כ' ב"י או"ח סי' רב"ע:
והריטב"א כתב בפ' המוכר פירות לענין הא דאמרינן הכא דיין לבן אין מקדשין עליו י"ל דאפי' דיעבד נמי קאמר אבל בירושלמי משמע דדוקא לכתחילה אבל בדיעבד יצא דגרסי' התם א"ר ירמיה מצוה לצאת ביין אדום וכו' ומשמע דוקא מצוה דהיינו מצוה מן המובחר אבל דיעבד או אפילו לכתחילה היכא שאין לו יין אחר מותר וכ"נ ומיהו אם חמר מדינה הוא מקדש וכדמשמע התם עכ"ל.
והדרכי משה הארוך הגדיל לעשות וכתב באיזה עמוד הריטב"א נמצא! ר"ד עמוד ב'.
שירת דבורה כבר מעירים שהריטב"א הזה אינו בחידושי הריטב"א, והלשון המובאת בב"י לא נמצאת בשום מקום, אך כן יש בנמוקי יוסף (שמצטט המון מהריטב"א) פ' המוכר פירות בשם הריטב"א משפט אחר וקצר - "חיווריין הוא לבן כשלג, ויין בורק כיין לבן שלנו ולפיכך אם הביא כשר, הריטב"א ז"ל".
ובהגהות על דרכי משה הם כתבו שדף ר"ד ע"ב כוונתו לדפוס ראשון של רי"ף עם נמוקי יוסף, שם הציטוט הקצר הנ"ל נמצא בדף ר"ה ע"ב (אם אינני טועה, קרוב מספיק).
אז קשה על הב"י, שכתב "עד כאן לשונו", ומשמע שציטט מילה במילה, והנה אנו רואים, או יותר נכון לא רואים, לא מיניה ולא מקצתיה.
ועוד קשה שהדרכי משה כתב לפני זה בסמוך ממש על דברי הר"ן בהמוכר פירות דף ר"ד ע"ב, והדברים נמצאו בנמו"י. ניתן לטעון שהתחלפו לו שני פרשני הרי"ף, אבל אם בסמוך כ"כ הוא מצטט את דברי הריטב"א - כנראה זה לא שם! וזה באמת לא שם!
ואם נפשך לומר שהדרכי משה לא טרח לפתוח אלא סמך על הב"י שהדברים אכן מופיעים בפנים, עוד קושיה: ה"מור וקציעה" מגיה שם: "אם חמר מדינה הוא מקדש עליו וכדמשמע התם כצ"ל". אז נראה שגם המור וקציעה הכיר את הציטוט הזה, אחרת למה ומהיכן הגיה? אמנם י"ל בדוחק שהגיה מסברא ועפ"י הד"מ עצמו, שהוסיף את המילה 'עליו' על דברי הב"י, וסבר המ"ו שאם הד"מ כתב את מספר הדף כנראה לשונו מדוייקת יותר.
חיפשתי באוצר הפתוח כעת ולא מצאתי לשון זו בשום מקום. אשמח אם למישהו יש מידע בעניין.