פורום אוצר החכמה

תודה מראש

כמדומני שראיתי פעם איזה חוברת על נושא זה, איני זוכר אם זה היה ישירות מהסטייפלער או מקורביו, או של ר' יואל שוורץ, בכל אופן נראה לי שזה היה בהוצאת לייבוביץ קעסט.
כמו כן הסטייפלר כתב על כך [חפש בקריינא דאגרתא].

דובר כאן בעבר אודות חוברת שהגרח"ק שליט"א המליץ עליה.
[הספר של מקורב הסטייפלר אולי הכונה לד"ר גרינוואלד "עצות והדרכות מבעל הקהלות יעקב"].

עשוי לנחת כתב:כמדומני שראיתי פעם איזה חוברת על נושא זה, איני זוכר אם זה היה ישירות מהסטייפלער או מקורביו, או של ר' יואל שוורץ, בכל אופן נראה לי שזה היה בהוצאת לייבוביץ קעסט.

יראה טהורה

ספרו של ד"ר אביגדור בנש"ק, "כפייתיות וחרדה על רקע דתי".

דוגמא מן הספר: http://www.jewishebooks.co.il/chapters/ ... erek_1.pdf

כתבה על הספר: http://musaf-shabbat.com/2011/03/04/%D7 ... %9C%D7%95/

מאמר יראה טהורה
http://www.otzar.org/aspcrops/6206_0_566590345-7102014.asp

דברי הרב אבינר שמביא מהחוברת

גם פה מצאתי
http://www.otzar.org/aspcrops/145575_193_38697199612-7102014.asp

למי שעין פתוח לו ימצא בספרי ר' נחמן ז"ל חומר רב בעניני נערוון והמסתעף, כדוגמא אצטט מלקוטי מוהר"ן ח"א סי' ע"ב:
וְתֵדַע, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל רב הָעוֹלָם, שֶׁהוּא עֲכִירַת הַדָּמִים הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן וְסִכְלוּת גָּדוֹל כְּמָה שֶׁאָמְרוּ: 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת' כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁל עֲבֵרָה שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוּחַ שְׁטוּת אַך זֶה הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁל רב הָעוֹלָם הוּא שְׁטוּת מַמָּשׁ אֱוִיל פֶּתִי וּמְשֻׁגָּע וַהֲלא תִּרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְיֵשׁ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בָּא לְנֶגְדּוֹ דְּמוּת עֲבוֹדָה זָרָה וְאַף שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ אַף עַל פִּי כֵן מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאד וּמִצְטַיֵּר וְעוֹמֵד לְפָנָיו זֶה הַדְּמוּת וְקָשֶׁה לוֹ מְאד לְהַעֲבִיר זאת מִדִּמְיוֹנוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ וְעַתָּה רְאֵה, הֲיֵשׁ לְך שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן יוֹתֵר מִזֶּה ?! וּבְוַדַּאי מִי שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וּלְהַעֲבִירָם מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמְנַעְנֵעַ וְזוֹרֵק ראשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הַדִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר כִּי זֶה טֶבַע וּסְגֻלַּת שֶׁל אֵלּוּ הַיְצָרִין הָרָעִים הַמְזהָמִים כָּל מַה שֶּׁרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר עַל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים כִּי הוּא כְּמוֹ שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִדָּבָר וּמִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד כִּלְאַחַר יָד עַל זֶה הַדָּבָר שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ וַאֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר כִּי לא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה רַק אַדְּרַבָּא שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם לְאַחֲרָיו עַל זאת הַמַּחֲשָׁבָה וְהָבֵן זֶה וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁנִּלְכָּד בָּזֶה וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן שֶׁהוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן גָּדוֹל וְהוּא רַק מֵעֲכִירַת הַדָּמִים, מֵעֲכִירַת וּבִלְבּוּל הַמּחַ כִּי זֶה יָדוּעַ לַכּל, שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵין בָּהּ מַמָּשׁ וְאַף עַל פִּי כֵן קָשֶׁה לוֹ מְאד לְסַלֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֶם מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִתְעַכֵּר וְנִתְבַּלְבֵּל מחוֹ מְאד כֵּן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי