היכן הרא"ש הזה?

[יוסף חיים אוהב ציון]

ספר בניהו בן יהוידע על יבמות דף מט ע"ב
והנה הדבר יפלא, כיון דנבלע ע"י נס מכח אמירת שם, מהיכן ידע מנשה שנבלע בארז, ודילמא עשה קפיצת הדרך וברח, או נבלע באילנות אחרים. אך ראיתי בירושלמי ששם נזכר מעשה זו בהרחבה יותר, וכאן בתלמודא דידן נזכרה בקיצור, והוא דאיתא בירושלמי דסנהדרין פרק י"א הלכה ב', כשעמד מנשה היה רודף אחר ישעיה הנביא ע"ה להרגו, והוא ברח מלפניו, וקרא שם ונבלע בארז, ורק ציצית בגדו נשאר חוץ לארז, ועל ידי כן ידעו שהוא נבלע בארז, ואמרו הדבר לפני מנשה, אמר להם נסרו הארז, והלכו ונסרוהו, ונראה הדם נמשך מן הארז, עד כאן ע"ש. נמצא לפי זה מכח הציצית שנשאר בחוץ, ידעו שנבלע בארז, ובזה נתרצה קושיא הנזכרת. וצריך להבין למה נתגלה דבר המסבב הריגתו ע"י ציצית בגדו, ולא ע"י דבר אחר. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרא"ש ז"ל, דהציצית מורין שיש לישראל דין בנים אפילו בזמן שאין עושין רצונו של מקום, וכסברת ר' מאיר ודלא כר' יהודה [קידושין ל"ו ע"א], והיינו כי כל כנף יש בו שמונה חוטין, וחמש קשרים, כמנין אחד, וארבע פעמים אחד עולה בן, ואלו הציציות מניחם האדם שתים מלפניו ושתים מלאחריו, לרמוז בין הולך לפנים בין הולך לאחור הוא נקרא בן להקב"ה, וכיון שיש לישראל דין בן אפילו אין עושין רצונו של מקום, מוכרח לומר דעונותיהם נמחלין, דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ומסתמא הקב"ה מוחל להם, ולכן מזה יצא חיוב לישעיה הנביא ע"ה על אשר אמר עליהם עם טמא שפתים, ואף על פי שנכוה בשפתו עדיין לא ניצול מן העונש, עד שבא מנשה וסיבב לו מיתה בעלילה בשביל דברים שדבר בנבואה,

[יוסף חיים אוהב ציון]

ספר בניהו בן יהוידע על שבת דף לב ע"א
וחד אמר בעון ציצית. נראה לי בס"ד על פי מ"ש הרא"ש ז"ל, שעושין ח' חוטין בכל כנף, ויש בהם חמשה קשרים שבזה נשלם מספר אחד, וארבע פעמים אחד הוא מספר בן, שבזה ניכר שיש לישראל דין בנים להשם יתברך עיין שם,

[שבענו מטובך]

אולי יצא לו כן מלשון ספר לקט יוסף ערך ציצית אות א', עיי"ש. ודברי הרא"ש המובאים שם אינם ענין לזה. ודוק.

[וונדרבר]

ספר בניהו בן יהוידע על שבת דף לב ע"א
וחד אמר בעון ציצית. נראה לי בס"ד על פי מ"ש הרא"ש ז"ל, שעושין ח' חוטין בכל כנף, ויש בהם חמשה קשרים שבזה נשלם מספר אחד, וארבע פעמים אחד הוא מספר בן, שבזה ניכר שיש לישראל דין בנים להשם יתברך עיין שם,

ראה ס' נפש חיים (להג"ר חיים פאלאג'י) מערכת ב', אות מ"ד, ס"ק ו', שע"י ציצית מוכח שיש לישראל דין בנים, וציין מדרש תהילים סי' צ', רבינו בחיי סוף פ' שלח, והרוקח סי' שס"א. [ולא ציין רא"ש].
https://tablet.otzar.org/#/book/23636/p ... /0/end/0/c

[יוסף חיים אוהב ציון]

ראה ס' נפש חיים (להג"ר חיים פאלאג'י) מערכת ב', אות מ"ד, ס"ק ו', שע"י ציצית מוכח שיש לישראל דין בנים, וציין מדרש תהילים סי' צ', רבינו בחיי סוף פ' שלח, והרוקח סי' שס"א. [ולא ציין רא"ש].
https://tablet.otzar.org/#/book/23636/p ... /0/end/0/c

יש"כ ירבו כמותך בישראל.

[בחפשי כותב]

בפירוש המיוחס להרא"ש בספר הדר זקנים (סוף פרשת שלח) כתב שמצות ציצית מורה שאנחנו עבדים למקום, וזה לשונו: "צוה לו הקדוש ברוך הוא פרשת הציצית, וכתוב בה למען תזכרו, שהוא סימן שאנחנו עבדים להקב"ה, כאדם שעושה קשר ברצועתו להיות נזכר בדבר, וכדרך שהאדונים עושים סימן לעבדיהם בטליתם שלא יברחו". [ואולי לכן שכרו מדה כנגד מדה, שכל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים (שבת דף לב ע"ב)]

אמנם כן מצינו בחז"ל שמצות ציצית מורה שבני ישראל נקראו בנים למקום, ראה בילקוט שמעוני (תהלים רמז תתמא): "יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם וכו', והדרך - זה תכלת שבציצית שישראל מתכסין בו שנקראו בנים למקום". וראה עוד בילקוט ראובני (פרשת שלח) שהביא בשם הזוה"ק: "המתעטף בציצית, מלאכים מכריזים לפניו: הבו יקר לבריה דמלכא".

[פרנצויז]

ספר בניהו בן יהוידע על שבת דף לב ע"א
וחד אמר בעון ציצית. נראה לי בס"ד על פי מ"ש הרא"ש ז"ל, שעושין ח' חוטין בכל כנף, ויש בהם חמשה קשרים שבזה נשלם מספר אחד, וארבע פעמים אחד הוא מספר בן, שבזה ניכר שיש לישראל דין בנים להשם יתברך עיין שם,

בספר "שפתי דעת" (לרבי שלמה אפרים לונטשיץ, בעל כלי יקר, ועוללות אפרים, ועוד), סוף פרשת כי תשא, כתב כעין מה שהביא בספר בן יהוידע

שפתי דעת סוף פרשת כי תשא.jpg (41.14 KiB) נצפה 1019 פעמים

ולולי דמיסתפינא הוי אמינא שיש מי שכינה את רבי שלמה אפרים (בעל שפתי דעת) בראשי תיבות: 'הרא"ש', ומשם הועתק לספר בן יהוידע.
וצריך בדיקה.

[שבענו מטובך]

לדעתי הולכים כאן סחור סחור.
בלקט יוסף שציינתי לעיל כתוב כך:

לקט.jpg (130.24 KiB) נצפה 1017 פעמים