בעת הקרבן אסור להזכיר שם אלהים

[ברוז]

היכל הברכה פר' משפטים עה"פ זובח לאלהים.
בגמרא, היכן?
בסבא, כנ"ל?
וברע"מ, כנ"ל?
תודה.

[פי האתון]

כפה"נ כוונתו לגמרא זו:
(בסיום מסכת מנחות)

מנחות קי.jpg (90.52 KiB) נצפה 1856 פעמים

אלא שכמדומני הקשו ע"ז האחרונים: שכן כתוב פ"א שם אלקים לגבי קרבנות...

[עזריאל ברגר]

כפה"נ כוונתו לגמרא זו:
(בסיום מסכת מנחות)

מנחות קי.jpg

אלא שכמדומני הקשו ע"ז האחרונים: שכן כתוב פ"א שם אלקים לגבי קרבנות...

א. היכן?
ב. בספרי פנימיות התורה - זה מוזכר כביאור הכתוב "זובח לאלקים יחרם" (ודלא כפירש"י).

[לעמל יולד]

ע' רמב"ן ויקרא א ט ז"ל


ועל דרך האמת יש בקרבנות סוד נעלם תכנס בו ממה שאמרו רבותינו בספרי (פנחס קמג) ובסוף מנחות (קי) אמר שמעון בן עזאי בא וראה מה כתיב בפ' הקרבנות שלא נאמר בהם לא "אל" ולא "אלהיך" ולא "אלהים" ולא "שדי" ולא "צבאות" אלא יו"ד ה"א שם המיוחד, שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק.
ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לומר "אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה" (תהלים נ יב) לא אמרתי לכם זבחו אלא כדי שיאמר ויעשה רצוני. ובתחלת ת"כ (ויקרא נדבה פרשה ב מ"ה) רבי יוסי אומר כל מקום שנאמר קרבן אמור ביו"ד ה"א, שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסים לרדות. אלו דבריהם ז"ל.
ואמת כי בפרשת הקרבנות לא נאמר לא אל ולא אלהים אבל מצאנו "והעלית עליו עולות לה' אלהיך" (דברים כז ו) וכתיב "לחם אלהיהם הם מקריבים" (להלן כא ו), "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב" (שם ח), וכתוב במזמור הנזכר "זבח לאלהים תודה" (תהלים נ יד) ועוד כתוב (דהי"ב כט ו-ז) כי "מעלו אבותינו ועשו הרע בעיני ה' אלהינו גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל".
אבל הענין כלו מבואר בתורה שנאמר (במדבר כח ב) "את קרבני לחמי לאשי" ואמר (להלן ג יא) "לחם אשה" שהם לחם לאשה וממנו לאשים ואשה לשון אש ואמר ר"א אשה שם התואר וטעמו קרבן אש והוא תואר למלת הכל ובמנחה שאמר (להלן ב ב) "והקטיר הכהן את אזכרתה אשה ריח ניחוח לה' " יהיה תואר לקומץ ואינו כן אבל אשה שם כמו אש ו"עולה אשה" כמו עולת אש ריח ניחוח לה' וכן כלם כי טעמם כמו "לחם אשה" (להלן ג יא טז) אבל לא אמר אש ואמר אשה כמשמעו כאשר הראה אותך בהר במתן תורה.
והנה הקרבן במדת הדין, והזביחה לשם ה' לבדו, שלא יתכוין לדבר אחר בעולם רק לשם ה' לבדו, וזה טעם "עולה הוא" "אשה הוא" ולכך אמר הכתוב (להלן כא ו) "כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קדש" כי לאישי ה' קרבן אלהיהם ולכך אמרו שלא הזכיר בצואות של קרבנות לא אל ולא אלהים אלא אשה ריח נחוח לה' כי הכונה לה' לבדו תהיה, לא יכוין המקריב ולא יעלה במחשבתו רק לשם המיוחד.
והוא מאמר החכמים (סנהדרין ס) ריקן כל העבודות כלן לשם המיוחד. ובתורת כהנים (ויקרא נדבה פרק ו) לה' לשם מי שעשה את העולם. והוא מה שאמר המזמור "זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך" (תהלים נ יד) כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ (שם מז ג) ואין נודרין אלא לשמו המיוחד, והוא מה שאמר "אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך" (תהלים נ ז ח) כאשר אמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב). וזה טעם המזמור כולו שאמר "אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו" (תהלים נ א) שהזכיר שם מלא על עולם מלא והזכיר בהם הקרבנות והוא שנאמר (ישעיהו ס ז) יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר לאמר שיהיו הקרבנות על הרצון שהוא מזבחו ובית תפארתו יפאר בעלותם לריח ניחוח.
והנה "ניחוח" מן "נחה רוח אליהו על אלישע" (מלכים ב ב טו) "ותנח עליהם הרוח" (במדבר יא כו) וכל קרבן לשון קריבה ואחדות, ולכך אמר "ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל" כי העולה בקדש תהיה לאלהי ישראל. והמלאך למד למנוח ענין הקרבנות אמר "אם תעצרני לא אוכל בלחמך" (שופטים יג טז) שאם יעשה לו לחם, לא יקבל ממנו, כי הוא פגול וזבח תועבה לשם, אבל אם תעשה עולה, לה' לבדו תעלנה, ותהיה לרצון על אשה ה' ואז עלה בלהב המזבח. והנה הענין מפורש ומבואר וה' הטוב יכפר בעד. עכ"ל.

ועוד עי' דברי הרמב"ן בפרשת יתרו י"ח י"ב, שהקשה שם על הפסוק "ויקח יתרו חותן משה עלה וזבחים לאלקים", וע"ש ביאורו.

[פי האתון]

א. היכן?

בקרבן העומר כתיב 'קרבן אלקיכם'...
וראה כאן בשו"ת ר"ע הידליסהיימר --- ושיח התורה תשובת הגרח"ק.

[ברוז]

ב. בספרי פנימיות התורה - זה מוזכר כביאור הכתוב "זובח לאלקים יחרם" (ודלא כפירש"י).

לאיזה ספרים כוונתך?
אבקש מקור קדום ככל האפשר.

[אליהו חיים]

ב. בספרי פנימיות התורה - זה מוזכר כביאור הכתוב "זובח לאלקים יחרם" (ודלא כפירש"י).

לאיזה ספרים כוונתך?
אבקש מקור קדום ככל האפשר.

רמב"ן על התורה ויקרא א' ט' מדיבור המתחיל ועל דרך האמת.
[ועי' תו"כ ויקרא נדבה סוף פ"ו לה' לשם מי שעשה את העולם ובפי' המלבי"ם (פיסקא נ"ח) ופי' החפץ חיים שם].