זְנוּת שֶׁיֵּשׁ לְרב הָעוֹלָם בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה בְּעֵינָיו כְּגוֹן בְּעֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו אִשָּׁה וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר, וְאֵינוֹ רוֹצֶה אֵלּוּ הַהִרְהוּרִים וַאֲזַי מְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ, וְרוֹצֶה לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִמֶּנּוּ וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו כַּנַּ"ל וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל וְאֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ אֲפִילּוּ לְשׁוּם מַעֲלָה מַה שֶּׁאֵינוֹ נוֹפֵל עָלָיו הִרְהוּר מִזֶּה וְאֵינוֹ צָרִיך כְּלָל לִזְרק וּלְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ כְּלָל וּכְמוֹ שֶׁאֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה כֵּן אֶצְלוֹ שְׁטוּת הַהִרְהוּרֵי זְנוּת שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי כַּד חֲזָא נָשִׁין שַׁפִּירִין, אָמַר: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים" כִּי הֵם בְּחִינַת אֱלִילִים וּכְמוֹ שֶׁהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵם שְׁטוּת נִגְלֶה לְכָל הָעוֹלָם כֵּן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי זְנוּת הֵם שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן עַל כֵּן עִקַּר הַתַּקָּנָה מִי שֶׁכְּבָר נִלְכַּד בָּזֶה, וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הֵן הִרְהוּרֵי זְנוּת, הֵן הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חַס וְשָׁלוֹם אֵין לוֹ תַּקָּנָה רַק שֶׁיְּקַדֵּשׁ וִיטַהֵר גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּכֵּך וִיטַהֵר דָּמָיו וְיֵלֵך אֵצֶל חֲכַם הָאֱמֶת וְיוֹרֶה לוֹ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, דַּרְכֵי הַחָכְמָה עֵצוֹת נְכוֹנוֹת עַל כָּל דָּבָר אָז יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן לא נִתְקַדֵּשׁ וְנִטְהַר גּוּפוֹ אֵין שׁוּם תַּקָּנָה מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמִתְאַמֵּץ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה כִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים כַּנַּ"ל גַּם עַצְבוּת הוּא מַזִּיק מְאד וְנוֹתֵן כּחַ לְזֶה הַיֵּצֶר הָרָע הָעָב הַגַּשְׁמִי עַל כֵּן אַדְּרַבָּא אִם רוֹצֶה לִהְיוֹת יְרֵא ה', וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ רוֹצֶה בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת צָרִיך שֶׁלּא לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְשֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ מַה שֶּׁעוֹמְדִים לְפָנָיו וְרַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ תְּפִילָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן וְלא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל הָיָה מִזְדַּמֵּן וְעוֹמֵד לְפָנָיו בְּדִמְיוֹנוֹ עַכּוּ"ם עָרֵל וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְגַּבֵּר וּלְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה הִתְגַּבְּרָה עָלָיו יוֹתֵר וְיָעַץ לוֹ חָכָם, שֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ וְיַעֲמד הָעַכּוּ"ם, וְאַף עַל פִּי כֵן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל וּבָזֶה יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ אַך זֶה עֵצָה לְפִי שָׁעָה כָּל זְמַן שֶׁלּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפוֹ עֲדַיִן וְהָעִקָּר לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כַּנַּ"ל וְיֵלֵך לְחָכָם, וְיִתֵּן לוֹ עֵצָה נְכוֹנָה עַל כָּל דָּבָר כַּנַּ"ל

וזהו יסוד גדול למחלת הנערוון שמאד מצוי כהיום, רח"ל, ופוק חזי מה עמי דבר
ואי"ה כשיהי' לי העת והעט אציג יותר ממה שאספתי בענין זה

בספרו של הרב פרופ' טברסקי I am I ישנו פרק המיוחד לנושא

מענין לענין בענין הנערוו"ן:
viewtopic.php?f=17&t=16934

מענ

ראשית לא נאמר שם שיש קשר ליהודים, וגם הכוונה למחלת העצבים ולא לעצבנות.

