פורום אוצר החכמה

יש מקורות בהרבה ראשונים ואחרונים למנהג זה כפי שהובא באריכות במקורות.

תינוק שנולד חולה ואין מקיימים את הברית בזמנה, ניתן להקדים את קריאת השם לפני הברית, ונוהגים לעשות זאת בעליה לתורה, ואם הוא בכור עושים זאת בפדיון הבן, ויש הסוברים שבכל מקרה אין מקדימים את קריאת השם לפני הברית מילה.

ובמקרה שקראו השם לפני ברית המילה, במעמד הברית אומרים כפי שהובא בשם האבודרהם ‘שנקרא שמו בישראל’.

מקורות:

המקור המוקדם ביותר למנהג זה הוא בספר כללי המילה לר’ יעקב הגוזר (חי לפני למעלה משבע מאות שנה) שמביא מנהג זה, וגם מסבירו וכותב, שעד עתה לפני המילה היה שם טומאה לפניו וחרפה “שם ערלות” ועכשיו שנימול וקיימו בו מצות מילה צריך לשנות שמו לשבח וכו’ ומביא מקור למנהג זה שאצל אברהם עד שלא מל בשר ערלתו היה שמו אברם ומיד כשנמול נשתנה שמו לשבח וניתוסף לו אות אחת ונקרא אברהם.

בכיוון זה כותב גם הר”ש מגרמייזא (מרבותיו של רש”י) בסידורו אות קי”ט וז”ל: ולמה אין קוראין שם לנער כי אם ביום המילה, לפי שלא נקרא אברם אלא אברהם כי אם בשעת מילתו וכו’ עיין שם.

ובספר מטה משה בעניני מילה אות י”ח כתוב נמי בכזאת בקצרה ובלשון זה: “תניא” וקורא לו שם כי אברם לא נקרא אברהם כי אם בשעת המילה עכ”ל כאילו זה ברייתא באיזה מקום.

גם לרבות בפירוש התפלות והברכות לר”י ב”ר יקר (רבו של הרמב”ן ז”ל) כותב “בברכות המילה” וז”ל: ואומר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל כך, ר”ל שלא רצה לקרוא לו בשם עד עכשיו שנימול ונעשה ישראל כדי שיהא שמו קיים וכו’ יעו”ש ביתר אריכות. ונשמע מדבריו שזה גם סגולה לאריכות ימים “כדי שיהא שמו קיים”.

ובספר חסד לאברהם להמקובל האלקי ר’ אברהם אזולאי בנהר נ”ב כותב, שלכן נהגו שלא יקרא לו שם רק אחר המילה, מפני שכל עוד שיש לו אחיזה בערלה וטומאה אי אפשר שיחול עליו הנשמה ולזה א”א שיקרא בשם ישראל, ורק אחר המילה מאחר שכבר נסתלקה הערלה והטומאה אז ודאי תחול עליו סוד הנשמה ובזה יקרא בשם אדם ישראלי עיין שם.

ובספר אוצר כל מנהגי ישורון סימן מ”א אות ז’ כותב בשם אוצר השמות שנדע כי כבר בימי הבית השני נהגו כן לקרוא בשם להבן הנולד בעת המילה.

אמנם יש שהביאו ראיה מקריאת שמו של יצחק שהיה עוד לפני שנצטווה למולו, אך אין להוכיח מכך מכיון ששם היה ציווי מיוחד על שמו עוד לפני לידתו.

אמנם כל זה כאשר התינוק בריא ושלם, אך כאשר התינוק נולד פג או חולה שאי אפשר לקיים את ברית המילה בזמנה, מצינו בכמה מדברי הפוסקים שכתבו שראוי להקדים את זמן קריאת שם התינוק עוד לפני ברית המילה, כן כתב להלכה בשו”ת אז נדברו חלק י”ג סימן ע”ג והביא שם מעשה רב בענין זה מהמשגיח דפונוביז’, וכן הביא מעשים בזה בשם הגרא”מ שך והגר”מ פיינשטיין והאדמו”ר מסאטמר זצ”ל, וכן כתב בחמודי דניאל הובא בספר הברית ובספר זכרון ברית לראשונים עמ’ 298 (ושם כתב לעשות זאת בזמן קריאת התורה), וכן כתב מהר”ם בריסק ח”ב סי’ ז’ ועוד, אמנם בשם הגר”י קנייבסקי הביאו שהורה להמתין בכל מקרה עד הברית, וכן כתב באוצר הברית פרק ו’ סימן ב’ שכך נוהגים.

