נשאלתי,
א] בדבר הי"ג ספרי תורה שמשה רבינו כתבם ביום פקודתו - הרי ידוע(?) שהספר של שבט לוי - הוא זה שהונח בארון הקודש (ובמילא, נגנז עד ביאת גואל היכן שהוא תחת מקום המקדש). (המקור לכך? ואולי הנ"ל הוא בלתי-מבוסס, ואילו באמת היו 12 ס"ת שיועדו לשבטי י-ה, וזה ה-13 הוא עבור המשכן, ולא נמנו מנשה ואפרים בנפרד? המקור לכך - א"כ?)
ב] ומה בדבר השאר? האם יש איזו תיעוד (אפילו בקירוב מאות שנים ליום כתיבתם) האם נשמרו ועד כמה? והאם יש השערות וכיו"ב שנלקחו לעשרת השבטים שגלו (וע"כ אולי יש להם מסורה מדוייקת יותר או אחרת במקצת (במסורה) באם נאמר כן)? האם מובא היכן שהוא, שגם הם נגנזו באופן דומה לזו של ארון הקודש? או כיו"ב?
ג] בודאי עצם המשימה דכתיבת י"ג(!) ס"ת - כרוך הוא באיזשהו נס. ואולי אפילו ש"לאו כל יומא מתרחיש ניסא", כאן הי' אחרת - כי לפנ"ז א"א שיהי' כל התורה כולה כתובה אלא רק למחצה, לשליש ולרביע, וע"כ איכשהו "הסתדר" משה רבינו ע"ה בכתיבה נסית (ואולי מלובש איכשהו בטבע, בהשתדלות הכתיבה וכיו"ב) ביום אחד.
נשמח לכל הפניות ומ"מ (וגם נימוקים בדא"פ) בכהנ"ל.