פורום אוצר החכמה

אני מחפש מאמר של הרב דוד אברהם מנדלבוים על הידור מצווה בנר חנוכה ובשאר התורה, נדפס בקובץ כלשהו של חסידות גור.
תןדה

פלוריש כתב:אני מחפש מאמר של הרב דוד אברהם מנדלבוים על הידור מצווה בנר חנוכה ובשאר התורה, נדפס בקובץ כלשהו של חסידות גור.
תןדה

בבקשה:

פלוריש כתב:אני מחפש מאמר של הרב דוד אברהם מנדלבוים על הידור מצווה בנר חנוכה ובשאר התורה, נדפס בקובץ כלשהו של חסידות גור.
תןדה

עיין דף על הדף שבת כא: עמ' קיח מאמר ממנו בנושא זה

על קצה הקולמוס כתב:

פלוריש כתב:אני מחפש מאמר של הרב דוד אברהם מנדלבוים על הידור מצווה בנר חנוכה ובשאר התורה, נדפס בקובץ כלשהו של חסידות גור.
תןדה

בבקשה:

הרב מנדלבוים הידור מצוה.PDF

שברי לוחות כתב:עיין דף על הדף שבת כא: עמ' קיח מאמר ממנו בנושא זה

תודה רבה! תבורכו

בס' מדרש שמואל אבות פ"א מ"א כתב:

והנה אמרו כי ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת נאמר על ראשי גליות שיש בידם למחות ולא מיחו, והנה צוה התורה אל מנהיג ושר שתהיה ההנהגה מוטלת עליו להנהיגם בדרך התורה, ולזה אמר ומסרה ליהושע

[ר"ל, דאליו דייקא מסרה, שעליו מוטל להנהיגם לקיום התורה, וע"ש עוד].

האם יש לזה מקור בדברי חז"ל? בדברי קדמונים יותר? למי כוונתו באומרו: והנה "אמרו" וכו'.

דרופתקי דאורייתא כתב:בס' מדרש שמואל אבות פ"א מ"א כתב:

והנה אמרו כי ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת נאמר על ראשי גליות שיש בידם למחות ולא מיחו, והנה צוה התורה אל מנהיג ושר שתהיה ההנהגה מוטלת עליו להנהיגם בדרך התורה, ולזה אמר ומסרה ליהושע

[ר"ל, דאליו דייקא מסרה, שעליו מוטל להנהיגם לקיום התורה, וע"ש עוד].

האם יש לזה מקור בדברי חז"ל? בדברי קדמונים יותר? למי כוונתו באומרו: והנה "אמרו" וכו'.

קרוב לזה במדרש עה"פ בצל החכמה בצל הכסף

דרופתקי דאורייתא כתב:בס' מדרש שמואל אבות פ"א מ"א כתב:

והנה אמרו כי ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת נאמר על ראשי גליות שיש בידם למחות ולא מיחו, והנה צוה התורה אל מנהיג ושר שתהיה ההנהגה מוטלת עליו להנהיגם בדרך התורה, ולזה אמר ומסרה ליהושע

[ר"ל, דאליו דייקא מסרה, שעליו מוטל להנהיגם לקיום התורה, וע"ש עוד].

האם יש לזה מקור בדברי חז"ל? בדברי קדמונים יותר? למי כוונתו באומרו: והנה "אמרו" וכו'.

ספרי דברים יג: עה"פ ואשימם בראשיכם.
ד"א ואשימם בראשיכם - אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים, ואם לא שמרתם את עצמיכם אין ראשיכם שמורים. מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם.
וכן ברש"י דברים שם:
ואשמם" - חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה

שברי לוחות כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:בס' מדרש שמואל אבות פ"א מ"א כתב:

והנה אמרו כי ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת נאמר על ראשי גליות שיש בידם למחות ולא מיחו, והנה צוה התורה אל מנהיג ושר שתהיה ההנהגה מוטלת עליו להנהיגם בדרך התורה, ולזה אמר ומסרה ליהושע

[ר"ל, דאליו דייקא מסרה, שעליו מוטל להנהיגם לקיום התורה, וע"ש עוד].

האם יש לזה מקור בדברי חז"ל? בדברי קדמונים יותר? למי כוונתו באומרו: והנה "אמרו" וכו'.

