סיבת הגלות של עשרת השבטים

[עושה חדשות]

אני זקוק למקורות בדברי הנביאים ובדברי חז"ל
מה היו החטאים של עשרת השבטים שבסיבתם נענשו בגלות מן הארץ.

[קו ירוק]

מאי משמע?
עבודה זרה. כמו של שני השבטים.
רק הרבה שנים לפניהם, כי כל מלכיהם עבדו ע"ז.
וכמו שכתוב בפרשת ואתחנן כי תוליד בנים וגו' ונושנתם וגו'

והרי כל הנביאים מלאים מזה.

[עושה חדשות]

על חורבן הבית וגלות שני השבטים יש דברים נוספים בנבואה ובחז"ל, כמו גילוי עריות וחילול שבת ועיוות המשפט וכו', אבל הנבואות של ישעיהו לכאו' עוסקות רק בזה ולא לגבי מה שהיה קודם בגלות עשרת השבטים. לכן שאלתי היכן יש בנביאים תוכחות שקודם הגלות או הסבר לאחר מעשה מה היתה סיבת/סיבות הגלות של עשרת השבטים במסויים, וכנ"ל בדברי חז"ל.

[עושה חדשות]

ראיתי כעת את לשונו של הר"י אבן שועיב - "טעם שלש דפורענותא כנגד שלש פורעניות, האחד פורענות הגלות בבל, והשני עשרת השבטים, והשלישי גלותינו ופזורינו הגדול. ויש אומרים כי גלות עשרת השבטים וגלותינו הכל פורענות אחד..."

[עושה חדשות]

במלכים ב פרק יז מתואר באריכות חטאי עשרת השבטים -
וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַייָ אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְיָ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ: וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר: וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וַיְקַטְּרוּ שָׁם בְּכָל בָּמוֹת כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר הֶגְלָה יְיָ מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ דְּבָרִים רָעִים לְהַכְעִיס אֶת יְיָ: וַיַּעַבְדוּ הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר אָמַר יְיָ לָהֶם לֹא תַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיָּעַד יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נביאו נְבִיאֵי כָל חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים: וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּייָ אֱלֹהֵיהֶם: וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם: וַיַּעַזְבוּ אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה שנים שְׁנֵי עֲגָלִים וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבָּעַל: וַיַּעֲבִירוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ: וַיִּתְאַנַּף יְיָ מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ: גַּם יְהוּדָה לֹא שָׁמַר אֶת מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ: וַיִּמְאַס יְיָ בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו: כִּי קָרַע יִשְׂרָאֵל מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וידא וַיַּדַּח יָרָבְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי יְיָ וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה: וַיֵּלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא סָרוּ מִמֶּנָּה: עַד אֲשֶׁר הֵסִיר יְיָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פָּנָיו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

ובפרק יח, פסוק יב בקצרה -
"עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ".

- - - -

דבר נוסף.

בגמ' שבת נו: "אמר רב יהודה אמר רב אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו". ופירש"י "שעל ידי שנחלקה המלכות העמיד ירבעם העגלים שלא יעלו ישראל לירושלים לממשלתו של רחבעם".

ולכאו' זה רק טעם למה עשרת השבטים עבדו ע"ז, אבל הגלות של יהודה ובנימין לכאו' זה בגלל חטאיהם, ולמה היא קשורה לחלוקת המלכות. וצ"ל דע"ז שהיה אצל יהודה ובנימין זה כתוצאה ממה שהיה אצל עשרת השבטים, שלמדו ממעשיהם.

וכ"כ הרד"ק במיכה (א,יג) ז"ל "ראשית חטאת היא לבת ציון - לכיש היא מערי יהודה ולמדה היא תחלה עבודת הבעלים מישראל כי אחאב החל לעבוד הבעלים כי ירבעם לא עבד הבעל אלא אחאב החל בעבודת הבעלים ונתפשטה בישראל וזהו שאמר פשעו ישראל ובארץ יהודה לא היו עובדים הבעלים ויושבי לכיש למדו עבודת הבעלים מישראל וזהו שאמר כי בך נמצאו פשעי ישראל פירוש בך נמצאו תחילה ונתפשט בארץ יהודה עד ציון וזהו שאמר ראשית חטאת היא לבת ציון".