"

בפרק אין עומדין (ברכות ל"ג:) תנן האומר מודים מודים משתקים אותו ובגמ' א"ר זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא שמע וכופלה ה"ז מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה ל"ק הא דאמר מילתא מילתא ותני לה הא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה.

ומעולם לא הבנתי מדוע לו לומר שמע שמע, ואולי משום נרווים ומכאן ראיה, שהיה נרווים בעבודת ה'.
בדרך אפשר.

פעם דברתי על כך אם מו"ר הרב יוסף צינוורט זצ"ל [יום פקודתו ד' מרחשוון] ואמר שלדעתו הקושי בפתרון בעיות אלו נעוץ בכך שהוא בבחינת "שבור את החבית ושמור את יינה" שכן הרצון לצאת ידי חובה בשלמות הוא חיובי ורצוי כשלעצמו. אצל בחורים, כך אמר, הבעיה קשה פחות, שכן בכוח התורה שהם לומדים לאזן אותם ולנתבם לכיוון הרצוי, ואילו אצל נשים, שאינן עוסקות בתורה בדרך שבה עוסקים בה הגברים, הבעיה עלולה להיות קשה בהרבה.

בפשטות לא מדובר ברצון לצאת ידי חובה בשלמות אלא בבעייה נפשית הזקוקה לטיפול.
אולי כוונתו היתה שיש בעייה הפוכה, איך אנחנו יכולים לומר לאותו אדם שימנע מלעשות דבר באופן כללי שאולי יגרום לו לא לצאת, וכמדומני שכבר הביאו על עניין זה כאן בפורום מדברי מרנן הסטייפעלער והגרי"ש אלישיב.

לומד_בישיבה כתב:בפרק אין עומדין (ברכות ל"ג:) תנן האומר מודים מודים משתקים אותו ובגמ' א"ר זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא שמע וכופלה ה"ז מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה ל"ק הא דאמר מילתא מילתא ותני לה הא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה.
ומעולם לא הבנתי מדוע לו לומר שמע שמע, ואולי משום נרווים ומכאן ראיה, שהיה נרווים בעבודת ה'.
בדרך אפשר.

שפיל לסיפא דתלמודא שם
א"ל רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה, אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא, אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה

בסוף ספר תפארת שלמה יש תשובה יפה בהל' נדה לאחד מתלמידיו. [וד' הרמב"ן בענין חציצה ידועים]. וצ"ע בגדרי ההלכה בזה.

מחובת הזהירות לא להזהר יותר מדי, כך כתב בעל חובת הלבבות.

יעויין בספר 'בעצתך תנחני' לר' יעקב צבי בוצ'קובסקי
שני חלקי הספר מלאים מזה

מענינא דיומא:

שמעתי בשם רב חכם שליט"א אודות קדושת פירות שביעית:

לאכלה ולא לנערווען...

גאולה בקרוב כתב:תודה מראש

בספר הזה בחלק האחרון

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?170943&&page=1

סיפר לי השבוע אברך יקר, תלמיד קרוב של הרב אברהם כהנא שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב - מעשה בבחור ששאל את הרב, בדרכו לביתו מהישיבה, כיצד ניתן לקיים את דברי השולחן ערוך סימן רלא - 'שכל כוונותיו יהיו לשם שמים' - הרב לא השיב לו על שאלתו, אלא אחז בזרועו, הוליכו אתו לאורך כל הדרך לביתו ושוחח אתו על כך שיש להתרחק מעצבנות בעבודת ה' ועל הנזקים הרבים שעצבנות שכזו גורמת [ובכלל בהרבה הזדמנויות דיבר על כך שיש להתרחק מעצבנות].

