מקור לדבר שאין לתת לתינוק להסתכל במראה לפני שצמחו לו שיניים?

[נוריאל עזרא]

זהו מנהג שמקורו בזקנות ירושלים וכידוע תשובת הרשב׳׳א בענין זה שאין לבטל דבריהם.

הרשב"א (שו"ת ח"א סי' ט') אינו מתכוון לומר שכל שטות או אמונה תפלה, דוגמת נושא אשכול זה, שמחזיקות בה הסבתות הירושלמיות (וב"ה הן נתברכו בשפע מהמין הזה) מקורה טהור קודש.

מה שאומר הרשב"א הוא שאם יש קבלה ביד הזקנים והזקנות מעמנו, כלומר מקובל בידם על משהו שמקורו בקדמונינו, אנו סומכים על קבלתם.
מה גם, נראה שכל דבריו שם אינם אלא על פירושי המקראות, ולא על סגולות ושאר הזיות.

ייש"כ גם לי אמרו פעם את הרשב"א הזה כמו בשמועה, ולא בדקתי, והייתי בטוח שכן הוא שם, תודה על התיקון החשוב!

[חבר פורום אוצר החכמה]

רשבא.PNG (260.38 KiB) נצפה 1698 פעמים

[זאינץ]

וכידוע תשובת הרשב׳׳א בענין זה שאין לבטל דבריהם.

צ"ל וקבלה ביד הזקנים שכתוב בתשובות הרשב"א שאין לבטל קבלת הזקנות....

וכידוע שזו טעות נושנה שנתאזרחה בלב רבים,
הרשב"א מדבר על אמונת הזקנות אל מול אמונה מכח חקירה, וע"ז כתב בשבח אמונה פשוטה שהם קבלה ביד הזקנים והזקנות מבני עמנו. יעויין שם ואותיות מחכימות.
אין כוונתו כלל לכל האמונות התפלות הרווחות אצל הסבתות ואצל צאצאיהם הנתקפים בפרץ נוסטלגיה ומקפידים על מנהגי הסבתות יותר מהלכות פסוקות.

איני יודע אך ראיתי ג''כ הרבה משפחות שמקפידות ע''ז ומטעם זה אמרתי זאת ומה המקור שזה אכן אמונה טפילה?

[איתן נוי]

שמעתי פעם ממחנך מפורסם שסיפר לו אברך אחד שלא הקפיד לא להרשות לתינוק שלו להסתכל במראה, ופעם אחת כשבנו כבר התחיל לילך לגן שמע מחדרו איך שמדבר אל מישהו, הוא נכנס לחדרו של בנו ולגודל השוק ראה אותו מדבר אל המראה, "תהי' ברי, אני הולך לגן, וכו'" ושאל אותו אל מי אתה מדבר? אמר לו, זהו חבר שלי, והוא התחיל להסביר לו, שזה רק מראה וכו', אבל לא הועיל, והוצרך ליקח אותו לטיפולים וכו' וכו' וכו'.

כל ילד נורמלי לא אמור להתפתח שכלית בצורה כזו קיצונית. אתה מתאר כאן מקרה מאוד חריג.
אין כמעט מי שלא עושה את הדבר/האטרקציה הזו להעמיד את הילד מול המראה וממתין לתגובות.
ולא שמענו על חולי נפש מסוג זה שמזהירים להתרחק ממנו, לא בטיפת חלב ולא באומות העולם.
אם יש משהו זה עניין סגולי בלבד.

[יוסף חיים אוהב ציון]

בענין לחשוש לדברי הזקנות כתב בזה אחי ידידי בריש ספרו זכר עשה.
לא לכל אפצ'י של זקנה נחוש זה ברור.

[הפצת המעיינות]

כן צריך לומר

שמעתי פעם מבדחן מפורסם שסיפר לו אברך אחד שלא הקפיד לא להרשות לתינוק שלו להסתכל במראה, ופעם אחת כשבנו כבר התחיל לילך לגן שמע מחדרו איך שמדבר אל מישהו, הוא נכנס לחדרו של בנו ולגודל השוק ראה אותו מדבר אל המראה, "תהי' ברי, אני הולך לגן, וכו'" ושאל אותו אל מי אתה מדבר? אמר לו, זהו חבר שלי, והוא התחיל להסביר לו, שזה רק מראה וכו', אבל לא הועיל, והוצרך ליקח אותו לטיפולים וכו' וכו' וכו'.

ובזה אתי שפיר

[עקביה]

ומה המקור שזה אכן אמונה טפילה?

הכלל בדברים אלה פשוט למדי: מה שנראה כמו אמונה תפלה, נשמע כמו אמונה תפלה ומדבר כמו אמונה תפלה, הרי הוא בחזקת אמונה תפלה עד שיתברר אחרת.