קרוב לזה במדרש עה"פ בצל החכמה בצל הכסף

האם כוונתך למדרש פר' קדושים (פכ"ה סס"א)

כי בצל החכמה בצל הכסף א"ר אחא בשם ר' תנחום ב"ר חייא למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור הה"ד ארור אשר לא יקים

לכאו' אי"ז המקור, אלא מש"כ הרב "תבא". [ובעיקר דברי המדרש עמש"כ כאן viewtopic.php?f=19&t=39001&p=563362&hilit=%D7%A1%D7%95%D7%98%D7%94#p563362 ].

אודה למי שיכול לעזור:

החזון איש שבצפורני הרגל לא צריכים לקצוץ על הסדר הכתוב בשלחן ערוך לקצוץ צפרני היד

כמדומה לי שבפירוש ר' חיים פלטיאל, שממזרים הם פקחים מפני שמים גנובים ימתקו וזה פועל על הולד

תודה רבה.

במק"א ( viewtopic.php?f=51&t=48150#p584043 ), כתב א' החברים בקשר להגר"נ קרליץ זצ"ל (ההדגשה - משלי):

..
בנו העיד בלוויה, שאיננו זוכר שהוא ראה אותו אי פעם אוכל או שותה מיני מתיקה כל שהם, לבד פעם אחת שהוצרך להשלים מניין לזימון בעשרה, והיה שם רק משקה מתוק, והוא שתה ממנו לצורך כך (אגב, חידוש בשבילי שסגי בהכי).

אמנם כן גם אני שמעתי - ונוכחתי - עת שהורו אחרים כך כמ"פ (צירוף ברכת 'שהכל' לענין זימון בעשרה), אך לא אזכור המ"מ והפניות בספרי הפוסקים (או הסימוכין לכך). אודה למי שיחזיר לי אבידתי (ובכך - גם להרב הכותב באשכול ההוא).

כמו"כ אשמח להדיעות האחרים בדבר (שיצריכו 'מזונות' או שיעור מסויים אחר). וכן: האם יש כאלו שיורו כן רק במקרה שהלה בירך ברהמ"ז מוקדם משאר המסובים, ורק לצורך זימון כעת - ה'שהכל' שלו יצטרף למניינם. או שכולם (מהמורים כן) יגידו מאי שנא, ובכל 'שהכל' (גם כנידון של הגרנ"ק זצ"ל שכנראה לא נטל ידים ולא בירך מוקדם שם) -- הדבר יהי' כן. ואני בער ולא אדע בסוגיין, ושמא כלל אין הו"א לחלק כך. והידענים בטח ירחיבו ויעמידו הדברים על תיקונם/דיוקם.

ישראליק כתב:אודה למי שיכול לעזור:

החזון איש שבצפורני הרגל לא צריכים לקצוץ על הסדר הכתוב בשלחן ערוך לקצוץ צפרני היד

ספר זיכרון לגר"ח ח"ב אות לו - וביתר פירוט בשמירת הגוף והנפש סי' סח סי"ג.

בן_אליעזר כתב:אמנם כן גם אני שמעתי - ונוכחתי - עת שהורו אחרים כך כמ"פ (צירוף ברכת 'שהכל' לענין זימון בעשרה), אך לא אזכור המ"מ והפניות בספרי הפוסקים (או הסימוכין לכך). אודה למי שיחזיר לי אבידתי

סי' קצז ס"ב - וגבי משקה ממותק חלקו האחרונים, וכנראה בצירוף דברי החזו"א סי' ל' ס"ק יג הקל בממותק.

ישראליק כתב:כמדומה לי שבפירוש ר' חיים פלטיאל, שממזרים הם פקחים מפני שמים גנובים ימתקו וזה פועל על הולד

תודה רבה.

ציוני פר' ויצא ד"ה ויצג. http://tablet.otzar.org/book/book.php?b ... pagenum=36

חיימקה כתב:

ישראליק כתב:אודה למי שיכול לעזור:

החזון איש שבצפורני הרגל לא צריכים לקצוץ על הסדר הכתוב בשלחן ערוך לקצוץ צפרני היד

ספר זיכרון לגר"ח ח"ב אות לו - וביתר פירוט בשמירת הגוף והנפש סי' סח סי"ג.

