פורום אוצר החכמה

פרעה היה לו אחיזה באותיות מ"י משם אלהי"ם, ובאותיות ו"ה משם הוי"ה.

דרומי כתב:כמעט ברור לי שראיתי פעם באיזה ספר כי החלק הגלוי של המצה מורה על 'נגלה' שבתורה, ואילו החלק שמצפינים מראה על 'נסתר' שבתורה, ומזכירים גם את 'מה רב טובך אשר צפנת גו''.

אם זה מה שאתה מחפש, אשתדל בל"נ למצוא מראה מקום מדוייק.

תורה מפוארת כתב:אומנם הנה איתא בספרי קודש שכלי המשכן נעשו על ידי שמות הקדושים. היכן נכתב כך בספרי הקדמונים?

ברוז כתב:

פרעה היה לו אחיזה באותיות מ"י משם אלהי"ם, ובאותיות ו"ה משם הוי"ה.

את החלק הראשון מצאתי בפרע"ח.
מה המקור לאותיות ו"ה משם הוי"ה?

שבן בכור נוטל פי שניים משום שהוא עשה אותו לאב, כן ישראל עשו כביכול להשם יתברך לאב להעולם שהם הכירו השגחתו ויחודו בתבל, ופשוט.

נוטר הכרמים כתב:ב' על השבת ששמרו בני ישראל במצרים מכח מתן יום המנוחה שפרעה נתן, בשם האריז"ל שאותה שבת נקראת 'שבת פרעה' והיתה בדרגה נמוכה.
היכן זה מופיע באריז"ל?

נוטר הכרמים כתב:במשך חכמה סוף פרשת שמות:

שבן בכור נוטל פי שניים משום שהוא עשה אותו לאב, כן ישראל עשו כביכול להשם יתברך לאב להעולם שהם הכירו השגחתו ויחודו בתבל, ופשוט.

האם יש לכך מקור קדום?

פרנצויז כתב:

נוטר הכרמים כתב:ב' על השבת ששמרו בני ישראל במצרים מכח מתן יום המנוחה שפרעה נתן, בשם האריז"ל שאותה שבת נקראת 'שבת פרעה' והיתה בדרגה נמוכה.
היכן זה מופיע באריז"ל?

ראה ס' שער הפסוקים פ' כי תשא סי' ל"א (ד"ה ואתה דבר).
[וכן ליקוטי תורה נביאים וכתובים כי תשא ד"ה ואתה דבר].

ועיין עוד ס' שני אליהו (ישראל) דרוש ב' (דף ה') בשם קול יעקב והמבי"ט.
(דרוש זה נדפס מחדש בתוך רבעון קרית ספר [מכון נחלת ישראל] גליון ה' עמ' 53).

מצפה לישועת השם כתב:שמעתי כזה ווארט:
שהזוהר נתגלה בימי האר"י, אבל המדרש יתגלה רק בימות המשיח.
מישהו יודע מקור לכך?

דרופתקי דאורייתא כתב:בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר.

לבנון כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

כנראה כוונתו למה שאמרו במדרש:

מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר.

מי שמת בניסן, פירושו שמת מתוך עמידה בנסיון, ולכן ניצול מחיבוט הקבר.

לבנון כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

כנראה כוונתו למה שאמרו במדרש:

מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר.

מי שמת בניסן, פירושו שמת מתוך עמידה בנסיון, ולכן ניצול מחיבוט הקבר.

שייף נפיק כתב:זה לא רק מדרש אלא גם גמרא במו''ק

חיימקה כתב:כשהמולד גשום רוב החודש יהי' גשום.

הרשב"צ [הרה"ח ר' שמואל בצלאל שעפטיל נ"ע, מחסידי כ"ק אדמו"ר הצ"צ ומהר"ש נ"ע, ומחנכם של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ובנו מוהריי"צ נ"ע. ל. ב.] אמר, שזה שאומרים העולם שאוויר החודש תלוי איך מזג האוויר בשעת המולד, אם ירד גשם בעת המולד יהי' חודש של גשמים, ואם מעונן באותו זמן יהי' חודש של עננים [ה]מכסים השמש, ואם 'ברור בשחקים' יהי' חודש ברור בזריחת השמש - אמר הרשב"צ שאינו כן, כי אם תלוי בארבע[ת] הימים שקודם המולד, כמו ש[יהי' ב]הם כן יהיו כל הארבעה שבועות.
(מהרה"ח מוהר"ר יצחק 'מתמיד' הי"ד גורעוויטש)