[גיזונטע קאפ]

אני מגיע ממשפחה ליטאית שורשית, רמת יחס, שאין בה אמונות טפילות, ומקפידים בזה אצלנו

[סגי נהור]

אני מגיע ממשפחה ליטאית שורשית, רמת יחס, שאין בה אמונות טפילות, ומקפידים בזה אצלנו

אחת התגובות המשעשעות...

[איתן נוי]

בענין לחשוש לדברי הזקנות כתב בזה אחי ידידי בריש ספרו זכר עשה.
לא לכל אפצ'י של זקנה נחוש זה ברור.

אמת. מחזק את דבריך!
ובודאי שמי שכל חייו יחיה על סגולות ועניינים ובפרט על המצאות, לא יהיו לו חיים. ומסיבה פשוטה שלשטויות אין גבול ובכדי לאמת כל דבר על מכונו הדבר צע"ג.
אמונה וביטחון בהשי"ת ולחיות תורה ועוד תורה זו הסגולה הבדוקה לכל העניינים והנרווים למיניהם. וממילא מי שיחיה את התורה"ק ואמונה וביטחון בהשי"ת, לא יצטרך להתעסק ולעשות עניין מכל המצאה.

[גיזונטע קאפ]

אני מגיע ממשפחה ליטאית שורשית, רמת יחס, שאין בה אמונות טפילות, ומקפידים בזה אצלנו

אחת התגובות המשעשעות...

ידוע שיש בירושלים הרבה מנהגים של אמונות טפלות שבאו מהערבים, יש חסידישע עניינים וכיוצ"ב.
אני לא אכתוב לך את המשפחה שלי, אבל אתן לך דוגמא, כשאתה שומע על מנהג שנהגו בו במשפחת פינקל לדוגמא, אתה יכול להניח שהוא לא מנהג של הבל, כי שם לא מצויים מנהגים כאלו וק"ל.

[מקדש מלך]

סבתי מצד אבי שהיא משפחה ירושלמית (לא מדורות עולם, אבל כבר הספיקו להכיר את ההווי) הקפידה על כך.

לכשעצמי חשבתי שהמקור הוא על פי מה שנתבאר בספרים שעל כל בבואה שבמראה שורה רוח (ראה לדוגמא יערות דבש דרוש ב), ותינוק שאין בו דעת יתכן שנחשב קצת כבהמה שניתן לה רשות לראות יותר מהאדם (כמבואר ברש"י פרשת בלק) ועלול להבעיתו או להזיקו.

[פרי יצחק]

רוב מנהגי הסבתות, שורשם בזהירות פרקטית שלא יוזק הילד, ומשום מה התגלגלו כל העניינים הללו להיות 'אמונות' וקללות למי שעובר עליהם.
לדוגמא: שלא לשבת בזויות השולחן (זהירות שלא לקבל מכה בבטן מהזוית),
שלא לפתוח מטריה בבית (זהירות שלא יתקעו הזויות החדות של המטריה בעיניים של אנשים, ומצוי יותר הנזק במקומות סגורים מאשר במרחב הפתוח שיש מרחב לכולם)
שלא לעבור על ילד שיושב או שוכב על הרצפה (זהירות שלא יפלו עליו בטעות),
שלא לתת לתינוק לאכול דג עד שיודע לומר 'דג' (זהירות מחומרים מסויימים שנמצאים בדגים שעלולים ליצור ריאקציה של אלרגיה לילדים קטנים),
ומסתבר שגם לא לתת לתינוק להביט במראה עניינו זהירות ממשחק עם זכוכית, שלא יוזק הילד אם תשבר הזכוכית.

וכנ"ל על זה הדרך בכל המנהגים.
יתכן שבכדי לשמור על האזהרות הללו נוספו במשך הדורות כל מיני חרמות וקללות למי שעובר על מנהגים אלו, בכדי להשריש את העניין אצל הציבור. בכל מקרה, ברור שאין מקור לקללות הללו, ופתי יאמין לכל דבר.

[עזריאל ברגר]

אוחדו אשכולות.

[מוטוש]

סבתי מצד אבי שהיא משפחה ירושלמית (לא מדורות עולם, אבל כבר הספיקו להכיר את ההווי) הקפידה על כך.

לכשעצמי חשבתי שהמקור הוא על פי מה שנתבאר בספרים שעל כל בבואה שבמראה שורה רוח (ראה לדוגמא יערות דבש דרוש ב), ותינוק שאין בו דעת יתכן שנחשב קצת כבהמה שניתן לה רשות לראות יותר מהאדם (כמבואר ברש"י פרשת בלק) ועלול להבעיתו או להזיקו.

וכן השפעה של אשה לא טהורה המביטה במראה...

[באמונתו]

ראה המצורף בזה: