פורום אוצר החכמה

ממתי התחילו לומר מזל טוב ומה המקור, הרי לכאורה אין מזל לישראל, ומה ענין ברכה זו ?

'מזל טוב' היה מושג ספרותי, ורק במאה החמש עשרה הונהג להשתמש בו כאיחול. עי' שו"ת מהר"מ מינץ, מהדורת יונתן שרגא דומב, ירושלים תשנא, סי' קט, עמ' תקלח.

ייש כח לחכם באשי פה המקור שו"ת מהרם מינץ
http://www.otzar.org/aspcrops/146656_179_30065736148-2982013.asp

מצאנו מקור לאמירתו בחתונה אך עדיין לא מצאנו מקור לשאר שמחות.
ושנית עדיין השאלה במקומה, הרי אין מזל לישראל.

זכורני שאמרו לי שהג"ר אליהו כ"ץ ראב"ד באר שבע לא אמר מזל טוב מהאי טעמא

ובפסחים מט. ברש"י מה הכוונה מזל טוב
[וידוע הסימן פסחים מ"ט = מזל טוב]

השאלה שאין מזל לישראל היא מעוד מקומות שמוזכר מזל לגבי ישראל וכגון בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא וכו'
ואולי זה קשור, שבדברים שקשורים לאלו הג' אומרים מזל טוב כיון שיש להם קשר למזל [ואולי לכן בעסקאות נשתרש לומר מזל וברכה]
אבל אם כך בבר מצווה למשל זה לא שייך וצריך עיון ובקיאות.

בספר מחשבות חרוץ לרבי צדוק הכהן (אות ח') כתב בתו"ד וז"ל כי עיקר המזל טוב הוא היחוס וכמו שכתב בעשרה מאמרות דנפשות האבות הם נעשים מזל לבנים, והיינו כי המזל הוא האין שממנו נמשך היש והוא כח הנעלם שבאב שממנו נמשכו הבנים, ועל כן כשנולד בן או כשנושא אשה כדי לקיום המין והיחוס אומרים מזל טוב דבזה נבנה המזל ומברכים שיהיה לטוב, ובית היינו יחס המשפחה כמו בית אהרן בית דוד ובית ישראל וזהו גדא דביתא עכ"ל.

בחולין צה,ב:

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן. אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני דכתיב [בראשית מב,לו] יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו.

וברש"י:

בית תינוק ואשה. בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה: אע''פ שאין נחש. שאסור לנחש ולסמוך על הנחש: יש סימן. סימנא בעלמא הוי מיהא דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה סימן הוא שהולך ומצליח ואי לא אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח: תלתא זימני. הצליח או לא הצליח:

הרי שבשלש הזדמנויות אלו, בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה, משתנה המזל של האדם, על כן אם מצליח ג' זימני יש לו סימן שהוא ממשיך להצליח, וח"ו להיפך. על כן יש לאחל מזל טוב.

מה פירוש אין מזל לישראל?
מובא הרבה פעמים על מזלו של אדם, ובאיזה מזל נולד ועוד,
אלא שישראל מעל המזל ויכולים לשנותו ע"י תפילה ומעשים טובים.
אז מה הקושיה? אפשר להסביר יותר?

אדם אית ליה מזלא - ריש ב"ק.

שלח כתב:ייש כח לחכם באשי פה המקור שו"ת מהרם מינץ
http://www.otzar.org/aspcrops/146656_179_30065736148-2982013.asp

ובהערה הביא שאומרים לקרובי החתן והכלה מז"ט , ולכ' יש לעיין מה מקום יש לברך את הקרובים במז"ט? ואולי כיון שהקרובים חפצים בהצלחת החתן והכלה, מברכים בפניהם את החתן והכלה .

כרם כתב:בחולין צה,ב:

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן. אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני דכתיב [בראשית מב,לו] יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו.

וברש"י:

בית תינוק ואשה. בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה: אע''פ שאין נחש. שאסור לנחש ולסמוך על הנחש: יש סימן. סימנא בעלמא הוי מיהא דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה סימן הוא שהולך ומצליח ואי לא אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח: תלתא זימני. הצליח או לא הצליח:

הרי שבשלש הזדמנויות אלו, בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה, משתנה המזל של האדם, על כן אם מצליח ג' זימני יש לו סימן שהוא ממשיך להצליח, וח"ו להיפך. על כן יש לאחל מזל טוב.