כמדו׳ שגם בדינים והנהגות הובא כן

בן_אליעזר כתב:אמנם כן גם אני שמעתי - ונוכחתי - עת שהורו אחרים כך כמ"פ (צירוף ברכת 'שהכל' לענין זימון בעשרה), אך לא אזכור המ"מ והפניות בספרי הפוסקים (או הסימוכין לכך). אודה למי שיחזיר לי אבידתי

סי' קצז ס"ב - וגבי משקה ממותק חלקו האחרונים, וכנראה בצירוף דברי החזו"א סי' ל' ס"ק יג הקל בממותק.

תודה על המענה וההפניות! אך יש לדייק שאפילו בסי' קצז שם - וזה בעברי במהירות שם וכמעט ללא מבט על מפרשים ונו"כ האחרים - מחל' איכא במים סתם (ראה מש"כ המחבר, לעומת הבאה"ט ועוד).

חיים שאול כתב:

חיימקה כתב:

ישראליק כתב:אודה למי שיכול לעזור:

החזון איש שבצפורני הרגל לא צריכים לקצוץ על הסדר הכתוב בשלחן ערוך לקצוץ צפרני היד

ספר זיכרון לגר"ח ח"ב אות לו - וביתר פירוט בשמירת הגוף והנפש סי' סח סי"ג.

כמדו׳ שגם בדינים והנהגות הובא כן

תודה הרב חיימקה, והרב חיים שאול

יהודה בן יעקב כתב:

ישראליק כתב:כמדומה לי שבפירוש ר' חיים פלטיאל, שממזרים הם פקחים מפני שמים גנובים ימתקו וזה פועל על הולד

תודה רבה.

ציוני פר' ויצא ד"ה ויצג. http://tablet.otzar.org/book/book.php?b ... pagenum=36

תודה על הפנייה, אבל זכור לי כמעט מאה אחוז בפירוש רבי חיים פלטיאל

ישראליק כתב:

יהודה בן יעקב כתב:

ישראליק כתב:כמדומה לי שבפירוש ר' חיים פלטיאל, שממזרים הם פקחים מפני שמים גנובים ימתקו וזה פועל על הולד

תודה רבה.

ציוני פר' ויצא ד"ה ויצג. http://tablet.otzar.org/book/book.php?b ... pagenum=36

תודה על הפנייה, אבל זכור לי כמעט מאה אחוז בפירוש רבי חיים פלטיאל

יש גם בפירושי הרוקח ורבינו אפרים ריש פרשת כי תצא. ובספר גימטריאות לרבי יהודה החסיד סימן ערב. והמקור העיקרי לזה במסכת סופרים סוף פרק ט"ו.

אמש התקיימה הלויית בתו של הגרי"א דינר שליט"א, בת זו סבלה כל חייה מלקויות שונות עד שבאו חייה הקצרים אל קיצם.
בהלויתה הזכיר אביה שליט"א מדברי חז"ל שהנשמה נשאלת קודם ירידתה באיזה גוף ובאיזה בית רוצה להיולד, והיא בוחרת ומסכימה אל הבית אליו נולדת.
איה מקום דברי חז"ל/ראשונים אלו?

דרופתקי דאורייתא כתב:בס' מדרש שמואל אבות פ"א מ"א כתב:

והנה אמרו כי ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת נאמר על ראשי גליות שיש בידם למחות ולא מיחו, והנה צוה התורה אל מנהיג ושר שתהיה ההנהגה מוטלת עליו להנהיגם בדרך התורה, ולזה אמר ומסרה ליהושע

[ר"ל, דאליו דייקא מסרה, שעליו מוטל להנהיגם לקיום התורה, וע"ש עוד].

האם יש לזה מקור בדברי חז"ל? בדברי קדמונים יותר? למי כוונתו באומרו: והנה "אמרו" וכו'.

רמב"ן דברים כז כז

אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וכו'. ובירושלמי בסוטה ראיתי, אשר לא יקים, וכי יש תורה נופלת, רבי שמעון בן יקים אומר זה החזן, רבי שמעון בן חלפתא אומר זה בית דין של מטן, דמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים, אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור. ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זו ארור.

1. היכן מצינו שנחלקו "בית הלל" על הלל רבם?

2. האם מצינו מקום שהרמב"ם נחלק על אביו? והם הרמב"ם קיבל תורה מאביו? האם היה זה בגדר רבו?

