ואכלתם בשר בניכם - אחד היה ופרסמו הכתוב

[הבטחתי]

האם יש לזה מקור בדברי הראשונים, שמקרה כזה רח"ל קרה רק פעם אחת בחורבן ותו לא? דהיינו מעשה דדואג בן יוסף ביומא לה ע"ב?

[עליך עיננו]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=5862

[עזריאל ברגר]

האם יש לזה מקור בדברי הראשונים, שמקרה כזה רח"ל קרה רק פעם אחת בחורבן ותו לא? דהיינו מעשה דדואג בן יוסף ביומא לה ע"ב?

היה גם באמצע ימי בית ראשון - כדכתיב במלכים-ב פרק ו:

{כה} וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב (חרייונים) דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף: {כו} וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: {כז} וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ ה' מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב: {כח} וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר: {כט} וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ: {ל} וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת:

ועל מעשה זה (כנראה) נאמר בקינות:

אם תהומינה זו לעומת זו "בואי ונבשל את בנינו צורחים", אללי לי.
אם תוועדנה זו לזו 'תני בנך!' והוא חבוי מנותח נתחים, אללי לי.

וראה גם תענית ה' א:

אמר רבי יוחנן שנה ראשונה אכלו מה שבבתים שניה אכלו מה שבשדות שלישית בשר בהמה טהורה רביעית בשר בהמה טמאה חמישית בשר שקצים ורמשים ששית בשר בניהם ובנותיהם שביעית בשר זרועותיהם

[הבטחתי]

אני שאלתי על החורבן, והפסוק אשר הביא כבודו לא מדבר בחורבן, אלא במצור על שומרון.

[בחפשי כותב]

האם יש לזה מקור בדברי הראשונים, שמקרה כזה רח"ל קרה רק פעם אחת בחורבן ותו לא? דהיינו מעשה דדואג בן יוסף ביומא לה ע"ב?

ב'ילקוט שמעוני' (איכה, רמז תתרטז): "אמרו מעשה באשה אחת שהיו לה שלשה בנים והלכו בניה למלחמה, נטלה את בנה שהיא מניקה ובשלתו בקדרה. כשהם אוכלים הכירו ידי אחיהם, עלו לגג ונפלו ומתו, ועליהם מקונן ירמיה (איכה ד ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב".

בספר 'מלחמת היהודים' (ספר ו פרק ג) מובא מעשה במרים בת אלעזר ממשפחה נדיבה ועשירה, שמפני כובד הרעב שחטה ובשלה את בנה, ואכלה את בשרו. כאשר שמע טיטוס הרשע מדבר זה, אמר: נאה להם לבני ישראל מאכלים כאלה.

[עזריאל ברגר]

אני שאלתי על החורבן, והפסוק אשר הביא כבודו לא מדבר בחורבן, אלא במצור על שומרון.

צודק, וגם מה שהבאתי מתענית - היה בימי יואל ולא בחורבן.

[הבטחתי]

האם יש לזה מקור בדברי הראשונים, שמקרה כזה רח"ל קרה רק פעם אחת בחורבן ותו לא? דהיינו מעשה דדואג בן יוסף ביומא לה ע"ב?

ב'ילקוט שמעוני' (איכה, רמז תתרטז): "אמרו מעשה באשה אחת שהיו לה שלשה בנים והלכו בניה למלחמה, נטלה את בנה שהיא מניקה ובשלתו בקדרה. כשהם אוכלים הכירו ידי אחיהם, עלו לגג ונפלו ומתו, ועליהם מקונן ירמיה (איכה ד ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב".

בספר 'מלחמת היהודים' (ספר ו פרק ג) מובא מעשה במרים בת אלעזר ממשפחה נדיבה ועשירה, שמפני כובד הרעב שחטה ובשלה את בנה, ואכלה את בשרו. כאשר שמע טיטוס הרשע מדבר זה, אמר: נאה להם לבני ישראל מאכלים כאלה.

ייש"כ. מצאתי אחד מראשוני האחרונים שכתב כן, ובזכרוני היה מונח שגם הראשונים כתבו כן. והנה הבאת לי מקור לסתור (אף שאפשר ליישב עדיין בדוחק, שמקרים אלו ספורים היו, ולא כיון לומר בדוקא שרק מקרה אחד קרה).

[בחפשי כותב]

ייש"כ. מצאתי אחד מראשוני האחרונים שכתב כן, ובזכרוני היה מונח שגם הראשונים כתבו כן. והנה הבאת לי מקור לסתור (אף שאפשר ליישב עדיין בדוחק, שמקרים אלו ספורים היו, ולא כיון לומר בדוקא שרק מקרה אחד קרה).

עוד אפשר ליישב בדוחק, שהג' מעשיות הנ"ל, במסכת יומא, ילקוט שמעוני, ומלחמת היהודים, כולהו חדא מעשה היא. וקרה בחורבן בית שני, כמבואר להדיא במדרש אגדה (ויקרא כו כט): "ואכלתם בשר בניכם וכו', וכמעשה בדואג בן יוסף בבית שני". ולפי"ז מרים בת אלעזר [הנזכרת במלחמת היהודים שחי בחורבן בית שני] היתה אשתו של דואג בן יוסף, והיו לה ג' בנים שהלכו למלחמה, ונטלה את בנה הקטן שהיא מניקה וכו'.

ואע"ג שירמיה היה בבית ראשון [ובגמ' יומא שם איתא שירמיה היה מקונן על מעשה של דואג בן יוסף], מצינו שירמיה היה מנבא ומקונן גם על חורבן בית שני, כדאיתא בפסיקתא (איכה א טז): "כשם שהיה ירמיהו מקונן על חורבן בית ראשון, כן היה מקונן על חורבן בית שני, שנאמר (איכה ד כא) שישי ושמחי בת אדום".

אמנם באמת יש מדרשים חלוקים באיזה חורבן קרה המעשה של דואג בן יוסף, שבמדרש אגדה הנ"ל איתא שהיה בבית שני, וכן איתא בפסיקתא זוטרתא (פרשת בחקותי, עה"פ ואכלתם בשר בניכם). אבל במדרש זוטא (איכה א) איתא שהמעשה קרה בעת "שצר נבוכדנצר על ירושלים".

ואם קרה המעשה של דואג בחורבן בית ראשון, וכפשטות משמעות הגמרא ביומא, אפשר לומר בדוחק שהמעשה של מרים בת אלעזר המובא במלחמת היהודים [אם נאמין לדבריו], באמת קרה בבית ראשון, רק טיטוס שמע המעשה שכבר אירע מאז ומקדם בבית ראשון, ועל זה אמר מה שאמר.