יפה. תודה.

אז בשמחת 'בר-מצוה' וכד' אין טעם לאחל מז"ט?

בבריסק נוהגים שלא לומר בבר מצוה.

בנטעי גבריאל על הל' שידוכים ותנאים, כתב על כך מאמר שלם בתחילת הספר.

שלח כתב:ממתי התחילו לומר מזל טוב ומה המקור...?

וטוב לו כתב:מצאנו מקור לאמירתו בחתונה אך עדיין לא מצאנו מקור לשאר שמחות.

המקור הראשון, לאמירת מזל טוב - בשמחות - ובראש ובראשונה בהולדת הבן, הוא מהחומש:

"ותאמר לאה בא גד", ופי' רש"י - ומקורו מתרגום יונתן: "[ותאמר לאה] בא מזל טוב".

פעם שמעתי מהרב דוד פוקס זצ"ל שהוא קיבל על עצמו לא לומר "מזל טוב", שהרי אין מזל לישראל. זה דווקא גרם לו טוב, כי במשך כמה שנים טובות הוא היה צריך לחשוב כל הזמן על ברכות מקוריות.
יום אחד, בעת קידוש הלבנה, שמע את עצמו אומר "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל". הוא היה בהלם וחזר הביתה רק אחרי כמה שעות.
הוא התקשר לתלמידו הרב יוסף אביב"י (ש"ברוך ה' מבין בדברים האלה") ושאלו מה פירוש הפתגם שבזוהר "הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל". וסיפר שזו התשובה שקיבל:
'ספר תורה' ו'היכל' הם כינויים בתורת הסוד לתפארת ומלכות, והשילוב של שתי המידות תפארת ומלכות (=ספר תורה והיכל), תלוי במזל (מלשון 'יזל מים מדליו'), תלוי בשפע האלקי.

עד כאן שמעתי, ואולי יבוא הרב בריושמא ויפרש.

יש בברכת חיים על ההפטרות למרן הבא"ח. שבלידת בת אומרים מזל טוב, ובלידת בן לא אומרים.
היש מי שיעלה דבריו?

פלוריש כתב:פעם שמעתי מהרב דוד פוקס זצ"ל שהוא קיבל על עצמו לא לומר "מזל טוב", שהרי אין מזל לישראל. זה דווקא גרם לו טוב, כי במשך כמה שנים טובות הוא היה צריך לחשוב כל הזמן על ברכות מקוריות.
יום אחד, בעת קידוש הלבנה, שמע את עצמו אומר "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל". הוא היה בהלם וחזר הביתה רק אחרי כמה שעות.
הוא התקשר לתלמידו הרב יוסף אביב"י (ש"ברוך ה' מבין בדברים האלה") ושאלו מה פירוש הפתגם שבזוהר "הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל". וסיפר שזו התשובה שקיבל:
'ספר תורה' ו'היכל' הם כינויים בתורת הסוד לתפארת ומלכות, והשילוב של שתי המידות תפארת ומלכות (=ספר תורה והיכל), תלוי במזל (מלשון 'יזל מים מדליו'), תלוי בשפע האלקי.

עד כאן שמעתי, ואולי יבוא הרב בריושמא ויפרש.

מקור הדברים בספר שערי אורה שכתב ר' יוסף ג'קטילה. וכך כתב:

ולפי שהכול תלוי במידה הזאת הנקראת כה, אמר לו יהו"ה יתברך לאברהם: כ"ה יהיה זרעך (שם ה), כלומר, מן המדה הזאת תיכנס למקור כל המקורות ומעיין כל התולדות, עד המקום הנקרא כתר עליון, מזל כל המזלות שממנו נוזלים מים חיים לכל המזלות ובכך יהיה לך זרע' וזהו המזל שאפילו ספר תורה שבהיכל תלוי בו, ולא כמחשבת החושבים כי על מזל הכוכבים אומרים. (דפוס ורשה תרמ"ג, דף יב ע"א)