תודה.

פעם שמעתי בשם המקובלים כי כל עם ישראל יונק את קדושתו מקדושת ספרי התורה. הגברים - מקדושת האותיות, והנשים - מקדושת הגויל, הקלף.

איני מצליח למצוא מקור לענין זה. האם ידוע לאי מי מה המקור?

צפונות כתב:1. היכן מצינו שנחלקו "בית הלל" על הלל רבם?

2. האם מצינו מקום שהרמב"ם נחלק על אביו? והם הרמב"ם קיבל תורה מאביו? האם היה זה בגדר רבו?

תודה.

לשאלה 1
תוס' כתובות נג:

ושמא אף על גב דבית הלל הם תלמידי הלל הזקן פליגי עליה

ויש בזה ביד מלאכי ועוד.

צפונות כתב:2. האם מצינו מקום שהרמב"ם נחלק על אביו? והם הרמב"ם קיבל תורה מאביו? האם היה זה בגדר רבו?

הלכות שחיטה פרק י"א הלכה י':

ואבא מרי מן האוסרין ואני מן המתירין.

שמחו כתב:אמש התקיימה הלויית בתו של הגרי"א דינר שליט"א, בת זו סבלה כל חייה מלקויות שונות עד שבאו חייה הקצרים אל קיצם.
בהלויתה הזכיר אביה שליט"א מדברי חז"ל שהנשמה נשאלת קודם ירידתה באיזה גוף ובאיזה בית רוצה להיולד, והיא בוחרת ומסכימה אל הבית אליו נולדת.
איה מקום דברי חז"ל/ראשונים אלו?

בספר תפארת תורה על התורה להגר"ש פינקוס עיין בפרשת האזינו על הפסוק הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'

עזריאל ברגר כתב:

צפונות כתב:2. האם מצינו מקום שהרמב"ם נחלק על אביו? והם הרמב"ם קיבל תורה מאביו? האם היה זה בגדר רבו?

הלכות שחיטה פרק י"א הלכה י':

ואבא מרי מן האוסרין ואני מן המתירין.

תודה רבה

אשמח לעוד מראי מקומות בנושא זה

הגואל המקראי (היינו: קרוב המשפחה) אינו רק בעל חובות מוסריות הנדרש תמיד להושיט עזרה וסיוע לבן משפחתו הנתון בצרה. הוא גם בעל זכויות. לפי חוק הירושה (במדבר כ"ז, ח-יא), כשמישהו מת ואין לו בנים ולא בנות ולא אחים וכו' - "שארו הקרוב אליו ממשפחתו יורש אותו". וכן מקבל הגואל כל מיני תשלומי נזק וכיו"ב המגיעים לנפטר, שאין לו יורשים ישירים, כמסתבר מפרשת גוזל ונשבע על שקר (שם, ה', ה-ח), שנאמר בה:

והשיב (הגוזל) את אשמו בראשו ונתן לאשר אשם לו
ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו וכו'.

משמע, שאם יש לו גואל, הוא מקבל את הגזלה ואת חמישיתה.

האם יש ברמב"ם היכן שהוא, מקור מפורש לדברים הפשוטים לכאורה הנ"ל באדום?

סליחות כתב:

הגואל המקראי (היינו: קרוב המשפחה) אינו רק בעל חובות מוסריות הנדרש תמיד להושיט עזרה וסיוע לבן משפחתו הנתון בצרה. הוא גם בעל זכויות. לפי חוק הירושה (במדבר כ"ז, ח-יא), כשמישהו מת ואין לו בנים ולא בנות ולא אחים וכו' - "שארו הקרוב אליו ממשפחתו יורש אותו". וכן מקבל הגואל כל מיני תשלומי נזק וכיו"ב המגיעים לנפטר, שאין לו יורשים ישירים, כמסתבר מפרשת גוזל ונשבע על שקר (שם, ה', ה-ח), שנאמר בה:

והשיב (הגוזל) את אשמו בראשו ונתן לאשר אשם לו
ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו וכו'.

משמע, שאם יש לו גואל, הוא מקבל את הגזלה ואת חמישיתה.

האם יש ברמב"ם היכן שהוא, מקור מפורש לדברים הפשוטים לכאורה הנ"ל באדום?