שמואל:
22/11/2017 בשעה 10:44 pm
לאחרונה השתתפנו בברית מילה והתברר ששם התינוק היה כבר נחלת הכלל עוד לפני ברית המילה. הגיעו אנשים מסויימים שטענו שזה נגד הדין ונגד ההלכה וסימן לא טוב לתינוק. אמרתי במקום לאותם אנשים שהצדק לא עימם וידוע לי שבקהילות שונות שם התינוק נמסר על ידי ההורים עוד לפני הברית. אותן אנשים כנראה שבויים שאמונות תפלות שזה לכשעצמו כבר גובל באסור מדאורייתא. לכן אמרתי לעצמי שאלמד נושא זה ואכתוב עליו.
נתחיל בתורה ושם אנו רואים אברהם אבינו קיבל את שינוי שמו ל”אברהם” ביחד עם הציווי על ברית המילה. “אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים, ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם, כי אב המון גויים נתתיך”, (בראשית יז). הרי לנו ששמו היה ידוע לו לפני ברית המילה.

ולגבי יצחק התורה אומרת (בר’ כא ג) “ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק” ורק בפסוק שאחריו נאמר “וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלהים”

בהמשך אם נסרוק את כל התורה והמשך כל התנ”ך נראה שאין אפילו רמז שחיכו לברית המילה כדי לתת שם. כמעט לכל תינוק ניתן שם מייד כשנולד (הדוגמאות הבולטות אברהם, יצחק, יעקב , דוד, שלמה נתן..).
נמשיך לתלמוד שלנו ( הן הבבלי והן הירושלמי) וגם שם אין רמז לנושא. למעשה המקור לברכות המילה נמצא בבלי מס שבת קלז ובירושלמי ברכות )

חשבתי שאולי זה כבר מופיע בספר הזוהר של הקבלה ושאלתי אנשים המבינים בספרי הקבלה אך גם הם חזרו אלי ואמרו שלא מצאו מקור לדבר.

אז נמשיך לספרי ההלכה. בספר “ארבעת הטורים” יו”ד סימן רסה מביא ר’ יעקב בן אשר כדלקמן:
“ומנהג ליתן יין בפי התינוק אחר ברכת היין ואחר “כורת הברית” ולומר “קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו פלוני”. מהדיוק שאמר “שנקרא שמו” פירוש לשון עבר ואינו נוקט לשון עתיד “”ויקרא שמו”. מה עוד שיש לו שם דיוק ארוך אם יש הפסק בברכות אלו באמירת תפילה ובקשת רחמים על התינוק ואילו היה אז חיוב לקרוא את של הילד דווקא בשעת הברית ודאי הנושא היה נזכר.
גם חכם דוד אבודרהם שהיה מאוד בקי במנהגי ספרד כותב דונה ומשתמש בלשון “אלוהיהו ואלוהי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו ”
גם ר’ יהודה החסיד ב”ספר חסידים” שהוא מהראשונים אינו מסמיך את קריאת השם לברית המילה וכותב “כשמשימים הנער בערס וקורין לו שם”.

אמנם שאלתי חבר ת”ח ואמר לי שחיפש לעומק והמקור המוקדם ביותר שמצא למנהג זה הוא בספר כללי המילה לר’ יעקב הגוזר (חי לפני 700 שנה) שכותב, שעד עתה לפני המילה היה שם טומאה לפניו וחרפה “שם ערלות” ועכשיו שנימול וקיימו בו מצות מילה צריך לשנות שמו לשבח , אך כנראה שמקור זה לא היה ידוע ביהדות ספרד וגם לא התייחסו לזה.
ולבסוף קהילת ארם צובא הלוא היא חלב שבסוריא מאוד מפורסמת בשימור ובקנאות למסורות עתיקות ושם היה נהוג לכתוב את שם התינוק על ההזמנה שמסרו בהזמנה בכתב לברית המילה. להלן דוגמא אחת שמצאתי

'ראו אבותיו של משה את הנער תארו כמלאך אלהים, ומלו אותו לשמנה ימים וקראו את שמו יקותיאל'

סליחות כתב:ובתגובה למאמר זה נכתב:

. . חשבתי שאולי זה כבר מופיע בספר הזוהר של הקבלה ושאלתי אנשים המבינים בספרי הקבלה אך גם הם חזרו אלי ואמרו שלא מצאו מקור לדבר . .