ואצל מידה זו היו מתכוונים כל הבאים לשאול בנים לפני י"י יתברך, וייכנסו בתפילתם בהיכל י"י צבאות תחילה, לעלות למעלה עד הבינה. שכן חנה בהתפללה לא נכנסה אלא לאותו היכל שהיתה צריכה, מה כתיב? ותדו"ר נד"ר ותאמר (שמואל, א, יא). כי מה עניין נדר במקום זה? אלא עלתה בתפילתה עד מקום הבינה הנקרא נד"ר, והיא המושכת את הבנים מן הכתר, מן המקום הנקרא מזל. ובאיזה היכל נכנסה להפיק ממנו בנים? בהיכל הנקרא ה' צבאות, וזהו סוד שאמרה: יהו"ה צבאות אם ראה תראה בעני אמתך (שם). הזכירה בתפילתה מקום תולדות כל הנולדים, ומשם עלתה עד הבינ"ה המושכת הבנים ממזל כתר, שהוא המזל העליון בסוד י"ג מידות רחמים הקבועים בכתר. כי מאותו המזל בנים חיים ומזונות תלוים, ואפילו ספר תורה תלוי בו, וזהו שאמר ז"ל: הכול תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל.
ואל יעלה בדעתך כי במזלות של כוכבי שמים ספר תורה תלוי, שהוי כל העולם כולו בתורה נברא, והיאך תהיה התורה תלויה במזל אחר שהוא על ידי התורה? אלא סוד זה שאמר 'הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל', הוא המזל העליון הידוע בכתר, שממנו תלויות הספירות וכל הנבראים כולם, ואפילו התורה תלויה בו.
ונקרא מזל, כי ממנו נוזלים הכוחות בכל הספירות ובכל בני העולם, וגם ספר תורה מן המזל הזה שואב כוח וממנו הוא מקבל. וחנה בהתכוונה בתפילתה עלתה למעלה למעלה עד המקום הנקרא מזל, והוא סוד שבכתוב: והיא מרת נפש ותתפלל על יהו"ה (שמואל, א, י); לא אמר הכתוב ותתפלל אל יהו"ה אלא על יהו"ה. כבר ידעת כי ג' שמות הם: למטה, אדנ"י, באמצע, יהו"ה, למעלה, אהיה שהוא הכתר, ובו תלוי המזל שממנו נמשכים הבנים. (שם, דף לו ע"ב)

לייטנר כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=65840#p65840

הרחבה מצדדים נוספים באמירת מזל טוב
ראה קישור למטה.

בברכה המשולשת כתב:זכורני שאמרו לי שהג"ר אליהו כ"ץ ראב"ד באר שבע לא אמר מזל טוב מהאי טעמא

ראה בקישור הצעה מעניינת שמאפשרת לומר זאת גם לחוששים.

חכם באשי כתב:'מזל טוב' היה מושג ספרותי, ורק במאה החמש עשרה הונהג להשתמש בו כאיחול. עי' שו"ת מהר"מ מינץ, מהדורת יונתן שרגא דומב, ירושלים תשנא, סי' קט, עמ' תקלח.

גם אז היה זה מעבר איטי ומדורג ,ומתי זה הפך למנהג עממי בפי כל ?
ואיחולים בודדים היו גם לפניו ראה בקישור .

הפשטן כתב:

שלח כתב:ממתי התחילו לומר מזל טוב ומה המקור...?

וטוב לו כתב:מצאנו מקור לאמירתו בחתונה אך עדיין לא מצאנו מקור לשאר שמחות.

המקור הראשון, לאמירת מזל טוב - בשמחות - ובראש ובראשונה בהולדת הבן, הוא מהחומש:

"ותאמר לאה בא גד", ופי' רש"י - ומקורו מתרגום יונתן: "[ותאמר לאה] בא מזל טוב".

צודק - אלא שזה תלוי בזמנו ומחברו של התרגום הנל.


