הודעהעל ידי ישעיהו לוריא » ה' אפריל 18, 2024 2:59 am
יעקב אבינו יתכן שסבר כי אב על בנו אינו שוכח,
כי אם לא כן, כשהיה רואה שאינו מתנחם,
היה מבין שאולי לא מת יוסף, ראי’ שאביו אינו מתנחם, בניגוד לגזירה,
אלא שסבר יעקב שאב על בנו אינו מתנחם.
וזה מדוייק גם מהמשך הפסוק ’כי ארד אל בני אבל שאולה’, ורש’’י מפרש את הפשט שיירד אל קברו באבל, היינו ימות באבלו.
ומנין ידע יעקב שלעולם לא יתנחם? ואולי בעוד ימים רבים או עשור יתנחם על בנו?
ומכאן, שאין אב מתנחם על בנו.
ויתכן, שאף האמת כן היא. ורש’’י לא כתב בשם חז’’ל את זה, כי כאן יש טעם חזק יותר, שעל החי לא מתנחמים, והוא גם היה כך במציאות. שאכן היה חי. אבל אכן לא מתנחמים על בן מת.
אכן, במפרשים יש תירוצים נוספים למה יעקב לא הסיק מכך שלא מת יוסף. (רק מת שנקבר ולא נטרף. אגב. מהפס’ ’טרוף טורף יוסף’ שאמר להם יעקב, אפשר להריץ ראי’ לדברים המובאים בשם הרבי מקלויזנבורג שעל בן שנהרג ולא מת, אין מתנחמים)
ומסיימים בטוב.