פורום אוצר החכמה

כידוע, נחלקו האחרונים בדין בישול אחר בישול בבשר בחלב, וליקטם ודן בדבריהם הגרע"י זצ"ל בספר הליכות עולם (ח"ז בהעלותך אות א). ועל אף שהביא שם מקורות בראשונים וניסה להסיק מהם לנידוננו (ויש מקום לדון בדבריו לכאן ולכאן) לא נמצא עד עתה, ככל הידוע לי, מקור מפורש בראשונים העוסק בדין זה להלכה. והנה, לפני מספר שנים מצאתי שבספר הבתים (בית הקדש שערי בשר בחלב שער א' ה"ה), לר' דוד כוכבי (מחכמי פרובנס בדורו של המאירי, כתב חיבור הסובב בעיקר על דברי הרמב"ם) כתב:

יש מי שכתב מי שבשל בשר בחלב ובא אחר ובשלו פעם שניה חייב, כדרך שאמרו (שבת קיא ע״א) במחמץ אחר מחמץ ובמסרס אחר מסרס שהוא חייב. ויש מי שאמר שהשני פטור, כדרך שאמרו (בכורות לג ע״ב) במטיל מום בבעל מום שפטור. ויראה לי שאין לדמות זה לא למחמץ ולא למטיל מום, שהחיוב והפטור שלהם הוכיח מן הכתוב. אלא למה זה דומה למבשל בשבת, מבשל בשר בחלב חייב ומבשל בשבת חייב, כדרך שאמרו במבשל אחר מבשל בשבת שפטור, כמו שכתבנו בבית מנוחה (שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער יא הכ"ב), כן הדין בבשול בשר בחלב

ומה שכתב שהוא פטור, על כרחנו כוונתו שהוא מותר לגמרי, שהרי המתירים בישול אחר בישול בשבת מתירים לגמרי. וכן נראה ממה שכתב בבית מנוחה, שהעתיק שם את לשון הרמב"ם (שבת פכ"ב ה"ח) שנקט בלשון מותר.

בפי' רגמ"ה הנדפס בחולין קח: מבו' דאם בישל בב"ח בשיעור כמאכל בן דרוסאי, ואח"כ חזר ובישלו,
זוהי פלוג' רב ולוי שם האם יש בישול אחר בישול או לאו.
(ומדלא נקיט בישול אחר בישול גמור, אולי יש לדקדק דבזה כו"ע מודו דמותר. ויש לדחות. ואכמ"ל).

אכן, ונזכר בדברי הרב עובדיה זצ"ל בסוגייה זו בהליכות עולם.
אמנם בכוונה ציינתי בכותרת שזהו המקור היחיד שפוסק הלכה בדין זה. שהרי נחלקו הראשונים האם במחלוקות רב ולוי הלכה כרב או הלכה כלוי, ויותר מזה, כנראה הם גם נחלקו האם יש בזה כלל...

מעניין לציין שלדעת הרמבם איסור הבישול הוא בס"ה איסור בכדי שלא יבוא לאכלו ,ואיסור אכילה גופא הוא מכ"ש דאיסור בישול ,
http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefe ... =2&hilite=

עושה חדשות כתב:בפי' רגמ"ה הנדפס בחולין קח: מבו' דאם בישל בב"ח בשיעור כמאכל בן דרוסאי, ואח"כ חזר ובישלו,
זוהי פלוג' רב ולוי שם האם יש בישול אחר בישול או לאו.
(ומדלא נקיט בישול אחר בישול גמור, אולי יש לדקדק דבזה כו"ע מודו דמותר. ויש לדחות. ואכמ"ל).

רק בחצי זית בשר וחצי זית חלב.

סעדיה כתב:

עושה חדשות כתב:בפי' רגמ"ה הנדפס בחולין קח: מבו' דאם בישל בב"ח בשיעור כמאכל בן דרוסאי, ואח"כ חזר ובישלו, זוהי פלוג' רב ולוי שם האם יש בישול אחר בישול או לאו.
(ומדלא נקיט בישול אחר בישול גמור, אולי יש לדקדק דבזה כו"ע מודו דמותר. ויש לדחות. ואכמ"ל).

רק בחצי זית בשר וחצי זית חלב.

