פורום אוצר החכמה

ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים… הקשה אברבנאל… וכתב הרב בעל ד"ר שראה בספר אחד שלא קשה כלל: כי במלחמה מותר לעשות כל הערמות ותחבולות נגד האויב, אף לרמותו בדברים כזבים, כמו שמצינו ביהושע בהילחמו עם העי, ציווהו הקב"ה "שים לך ארב לעיר מאחריה" - להטעות האויב. ואין בזה שום נדנוד איסור כלל, כי זה בכלל "כל הבא להרגך השכם להרגו". ומותר לעשות כל הצטדקות להרגו. וכן היה כאן תועלת גדול להטעות את פרעה, שיסבור שרוצים ללכת רק שלושת ימים, כדי שעל ידי כך ירדוף אחר כך אחריהם על הים ויטבעו בים, כאשר טיבעו את בני ישראל בים. ולכן היה היתר גמור להטעותו… ובזה מיושב גם כן מה שאמר כאן "ושאלה אשה משכנתה…" למה נכתב זה כאן, שזה היה סוף המכות? והכוונה בזה להסביר את ישראל שלכן ידברו כזב, שלא יבקשו רק לילך שלושה ימים, מפני שעל ידי כך יוכלו לשאול מהם כלי כסף וכלי זהב, מחמת שיאמרו שאינם רוצים לילך רק דרך שלושה ימים. והשאילה הייתה גם כן הצורך והתועלת לטביעתם בים, מחמת שיחוסו על הכסף והזהב שלקחו מהם ישראל, על כן ירדפו אחריהם עד תוך הים ויטבעו. וכל זה היה מותר לישראל לעשות לאלה הרשעים אשר מיררו את חייהם בעבודה קשה על חינם, והטביעו את בניהם ביאור.

עושה חדשות כתב:ז"ל הפירוש המובא בילקוט הפירושים שבמקראות גדולות רב-פנינים (לוין-אפשטיין ירושלים תשכ"ו) לפרק ג', יח:
...
מיהו בעל ד"ר? ומהו ה'ספר אחד'? והאם נמצא מקור בקדמונים לפירוש זה?

ועתה נלכה נא וגו' – אין ספק כי הבקשה הזאת היתה בְעָקְבָה כי לא היתה דעתם לחזור; ומאחר שהוא היה מעכבם ומשתעבד בהם בלא שום דין אין לתמוה אם צוה ה' להתפתל עם העקש.
והנה אין ספק שאם כ"כ היה משה מסרב ללכת בשליחות ה' יותר היה מסרב אם היה ה' מצוהו לומר לפרעה שיְשלח את ישראל לצמיתות, כי אז לא היה משה מקבל עליו בשום פנים, כי לא ימלאהו לבו לומר לפני המלך: אתה הרעותה לעם הזה ועתה שַלְחֵם חפשים לנפשם;
ואולי ג"כ שאם היה אומר לו כן היה פרעה ממיתו, גם היה מתאכזר יותר ויותר על ישראל ק"ו ממה שהכביד עֻלו עליהם באמרו נרפים אתם נרפים תכבד העבודה על האנשים ותבן לא ינתן לכם {שמות ה':י"ז}; וה' לא יהפוך לב בני אדם, ובפרט לב הרשעים הגמורים הראויים לעונש ולא לשכר טוב.
ובעל העקדה כתב: זאת היתה עצה עמוקה אלהית להראות לכל חוזק לבו וקושי ערפו של פרעה, והוא באשר צוה שלא יבקשו ממנו רק שירפה מהם כעשרה ימים ללכת שלשת ימים במדבר לזבוח לאלהיהם, ומסתמא יובן מדבריהם שאחר ישובו, ועם כל זה לא ישמע, וכ"ש אם יאמרו לו לשלחם כלה, עכ"ל;
ואין זה צודק, כי אמנם עיקר סירובו של פרעה היה מפחד שלא ישובו כאמרו מי ומי ההולכים (י':ח') לכו נא הגברים (י':י"א), רק צאנכם ובקרכם יוצג (י':כ"ד) כלומר לְעֵרָבוֹן; ואם היה ירא שלא ישובו עוד, אין להאשימו על זה.
ותלמידי מוהר"ר יצחק פארדו משיב שאם מיד היה פרעה שואל ערבון היה הדין עמו, אבל הוא לא אמר לכו נא הגברים רק אחר המכות, ובהפך בתחלת הענין לא לבד שלא אמר להם תנו לי ערבון שתשובו, אבל התאכזר והקשה עלו עליהם, ובזה הראה רע לבבו.