מזל טוב - מזוית נוספת ,
מזל בלי סימן. וסימן בלי מזל. ברכה מורכבת ועוד בקישור הבא-
viewtopic.php?f=17&t=60956

בברכה המשולשת כתב:זכורני שאמרו לי שהג"ר אליהו כ"ץ ראב"ד באר שבע לא אמר מזל טוב מהאי טעמא

קטע מערך מזל בספר אוצר רש"י המביא בקיצור את דדברי הספר הנ"ל (ועוד כמה מראי מקומות)
בשו"ת באר אליהו (ח"ג, סימן נה) דן בענין איחול מזל טוב ומבאר שיש למזל שתי משמעויות: המקובלת בפי ההמון שזה כוכב הנמצא בשמים ושלפי מיקומו הנולדים בשעה זו וזו יקבלו תכונות אלו ואלו (מה שנקרא אסטרולוגיה והורוסקופ) וזה מזל האסור מן התורה אליו כיוונו חז"ל אין מזל לישראל, כלומר אין לישראל שום שייכות להשפעת ולהנהגת המזלות. הכוונה השניה של מזל היא מלאך הנקרא מזל מלשון נזילה, כלומר הוא מזיל ומוליך את ההשפעה שבאה מה’ יתברך אל האדם... כאילו היא באה ע"י מלאך, ועל מזל זה מכוונים מאמרי חז"ל שמדברים בעד המזל. כך שאם מאחלים מזל טוב ומתכוונים למשמעות הראשונה, אין נכון הדבר לאחל איש לרעהו "מזל טוב", ומה שכן מאחלים הוא לפי המשמעות השניה שישפיע ה’ עלינו טובה (ומיעץ ומורה לכל שואל למנוע מאיחולים בנוסח כזה, וראוי לברך בלשון "כל טוב בסיעתא דשמיא"). בפירוש תפארת ישראל (קידושין פ"ד מי"ד) מפרש בשם התוס’ שהכל לפי הזכות (כלומר) לפי מזלו, ומבאר באריכות את ענייני המזל. בספר תורת ציון (עמ’ 329) מפרש מזל לשון אזל (במשמעות) מהלך, וכן מובא בשנתון שנה בשנה (תש"ם עמ’ 152) שזו כנראה הכוונה באמירת איחול מזל טוב, כלומר מאחלים "מהלך טוב". בספר בהר יראה (עמ’ 3) מציין לבראשית (יב ב) ואברכך ורש"י מפרש בממון, ובמילה נרדפת - הון, ומפרש שבמשלי (כד ד): כל הון מתורגם "כל מזלא", שכן כאשר רצו אנשים לברך אחד את השני בברכת עשירות (בממון), הסתירו את הדבר שלא ישלוט בו עין הרע ובמקום לברך בממון בירכון בהון שתרגומו "מזל" ומכאן מזל טוב היא ברכה לעשירות. בספר סדר יעקב (עמ’ תקצ"ב) מביא ענינים שונים בענין מזל. עיין תוס’ השלם (בראשית לג י), שו"ת הרב"ז (ח"ג סימן ל"א), ספר מעט צרי ערך מזל, קונטרס גורל הצדיקים, קונטרס חמדה גנוזה (עמ’ צ"ז). בענין אין מזל לישראל עיין בספר אורי חיים (ליפשיץ, ח"ב עמ’ רל"ב), ספר אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא (עמ’ 220), זוהר (ח"ג דף רט"ז ע"ב). בענין מזוני במזלא תליא עיין קובץ תורה שבע"פ (שנה י"ט עמ’ רכ"ג), ספר אמרי יהושע (ח"ה עמ’ ש"ז).

זאב ערבות כתב:בענין אין מזל לישראל עיין בספר אורי חיים (ליפשיץ, ח"ב עמ’ רל"ב), ספר אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא (עמ’ 220)

רש"א שם דן בביטוי "הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל" ולא בענין "אין מזל לישראל".

חכם באשי כתב:'מזל טוב' היה מושג ספרותי, ורק במאה החמש עשרה הונהג להשתמש בו כאיחול. עי' שו"ת מהר"מ מינץ, מהדורת יונתן שרגא דומב, ירושלים תשנא, סי' קט, עמ' תקלח.

נכון יותר לכתוב שנמצא כאיחול רק במקורות משנות הר’ ואילך.
כיוון שמאי הימצאותם של מקורות לפני כן בפשטות אין להסיק דבר, כי גם בימינו אמירת ’מזל טוב’ רווחת יותר בע”פ ופחות בכתב.