סליחות כתב:

. . ובספר חסד לאברהם להמקובל האלקי ר’ אברהם אזולאי בנהר נ”ב כותב, שלכן נהגו שלא יקרא לו שם רק אחר המילה, מפני שכל עוד שיש לו אחיזה בערלה וטומאה אי אפשר שיחול עליו הנשמה ולזה א”א שיקרא בשם ישראל, ורק אחר המילה מאחר שכבר נסתלקה הערלה והטומאה אז ודאי תחול עליו סוד הנשמה ובזה יקרא בשם אדם ישראלי עיין שם . .

לבי במערב כתב:

סליחות כתב:ובתגובה למאמר זה נכתב:

. . חשבתי שאולי זה כבר מופיע בספר הזוהר של הקבלה ושאלתי אנשים המבינים בספרי הקבלה אך גם הם חזרו אלי ואמרו שלא מצאו מקור לדבר . .

כמה חבל שלא קרא המגיב את המאמר שמעליו:

סליחות כתב:

. . ובספר חסד לאברהם להמקובל האלקי ר’ אברהם אזולאי בנהר נ”ב כותב, שלכן נהגו שלא יקרא לו שם רק אחר המילה, מפני שכל עוד שיש לו אחיזה בערלה וטומאה אי אפשר שיחול עליו הנשמה ולזה א”א שיקרא בשם ישראל, ורק אחר המילה מאחר שכבר נסתלקה הערלה והטומאה אז ודאי תחול עליו סוד הנשמה ובזה יקרא בשם אדם ישראלי עיין שם . .

התגובה בכללות סגנונה ירוד עד-מאד.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בני בכורי היה קצת פג וקצת קטן, ולא נימול עד יום לפני הפדיון. ראיתי באיזה מקומות שיש שקורין שם בעת הפדיון, אם קדמה לברית מילה, אבל לא מצאתי מקור קדום. למעשה לא היה בעיא, אבל אם יש למישהו מקור אמין בזה, הייתי שמח.

לייטנר כתב:המקור הקדום ביותר לכך, אינו מקור שנהוג לצטט ממנו (...), והוזכר ברמיזה במשפט:
"שנדע כי כבר בימי הבית השני נהגו כן לקרוא בשם להבן הנולד בעת המילה".

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אגב, אז חקרתי אם שניהם יזדמנו ביום אחד, מה קודם? והאיך עושים עם הסעודה? עושים שנים, או שמותר לעשות אחד?

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אם שניהם יזדמנו ביום אחד, מה קודם? והאיך עושים עם הסעודה? עושים שנים, או שמותר לעשות אחד?

בן מיכאל כתב:

לייטנר כתב:המקור הקדום ביותר לכך, אינו מקור שנהוג לצטט ממנו (...), והוזכר ברמיזה במשפט:
"שנדע כי כבר בימי הבית השני נהגו כן לקרוא בשם להבן הנולד בעת המילה".

למי שלא הבין, האוונגליון.
מה שמוכיח שכבר בזמן הבית/ימי חז"ל נהגו כן.

פלגינן כתב:

בן מיכאל כתב:

לייטנר כתב:המקור הקדום ביותר לכך, אינו מקור שנהוג לצטט ממנו (...), והוזכר ברמיזה במשפט:
"שנדע כי כבר בימי הבית השני נהגו כן לקרוא בשם להבן הנולד בעת המילה".

למי שלא הבין, האוונגליון.
מה שמוכיח שכבר בזמן הבית/ימי חז"ל נהגו כן.

האם אכן ניתן לציין למקור זה?
ראו שאלתי כאן viewtopic.php?f=7&t=4286&p=562248#p562248

פלגינן כתב:לכאורה אין. אם תמצא לי כזה ציטוט, אודה לך מאוד.

סליחות כתב:

. . ובספר אוצר כל מנהגי ישורון סימן מ”א אות ז’ כותב בשם אוצר השמות שנדע כי כבר בימי הבית השני נהגו כן לקרוא בשם להבן הנולד בעת המילה . .

לבי במערב כתב:

פלגינן כתב:לכאורה אין. אם תמצא לי כזה ציטוט, אודה לך מאוד.

סליחות כתב:

. . ובספר אוצר כל מנהגי ישורון סימן מ”א אות ז’ כותב בשם אוצר השמות שנדע כי כבר בימי הבית השני נהגו כן לקרוא בשם להבן הנולד בעת המילה . .

