטבול'

בעיקר נושא האשכול יש לעי' בשו"ת זכר יצחק סי' י'

אכן שם בשו"ת זכר יצחק מדבר הרבה מחובת טבילת עזרא, והחיוב להשתתף בהוצאות מקוה לטבילת גברא,
וכמדומני שבתוך הדברים כותב, דמה שבטלו לטבילת עזרא היה שלא ברצון חכמים, והדברים נוראים על החיוב בה אף אחר שבטלוהו

ועל עיקר נושא ההאשכול באתי, שיוצא מדברי השל"ה הק' חיוב טבילה אף בלי טומאה
שהשל"ה בספרו הלכות תפילין כתב שהמניח תפילין של יד ושל ראש הרי הוא כעומד בבית המקדש, ושלכן צריך להניח תפילין דייקא קודם אמירת סדר הקרבנות בתפילת שחרית, דאל"כ נמצא מקריב חוץ לעזרה, עיי"ש.
ולפי"ז שצריך להקפיד על הנהגתו בשעת הנחת תפילין כאילו בבית המקדש ממש ועובד עבודה, עד כדי כך, שהשל"ה מחייב להניח תפילין דייקא קודם אמירת הקרבנות, בודאי יש גם חיוב טבילה קודם הנחת תפילין בשחרית, ככל כהן שנכנס לעבוד עבודה בבית המקדש.

צריך להזהר עם הנוסחאות הללו שכן רוב מקוואות הגברים מכילות ארבעים סאה מים שאובים בלבד, ואינן מועילות לחיוב טבילה קודם כניסה לעזרה....

אתי שפיר כתב:אכן שם בשו"ת זכר יצחק מדבר הרבה מחובת טבילת עזרא, והחיוב להשתתף בהוצאות מקוה לטבילת גברא,
וכמדומני שבתוך הדברים כותב, דמה שבטלו לטבילת עזרא היה שלא ברצון חכמים, והדברים נוראים על החיוב בה אף אחר שבטלוהו

ועל עיקר נושא ההאשכול באתי, שיוצא מדברי השל"ה הק' חיוב טבילה אף בלי טומאה
שהשל"ה בספרו הלכות תפילין כתב שהמניח תפילין של יד ושל ראש הרי הוא כעומד בבית המקדש, ושלכן צריך להניח תפילין דייקא קודם אמירת סדר הקרבנות בתפילת שחרית, דאל"כ נמצא מקריב חוץ לעזרה, עיי"ש.
ולפי"ז שצריך להקפיד על הנהגתו בשעת הנחת תפילין כאילו בבית המקדש ממש ועובד עבודה, עד כדי כך, שהשל"ה מחייב להניח תפילין דייקא קודם אמירת הקרבנות, בודאי יש גם חיוב טבילה קודם הנחת תפילין בשחרית, ככל כהן שנכנס לעבוד עבודה בבית המקדש.

אודה מאוד למעכ"ת באם יוכל לציין את המקור ביתר דיוק. (אם אין בזה טירחא מיוחדת)
זה נחוץ לי לתועלת מסוימת.

איש_ספר כתב:צריך להזהר עם הנוסחאות הללו שכן רוב מקוואות הגברים מכילות ארבעים סאה מים שאובים בלבד, ואינן מועילות לחיוב טבילה קודם כניסה לעזרה....

יתכן שיש מקואות גברים שאינם רק מ' סאה שאובים [כנראה בהמשכה] לבד, בכל זאת אי אפשר לשנות נוסח הדברים, שהם סך הכל העתק דברי השל"ה הק' ודינא דגמרא בטבילת כהנים.
על הבלן או על הטובל להזהר...

עתניאל בן קנז כתב:

אתי שפיר כתב:אכן שם בשו"ת זכר יצחק מדבר הרבה מחובת טבילת עזרא, והחיוב להשתתף בהוצאות מקוה לטבילת גברא,
וכמדומני שבתוך הדברים כותב, דמה שבטלו לטבילת עזרא היה שלא ברצון חכמים, והדברים נוראים על החיוב בה אף אחר שבטלוהו.

אודה מאוד למעכ"ת באם יוכל לציין את המקור ביתר דיוק. (אם אין בזה טירחא מיוחדת)
זה נחוץ לי לתועלת מסוימת.

אליבא דאמת זה כבר מפורש בשו"ת מן השמים

התכונתי לקטע שהגדשתי (בקו תחתון) בהודעה המקורית, אודות אמירת קרבנות בתפילין דייקא.

עתניאל בן קנז כתב:התכונתי לקטע שהגדשתי (בקו תחתון) בהודעה המקורית, אודות אמירת קרבנות בתפילין דייקא.

אולי כוונתו לחיבורו מצוות תפילין שיצא בידי ר"מ קרויזר (ואינו באוצר).

אתי שפיר כתב:

איש_ספר כתב:צריך להזהר עם הנוסחאות הללו שכן רוב מקוואות הגברים מכילות ארבעים סאה מים שאובים בלבד, ואינן מועילות לחיוב טבילה קודם כניסה לעזרה....

יתכן שיש מקואות גברים שאינם רק מ' סאה שאובים [כנראה בהמשכה] לבד, בכל זאת אי אפשר לשנות נוסח הדברים, שהם סך הכל העתק דברי השל"ה הק' ודינא דגמרא בטבילת כהנים.
על הבלן או על הטובל להזהר...

כתבתי שצריך להזהר עם ההשוואות בין דיני הכהונה לדיני המתפלל, שהרי בשל"ה לא הזהיר שיילך האדם יחף וגם לא שיהיה מזרע אהרן. ולכן כל הדמיונות (תרתי משמע) הם יפים אך לא מועילים לרוב הטובלים...

איש_ספר כתב:אולי כוונתו לחיבורו מצוות תפילין שיצא בידי ר"מ קרויזר (ואינו באוצר)

אכן לספר זה התכוונתי, אך אינו תחת ידי כעת כדי לצלם או לצטט מתוכו

אוצר החכמה כתב:סוף דבר לא מובן מה קשה
כשם שחילקו בין טומאה היוצאה באונס לטומאה היוצאה מדעת (שזה אינו חילוק הלכתי בהלכות טומאה וטהרה ששם אין נפ"מ )
כך אינו דומה מי שכבר טבל לטומאה היוצאה מגופו למי שלא טבל

אכן גם בהלכה יש לזה משמעות - הן לענין כניסה להר הבית (לרוב הדעות) והן לענין אכילת תרומת וחלת חו"ל.

איש_ספר כתב:אני לא בענין כעת, אבל לא פשוט בכלל שטמא בטומאת מת החמורה, יכול להטהר מטומאת זיבה הקלה (שאין בה הזאה)ומה שנדה טובלת אע"פ שהיא טמאה מת, יבואר עם דברי הכוזרי הנודעים שאיסורה לבעלה אינו משום טומאה. ומה שטובלים היום לקרי, אם הוא משום תקנת עזרא, הרי לא משום טומאה אתינן עלה, וכמש"כ הרמב"ם. וכ"ז כתבתי מבלי עיון בספרים (באוצר...)וא"ש את"ם.

ברור שיכול, וכפי שכתבתי לעיל, ונפק"מ (מלבד הענינים הנ"ל) גם שלא יטמא משכב ומושב, וגם שעכשיו הוא טובל במים חיים ונטהר מזיבתו, ואח"כ כשיזו עליו יטבול במקווה רגיל.

זאת מלבד הדעה (שהבאתי באשכול אחר בעבר) שאפילו לטומאת המת מועילה טבילה לפני ההזאה.