ישראליק כתב:למי שעין פתוח לו ימצא בספרי ר' נחמן ז"ל חומר רב בעניני נערוון והמסתעף, כדוגמא אצטט מלקוטי מוהר"ן ח"א סי' ע"ב:
וְתֵדַע, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל רב הָעוֹלָם, שֶׁהוּא עֲכִירַת הַדָּמִים הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן וְסִכְלוּת גָּדוֹל כְּמָה שֶׁאָמְרוּ: 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת' כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁל עֲבֵרָה שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוּחַ שְׁטוּת אַך זֶה הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁל רב הָעוֹלָם הוּא שְׁטוּת מַמָּשׁ אֱוִיל פֶּתִי וּמְשֻׁגָּע וַהֲלא תִּרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְיֵשׁ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בָּא לְנֶגְדּוֹ דְּמוּת עֲבוֹדָה זָרָה וְאַף שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ אַף עַל פִּי כֵן מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאד וּמִצְטַיֵּר וְעוֹמֵד לְפָנָיו זֶה הַדְּמוּת וְקָשֶׁה לוֹ מְאד לְהַעֲבִיר זאת מִדִּמְיוֹנוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ וְעַתָּה רְאֵה, הֲיֵשׁ לְך שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן יוֹתֵר מִזֶּה ?! וּבְוַדַּאי מִי שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וּלְהַעֲבִירָם מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמְנַעְנֵעַ וְזוֹרֵק ראשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הַדִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר כִּי זֶה טֶבַע וּסְגֻלַּת שֶׁל אֵלּוּ הַיְצָרִין הָרָעִים הַמְזהָמִים כָּל מַה שֶּׁרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר עַל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים כִּי הוּא כְּמוֹ שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִדָּבָר וּמִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד כִּלְאַחַר יָד עַל זֶה הַדָּבָר שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ וַאֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר כִּי לא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה רַק אַדְּרַבָּא שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם לְאַחֲרָיו עַל זאת הַמַּחֲשָׁבָה וְהָבֵן זֶה וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁנִּלְכָּד בָּזֶה וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן שֶׁהוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן גָּדוֹל וְהוּא רַק מֵעֲכִירַת הַדָּמִים, מֵעֲכִירַת וּבִלְבּוּל הַמּחַ כִּי זֶה יָדוּעַ לַכּל, שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵין בָּהּ מַמָּשׁ וְאַף עַל פִּי כֵן קָשֶׁה לוֹ מְאד לְסַלֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֶם מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִתְעַכֵּר וְנִתְבַּלְבֵּל מחוֹ מְאד כֵּן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי זְנוּת שֶׁיֵּשׁ לְרב הָעוֹלָם בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה בְּעֵינָיו כְּגוֹן בְּעֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו אִשָּׁה וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר, וְאֵינוֹ רוֹצֶה אֵלּוּ הַהִרְהוּרִים וַאֲזַי מְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ, וְרוֹצֶה לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִמֶּנּוּ וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו כַּנַּ"ל וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּעָה, הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל וְאֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ אֲפִילּוּ לְשׁוּם מַעֲלָה מַה שֶּׁאֵינוֹ נוֹפֵל עָלָיו הִרְהוּר מִזֶּה וְאֵינוֹ צָרִיך כְּלָל לִזְרק וּלְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ כְּלָל וּכְמוֹ שֶׁאֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה כֵּן אֶצְלוֹ שְׁטוּת הַהִרְהוּרֵי זְנוּת שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי כַּד חֲזָא נָשִׁין שַׁפִּירִין, אָמַר: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים" כִּי הֵם בְּחִינַת אֱלִילִים וּכְמוֹ שֶׁהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵם שְׁטוּת נִגְלֶה לְכָל הָעוֹלָם כֵּן אֵלּוּ הַהִרְהוּרֵי זְנוּת הֵם שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן עַל כֵּן עִקַּר הַתַּקָּנָה מִי שֶׁכְּבָר נִלְכַּד בָּזֶה, וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הֵן הִרְהוּרֵי זְנוּת, הֵן הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, חַס וְשָׁלוֹם אֵין לוֹ תַּקָּנָה רַק שֶׁיְּקַדֵּשׁ וִיטַהֵר גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּכֵּך וִיטַהֵר דָּמָיו וְיֵלֵך אֵצֶל חֲכַם הָאֱמֶת וְיוֹרֶה לוֹ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, דַּרְכֵי הַחָכְמָה עֵצוֹת נְכוֹנוֹת עַל כָּל דָּבָר אָז יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן לא נִתְקַדֵּשׁ וְנִטְהַר גּוּפוֹ אֵין שׁוּם תַּקָּנָה מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמִתְאַמֵּץ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים לְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה כִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים כַּנַּ"ל גַּם עַצְבוּת הוּא מַזִּיק מְאד וְנוֹתֵן כּחַ לְזֶה הַיֵּצֶר הָרָע הָעָב הַגַּשְׁמִי עַל כֵּן אַדְּרַבָּא אִם רוֹצֶה לִהְיוֹת יְרֵא ה', וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ רוֹצֶה בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת צָרִיך שֶׁלּא לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְשֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ מַה שֶּׁעוֹמְדִים לְפָנָיו וְרַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ תְּפִילָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן וְלא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל הָיָה מִזְדַּמֵּן וְעוֹמֵד לְפָנָיו בְּדִמְיוֹנוֹ עַכּוּ"ם עָרֵל וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְגַּבֵּר וּלְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה הִתְגַּבְּרָה עָלָיו יוֹתֵר וְיָעַץ לוֹ חָכָם, שֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ וְיַעֲמד הָעַכּוּ"ם, וְאַף עַל פִּי כֵן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל וּבָזֶה יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ אַך זֶה עֵצָה לְפִי שָׁעָה כָּל זְמַן שֶׁלּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפוֹ עֲדַיִן וְהָעִקָּר לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כַּנַּ"ל וְיֵלֵך לְחָכָם, וְיִתֵּן לוֹ עֵצָה נְכוֹנָה עַל כָּל דָּבָר כַּנַּ"ל