רמב"ם נזיקין, הל' גזילה ואבידה פרק ח' הלכה א'

שמשון כתב:

שמחו כתב:אמש התקיימה הלויית בתו של הגרי"א דינר שליט"א, בת זו סבלה כל חייה מלקויות שונות עד שבאו חייה הקצרים אל קיצם.
בהלויתה הזכיר אביה שליט"א מדברי חז"ל שהנשמה נשאלת קודם ירידתה באיזה גוף ובאיזה בית רוצה להיולד, והיא בוחרת ומסכימה אל הבית אליו נולדת.
איה מקום דברי חז"ל/ראשונים אלו?

בספר תפארת תורה על התורה להגר"ש פינקוס עיין בפרשת האזינו על הפסוק הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'

ראה דברי רבנו בחיי דברים כב ח: ועל דרך המדרש, ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו, ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, אבל אתה לא תגרום שתהא מיתתו על ידך. וענין המדרש הזה, כי כל הנבראים כולן נבראו בחפצם ורצונם, והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כולם, וכל המקרים העתידים לבוא עליהם, וכן הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם אם בריוח אם בצער אם על ידי עצמן אם משל אחרים, וכן דרשו חז"ל (ראש השנה יא.) כל מעשה בראשית לדעתם נבראו לצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב, א) וכל צבאם, והכל רצו וקבלו, ועל זה אמרו ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, ואף על פי כן יש עונש גדול למי שמסבב, ולכך ועשית מעקה לגגך.

פרנצויז כתב:

סליחות כתב:

הגואל המקראי (היינו: קרוב המשפחה) אינו רק בעל חובות מוסריות הנדרש תמיד להושיט עזרה וסיוע לבן משפחתו הנתון בצרה. הוא גם בעל זכויות. לפי חוק הירושה (במדבר כ"ז, ח-יא), כשמישהו מת ואין לו בנים ולא בנות ולא אחים וכו' - "שארו הקרוב אליו ממשפחתו יורש אותו". וכן מקבל הגואל כל מיני תשלומי נזק וכיו"ב המגיעים לנפטר, שאין לו יורשים ישירים, כמסתבר מפרשת גוזל ונשבע על שקר (שם, ה', ה-ח), שנאמר בה:

והשיב (הגוזל) את אשמו בראשו ונתן לאשר אשם לו
ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו וכו'.

משמע, שאם יש לו גואל, הוא מקבל את הגזלה ואת חמישיתה.

האם יש ברמב"ם היכן שהוא, מקור מפורש לדברים הפשוטים לכאורה הנ"ל באדום?

רמב"ם נזיקין, הל' גזילה ואבידה פרק ח' הלכה א'

יישר כוח הרב פרנצויז!

בפרט מהנפש החיים, מהבעש''ט, ומדברי יואל.
אודה למי שיוכל לעזור

בסוף ספר בריכות בחשבון מהגרש''ד פינקוס דברים נוראים.
יש גם מהח''ח כעת איני זוכר היכן

ידוע הנהגתו של הרה"ק בעל דברי חיים זצ"ל, לחזור על הי"ג עיקרים כמה פעמים ביום באש קודש; עיין בדרכי חיים