אמר [הרה"צ ר' יצחק 'מתמיד' הי"ד הורוויץ] בשם הרשב"ץ ז"ל: אשר מאמר העולם, שכמו שהאויר הוא בעת המולד כן יהי' כל ימי החודש אינו נכון, כי אם שימי החודש יהיו כמו הארבעה ימים [ש]קודם המולד, היינו [שה]שבוע הראשון יהי' כמו האויר [ש]ביום הראשון (מהארבעה ימים שקודם המולד), [ה]שבוע [ה]שני כמו [ה]יום השני, [ה]שבוע [ה]שלישי כמו [ה]יום השלישי, ו[ה]שבוע הרביעי כמו [ה]יום [ה]רביעי - היינו, יום המולד.

בנוסח תפלת מוסף, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת", יש להתבונן -
דבשלמא בשבתות וי"ט (שאומרים "ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות" וכו' "כי לישראל עמך נתתו" וכו', וביו"ט - "ותתן לנו ד' אלקינו באהבה את חג (פלוני) הזה" וכו') ניחא, שהן המה ימים האסורים במלאכה, והש"י לא נתנם לגויי הארצות, דגוי ששבת חייב מיתה, וכן המצות הנהוגות בהן - לא נתנם לגויי'.
משא"כ ר"ח, הלא יום הראשון של חידוש הלבנה - נראה לכל העולם שהוא ראש וראשון לכל הימים שלאחריו, ובפרט אומה ישמעאלית הנה מונים ללבנה; וגם בר"ח אין מלאכה נאסר, שנאמר הכוונה על איסור המלאכה. ואם נאמר, הכוונה על קרבן המוסף - הנה נאמר בכ"י על קרבן התמי"ד!
אבל נראה הכוונה, עפ"י פשוטו, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת"; דהנה, אוה"ע ג"כ מחשבין מולד הלבנ"ה באיזה ש[ע]ה יתיילד המולד, אם בשעת שליט' שבתא"י או צד"ק וכולי, ושופטים עי"ז מה יהי' בימי החדש - אם חם ולח, או קר ויבש, או גשם או שלג וכיוצא, כי כפי הראש כן יתנהגו שארי הימים; אבל הש"י מסר הדבר לישראל, "החוד"ש הזה לכם" - מסור בידכם, אפילו אם יארע המולד באיזו יום וישראל ירצו לדחותו ליום אחר, לעשות רא"ש חד"ש ביום אחר - כך יהי' התנהגות טבע החדש, וכמשארז"ל על פסוק אקרא לאלקים עליון לא"ל גומר עלי. ומעתה תתבונן היטב, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת".
והנה, תראה זה בעליל - האומות חושבים בחשבונן מה יהי' מקרה כל חודש, ומדפיסים זה בלוחות, ונואלו שׂרי צוען, ואינו כן, כי המה חושבים ראשי חדשים יום המולד, וישראל - כיון שקובעי' ראש"י חדשי"ם בימי' אחרי', יהי' התנהגות החדש כפי קביעותיהם:

דרופתקי דאורייתא כתב:

לבנון כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

כנראה כוונתו למה שאמרו במדרש:

מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר.

מי שמת בניסן, פירושו שמת מתוך עמידה בנסיון, ולכן ניצול מחיבוט הקבר.

זה פירוש שלך במדרש?
ולפו"ר לא הבנתי, הרי למעשה אמר לו שימות באדר, ולא בניסן. ולדבריך דוקא אם מת בניסן.

וכפי פשוטו, פתר לו רע"ק, שבאדר את מת, מלשון "באדירות", לשון הדר, ו"ניסן" מלשון שאי אתה בא לידי נסיון. בכלל לא מדובר על החודשים עצמם. (אולי "אדר" הכוונה היא באמת אדר, אבל עכ"פ ניסן נדרש ללשון נסיון).

לבי במערב כתב:

חיימקה כתב:כשהמולד גשום רוב החודש יהי' גשום.