לכאו' אין טעם לחלק בזה, דבישול אחר בישול בבב"ח יהיה חלוק בין מבשל שני חצאי זיתים למבשל כזית בשר עם כזית חלב, אם כי ההערה נכונה למה איירי בכה"ג בדוקא. ומה שהוספתי לעיל דבבישול אחר בישול כל צרכו לכו"ע אין איסור, לכאו' אין לנטות מזה, דהרי כך אמר לוי (אליבא דפי' רגמ"ה) "באי זה בישול אמרו כל שאחרים אוכלין אותו כלומר דמתחלה לא נתבשל כל צרכו ובא הוא ונטל חצי זית מזה וחצי זית מזה ובישלו כל צרכו".

עושה חדשות כתב:

סעדיה כתב:

עושה חדשות כתב:בפי' רגמ"ה הנדפס בחולין קח: מבו' דאם בישל בב"ח בשיעור כמאכל בן דרוסאי, ואח"כ חזר ובישלו, זוהי פלוג' רב ולוי שם האם יש בישול אחר בישול או לאו.
(ומדלא נקיט בישול אחר בישול גמור, אולי יש לדקדק דבזה כו"ע מודו דמותר. ויש לדחות. ואכמ"ל).

רק בחצי זית בשר וחצי זית חלב.

לכאו' אין טעם לחלק בזה, דבישול אחר בישול בבב"ח יהיה חלוק בין מבשל שני חצאי זיתים למבשל כזית בשר עם כזית חלב, אם כי ההערה נכונה למה איירי בכה"ג בדוקא.

שפתי רב ברור מללו, "חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זע"ז, אינו לוקה על בישולו", ומוקמינן בבא מיורה גדולה (שנתבשלו כבר במקצת - רגמ"ה).
הרי מפורש (לא איזה הערה) שבזית שלם כה"ג חייב. היש דרך לנטות ימין ושמאל?

עושה חדשות כתב:

סעדיה כתב:

עושה חדשות כתב:בפי' רגמ"ה הנדפס בחולין קח: מבו' דאם בישל בב"ח בשיעור כמאכל בן דרוסאי, ואח"כ חזר ובישלו, זוהי פלוג' רב ולוי שם האם יש בישול אחר בישול או לאו.
(ומדלא נקיט בישול אחר בישול גמור, אולי יש לדקדק דבזה כו"ע מודו דמותר. ויש לדחות. ואכמ"ל).

רק בחצי זית בשר וחצי זית חלב.

לכאו' אין טעם לחלק בזה, דבישול אחר בישול בבב"ח יהיה חלוק בין מבשל שני חצאי זיתים למבשל כזית בשר עם כזית חלב, אם כי ההערה נכונה למה איירי בכה"ג בדוקא. ומה שהוספתי לעיל דבבישול אחר בישול כל צרכו לכו"ע אין איסור, לכאו' אין לנטות מזה, דהרי כך אמר לוי (אליבא דפי' רגמ"ה) "באי זה בישול אמרו כל שאחרים אוכלין אותו כלומר דמתחלה לא נתבשל כל צרכו ובא הוא ונטל חצי זית מזה וחצי זית מזה ובישלו כל צרכו".

סעדיה כתב:שפתי רב ברור מללו, "חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זע"ז, אינו לוקה על בישולו", ומוקמינן בבא מיורה גדולה (שנתבשלו כבר במקצת - רגמ"ה).
הרי מפורש (לא איזה הערה) שבזית שלם כה"ג חייב. היש דרך לנטות ימין ושמאל?

הצדק עם כת"ר שליט"א המחכימנו בהערותיו כאן.
אמנם עלינו המלאכה לגמור ולבאר, מה השייכות של בישול אחר בישול לענין הכמות האם היה רק חצי זית בשר וכו' או כזית שלם מכל מין.
ואולי י"ל דבמבשל זית בשר עם זית חלב, אפי' אם מבושלים קודם לכן מ"מ חייב על בישול זה, ולא פטרי' ליה משום בישול אחר בישול, ורק אם אין לו שיעור שלם, בזה הנידון לחייבו הוא מצד המשך הבישול הראשון, דלזה מהני בא מיורה גדולה, אבל בכה"ג כבר באנו לנידון של בישול אחר בישול כיון דע"כ נצרך לדון כאן את הבישול הראשון. וצע"ג.
ועכ"פ יש להוסיף דלפירגמ"ה יש ריוח בביאור הסוג' יותר מפירש"י, כיון דלרש"י ע"כ לצדדים קתני, כמבו' בדבריו, ואילו לרגמ"ה הכל איירי בבא מיורה גדולה. ועוד, דלרש"י ק"ק מה הזכיר לוי הא דאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו, ולפירגמ"ה בא לומר שיעור הדין, דבמבושל כ"צ מודה לוי דאין בישול אח"ב. (אכן להביאור הנ"ל אולי לעולם יש בישול אחר בישול, וכל הפלוג' היא בב' חצאי זיתים, וכפי שדקדק לן כת"ר).

