עד מתן תורה העולם רתת

[איש_ספר]

סבי זצ"ל מביא בכמה מקומות מדרש בלשון זו:

והנה איתא במדרש דהעולם היה מרתת עד שקבלו ישראל התורה ואז נח ונעמד על מעמדו ודהיינו כל הכ"ו דורות עד זמן קבלת התורה שאז נח העולם

אני מכיר את הגמ' המפורסמת על ארץ יראה ושקטה אבל אין שם לשון כזו ממש

יש היודע משהו במדרש קרוב יותר?

[דורשי יחודך]

מסתמא ידוע לכם, הלשון עצמו נמצא בנפש החיים ש"ד פי"א "עדין היו העולמות רופפים ורותתים, ולא היו על מכונם האמיתי"... אך לא מציין על זה מקור מפורש אם כי מביא כמה מדרשים לעיקר הענין. לא בדקתי בשהש"ר המצויין שם.

[עושה חדשות]

אולי תחפש סביב הפסוק נמוגים ארץ וכל יושביה וכו'.

הוספה; וכעת ראיתי בשה"ש רבה - רבנן אמרי רעייתא דעולמי שקבלו תורתי שאילו לא קבלוה הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו, דאמר ר' חנינא בשם רבי אחא כתיב (תהלים עה) נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה, אילולי שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע היה העולם מתמגמג וחוזר לתהו ובהו ומי ביסם העולם אנכי תכנתי עמודיה סלה בזכות (שם /שמות/ כ) אנכי ה' אלהיך תכנתי עמודיה סלה.

מסתמא יש עוד.

[לענין]

הלשון של זקנך הקדוש 'מרתת' היתה זכורה לי מכאן

ילקוט שמעוני תורה פרשת נשא רמז תשיא
שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם,

ונמצא זה עוד כמה פעמים במדרשים

[עקביה]

אולי לשון זו אינה במדרשים, אבל כך כתבו אחרונים ע"פ לשון חז"ל:

קרבן אהרן שמיני - מכילתא דמילואים
כימי עולם. שירצה כמו אותם הימים שנקראו ימי עולם שהם ימי משה כד"א [ישעיהו סג, יא] ויזכור ימי עולם משה עמו, ונקראו ימי משה ימי עולם לפ"ד, לפי שבהם נתבסס העולם שהיה רותת קודם מתן תורה כמ"ש [תהלים עה, ד] על אמרו נמוגים ארץ וגו' אנכי תכנתי וגו'.

מעשי למלך הלכות מעשה הקרבנות פרק ב
אמנם הא איתא בגמ' דע"ז דעד שלא קיבלו ישראל התורה הי' העולם רותת ומשקיבלו התורה נתבסס העולם

[לענין]

מה שכתבתי ברמיזה אתה כותב בפירוש. השאלה היא מותר לומר שמא ח"ו הגדולי עולם שכתבו כן כלפי קבלת התורה, נקטו את הלשון שהיתה זכורה להם מהמדרש לגבי המשכן.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ספר משלי יעקב - פרשת נשא
הנמשל כי מבואר במדרש (פרשתינו יב) להקים את המשכן, למה היה העולם דומה באותה שעה לטרסקל של ב' רגלים שאינו יכול לעמוד והוא רותת כיון שעשו לו רגל שלישי נתבסס ועמד, כך משנברא העולם עד שקבלו ישראל את התורה היה העולם עומד על גמילות חסדים ואחר שקבלו את התורה והיו שתי רגלים תורה וגמילות חסדים היה העולם רותת נעשה לו רגל שלישי עבודה להקריב קרבנות. והיינו כי קודם מתן תורה היה די להעולם זכות גמילות חסדים ואחר שנתנה תורה ונעשו שתי רגלים התחיל העולם רופף, כי מאז כבר נזדמן מי שעבר על מצות התורה היה מהצורך לעשות רגל שלישי למען על ידי עבודת הקרבנות יתקן את אשר קלקל. ואם כן יפה העיר אותם בלעם והורה להם טעותם כי הם חשבו אשר הקרבנות הוא ענין חשיבות בפני עצמו והיה קשה להם מפני מה לא צוה אותם מצות קרבנות. על זה אמר להם הלא הקרבנות אינן אלא שלום להשלים את אשר נחסר ולעשות תיקון אם כן ישראל שקבלו את התורה צריכים להקריב. אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשיו אתם רוצים להקריב מי שקבלה הוא מקריב.
כאן נראה אחרת.

[עקביה]

השאלה היא מותר לומר שמא ח"ו הגדולי עולם שכתבו כן כלפי קבלת התורה, נקטו את הלשון שהיתה זכורה להם מהמדרש לגבי המשכן.

למה זה כ"כ ח"ו?

[לענין]

כמובן בציניות.

[איש_ספר]

תודה רבה מאד לכל המשיבים. הע"י.

[שייף נפיק]

רש''י בראשית א, לא
תוקן!