וזהו יסוד גדול למחלת הנערוון שמאד מצוי כהיום, רח"ל, ופוק חזי מה עמי דבר
ואי"ה כשיהי' לי העת והעט אציג יותר ממה שאספתי בענין זה

עוד מרבי נחמן מברסלב בנושא זה-
ליקוטי מוהרן תנינא מד
וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל וִיסוֹד וְעִקָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִהְיוֹת תָּם וְיָשָׁר וְכוּ לַעֲבד אוֹתוֹ יִתְבָּרַך בִּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת כְּלָל כְּלָל לא גַּם מֵחָכְמוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּעַצְמוֹ צָרִיך לְהַרְחִיק מְאֹד כִּי כָל אֵלּוּ הַחָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לְהַנִּכְנָסִין וּמַתְחִילִין קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵינָם חָכְמוֹת כְּלָל וְהֵם רַק דִּמְיוֹנוֹת וּשְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים וְאֵלּוּ הַחָכְמוֹת מַפִּילִין מְאֹד אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם דְּהַיְנוּ מַה שֶׁחוֹשֵׁב וְחוֹקֵר וּמְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר, אִם הוּא יוֹצֵא כָּרָאוּי בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה כִּי בָּשָׂר וָדָם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא וְכוּ (עֲבוֹדָה זָרָה ג) וְלא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (קִדּוּשִׁין נד) וְעַל אֵלּוּ הַמְדַקְדְּקִים וּמַחְמִירִים בְּחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (וַיִּקְרָא י"ח) : "וְחַי בָּהֶם", וְלא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, (יוֹמָא פה:) כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת כְּלָל וְתָמִיד הֵם בְּמָרָה שְׁחֹרָה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָם בְּהַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת מִשּׁוּם מִצְוָה מֵחֲמַת הַדִּקְדּוּקִים וְהַמָּרָה שְׁחֹרוֹת שֶׁלָּהֶם [וְהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחְמִיר שׁוּם חֻמְרָא כְּלָל] וּבֶאֱמֶת, אַחַר כָּל הַחָכְמוֹת, אֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ חָכְמוֹת בֶּאֱמֶת אַחַר כָּל הַחָכְמוֹת צָרִיך לְהַשְׁלִיך כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲבד אֶת ה בִּתְמִימוּת בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְזֶה הִיא הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַחָכְמוֹת, לִבְלִי לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל כִּי בֶּאֱמֶת אֵין חָכָם בָּעוֹלָם כְּלָל וְאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַך .
שיחות הר"ן רלה -
כְּבָר מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" (סִימָן מ"ד) שֶׁרַבֵּנוּ ז"ל, הִזְהִיר מְאֹד לִבְלִי לְהַחְמִיר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת בְּשׁוּם דָּבָר, כִּי 'אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו' (עֲבוֹדָה זָרָה ג.) וְלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (בְּרָכוֹת כה:) וְכוּ'.
וְאָמַר אָז: שֶׁאִיתָא: שֶׁרָאוּי לְכָל אָדָם שֶׁיִּבְחַר לְעַצְמוֹ מִצְוָה אַחַת, שֶׁבְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה יְדַקְדֵּק הַרְבֵּה וִיקַיֵּם אוֹתָהּ הַמִּצְוָה עִם כָּל הַחֻמְרוֹת וְהַדִּקְדּוּקִים, (וּכְעֵין שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת קיח:): 'אָבִיךָ בְּמַאי זָהִיר טְפֵי' וְכוּ'). וְאַף עַל פִּי כֵן, גַּם בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה, אַל יִכְנֹס בְּחֻמְרוֹת שֶׁל שִׁגָּעוֹן וּשְׁטוּת וּמָרָה שְׁחוֹרוֹת, רַק יְדַקְדֵּק בָּהּ בְּלִי שִׁגָּעוֹן בְּכָל הַחֻמְרוֹת. אֲבָל בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת אֵין צְרִיכִין לְהַחְמִיר כְּלָל. וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה כִּפְשׁוּטָן מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם חֻמְרוֹת.