אולי י"ל, דידוע דדעת החינוך (פר' משפטים מצוה צ"ב) הוא דגדר האיסור הוא התערובת של בשר וחלב הנעשית ע"י בישול (ואיסור אכילה הוא הרחקה), ולדעת הרמב"ם (הל' מאכ"א פ"ט ה"ב) אדרבה שורש האיסור הוא האכילה (ואיסור בישול הוא הרחקה - כס"מ הל' טו"מ פ"א ה"ב), וי"ל דרגמ"ה סבי"ל דתרי איסורי איכא (הרי הרמב"ם ועוד מונים במנין המצוות תרי זימני 'לא תבשל') 'לא תבשל' דתערובת (כדברי החינוך) ו'לא תבשל' דהכנה לאכילה (וכ"ש אכילה גופא כדברי הרמב"ם).
והנה מצד איסורא דעשיית תערובת הרי משנתבשלו ביחד עד כדי מאב"ד חשיבי מעורבים ע"י בישול ואין בהוספת בישול כלום, משא"כ לענין איסורא דהכנה לאכילה ודאי דעובר כשחוזר ומבשלו לכדי כל צרכו.
ומנגד מצד איסורא דעשיית תערובת אפשר לצרף את החלב על אף שהוא ראוי לאכילה/שתיה לגמרי בלי בישול, משא"כ לענין איסורא דהכנה לאכילה.
וממילא יוצא א]דחצי זית בשר וחצי זית חלב שלא נתבשלו כלל ביחד - מצטרפים ולוקה על בישולם.
ב]כזית בשר שנתבשל בחלב עד כדי מאב"ד - אסור לבשלו שוב לכדי כל צרכו, ולוקה.
ג]חצי זית בשר וחצי זית חלב שנתבשלו כבר כדי מאב"ד וחוזר ומבשלם - אינו לוקה,
והן הן דברי רב (היינו דעיקר דינא דרב הוא מצד 'לא תבשל' דהכנה לאכילה דאין החלב מצטרף, והגמ' מתקשה דסו"ס לקי מצד לא תבשל דעשיית תערובת, ומוקים לה באופן דאינו לוקה מצד זה וכגון דנתבשל כבר לכדי מאב"ד).

לדעת האחרונים, כרש"א בגליונו יו"ד סי' פ"ז סעיף ו, שהוכיח מדברי הרמ"א/הגהות מרדכי שיש בישול אחר בישול בבשר בחלב, למרות שבשבת אין בישול אחר בישול - מה באמת הטעם לחלק ביניהם?

ואם תימצי לבאר ולומר, שבשבת נאסרה תוצאת היצירה החדשה של מאכל מבושל, ולכן כל שבישלו כבר אין בבישולו הנוסף כל יצירה חדשה. ואילו בבשר בחלב נאסרה פעולת העירוב על ידי בישול, והיא יכולה להתחדש כל אימת ששב אדם על פעולת העירוב הזאת. משל למה הדבר דומה, למי שבחש את המאכל שבחש כבר. וכי לא נקרא לו בוחש?

הלא בחינוך (מצוה צ"ב ומצוה ס"ב) כתב: "ובמלאכת התערובת יש בה צדדין שלא הורשו בני אדם להשתמש בהן, כי יודע אלהים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותן צדדין רע להן, ומפני זה מנעם מהם."
כלומר, איסור הבישול בא למנוע את האדם מלהגיע לתוצאה הבלתי רצויה. לפי זה כל שכבר בישל והגיע כבר קודם לכן לתוצאה בלתי רצויה זו, למה יתחייב שוב בבישול נוסף?