פורום אוצר החכמה

חוקרנוביץ כתב:היכן זה נאמר במדוייק בחז"ל

פייערמאן כתב:

חוקרנוביץ כתב:היכן זה נאמר במדוייק בחז"ל

viewtopic.php?p=30622#p30622

חוקרנוביץ כתב:היכן זה נאמר שידיו של האב מועילים לברכה ומה המקור למנהג זה,
ואולי זה מנהג שטות מאחר ויש הלכה לעמוד שפניו למברך ובאופן שילדים באים
ליד האב הרבה פעמים גבם לכיוון המברך.

מאור1 כתב:ראיתי פעם שאין למלאך המוות רשות ליטול נשמתו של הצדיק, עד שהצדיק מסכים לכך.
אנא האירו עיני היכן יש מקור מפורש לזה.

מוישי כתב:היכן מופיע בחז"ל שבגלות מצרים ירדו עד למ"ט שערי טומאה, וכמעט שלא נגאלו אם היו נכנסים לשער הנ'.
בבקשה ה זה דחוף

יבנה כתב:

מוישי כתב:היכן מופיע בחז"ל שבגלות מצרים ירדו עד למ"ט שערי טומאה, וכמעט שלא נגאלו אם היו נכנסים לשער הנ'.
בבקשה ה זה דחוף

מה שהיו במ"ט שערי טומאה מקורו בזוהר חדש תחלת יתרו.
מה שהוצרך להצילם קודם שירדו לשער נ'- ממנהגי החגים לר' יהודה חיון
מקור השם "חג הפסח"
טעם נוסף: השם פסח, שהוא מלשון קפיצה ודילוג, בא להורות שהיו ישראל שקועים במצרים במ"ט שערי טומאה, והקב"ה ברוב רחמיו לא המתין ל"אתערותא דלתתא", אלא דילג על הכל וגאל את אבותינו ב"אתערותא דלעילא" (פרי עץ חיים שער כא, א - ב; שפת אמת ליקוטים לפרשת צו חודש ניסן).
ליקוטי מהרי"ל שמות פרשת יתרו
וי"ל, דהנה במצרים היו ישראל במ"ט שערי טומאה (זוהר חדש ר"פ יתרו), ואילו היו בשער החמשים לא היה לשונאיהם תקומה ח"ו, מחמת שאז היה הדעת בגלות (שער הכונות, ענין הפסח דרוש א)

דוד חמא דכל כוין וכל תרעי שמיא כלהו זמינין לאפתחא למסכנא ולית בכל צלותין דעלמא דקודשא בריך הוא אצית מיד כצלותא דמסכנא, כיון דחמי האי עבד גרמיה עניא ומסכנא פשט לבושא דמלכותא ויתיב בארעא כמסכנא אמר תפלה דכתיב תפלה לדוד הטה יי' אזנך ענני, ואי תימא אמאי, בגין כי עני ואביון אני.

מחולת המחנים כתב:האם יש מקור בחז"ל ובמדרשים שאיסור אלמנה לכה"ג הוא משום שמא עינו נתן בה בחיי בעלה והתפלל עליו שימות?

מה שנכון נכון כתב:

מחולת המחנים כתב:האם יש מקור בחז"ל ובמדרשים שאיסור אלמנה לכה"ג הוא משום שמא עינו נתן בה בחיי בעלה והתפלל עליו שימות?

מושב זקנים ע"פ והוא אשה בבתוליה.

מעיין כתב:בזכרוני שהחיי אדם התמרמר שטענו עליו שהעיז לחלוק עם הגר"א בהלכה - לא מצאתי

והנה לא נמצא בחבור זה מדברי מחותני הגאון רשכבה"ג מו' אלי' חסיד והוא לסיבת כי שמעתי דיבת רבים המתרעמים עלי שהשגתי עליו באיזה מקומות בחיבורי חיי אדם ובלתי ספק שהאנשים המתרעמים לא ידעו דרך הפוסקים שכן דרך תורתנו הקדושה זה בונה וזה סותר והתלמיד חולק על הרב כמו שכתוב בשלחן ערוך ודרך זה היה נהוג אף בזמן התנאים והאמוראים ובודאי ניחא להגר"א מה שאני מפלפל בדבריו ממי שהוא אומר שפיר קאמר כדאמר ר' יוחנן על בר לקישא ב"מ פד ולכתוב דבריו אף אם לא יהי' נראים לי זה לא אוכל ולכן אחזתי במידת השתיקה להסיר תלונתן מעלי והם עתידים ליתן את הדין כי מנעו נחת רוח להגר"א לפלפל בדבריו והדן אותי לכף זכות ידונו אותו משמים לזכות.

לבנון כתב:ראיתי באיזה מקום בשם השל"ה, שהטעם שהתורה לא כתבה את האיסור של ביאת ארמית, כי ישראל שבאותו הדור לא היו חשודים על כך, ומפני כבודם של ישראל לא נכתב.
האם מישהו יודע היכן נמצא של"ה זה, או האם ד"ז נזכר במקום אחר, אצל מי מרבותינו.
תודה לכל המשיבים

בעל קורא כתב:מובא בשם האבן עזרא שחד חידה: "אין בין החיים למתים אלא בנקודה, וסימנך החיים עומדים והמתים שוכבים" או מעין זה, ופירושו שתיבת "מתים" במ"ם שוואית (כגון: וַֽנַּֽחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף) שבהם הנקודות עומדות זו ע"ג זו, פירושו אנשים חיים, אך "מתים" במ"ם בצירי שבהם הנקודות שוכבות זו לצד זו, פירושו אנשים מתים.

מישהו יודע מה המקור לדברי האבן עזרא הללו?

מחולת המחנים כתב:אני מחפש מקור בחז"ל ובמדרשים שטעם שכחת התורה הוא מפני שאם לא היה שוכח כלום מתלמודו, היה האדם לומד את כל התורה כולה ואח"כ יושב בבתי טרטיאות ובתי קרקיסאות.

מוכר לי המדרש בקה"ר "לטובתו אדם לומד תורה ושוכח, שאילו היה אדם לומד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו, ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו", אני מחפש דוקא את הטעם דלעיל.

עושה חדשות כתב:

מחולת המחנים כתב:אני מחפש מקור בחז"ל ובמדרשים שטעם שכחת התורה הוא מפני שאם לא היה שוכח כלום מתלמודו, היה האדם לומד את כל התורה כולה ואח"כ יושב בבתי טרטיאות ובתי קרקיסאות.

מוכר לי המדרש בקה"ר "לטובתו אדם לומד תורה ושוכח, שאילו היה אדם לומד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו, ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו", אני מחפש דוקא את הטעם דלעיל.

בפסיק' זוט' קהלת שם אי'
"ורבנן דתמן בשם ר' יצחק ור' טוביה בשם ר' יצחק השכחה לטובתו של אדם, שאם היה לומד תורה ואינו שוכח היה מתעסק בה שלש שנים, והולך ומתעסק בדברי הבטלה ומניח דברי תורה, אבל מתוך שהוא שוכח אינו מזיז עצמו מדברי תורה כל ימיו",
משהו באמצע בין מתעסק במלאכתו ליושב בתיאטראות.