כן מסתבר כתב:לשון מדרש עשרה הרוגי מלכות הנוגע לענינינו:
ואחריו רבי יהודה בן בבא... והיה שם זקן אחד ורבי ראובן בן איצטרוגיל שמו, שלח והביאו. אמר לו, רבי יהודה מורי, יודע אני שצדיק גמור אתה אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העיזה פניה לאבד מרגליותינו, אלא אם רצונך אמות אני תחתיך ותינצל אתה. אמר לו רבי יהודה, ר’ ראובן אחי, אם גזירת בשר ודם אין אנו יכולין לבטלה גזירת ממ”ה הקב”ה מי יכול לבטלה, אלא הנח דברים וברך דיין האמת.
ע”כ.
ויש לציין כי בזכרוני שבגמ’ מובא שרבי יהודה בן בבא נהרג על ידי חיצים, ואולי לפני הס”ח היתה הגירסא של מעשה זה ברבי עקיבא, קודם שנחבש בבית האסורין?
לא כי. נתחלף לך ביאשיהו מלך יהודה, שנהרג ע"י חיצים וגם הוא נעשה ככברה רח"ל.
זהו סיפור הריגתו של ריב"ב (סנהדרין יד,א):
פעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו מה עשה יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ואלו הן ר"מ ור' יהודה ור' שמעון ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע רב אויא מוסיף אף ר' נחמיה כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן בניי רוצו אמרו לו רבי מה תהא עליך אמר להן הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה
ה' יקום דם שניהם, עם כל דמי היהודים שנרצחו בידי גויים ארורים ימ"ש, במהרה בימינו אמן.