וְגַם בְּעִנְיַן הַחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת בְּפֶסַח לֹא הָיָה מַסְכִּים כְּלָל עַל הַמַּרְבִּים לְדַקְדֵּק יוֹתֵר מִדַּאי וְנִכְנָסִים בְּמָרָה שְׁחוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת. וְהֶאֶרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ אָז, כִּי אִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ שָׁאַל לוֹ ז"ל שְׁאֵלָה אַחַת בְּעִנְיַן אֵיזֶה חֻמְרָה בְּפֶסַח 'אֵיךְ לְהִתְנַהֵג?'. וְאָז הִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ מְאֹד. וְהִרְבָּה לְדַבֵּר מֵעִנְיַן זֶה – שֶׁאֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן וּבִלְבּוּלִים.
וְאָמַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן כְּבָר הָיָה שָׁקוּעַ בְּעִנְיָן זֶה מְאֹד שֶׁהָיוּ עוֹלִים עַל דַּעְתּוֹ חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת מְאֹד מְאֹד. וּפַעַם אֶחָד הָיָה חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּעִנְיַן הַמַּיִם עַל פֶּסַח שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ בַּמַּיִם שֶׁשּׁוֹאֲבִין. וְאִם יָכִין לוֹ מַיִם עַל כָּל יְמֵי הַפֶּסַח כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין קְצָת, גַּם זֶה לֹא הוּטַב בְּעֵינָיו, כִּי קָשֶׁה לִשְׁמֹר הֵיטֵב הַמַּיִם מֵעֶרֶב פֶּסַח עַל כָּל יְמֵי הַפֶּסַח. וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו שׁוּם מַיִם, רַק מֵי מַעְיָן הַנּוֹבְעִים וְיוֹצְאִים וְהוֹלְכִים וּבָאִים מַיִם חֲדָשִׁים בְּכָל עֵת. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא ז"ל הָיָה יוֹשֵׁב לֹא הָיָה שׁוּם מַעְיָן כָּזֶה, וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ עַל פֶּסַח לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם מֵי מַעְיָן כָּזֶה, כָּל כָּךְ נִכְנַס בְּחֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרוֹת וְדִקְדּוּקִים יְתֵרִים. אֲבָל עַכְשָׁו הוּא מִתְלוֹצֵץ מִזֶּה, כִּי אֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, אֲפִלּוּ בְּפֶסַח.
וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ הַרְבֵּה אָז, כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת הוּא: תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בְּלִי לְחַפֵּשׂ לְחַדֵּשׁ דַּוְקָא חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת. רַק לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים. וְלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
וְאָמַר אָז: שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עָזְבוּ הָעוֹלָם חָכְמוֹת הַדִּקְדּוּק וְאֵינָם עוֹסְקִים בּוֹ כְּלָל. כִּי דִּקְדּוּק אֵין צְרִיכִין כְּלָל, כִּי אֵין צְרִיכִין לְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי לְבַקֵּשׁ חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת. וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה עוֹד. וְאָמַר אָז שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב בְּדַוְקָא וְאִם לָאו וְכוּ'. רַק אִם יוּכַל – יוּכַל וְאִם לָאו – אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְרֵהּ (וּכְבָר מְבֹאָר זֹאת בְּמָקוֹם אַחֵר).