אולי אפשר גם לדייק כך מהפסוקים המובאים לעיל, "גַּם יְהוּדָה לֹא שָׁמַר... וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ".

אשאל להרחיב את ידיעותי בענין זה.

[גם זו לטובה]

ברש"י שהבאת מדבר על העגלים, שהיו אכן תוצאה ישירה של חלוקת המלכות, וברד"ק מבואר שהע"ז של הבעל שהתחילה באחאב היא הביאה את הגלות.
לכ' העגלים של ירבעם לא גרמו לחטא ביהודה אלא רק הע"ז של אחאב
ואפשר שהעגלים של ירבעם והניתוק מבית המקדש, הם אלו שאפשרו אח"כ לישראל להגיע עד כדי ע"ז.

[מקדש מלך]

אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ה

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים: וכן את מוצא שלא גלו עשרת השבטים אלא בעון בטול תורה שנאמר לכן גלה עמי מבלי דעת וגו' לכן כאכול קש לשון אש וגו' (ישעי' ה' י"ג וכ"ד). וכן את מוצא שלא (גלה) [גלו] שבט יהודה ובנימין אלא בעון בטול תורה שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי (ישראל) [יהודה] ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס ב' ד') מפני מה על מאסם [את תורת ה'] (שם) וכן [הוא אומר] ושלחתי אש ביהודה (שם ה'). וכן את מוצא שלא חרבה ירושלים אלא בעון בטול תורה שנאמר מי נתן למשיסה יעקב וגו' (ישעי' מ"ב כ"ד) [ומפני מה] ולא (אבוא) [אבו] בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו (שם) [לפיכך] וישפוך עליו חמה אפו (שם כ"ה). וכן את מוצא שלא גלת הארץ אלא בעון בטול תורה [שנאמר לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם הנה אנכי וגו' ותורתי וימאסו בה] (ירמי' ו' י"ח וי"ט). וכה"א מי האיש החכם ויבן זאת (שם ט' י"א) [וכתיב בתריה] ויאמר ה' על עזבם את תורתי (שם שם י"ב):

[נוטר הכרמים]

עמוס פרק ו:

(א) ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
(ב) עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתִּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם:
(ג) הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּישׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס:
(ד) הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק:
(ה) הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר:
(ו) הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽף:
(ז) לָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים:

שבת סב, ב:

וראשית שמנים ימשחו, אמר רב יהודה אמר שמואל: זה פלייטון. מתיב רב יוסף: אף על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא, ולא הודו לו. ואי אמרת משום תענוג, אמאי לא הודו לו? אמר ליה אביי: ולטעמיך, הא דכתיב השתים במזרקי יין, רבי אמי ורבי אסי; חד אמר: קנישקנין, וחד אמר: שמזרקין כוסותיהן זה לזה, הכי נמי דאסיר? והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא ושתה בקנישקנין, ולא אמר ליה ולא מידי! אלא: כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה - גזרו רבנן, אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה - לא גזרו רבנן. השכבים על מטות שן וסרחים על ערשתם - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שהיו משתינין מים בפני מטותיהן ערומים. מגדף בה רבי אבהו: אי הכי, היינו דכתיב לכן עתה יגלו בראש גלים? משום דמשתינין מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים? - אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה, ודובקין מטותיהן זו בזו, ומחליפין נשותיהן זה עם זה, ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן.

ספרי פרשת האזינו פיסקא שיח:

וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך מאכל ומשתה ושלוה שנאמר השוכבים על מטות שן השותים במזרקי יין.

רש"י פר' נח (ט, כא)

אהלו - אהלה כתיב רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין.

[עושה חדשות]

תודה לכולם.