ז"ל הרה"ח ר' יהודא חיטריק ע"ה בספרו 'רשימות דברים' [במהדו"ח (תשס"ט) ע' 261; בישנה - ח"ב ע' רס]:

הרשב"צ [הרה"ח ר' שמואל בצלאל שעפטיל נ"ע, מחסידי כ"ק אדמו"ר הצ"צ ומהר"ש נ"ע, ומחנכם של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ובנו מוהריי"צ נ"ע. ל. ב.] אמר, שזה שאומרים העולם שאוויר החודש תלוי איך מזג האוויר בשעת המולד, אם ירד גשם בעת המולד יהי' חודש של גשמים, ואם מעונן באותו זמן יהי' חודש של עננים [ה]מכסים השמש, ואם 'ברור בשחקים' יהי' חודש ברור בזריחת השמש - אמר הרשב"צ שאינו כן, כי אם תלוי בארבע[ת] הימים שקודם המולד, כמו ש[יהי' ב]הם כן יהיו כל הארבעה שבועות.
(מהרה"ח מוהר"ר יצחק 'מתמיד' הי"ד גורעוויטש)

ונשנו הדברים (בשינויים קלים) בקובץ 'אהלי ליובאוויטש' [גל' ב (ניסן-אייר תשנ"ה) ע' 66, מרשימות הגה"ח המקובל רמ"ז גרינגלאס ע"ה - בשם הרה"ח ר' יהודא חיטריק הנ"ל]:

אמר [הרה"צ ר' יצחק 'מתמיד' הי"ד הורוויץ] בשם הרשב"ץ ז"ל: אשר מאמר העולם, שכמו שהאויר הוא בעת המולד כן יהי' כל ימי החודש אינו נכון, כי אם שימי החודש יהיו כמו הארבעה ימים [ש]קודם המולד, היינו [שה]שבוע הראשון יהי' כמו האויר [ש]ביום הראשון (מהארבעה ימים שקודם המולד), [ה]שבוע [ה]שני כמו [ה]יום השני, [ה]שבוע [ה]שלישי כמו [ה]יום השלישי, ו[ה]שבוע הרביעי כמו [ה]יום [ה]רביעי - היינו, יום המולד.

לעצם האִמרה שכמזג האויר שבשעת המולד יהא מזג-האויר במשך החודש, חיפוש פשוט באוצה"ח ("+מולד +גש[ו]ם +חודש") יעלה שאין מקור קדמון לכך.
יתירה מכך, בסה"ק 'בני יששכר' (מאמרי ר"ח, תפלות ר"ח אות ג) איתא:

בנוסח תפלת מוסף, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת", יש להתבונן -
דבשלמא בשבתות וי"ט (שאומרים "ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות" וכו' "כי לישראל עמך נתתו" וכו', וביו"ט - "ותתן לנו ד' אלקינו באהבה את חג (פלוני) הזה" וכו') ניחא, שהן המה ימים האסורים במלאכה, והש"י לא נתנם לגויי הארצות, דגוי ששבת חייב מיתה, וכן המצות הנהוגות בהן - לא נתנם לגויי'.
משא"כ ר"ח, הלא יום הראשון של חידוש הלבנה - נראה לכל העולם שהוא ראש וראשון לכל הימים שלאחריו, ובפרט אומה ישמעאלית הנה מונים ללבנה; וגם בר"ח אין מלאכה נאסר, שנאמר הכוונה על איסור המלאכה. ואם נאמר, הכוונה על קרבן המוסף - הנה נאמר בכ"י על קרבן התמי"ד!
אבל נראה הכוונה, עפ"י פשוטו, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת"; דהנה, אוה"ע ג"כ מחשבין מולד הלבנ"ה באיזה ש[ע]ה יתיילד המולד, אם בשעת שליט' שבתא"י או צד"ק וכולי, ושופטים עי"ז מה יהי' בימי החדש - אם חם ולח, או קר ויבש, או גשם או שלג וכיוצא, כי כפי הראש כן יתנהגו שארי הימים; אבל הש"י מסר הדבר לישראל, "החוד"ש הזה לכם" - מסור בידכם, אפילו אם יארע המולד באיזו יום וישראל ירצו לדחותו ליום אחר, לעשות רא"ש חד"ש ביום אחר - כך יהי' התנהגות טבע החדש, וכמשארז"ל על פסוק אקרא לאלקים עליון לא"ל גומר עלי. ומעתה תתבונן היטב, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת".
והנה, תראה זה בעליל - האומות חושבים בחשבונן מה יהי' מקרה כל חודש, ומדפיסים זה בלוחות, ונואלו שׂרי צוען, ואינו כן, כי המה חושבים ראשי חדשים יום המולד, וישראל - כיון שקובעי' ראש"י חדשי"ם בימי' אחרי', יהי' התנהגות החדש כפי קביעותיהם:

ונמצינו למדים תרתי: א, אינו שייך למזג-האויר בעת המולד, כ"א למזל השולט בו; ב, באמת לא עפ"ז נקבע - כ"א ע"פ המזל השולט ביום ראש-החודש!