ברשימה זו [שאינה זהה לקונטרס הנלבב 'יראה טהורה' שכבר הובא לעיל] מובאות והפניות רבות בנושא, הנדון בה מזוויות ראיה שונות חסידית, ליטאית, ספרדית, ומזווית ראייתו של הראי"ה קוק. אגב כך נדונו בה בקצרה נושאים נוספים - הבדלים בין זרמים ובתי מדרש שונים, חומרות וקולות בהלכה, בין חקירה לאמונה תמימה, סוגות שונות בספרות התורנית ועוד. מובאים בה מדבריהם של רבי ישראל בעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, הראי"ה קוק, ה'סטייפלר', הרב יעקב ישראל לוגסי, ועוד רבים אחרים, גדולי החסידות, ראשי ישיבות, משגיחים ומחנכים, בין הדברים גם דברים שנאמרו בעל פה. ויה"ר שיהיה לתועלת.

עוד רשימה הקשורה לנושא מתורת הראי"ה קוק

עוד על גישתו של הרב אברהם שפירא בנושא יעויין - אמרי שפר :פנינים על התורה, שמועות, הדרכות בלימוד תורה /... רבינו אברהם אלקנה כהנא שפירא ; ליקטו וערכו בנימין רקובר, יצחק דדון. עמ' לד-לה ; [המעשה שהובא ברשימה עם הגזר מובא שם בגרסה שונה - לפיה היה זה מלפפון ולא גזר, אך ההבדל העיקרי הוא שבעוד שבגרסה שהובאה לעיל הגיב הרב בתשובה מבודחת - הפנה את השואל לרבנית ולמטבח, בגרסה הנדפסת בספר הנ"ל הגיב הרב בחומרה - פניו הרצינו והוא הסביר שאסור לבחור להגיע למצב שבו ישאל שאלות עצבניות מסוג זה, כך או כך - המסר אחיד - יש להיזהר מעצבנות, אלא שבגרסה שהובאה ברשימה דלעיל הובלט הגיחוך שבהתנהגות עצבנית, בעוד שבגרסה הנדפסת מובלט הנזק שבה, יתכן גם שמדובר בשני סיפורים שונים אף כי דומים [דומה שיש לדון בזה יותר בהרחבה בהקשר של משמעותם ותפקידם החינוכי של סיפורים ואקווה לעסוק בכך אי"ה].

יש לסטייפלר איגרת על זה, כמדומני בארחות רבינו.

וכן יש עלי שור חלק ב, נגד פרומריות.

עני בן פחמא כתב:יש לסטייפלר איגרת על זה, כמדומני בארחות רבינו.

וכן יש עלי שור חלק ב, נגד פרומריות.

כמו שהזכיר הרב עב"פ, מהסטייפלר יש כמה וכמה אגרות על זה - ברשימה שהעלתי לעיל לקט רחב למדי שלהן, בפרק העוסק בסטייפלר, וישנן יותר ממה שמובא שם. שם גם דברים שנמסרו בשמו בעל פה [וישנם יותר] ודברים שנמסרו בשם החזון איש. דברים ומעשים מבעל עלי שור בנושא נמצאים גם הם שם, גם הן בפרק העוסק בסטייפלר.

ראיתי השבת כת"ע בשם 'אבקשה', ירחון חסידי ברסלב, גליון 40 בין המצרים תש"פ, ושם עמ' 18-16 קצת חומר בנידון, העתקתי משם רשימת הפניות -
חיי מוהר"ן - תפג, תקמז, [ויעוין גם שם תקנב] ; ליקוטי הלכות - קריאת התורה ו, ו : נדרים ג, א : גיטין ג, יט : מתנה ה, לז : פקדון ד, ד. ; רבי יעקב מאיר שכטר, אוסף מכתבים, חלק ב מכתב קלח.