ברש"י שהבאת מדבר על העגלים, שהיו אכן תוצאה ישירה של חלוקת המלכות, וברד"ק מבואר שהע"ז של הבעל שהתחילה באחאב היא הביאה את הגלות.
לכ' העגלים של ירבעם לא גרמו לחטא ביהודה אלא רק הע"ז של אחאב
ואפשר שהעגלים של ירבעם והניתוק מבית המקדש, הם אלו שאפשרו אח"כ לישראל להגיע עד כדי ע"ז.

איה"נ, וזה כמו ההשתלשלות הכללית של ע"ז כמבואר ברמב"ם על דור אנוש והלאה.

אבל ראה יעקב פירצה במלכות בית דוד, כשתחלק מלכות בית דוד, כשהומלך ירבעם על עשרת השבטים ונשאר לדוד יהודה ובנימין, ודבר זה גרם חורבן בית ראשון, כי ירבעם הקים שני עגלי זהב, ואחר כך הוסיפו בעבודות זרות, ואחר כך למדו יהודה ובנימין מהם עד גלות הארץ

[יש תקוה]

ישנו ספר של ר' אלתר ולנר ע"ה (שנפטר לפני כעשרה ימים לערך, תנצב"ה) בשם עשרת השבטים (הוצאת מוה"ק) ספר נפלא המביא דברי חז"ל בנידון זה.
וע"ש עמ' 16-18 מש"כ בזה, אם זה יחסם לא"י, ניתוק ממלכת ישראל. ועוד כמבואר שם.

[עושה חדשות]

שוב תודה.

חשבתי עוד, הנה בירמיה פרק ג' מבואר שהקב"ה אומר לירמיה להחזיר את עשרת השבטים, והנימוק הוא משום ש"בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה". ואולי הביאור בזה הוא דהגלות של עשרת השבטים היתה כדי להפריד אותם ממלכות יהודה ועי"ז תיפסק ההשפעה הרעה שהיתה כנ"ל, ע"י שיראו את עונשם. אבל מכיון שזה לא הועיל אז אפשר להחזירם.

[עושה חדשות]

עמוס פרק ו:

(א) ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
(ב) עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתִּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם:
(ג) הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּישׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס:
(ד) הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק:
(ה) הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר:
(ו) הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽף:
(ז) לָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים:

שבת סב, ב:

וראשית שמנים ימשחו, אמר רב יהודה אמר שמואל: זה פלייטון. מתיב רב יוסף: אף על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא, ולא הודו לו. ואי אמרת משום תענוג, אמאי לא הודו לו? אמר ליה אביי: ולטעמיך, הא דכתיב השתים במזרקי יין, רבי אמי ורבי אסי; חד אמר: קנישקנין, וחד אמר: שמזרקין כוסותיהן זה לזה, הכי נמי דאסיר? והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא ושתה בקנישקנין, ולא אמר ליה ולא מידי! אלא: כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה - גזרו רבנן, אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה - לא גזרו רבנן. השכבים על מטות שן וסרחים על ערשתם - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שהיו משתינין מים בפני מטותיהן ערומים. מגדף בה רבי אבהו: אי הכי, היינו דכתיב לכן עתה יגלו בראש גלים? משום דמשתינין מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים? - אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה, ודובקין מטותיהן זו בזו, ומחליפין נשותיהן זה עם זה, ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן.

ספרי פרשת האזינו פיסקא שיח:

וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך מאכל ומשתה ושלוה שנאמר השוכבים על מטות שן השותים במזרקי יין.

רש"י פר' נח (ט, כא)

אהלו - אהלה כתיב רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין.

רד"ק ירמיה לה -

ושתית היין שמנעם ממה שידוע מסבתו שמטרף דעת מי שישגה בו כמו שכתוב כל שוגה בו לא יחכם וכתוב למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין וסבת גלות עשרת השבטים היה על הרבות שתית היין כמו שנאמר הוי עטרת גאות שכורי אפרים ואמר הוי גבורים לשתות יין ואמר משכימי בבקר שכר ירדפו וגם יהודה ובנימן סבת גלותם היין כמו שכתוב וגם אלה ביין שגו וכל הענין כמו שכתוב וראשון ששתה היין אע"פ שהיה צדיק ותמים נשתכר בו ונתבזה בו.