נחלי אפרסמון כתב:עיין שו"ת יעלת חן יו"ד סימן כ"ט וסימן ל' באורך ותרו"צ.

החתן סופר כתב:בשעתו ביררתי קצת הדברים והגעתי למאמר מקיף בקובץ מסורה ליוסף- ו עמ' 286 ואילך (מדפי האוצר)

לבי במערב כתב:המאמר המדובר:
הזמנה לברית המילה וקריאת שם לתינוק במסורת ארם-צובה - פרחי, יוסף.
מה שציין הרב 'פלגינן' נמצא בהע' 29.

עתניאל בן קנז כתב:האם אפשר להעלות לחסומים?
בתודה.

לבי במערב כתב:

עתניאל בן קנז כתב:האם אפשר להעלות לחסומים?
בתודה.

חסום אצל כת"ר?!
הקישור מוביל לקובץ PDF...

לבי במערב כתב:נעניתי לך...
הנה:

הזמנה לברית המילה וקריאת שם לתינוק במסורת ארם-צובה - פרחי, יוסף.pdf

עתניאל בן קנז כתב:יישר כחך.
תזכה למצוות ולכל טוב.
עזרת לי.

ביקורת תהיה כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אם שניהם יזדמנו ביום אחד, מה קודם? והאיך עושים עם הסעודה? עושים שנים, או שמותר לעשות אחד?

א. ברית מילה קודמת לפדיון הבן, משום 'התדיר מחבירו' ומשום 'המקודש מחבירו'.
ב. עושים סעודה אחת לשתי המצוות, כשם שהפודה את בנו בפורים כולל את סעודת הפדיון יחד עם סעודת פורים.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ונר' דלאו מטעמא דתדיר ומקודש, אלא שאלמלא הברית ליכא מצות פדיון, והובא עוד מהחת"ס בשו"י יו"ד סי' ש', שדן במי שלא הוחלם עד יום שלשים, דאין להשהות המילה עד שיבריא, ורק כאשר באו ביום אחד

ביקורת תהיה כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ונר' דלאו מטעמא דתדיר ומקודש, אלא שאלמלא הברית ליכא מצות פדיון, והובא עוד מהחת"ס בשו"י יו"ד סי' ש', שדן במי שלא הוחלם עד יום שלשים, דאין להשהות המילה עד שיבריא, ורק כאשר באו ביום אחד

וטעמא בעי:
א. מפני מה לא תקדום מילה לפדיון משום 'תדיר קודם'? והטעם שכתב הראנ"ח משום שמצות מילה כבר עבר עיקר זמנה, ומצות הפדיון נעשית בעיקר זמנה – אינו מספיק, שכן לא אמרה תורה אלא מבן חודש והלאה תפדהו, ואין יום השלשים עיקר זמן המצוה, כי אם תחלת זמנה.
ב. מפני מה לא תקדום מילה לפדיון משום 'מקודש קודם'? הלוא מילה היא מצוה שנכרתו עליה י"ג בריתות, והיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה!
הערה: זילא מילתא לפרסם דברים עם שגיאות כתיב, וביחוד שגיאה שבמהות.

סליחות כתב:על סמך איזה מקור בחז"ל קוראים שם לתינוק בברית מילה דוקא?

ביקורת תהיה כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אם שניהם יזדמנו ביום אחד, מה קודם? והאיך עושים עם הסעודה? עושים שנים, או שמותר לעשות אחד?

א. ברית מילה קודמת לפדיון הבן, משום 'התדיר מחבירו' ומשום 'המקודש מחבירו'.
ב. עושים סעודה אחת לשתי המצוות, כשם שהפודה את בנו בפורים כולל את סעודת הפדיון יחד עם סעודת פורים.

מקדש מלך כתב:בפרקי דרבי אליעזר פרק מח

'ראו אבותיו של משה את הנער תארו כמלאך אלהים, ומלו אותו לשמנה ימים וקראו את שמו יקותיאל'

וטעם ויקח משה את אשתו ואת בניו - כמו ובני פלוא אליאב (במדבר כו ח), כי לא היה לו רק גרשום, כאשר הזכיר הכתוב (לעיל ב כב), ואליעזר נתעברה ממנו בדרך או במצרים אם הלכה שם. ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלהים לא נולד לו רק גרשום, אבל היתה צפורה הרה, וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה, ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם. ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם, כי משה היה נפגש מן המלאך. ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר, כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. וכך הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר (שמו"ר ה ח):