קונטרס 'אל תהי צדיק הרבה' - קונטרס בענין נערוין בק"ש ובתפילה: עם דברי גדולי הדורות : עם כמה תשובות ממרן הגר"ח שליט"א.

https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=629564&

ר"י מונדשיין ע"ה היה רגיל לספר את ששמע מאחד שנכנס אל הרבי מליובאוויטש והתלונן על הנטיה להחמיר מתוך עצבנות כו', והשיב הרבי שיוסיף ביראת שמים ואז גם זה יסתדר.

על מה שהובא ברשימה דלעיל [בקובץ הנקרא 'יראה טהורה' - לא בקונטרס שבשם זה] הערה 31 [עמ' 12-11] בעניין הזכרת דרשות ומאמרי חז"ל באמצע ק"ש, יעוין גם - ר' דוד שמואל ווצלר, פסקי הראי"ה על שו"ע או"ח, מו ובהערה שם. ירושלים תש"פ עמ' 57

עִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה
  בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃

דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם
  וְֽכׇל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃

אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר
לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃

דרומי כתב:ר"י מונדשיין ע"ה היה רגיל לספר את ששמע מאחד שנכנס אל הרבי מליובאוויטש והתלונן על הנטיה להחמיר מתוך עצבנות כו', והשיב הרבי שיוסיף ביראת שמים ואז גם זה יסתדר.

תוכל להסביר איך יועיל תוספת יראת שמים?

הרב יעקב אריאל בהסכמתו לספרו של הרב שלמה גליקסברג 'ניצני ארץ' חלק ב, ירושלים תשע"ה עמ' 13 מתייחס לנושא - "לחולה כפייתי יש לענ"ד דין חולה, גם אם כרגע אין בדבר פיקו"נ דינו לפחות כחולה שאין בו סכנה ומותר לו לעבור על איסורי דרבנן לצורך ריפויו ואפילו לבטל מצוות עשה אם יש הכרח בכך. לכן, בתאום עם הרופא המטפל, יש לאסור עליו לחזור על פעולה יותר מפעם אחת ובשעת הצורך גם לאסור עליו בכלל את אותה הפעולה הכפייתית".

יבנה כתב:

דרומי כתב:ר"י מונדשיין ע"ה היה רגיל לספר את ששמע מאחד שנכנס אל הרבי מליובאוויטש והתלונן על הנטיה להחמיר מתוך עצבנות כו', והשיב הרבי שיוסיף ביראת שמים ואז גם זה יסתדר.

תוכל להסביר איך יועיל תוספת יראת שמים?

השלילה (המוסכמת כמדומה) של התנהגות כפייתית סביב חומרות והקפדות וכו' נובעת מההבנה שאין מדובר ביר"ש אמיתית ושקיום המצוות 'יושב' על המקום הלא נכון בנפש. ממילא את זאת יש לתקן וזהו הטיפול. כ"ז בדרך הטבע ואולי יש גם השפעה בדרך סגולה.

סגי נהור כתב:

יבנה כתב:

דרומי כתב:ר"י מונדשיין ע"ה היה רגיל לספר את ששמע מאחד שנכנס אל הרבי מליובאוויטש והתלונן על הנטיה להחמיר מתוך עצבנות כו', והשיב הרבי שיוסיף ביראת שמים ואז גם זה יסתדר.

תוכל להסביר איך יועיל תוספת יראת שמים?

השלילה (המוסכמת כמדומה) של התנהגות כפייתית סביב חומרות והקפדות וכו' נובעת מההבנה שאין מדובר ביר"ש אמיתית ושקיום המצוות 'יושב' על המקום הלא נכון בנפש. ממילא את זאת יש לתקן וזהו הטיפול. כ"ז בדרך הטבע ואולי יש גם השפעה בדרך סגולה.

ocd לא נובע מיראת שמים, אלא מבעיה נורולוגית. איך א"כ יועיל תוספת יר"ש. מאידך אם לא היה יר"ש כלל אז הדברים האלו לא היו מפריעים לו.

הנחת כמה הנחות ועל כל אחת מהן יש לדון (ואין כאן המקום).