[עושה חדשות]

עמוס פרק ו...

גם בפרקים הקודמים מוכיח הנביא עמוס את עשרת השבטים על חטאים נוספים מלבד ע"ז, כמו חמס ועושק וכו'. כך זה גם בתוכחות הנביא הושע המיועדות אף הם לעשרת השבטים, וכן בדברי הנביא מיכה.


.

[דרומי]

מכבר היה לי הרושם שבאופן כללי עשרת השבטים הרשיעו יותר בע"ז ובענינים שבין אדם למקום, ואילו בענינים שבין אדם לחבירו היו בכללות בסדר (כמובן שמדובר על מאות שנים ואי אפשר לקבוע מסמרות ממש, ובוודאי חטאו גם בענינים אלו, אבל באופן כללי עיקר חטאם היה בענינים של ע"ז והמסתעף). ואילו בממלכת יהודה מצינו תוכחות חמורות על ענינים שבין אדם לחבירו, כמו "שרייך סוררים וחברי גנבים וגו'".

ובזה פירשתי לעצמי זה שהמשיל הנביא בהושע את עשרת השבטים לאדמה וצבויים - ולא לסדום ועמורה, כמו שהמשיל הנביא ישעיהו את ממלכת יהודה - כי בסדום ועמורה הרשיעו במיוחד בענינים שבין אדם לחבירו, "זעקת סדום ועמורה כי רבה" ועיי"ש ברש"י, ואילו באדמה וצבויים הרשיעו בעיקר בין אדם למקום.

כך נראה מקופיא ללא עיון כלל.

[עושה חדשות]

בגמ' שבת נו: "אמר רב יהודה אמר רב אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו". ופירש"י "שעל ידי שנחלקה המלכות העמיד ירבעם העגלים שלא יעלו ישראל לירושלים לממשלתו של רחבעם".

ולכאו' זה רק טעם למה עשרת השבטים עבדו ע"ז, אבל הגלות של יהודה ובנימין לכאו' זה בגלל חטאיהם, ולמה היא קשורה לחלוקת המלכות. וצ"ל דע"ז שהיה אצל יהודה ובנימין זה כתוצאה ממה שהיה אצל עשרת השבטים, שלמדו ממעשיהם.

וכ"כ הרד"ק במיכה (א,יג) ז"ל "ראשית חטאת היא לבת ציון - לכיש היא מערי יהודה ולמדה היא תחלה עבודת הבעלים מישראל כי אחאב החל לעבוד הבעלים כי ירבעם לא עבד הבעל אלא אחאב החל בעבודת הבעלים ונתפשטה בישראל וזהו שאמר פשעו ישראל ובארץ יהודה לא היו עובדים הבעלים ויושבי לכיש למדו עבודת הבעלים מישראל וזהו שאמר כי בך נמצאו פשעי ישראל פירוש בך נמצאו תחילה ונתפשט בארץ יהודה עד ציון וזהו שאמר ראשית חטאת היא לבת ציון".

אולי אפשר גם לדייק כך מהפסוקים המובאים לעיל, "גַּם יְהוּדָה לֹא שָׁמַר... וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ".

אשאל להרחיב את ידיעותי בענין זה.

גם בזכריה פרק יא (עי"ש במפרשים) -
וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

[צפוני]

בישעיהו משמע שהסיבה היא על שעזבו את בית דוד ונלחמו בהם.
יעויי' ישעיהו פרקים ו' וז'

[עושה חדשות]

אף שבספר מלכים מוזכר הרבה חטא ע"ז, מ"מ רוב תוכחותיו של ישעיה הם בעניני צדק ומשפט וכו' ורק מעט וברמז מוכיח על חטא ע"ז. האם טעם הדבר הוא מחמת החילוק הנ"ל בין יהודה ובנימין לעשרת השבטים?