דרופתקי דאורייתא כתב:

שייף נפיק כתב:זה לא רק מדרש אלא גם גמרא במו''ק

כוונתך לברכות פרק הרואה. לא?

בקרו טלה כתב:

מצפה לישועת השם כתב:שמעתי כזה ווארט:
שהזוהר נתגלה בימי האר"י, אבל המדרש יתגלה רק בימות המשיח.
מישהו יודע מקור לכך?

בית אהרן (קארלין) - ליקוטים קמה.

בית אהרן.png

צעיר הלויים כתב:לברך לפני הסעודה שהכל מפני הספק,
ומדוע אין בזה משום ברכה שאינה צריכה?

צעיר הלויים כתב:

צעיר הלויים כתב:לברך לפני הסעודה שהכל מפני הספק,
ומדוע אין בזה משום ברכה שאינה צריכה?

?

פלוריש כתב:היכן כתב רש"ז הבלין על ספר ומצחף?

חיימקה כתב:

פלוריש כתב:היכן כתב רש"ז הבלין על ספר ומצחף?

ש"ז הבלין, 'ממגלה לקודקס', עלי ספר, טז (תש"ן), עמ' 152-151.

וכיון שכל יום הערב שבת הוא בתרדימת הבלי עולם האיך אפשר שיטעם לו נועם שבת ושירגיש בלבו איזה חמדה לכבוד יום השבת. משל לחביות של דבש כל שאתה מכניס אצבעו כו'.

ברוז כתב:

וכיון שכל יום הערב שבת הוא בתרדימת הבלי עולם האיך אפשר שיטעם לו נועם שבת ושירגיש בלבו איזה חמדה לכבוד יום השבת. משל לחביות של דבש כל שאתה מכניס אצבעו כו'.

על איזה משל כוונתו?

דרופתקי דאורייתא כתב:הידוע מקור המזהיר על החובה לענות "ברוך הוא וברוך שמו", ובאם לא עונה ה"ז כמי שאינו עונה אמן.

דרופתקי דאורייתא כתב:

ברוז כתב:

וכיון שכל יום הערב שבת הוא בתרדימת הבלי עולם האיך אפשר שיטעם לו נועם שבת ושירגיש בלבו איזה חמדה לכבוד יום השבת. משל לחביות של דבש כל שאתה מכניס אצבעו כו'.

על איזה משל כוונתו?

ע"ד אפשר,
שמא הוחלף שמן בדבש? כי לגבי שמן יש בשיר השירים רבה עה"פ שמן תורק שמך, שאם הייתה כוס מלאה שמן ונכנס טיפת מים יוצא שמן, כך תורה זה שמן ואם נכנס ליצנות יוצא התורה.

תורה מפוארת כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:הידוע מקור המזהיר על החובה לענות "ברוך הוא וברוך שמו", ובאם לא עונה ה"ז כמי שאינו עונה אמן.

איני זוכר אך לענ"ד זה קצת חורג, בהוב"ש זה עניין של זכר צדיק לברכה, לכיון שהזכירו את שם ה' ראוי לברכו, אך אמן זה כבר יותר בגדר של חיוב.

דרופתקי דאורייתא כתב:

ברוז כתב:

וכיון שכל יום הערב שבת הוא בתרדימת הבלי עולם האיך אפשר שיטעם לו נועם שבת ושירגיש בלבו איזה חמדה לכבוד יום השבת. משל לחביות של דבש כל שאתה מכניס אצבעו כו'.

על איזה משל כוונתו?

ע"ד אפשר,
שמא הוחלף שמן בדבש? כי לגבי שמן יש בשיר השירים רבה עה"פ שמן תורק שמך, שאם הייתה כוס מלאה שמן ונכנס טיפת מים יוצא שמן, כך תורה זה שמן ואם נכנס ליצנות יוצא התורה.