ספר מאור עינים - פרשת תולדות
ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שיצחק אהב את עשו כי ציד בפיו כי נשמת רבי עקיבא היתה מדברת מפיו כי היתה כלולה בו בבחינת ראש של עשו ותבין כל זה עם מה שכתוב למעלה כי הוא היה באמת רע גמור אך שראה יצחק שבשעת דבורו עמו היה משיג יצחק בתוכו נשמת רבי עקיבא שהוא מבחינת נשמות הקודושת שבאים לחיותן ואף שהיה יצחק אבינו ע"ה מרכבה לו יתברך ובודאי לא היה אפשר לעשו לרמותו כמו שנראה מהפסוקים אך הוא מובן עם מ"ש ומטעם זה תבין גם כן איך נתאחדו שניהם יעקב אבינו ע"ה שהיה מובחר שבאבות מרכבה להשם יתברך עם עשו שהוא רע גמור ולמה לא בראם השם יתברך שיוולדו לכל הפחות זה אחר זה בשני עבורין וגם תמוה שיהי בבטן צדקת כרבקה ואף שיהיה שניהם כאחד במקור אחד אך שרצה הבורא ברוך הוא על ידי השקפתו הגודלה שיעקב אבינו צריך דווקא לברר ממנו הניצוצות הקדושים ההם ונודע כי מי שרציך להעלות שום דבר המונח למטה צריך לשתות ולירד עד המקום ההוא למען יאחז בהדבר שצריך להעלותו לכך הוצרך שיתאחדו במקום אחד בבת אחת בקירוב גדול בכדי שיוכל לברר ממנו הקדושה המלובשת בו שהוא רע בעצם על ידי מותרות וסיגי הדין שביצחק כנודע ויתחיל לברר מיד ביצירתן על ידי התאחדותן ביחד במקור אחד וזהו וידו אוחזת בעקב עשו כי עקב הוא לשון הילוך כאמור כי כל הלוכן והנהגתן של העמים הוא על ידי הקדושה המלובשת בהן ואחז יעקב בעקב הנ"ל לבררו והיה גם כן כך בדורות הבאין מבני יעקב שהלכו בעקבותיו כמו רבי שבירר גם כן והוציא לאור נשמת אנטונינוס"
היכן בכתבי האר"י?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:ספר מאור עינים - פרשת תולדות
ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שיצחק אהב את עשו כי ציד בפיו כי נשמת רבי עקיבא היתה מדברת מפיו כי היתה כלולה בו בבחינת ראש של עשו...
היכן בכתבי האר"י?

נרמז קצת בס' ליקוטי תורה (למהרח"ו) תרי עשר, עובדיה.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 225&hilite
וראה עוד בס' בן לאשרי ברכה משולשת (לרבי יצחק הכהן הוברמן) שציינו: ספר הגלגולים פ"נ בהגהת הרנ"ש, ומדרש הגדול. (לא עיינתי שם).

צפונות כתב:

עזריאל ברגר כתב:

צפונות כתב:2. האם מצינו מקום שהרמב"ם נחלק על אביו? והם הרמב"ם קיבל תורה מאביו? האם היה זה בגדר רבו?

הלכות שחיטה פרק י"א הלכה י':

ואבא מרי מן האוסרין ואני מן המתירין.

תודה רבה

אשמח לעוד מראי מקומות בנושא זה

אני שואל כי ראיתי ב"ספונות" חלק כג, מאמר של פרופ' דוד הנשקה, עמוד 132, הערה 65, בו הוא כותב: "מציאותן של מחלוקות בהלכה בין הרמב"ם לאביו ידועה", ונוקט כדוגמא דברי הרמב"ם הל' שחיטה הנ"ל.

בהערה שלפני כן הוא מציין לתשובות רבי מיימון אבי הרמב"ם בספר הרמב"ם של תרביץ ירושלים תרצ"ה [ובאוצר נקרא "חיי הרמב"ם" של י"ל מימון], אולי משם תבוא הישועה. כי שם נדפסו תשובות של רבי מימון הדיין הנ"ל. ושמא במבוא שם העירו בזה. אבל איני יכול לראות יותר מ40 עמודים...

אנא עזרתכם!

אני מחפש שורה שראיתי לפני זמן מה בקובץ אגרות חזו"א המכילה משפט בענין כל המוסיף גורע ומבאר (בערך) איך שלפעמים ההוספה על הדבר גרועה בדיוק כחסרון ממנו. דפדפתי עתה בשלשת הכרכים ולא מצאתי מבוקשי. אשמח אם מישהו יוריני איה מקום כבודו.

(ח"א צז?)

נתבקשתי לברר:
מה מקור הסיפור הבא בדברי החסיד יעבץ על אבות פ"ג, וז"ל: וכבר ידעת מה שעשה אחד מחסידי אומות העולם אשר שבר הדלעת היבשה בראותו הרועה שותה בידיו.

בברכה המשולשת כתב:נתבקשתי לברר:
מה מקור הסיפור הבא בדברי החסיד יעבץ על אבות פ"ג, וז"ל: וכבר ידעת מה שעשה אחד מחסידי אומות העולם אשר שבר הדלעת היבשה בראותו הרועה שותה בידיו.

מספר נוטריקון לבעל הפמ"ג, קונט' ח:

איש_ספר כתב:(ח"א צז?)

כן! אלפי תודות!